גן לאומי ציפורי: בירת הפסיפסים הצפונית של הגליל
גן לאומי ציפורי: אל תפספסו את כל היופי הזה
בטיול בציפורי בירת הפסיפסים הגלילית תחזרו 2000 שנה לאחור
לא תאמינו כמה יופי תגלו בעיר הצפונית הקדומה
מה תראו בגן לאומי ציפורי?
- מפעל מים קדום חצוב בניקבה בסלע
- רחוב הקרדו המשוחזר
- פסיפסים מדהימים בבית חג הנילוס. פסיפסים שנעשו ברמה גבוהה במיוחד. כמותם אפשר לראות רק באנטיוכיה או בפומפיי
- תיאטרון רומי יפהפה
- בית אמידים ותצפו ברצפת פסיפס ייחודית. פסיפס ידוע ומפורסם בזכות דמות נשית יפהפיה ה"וונוס מציפורי"
- אל תפספסו: טפסו אל גג הווילה ותערכו תצפית פנורמית מהממת לכל עברי הגליל התחתון
- וכמובן את בבית כנסת יהודי מתקופת התלמוד ובו פסיפס ייחודי. פסיפס מרהיב ומיוחד מאוד!
פרטי מסלול הטיול:
- אופי הטיול: מעגלי
- משך הטיול: 2-3 שעות
- דרגת קושי הטיול: קל
- מתאים לנכים ועגלות תינוק: כן
- אורך מסלול הטיול: כ-1 קילומטר
- ציוד לטיול: נעלי הליכה, כובע, מים, מצלמה
- הטיול מתאים לעונה: כל העונות
- מאפייני מים במסלול: ללא מים
- שירותים: יש
- שולחנות/ספסלים לישיבה: יש
- מים לשתייה: יש
- מזנון: יש
- חניון לילה: אין
- שעות כניסה לגן לאומי ציפורי: שעון קיץ: בימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00. שעון חורף: בימים א'-ה' ושבת 8:00-16:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
- עלות כניסה לגן לאומי ציפורי: מבוגר 28 ₪, ילד 14 ₪, קבוצה (מעל 30 איש): מבוגר 23 ₪ , ילד 13 ₪, סטודנט 24 ₪, אזרח ותיק 14 ₪
- קישורים חיצוניים: גן לאומי ציפורי

מסלול הביקור באתר ולאן מטיילים:
מפעל המים הקדום: מיד לאחר שתיכנסו בשערי האתר, היכנסו לחנייה הסמוכה משמאל. סמוך לעמדת התשלום בכניסה לגן הלאומי, משמאל, כדאי לכם להיכנס רגלית אל מפעל מים קדום, ללכת בו קצת, ולחזור אל הרכב. מיד אחר כך סעו עם הרכב עד למבואה ולחניה.
במבואה: בקשו לצפות בסרטון קצר וחשוב.
אחרי הסרטון המשיכו רגלית ורדו אל עתיקות העיר ציפורי המשומרת והמשוחזרת.
הדקומאנוס: היכנסו אל הדקומאנוס המצטלב עם הקרדו.
הקרדו: בצומת הראשון של רחוב הדקומאנוס, פנו שמאלה. לכו מטה עד בית חג הנילוס הנמצא משמאל.
בית חג הנילוס: סיירו חופשי בין האולמות עטורי הפסיפסים. שימו לב במיוחד לפסיפס החשוב מכולם: פסיפס חג הנילוס, המצוי בכניסה והוקדשו לו גם מדרגות לישיבה ולצפייה. פסיפס זה הוא מן האיכותיים והחשובים ביותר בכל פסיפסי ארץ ישראל ואפילו בין כל פסיפסי התקופה בכל רחבי האימפריה!
בית אורפאוס: צאו חזרה אל הקרדו, צעדו חזרה במעלה הרחוב, בקרו במרפסת עץ הצופה אל פסיפס בית אורפאוס, המצויה משמאל לקרדו.
קומפלקס האגורה: המשיכו בקרדו ושוב טפסו שמאלה אל מרפסת עץ הצופה אל פסיפס קומפלקס האגורה ("גרזן כפול").
תיאטרון רומי: עלו במדרגות לעבר הגבעה, בקרו בתאטרון הרומי המשוחזר יפה. לאחר הביקור, טפסו במדרגות התיאטרון אל המצודה שבמעלה הגבעה.
