כמה הרבה דברים אפשר לעשות, להבין, לשנות, לקלוט ב-24 שעות של זמן קורונה.

כל ערב משתנות ההנחיות לציבור. לא ניתן להיזכר כבר מה היה לנו לפני שבועיים בישראל. כולם היו בחוץ, מטיילים, עובדים, נוסעים, מתחברים , מבקרים משפחה וחברים.

רק לפני שבועיים יצאנו לחגוג יומולדת 61 שלי, ליומיים לדרום אדום ומצדה. האנשים היחידים שפחדו מהם היו מלוכסני עיניים, אבל כבר לא היו כאלו בין תיירי ישראל. ולא חשבנו שישראלים עלולים להיות מסוכנים לנו, ולא תיירים מכל מקום אחר בעולם. איך שגלגל מסתובב לו….

הטיפשים עוד המשיכו לטוס לחו"ל, והמשיכו להכניס לנו קורונה לארץ. נו… חלב שנשפך… אין כבר מה לדבר על זה. המצב החמיר כל כך מהר, לא שהמספרים לא חזו והזהירו אותנו.

ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, רק לפני כמה ימים הסביר לעם מה זה  "אקספוננציאלי". הרוב לא הבינו. גם שר הביטחון, מר נפתלי בנט, הסביר מה זה מאריכי עם קיפולי נייר עיתון שיגיע עד לירח (אני גם לא הבנתי למה הוא התכוון, האמת).

קראתי מלאן מאמרים על נגיף קורונה חדש. צפיתי בסרטוני יוטיוב מחקריים, עמיים, וגם של כל מיני שרלטנים. והנבתי מה קורה. ראיתי מה הולך באיטליה היפה, ארץ ילדותי הנהדר. כמה אני אוהבת את איטליה!! מה שהם עוברים שם באיטליה, שלא נדע.

ועברה כאן בישראל ההבנה: "רק שלא נהיה איטליה הבאה". אבל הישראלים הבינו שהיגיינה תעזור. ורצו לקנות נייט טואלט, חומרי ניקוי, והרבה אלכוג'ל. התחילו לשטוף ידיים. שזה כבר טוב ובסדר. אבל לא הבינו למה הכוונה לשמור מרחק אישי.

קשה, קשה, קשה, עד בלתי אפשרי להיפגש בלי ללחוץ ידיים, לתת חיבוק, בלי נשיקה, בלי יחסי קירבה. מה אנחנו כבני אדם בלי קרובים, חברים, משפחה??? כלום. חיינו עפר ואפר ללא יחסי אנוש, ללא אהבה. בדידות היא סם מוות בפני עצמו.

אמרתי לעצמי, הקב"ה הקדים תרופה למכה, ונתן לנו את התקשורת הדיגיטאלית, ואפשר לשמור על קשר וירטואלי עם קרובים, משפחה, ילדים ונכדים.

ובכל זאת, מצאתי עצמי עם ביטול כל הטיולים שאני כל כך אוהבת. בלי תעסוקה ועבודה, שהורגתי אליה כל כך. נכון אפשר לעשות מלאן דברים, והתפנ המלאן זמן וזה פשוט פנטסטי. ועם זאת התקשורת, הפייסבוק, הוואצאפ מלאים עדכונים מדי רגע, ותשומת הלב נודדת מעניינים שרציתי לעשות אל ענייני הרגע, הרודפים אלו את אלו, במרוץ שנראה מטורף, ובלתי סביר בעליל.

נחיתת מטוסים מעל לנעלה

קשה לי להאמין שעד לפני שבועיים מה שהטריד אותי ביותר היה רעש מטוסים בלתי אפשרי מנשוא. אני עוד זוכרת שכל יום שלחתי כמה מילים לרשות שדות התעופה לחדול מלטוס לנו מעל לראש.

האמת שהסבל מהמטוסים היה בלתי נסבל ברמה שחשבתי שאני הולכת להשתגע. אז אני מתנחמת, שלפחות עכשיו – שקט לי מעל לראש. ואני מאוד מקווה שמסלול הנחיתה שעבר מעל לנעלה יבוטל ולא יחזור הנה ביום של אחרי קורונה.

אני והנכדים שלי

 יומני הקורוניאלי היקר, 17.3.20 צהרים
אני מצרפת לך את תמונת הנכדים שלי המתוקים מכל דבש ונופת צופים שיש בעולם.
אימא שלהם, בתי הטהורה והיקרה מכל פז ויהלומים חכמה! 💞
תראה יומני – הם נשארים בבית מרצון כבר כמעט שבוע!
ועכשיו כשיש כבר פעולות סגר ואיסורים ממשלתיים לתנועה במרחב הציבורי, הם ממש לא מופתעים, ולא מרגישים מאויימים מהסגר.
ההפך הם מרגישים סוף סוף בטוחים, שגם השכנים יישארו כבר בבית, ויפסיקו להפיץ את הווירוס

