קבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) במירון – בית הכנסת העתיק, שביל ישראל, אתר תפילות, הילולות ל"ג בעומר וחלאקה

ציון קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו בהר מירון, לדעת חלק מהחוקרים, נחשבים לאותנטיים. יש הטוענים שהמיקום נחשב לוודאי, ושלא שונה מהעת העתיקה ועד ימינו. המידע על המיקום הקדוש הועבר מדור לדור, בע"פ ובכתבת ותועד בספרות הקדומה, ספרי מסעות, ובסיפורת מפה לאוזן. מידע זה לגבי מיקום קבר הרשב"י ובנו אלעזר נחשב לכמעט ודאי, בשונה מזיהוי של כמה אתרי קבורה וציונים של קדושים אחרים, שהתגלו ברבות השנים ברחבי הגליל. חלק מהציונים שהתקבעו במסורת המודרנית, התגלו וסומנו על ידי האר"י הקדוש ותלמידיו, בימי הביניים בעת שבתו בצפת.

רבי שמעון בר יוחאי ידוע כתנא גדול וחשוב, מתלמידיו של רבי עקיבא, שפעל במאה השנייה לספה"נ.

האגדה הנודעת ביותר בנוגע אל רבי שמעון בר יוחאי מגוללת את סיפורו וסיפור בנו בחילוקי דעות בין חכמי ישראל בנוגע לטיב היחסים של היהודים עם הרומאים ששלטו בארץ ישראל לאחר חורבן הבית השני:

יָשְׁבוּ רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן, וְיָשַׁב אֶצְלָם יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים. פָּתַח רַ' יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ! תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת.

רַ' יוֹסֵי שָׁתַק. 

נַעֲנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר: כָּל מָה שֶׁתִּקְּנוּ לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם: תִּקְּנוּ שְׁוָקִים – לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָם, גְּשָׁרִים – לִטֹּל מֵהֶם מֶכֶס.

הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִפֵּר דִּבְרֵיהֶם וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת.

אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה – יִתְעַלֶּה, יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק – יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי, שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה – יֵהָרֵג.

הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ וְנִתְחַבְּאוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. כָּל יוֹם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְבִיאָה לָהֶם פַּת וְכַד שֶׁל מַיִם וְסָעֲדוּ. כְּשֶׁגָּבְרָה הַגְּזֵרָה אָמַר לִבְנוֹ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, שֶׁמָּא יְצַעֲרוּהָ וּתְגַלֶּה.

הָלְכוּ וְנִתְחַבְּאוּ בִּמְעָרָה. 

נַעֲשָׂה נֵס וְנִבְרָא לָהֶם חָרוּב וּמַעְיָן, וְהָיוּ פּוֹשְׁטִים בִּגְדֵיהֶם וְיוֹשְׁבִים עַד צַוָּארָם בַּחוֹל. כָּל הַיּוֹם עָסְקוּ בַּתּוֹרָה: בִּזְמַן תְּפִלָּה הָיוּ מִתְלַבְּשִׁים וּמִתְעַטְּפִים וּמִתְפַּלְּלִים, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ חוֹזְרִים וּפוֹשְׁטִים בִּגְדֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְלוּ.

יָשְׁבוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּמְּעָרָה. בָּא אֵלִיָּהוּ וְעָמַד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה, אָמַר: מִי יוֹדִיעַ לְבֶן יוֹחַאי שֶׁמֵּת הַקֵּיסָר וּבָטְלָה גְּזֵרָתוֹ?

יָצְאוּ וְרָאוּ בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים. אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה! כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִים עֵינֵיהֶם מִיָּד נִשְׂרָף, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם!

חָזְרוּ וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמְרוּ: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם!

יָצְאוּ וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה. רָאוּ צַיָּד עוֹמֵד וְצָד צִפּוֹרִים וּפוֹרֵס מְצוּדָתוֹ. וּכְשֶׁשָּׁמַע רַ' שִׁמְעוֹן בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת: "דִּימוֹס, דִּימוּס" – הַצִּפּוֹר נִצּוֹלֶת; וּכְשֶׁשָּׁמַע בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת: "סְפֵקוּלָא" – הָיְתָה נִצּוֹדֶת וְנִלְכֶּדֶת. אָמַר: צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שָׁמַיִם אֵינָהּ נִצּוֹדֶת, נֶפֶשׁ אָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

יָצְאוּ מִן הַמְּעָרָה. כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר מַכֶּה הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן מְרַפֵּא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה. עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה רָאוּ זָקֵן אֶחָד כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת שֶׁל הֲדָסִים וְרָץ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

אָמְרוּ לוֹ: אֵלּוּ לָמָּה לְךָ? אָמַר לָהֶם: לִכְבוֹד שַׁבָּת. – וִיהֵא דַּי לְךָ בְּאֶחָד. – אֶחָד כְּנֶגֶד "זָכוֹר" (שמות כ, ז) וְאֶחָד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר" (דברים ה, יא). אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לִבְנוֹ: רְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְווֹת עַל יִשְׂרָאֵל.

נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּם. שָׁמַע רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר חֲתָנוֹ וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. הִכְנִיסָהוּ לְבֵית הַמֶּרְחָץ בִּטְבֶרְיָא וְהִתְחִיל מְתַקֵּן אֶת בְּשָׂרוֹ. רָאָה רַ' פִּינְחָס סְדָקִים בְּגוּפוֹ, הִתְחִיל בּוֹכֶה, וְנָשְׁרוּ דִּמְעוֹתָיו עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן, וְצָעַק מִתּוֹךְ כְּאֵב. אָמַר לוֹ רַ' פִּינְחָס: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ!

וְאָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁרְאִיתַנִי בְּכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא רְאִיתַנִי בְּכָךְ לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: הוֹאִיל וְנַעֲשֶׂה לִי נֵס אֵלֵך וַאֲתַקֵּן תַּקָּנָה. 

אָמַר לוֹ: יֵשׁ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ תִּקּוּן? אָמַר לוֹ: יֵשׁ כָּאן מָקוֹם שֶׁל סָפֵק טֻמְאָה וְהַכֹּהֲנִים מִצְטַעֲרִים לְהַקִּיפוֹ.

אָמַר לוֹ: יֵשׁ כָּאן אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהֻחְזְקָה כָּאן טָהֳרָה? אָמַר לוֹ זָקֵן אֶחָד: כָּאן קִצֵּץ בֶּן זַכַּאי תֻּרְמוּסֵי תְּרוּמָה.  עָשָׂה אַף הוּא כָּךְ. כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה קָשֶׁה – טִהֲרוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה רָפֶה – צִיְּנוֹ. אָמַר אוֹתוֹ זָקֵן: טִהֵר בֶּן יוֹחַאי בֵּית הַקְּבָרוֹת.

אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִלּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ וְלֹא נִמְנֵיתָ עִמָּנוּ – יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר; עַכְשָׁו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ – יֹאמְרוּ: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן? נָתַן בּוֹ עֵינָיו וָמֵת.

רָאָהוּ כּוּתִי אֶחָד עַם הָאָרֶץ, אָמַר: כְּלוּם לֹא אֵלֵךְ וַאֲשַׂחֵק בְּאוֹתוֹ זָקֵן שֶׁל הַיְּהוּדִים? נָטַל מֵת וּטְמָנוֹ בַּשּׁוּק שֶׁטִּהֲרוֹ בַּבֹּקֶר. הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: וְכִי לֹא טִהַרְתָּ שׁוּק פְּלוֹנִי? אָמַר לוֹ: הֵן. – וְאִם אוֹצִיא לְךָ מֵתִים אֲחֵרִים? אָמַר לוֹ: הוֹצֵא. הֶרְאָה לוֹ. צָפָה רַ' שִׁמְעוֹן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא נְתָנוֹ שָׁם. אָמַר: גּוֹזֵרְנִי עַל הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּרֵד וְעַל הַתַּחְתּוֹן שֶׁיַּעֲלֶה וְכָךְ הָיָה. 

יָצָא רַ' שִׁמְעוֹן לַשּׁוּק וְרָאָה אֶת יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים. אָמַר: עֲדַיִן יֵשׁ לָזֶה בָּעוֹלָם! נָתַן בּוֹ עֵינָיו וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.

מזמור לכבוד רבי שמעון בר יוחאי

בַּר יוֹחָאי –
נִמְשַׁחְתָּ, אַשְׁרֶיךָ,
שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ (תהלים מה ח):

מלכות
בַּר יוֹחַאי –
שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ (שמות ל כה)
נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ,
נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ (שמות לט ל)
חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ – פְּאֵרֶךָ (יחזקאל כד יז ומד יח):

יסוד
בַּר יוֹחָאי –
מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ
יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ,
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ
שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

נצח והוד
בַּר יוֹחָאי –
עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים (שמות כו טו) (סוכה מה ב)
לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים,
אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְּקוֹד הֵם יוֹקְדִים,
הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ (איוב ח י) מוֹרֶיךָ:

תפארת
בַּר יוֹחָאי –
וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים
עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים –
סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים,
נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ:

גבורה
בַּר יוֹחָאי –
נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה,
וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת – הַשַּׁעְרָה,
וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ (יחזקאל כא י) –
שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ:

חסד
בַּר יוֹחָאי –
לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ
הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ,
גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל (מלכים א ז מא) עַיִשׁ,
תָּשׁוּרִי וּמִּי יְשׁוּרֶךָ:

בינה
בַּר יוֹחָאי –
בְּקוֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים (זהר חלק ג רצו ב)
קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים,
שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִישִׁים (ויקרא כג) (פסוקים טו-טז)
קָשַׁרְתָּ, קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ:

חכמה
בַּר יוֹחָאי –
יוֹ"ד חָכְמָה קְדוּמָה –
הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה,
[לֵב] (שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם) נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה.
אַתְּ כְּרוּב, מִמְשַׁח (יחזקאל כח יד) זִיו אוֹרֶךָ:

כתר
בַּר יוֹחָאי –
אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה
יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט, כִּי רַב לָהּ
תַּעֲלוּמָה, וְאַיִן קוֹרָא לָהּ.
נַמְתָּ – עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ (לפי ישעיהו סד ג):

בַּר יוֹחָאי –
אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ,
אַשְׁרֵי (חגיגה יד ב) הָעָם הֵם לוֹמְדֵיךָ,
וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ –
לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ (ויקרא ח ח):