מצודה: מומלץ לטפס אל גג המצודה ולערוך תצפית פנורמית מהממת לכל עברי הגליל התחתון.
בית דיוניסוס: אחרי הביקור במצודה, היכנסו אל הווילה "בית דיוניסיוס" שבטריקליניום תמצאו את הפסיפס הנודע עם היהלום שבכתר: "הוונוס של ציפורי". גם זה אחד מהפסיפסים החשובים בישראל ובאימפריה כולה.
בית הכנסת: ביציאה מבית דיוניסוס פנו שמאלה ורדו מטה עם השביל לעבר בית הכנסת היהודי שגם בו פסיפס ייחודי מרשים.
אחרי הביקור בבית הכנסת, אם הלכתם לאורך כל הנקודות המומלצות כאן- ביקרתם כראוי בגן הלאומי ציפורי, ו…עשיתם זאת בכבוד, וכעת תוכלו לחזור אל הרכב הממתין בחנייה, ולהרגיש שעשיתם ביקור הגון ומושלם בעיר ציפורי העתיקה, בירת הגליל התחתון בתקופת המשנה והתלמוד, ובירת הפסיפסים של ארץ ישראל הקדומה (מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית).
רקע כללי
ציפורי ממוקמת במרכז הגליל התחתון, צופה אל בקעת בית נטופה, ושמה – ציפורי – ניתן לה על שום שצופה כציפור על סביבותיה: "ולמה נקרא שמה ציפורי? שיושבת על ראש ההר כציפור" (בבלי מגילה פ"א). לאחר חורבן הבית השני, גלתה הסנהדרין מבית המקדש שבירושלים, ליבנה, אושה, שפרעם, בית שערים ואחר כך גם לציפורי. ציפורי הפכה לעיר ראשית ומרכזית בה ישב רבי יהודה הנשיא, ושם חתם את המשנה, בציפורי נפטר רבי יהודה הנשיא, אך נקבר בבית שערים. העיר ציפורי היתה עיר מעורבת בה ישבו יהודים ונוכרים יחדיו, ציפורי הייתה עיר עשירה מאוד, בעלת עורף חקלאי חזק, מפעלי מים, מעיינות פעילים, מבני ציבור רבים נבנו ברחבי העיר, לעיר ציפורי היו רחובות רחבים, שכונות מגורים מפוארות, והיא היתה בנויה כעיר רומית מודרנית, אורתוגונאלית-היפודמית, שרחובותיה ישרים ומצטלבים בזוויות ישרות. העיר שנחפרה, גילתה את עיקר תפארתה של העיר הרומית מן המאות השנייה ועד החמישית לסה"נ.
ציפורי נודעת בספרות התלמודית ומוזכרת פעמים רבות וישבו בה חכמים רבים, ר' חלפתא, ר' אלעזר בן עזריה ור' יוסי בן חלפתא. הסנהדרין שישבה בציפורי בימיו של רבי יהודה הנשיא, הועברה מאוחר יותר, לטבריה, בימיו של רבי יהודה נשיאה, נכדו של רבי.
בשנת 363 לסה"נ פקדה את העיר רעידת אדמה שהחריבה את העיר כליל,. מאוחר יותר שוקמה העיר ונשארה יהודית המאה החמישית לסה"נ. לאחר מכן הייתה העיר מקום מושבו של בישוף ציפורי. בתקופה הצלבנית הייתה ציפורי עיר מצודה בנסיכות הגליל. במאה ה-18 ט'הר אל ע'מר שליט הגליל ביצר את ציפורי, בנה בה מצודה, ומאוחר יותר נבנה באזור כפר ערבי צפוריה, היום מושב ציפורי.
תולדות המחקר של ציפורי
לראשונה נחפרה ציפורי בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי אוניברסיטת מישיגן. בשנות ה-80 חודשו החפירות על ידי ג"פ סטריינג' מאוניברסיטת טמפה שבפלורידה ונמשכו עד שנת 2003. בשנת 1985 החלו גם חפירות משולבות של אוניברסיטת דיוק בארצות הברית והאוניברסיטה העברית של ירושלים, ברשותם של א' מאיירס, א' נצר וק' מאיירס.בשנים 1985-1975 נערך סקר אמות המים על ידי צ' צוק. החל משנת 1990 פעלה באתר משלחת מטעם האוניברסיטה העברית ברשות ז' וייס וא' נצר, ומשנת 1995 ברשות ז' וייס בלבד. בין השנים 2000-1993 פעלה באתר גם משלחת חפירות ברשות א' וק' מאיירס.