הבוקר שלי 17.3.20

קורונה – יומן בידוד קורוניאלי מרצון.
יומני היקר, רציתי לספר לך, שתמיד אהבתי להיות צמחונית.
עשיתי הפסקה בצמחונות בשנים שהייתי חרדית, אם צעירה. כמה מצוות מלמדות את היהודים, שאין שמחה אלא בבשר וביין. בשבת צריך להתענג בתענוגים, ברבורים, שליו ודגים…. אז הקפדנו לשמוח בשבתות וחגים עם בשרים, יין, דגים ונהננו מאוד, וגם השמנו…
היום אני יודעת ומבינה, ששירים ומצוות אלו המעודדים צריכת מעדני בשר, חוברו לפני מאות ואלפי שנים, ונועדו לעזור לאנשים להתאמץ לקבל מזון עשיר בחלבונים, לפחות פעם בשבוע, בשבת.
בעת העתיקה, וגם עד לא לפני זמן רב, אפילו פחות מ-100 שנים המזון האיכותי היה כמעט בלתי מושג. לבני האדם לא היו רזרבות שומן על גופם, ובוודאי שלא במזווה בבית.
כמובן שלא היו מרכולים מלאים מכול טוב מכל סוג, גודל, צורה, וריח. חלומו של בן אנוש.
מה אני רוצה להגיד, שכיום, ברוך ה', לא חסר מזון. ההפך הוא הנכון, העולם המערבי סובל מעודף מזון, ובני אדם ניזוקים קשות מצריכת מזון עתיר שומנים, קלוריות ריקות מערך תזונתי, רעלים, משמרים, מזון חומצי בשרי רב מאוד, וכד'…

כיום, ילדיי המתוקים גדלו, ורובם, מעצמם בחרו הצמחונות כדרך חיים מועדפת ובריאה. והם מנחילים לילדיהם אורח חיים בריא, הרבה ירקות ופרות, דגנים וקטניות, מיעוט בשר, או בלי בשר כלל.
דרך החיים הצמחונית (הנבונה והמושכלת) גם הרבה יותר זולה, נקייה וקלה.
בעקבותיהם, חזרתי גם אני לצמחונות. ובשמחה.
ירדתי במשקל בקלילות.
חזרתי לספורט קבוע.
חזרתי להנביט קטניות וחיטה.
לקראת "המצור" הקורוניאלי, קניתי קטניות, אורז מלא, קמחים מלאים.
לא עלה הרבה וגם לא מתקלקל בשמירה נאותה. מקסימום, יספיק לנו לשנה. בכל מקרה אני בטוחה שאספקת ירקות ופרות לא תיפגע, או תפגע רק מעט. (ברור גם נייר טואלט ואלכוג'ל קניתי… מה חשבת…).
אתה יודע יומני, שאני בבידוד עצמי מרצון. המטרה שלי היא שלא להידבק בקורונה. אתה יודע, אני כבר לא ממש צעירה, למרות שאני בריאה טפו טפו טפו.

האמת שלא הכי כיף לי להיות לבד, בלי לצאת להדרכות, בלי אימונים בסטודיו, בלי לארגן טיולים, בלי לפגוש את הילדים המלאכיים שלי. למרות שלפני יומיים עוד שמרתי על הנכדים האלוהיים שלי.
אבל זה ממש, ממש, ממש לא מומלץ הקשר הקרוב עם הנכדים. ברור, יומני, שלא נישקתי אותם, וגם שמרנו על שטיפות ידיים, כלים חד פעמיים, אלכוג'ל. ואחרי שהם הלכו ניקיתי וניגבתי הכל עם אקונומיקה.
אבל אתה יודע…. הם כאלו מתוקים, שמי יכול שלא לחבק אותם, ולהתגפף עם יצורי-העל השמיימיים הללו. אז אני מקווה שהם לא נדבקו, ושגם אני לא.
בכל מקרה, גם הבוקר וגם אתמול, הבנתי, שאם לא אקח עצמי לידיים, ואתחיל כל בוקר באימון ספורט, אז שאלוהים ישמור אותי.
לכן קבעתי לעצמי, לקום בבוקר ומייד ללבוש בגדי ספורט, להדליק מוזיקת ספורט בספוטיפיי, ולהתחיל להתאמן. אז היום עשיתי כמה סיבובים בבית ובחצר בריצה, עליתי וירדתי במדרגות, ועוד שיעור 20 דקות מאומץ דרך היוטיוב, הזעתי והיה מהמם!
עכשיו, אני הולכת לארוחת בוקר, מקלחת, ואחזור לכתיבת המאמרים שלי והאתר שלי. כי אתה יודע, כמו שאמרתי לך, התבטלו לי כל הטיולים, וזה ממש, אבל ממש ממש באסה, ואתמול אפילו בכיתי בגלל זה.
והבנתי כמה אני אוהבת את העבודה שלי, ושאני לא סתם כל חיי, מהיום שאני מכירה את עצמי רק רוצה להיות מדריכת טיולים, ורק רוצה לארגן טיולים.
יאללה ביי, נשתמע יומני. יש לי עבודה.