פסיפסי ציפורי
בית חג הנילוס
בית חג הנילוס שוכן בעיר התחתית של ציפורי, ממזרח לקרדו ומול בית המרחץ המערבי, במרכז העיר. הוא נבנה בראשית המאה החמישית לסה"נ, בעת חידוש מרכז העיר אחרי רעידת האדמה של 363 לסה"נ. מידותיו כ־50 × 35 מ'. הכניסה הראשית אליו מהקרדו במערב, ויש כניסה שנייה בצפון. חדריו רוצפו בפסיפסים, ופסיפס חג הנילוס מרצף את החדר הגדול ביותר, מצפון לאולם המרכזי.
החופרים, אהוד נצר וזאב וייס, ראו בו מבנה ציבורי, אולי בזיליקה עירונית. באוורסוק הציע, על סמך כתובת השיר שמול הכניסה המערבית, שהיה זה בית פרטי.
פענוח פסיפס חג הנילוס כמפת דרך למצרים מלמד על בעלי המבנה: הם הכירו היטב את מצרים ואת הכניסות אליה מהים ומהיבשה. היכרותם עם מסלולי המים והיבשה בדלתא ובמעלה הנילוס הגיעה, כפי הנראה, עד אזור הפיום ומעט מדרום לו, ולמיטב ידיעתם שם היה אזור מקורות הנילוס. הרצפה הציגה לבאי הבית את המסלול למצרים. המידע השלם יפורסם במאמר הנמצא בכתיבה.
בית חג הנילוס, פסיפס חג הנילוס
הפסיפס נחשף ב־1991 בידי משלחת האוניברסיטה העברית. מידותיו 6.7 × 6.2 מ' (41.5 מ"ר). הוא עשוי יותר מחצי מיליון אבני פסיפס בצבעים לבן, שחור, אפור, אדום, ורוד, חום כהה, חום בהיר, כתום, חרדל, צהוב, תכלת, ירוק וטורקיז (זכוכית), בצפיפות של 121–200 אבנים לדצמ"ר. השטיח מחולק לארבע רצועות רוחב בתוך מסגרת של פס שחור, טור משולשים שחורים וגדיל פשוט, ומעל מסגרת התשליב רצועה חמישית של עופות.
פסיפס חג הנילוס – מפת דרך למצרים
פסיפס חג הנילוס הוא מפה. ברצפה הזאת, מראשית המאה החמישית לסה"נ, תיארו האומנים את מצרים התחתונה כפי שפגשו אותה המגיעים מארץ ישראל: נתיבי המים של הדלתה, הנופים, בעלי החיים, הערים וציוני הדרך, עד חגיגות עליית הנילוס באלכסנדריה. ככל הידוע, זו מפת מסלולי המסע הקדומה ביותר ברצפת פסיפס, והיא קודמת למפת מידבא.
מארץ ישראל הגיעו למצרים בשלוש דרכים, והפסיפס מציג שלושה שערים התואמים להן. הראשון הוא הזרוע הפלוסית של הנילוס, למי שהגיע ביבשה דרך עזה וצפון סיני אל פלוסיון (תל אל־פרמא). השני הוא התעלה המקשרת את הדלתה לאגמים המרים ולים סוף, למי שהגיע דרך סיני וקליסמה (סואץ). השלישי הוא הים, אל נמל אלכסנדריה. נתיבי המים יוצאים מפי ההיפופוטם שעליו שרוע האל נילוס, מתפצלים ומובילים את העין לאורך הדרך.
הפסיפס בנוי בחמש רצועות רוחב, וכדאי לעבור עליהן מלמעלה למטה. מחוץ למסגרת יש רצועת עופות ובה כתובת הברכה. אחריה רצועת החקלאות, עם האלה אותניה (Εὐθηνία), בת זוגו של הנילוס, האל נילוס והצאן. אחריה הנילוס הרחב והנילומטר, ואחריה גבעת הסרפאום והחגיגות באלכסנדריה. למטה הנוף לאורך הזרוע הפלוסית, שבו חיות הבר ומשק האדם חולקים מרחב אחד. בעלי החיים הם נוף הדלתה שפגש את המגיעים, ובהם חזיר בר, יחמור פרסי ודוב.
באלכסנדריה מוצגים הנילומטר המסומן IZ (17 אמות, גובה הגאות הרצוי), גבעת הסרפאום ועמוד דיוקלטיאנוס, נער מכוסה בוץ שחור המאותת מראש העמוד, והרוכבים המביאים את בשורת הגאות אל שערי העיר. הפענוח המלא פורסם במאמר באנגלית: Avital, Three Gateways to Egypt: The Nile Festival Mosaic at Sepphoris as a Geographical and Hodological Route Map (Zenodo, 2026).

נושאי הפסיפס של בית חג הנילוס:
שתי כתובות הן הכותרות של הפסיפס ומסבירות את מהות השטיח כולו: "מצרים" (ΑΙΓΥΠΤΟΣ), שם הארץ, ו"אלכסנדריה" (ΑΛΕΞΑΝΔΡΙΑ), שם העיר ויעד המסע. הכתובת "מצרים" מופיעה מעל אותניה, והכתובת "אלכסנדריה" מעל שער העיר. בפסיפס מסומנים בשם רק המקומות, ולדמויות אין כתובת. הפסיפס בנוי בחמש רצועות רוחב, ובכל אחת נושא אחר הקשור לארץ מצרים, לדלתה, לנילוס ולאלכסנדריה. הרצועה העליונה נמצאת מחוץ למסגרת התשליב.
ברצועת החקלאות, בראש התשליב, מוצגות שתי דמויות גדולות בתנוחת הסבה נוחה, התואמת את דמויות האלים באומנות הרומית. משמאל האלה אותניה, בת זוגו של הנילוס והאנשת השפע החקלאי. היא נשענת בנינוחות על מרפקה הימני על סל קלתוס עמוס פירות וירקות נאים במיוחד, ובידה השמאלית היא מניפה קרן שפע גדולה המכילה פירות. לראשה זר עגול של עלי ורדים אדומים, ומאחורי כתפיה צומח שיח רימונים. מימין האל נילוס, שרוע על ההיפופוטם ונשען בנינוחות על כד שממנו שופעים ובוקעים מי הנילוס. נערי האמות מביאים לו זרי ורדים, זר שושן צחור, שרשיר וסרגל מידה. בין הדמויות פזורים שיחי ורדים, ולצידם עז וזוג כבשים.
דמותה של אותניה קרובה לזו של דמטר, אלת התבואה. אותניה מוכרת רק ממצרים בתקופה ההלניסטית והרומית, כבת זוגו של הנילוס, ובמטבעות אלכסנדריה היא מסיבה כמו אלי הנהרות, עם שיבולים וקרן שפע.
הזרימה בנילוס מחולקת לשתי עונות: עונת השפל בחודשי החורף מנובמבר עד אפריל ועונת הגאות בחודשי הקיץ מיוני עד אוקטובר, בה נערכו החגיגות. הפירות המתוארים בפסיפס זה מתארים נאמנה את יבולי עונת הקיץ, להלן.
קרן השפע בידה של אותניה
משני הצדדים של הקרן תלויים אשכולות ענבים הנישאים על שני עוקצים, הענבים מעוגלים ומסגרתם חומה ותוכם ורדרד ולבן במרכז, נראה שבכוונת האומן לעטר ענבים אדומים. שני פירות צעירים ומוארכים של לופה מתוארים מימין, ופרוסה של חתך ברוחב הפרי מתחתיהם. מראה הפרוסה על הגרעינים הניכרים בה, יכול ללמד על תפקידה לשימוש בפרי לאכילה כפרוסות מוחמצות או כהצגת הפרי באופן בו הוא הוגש לאכילה. בתוספתא קיים איזכור לגידולים ממשפחת הדלועיים בציפורי: "א"ר יוסי בראשונה היו הככרות של קשואין ושל דלועין שבצפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג בשעה שעוקרין אותן" (טהרה, מכשירין, פרק ג', ג'). במרכז הקרן בחלק העליון נראה מלון עגול צהבהב, שבחלקו העליון עוצב תיאורה של הצלקת כחצי סהר בהיר. במרכז הקרן, מתחת למלון מעוטרת תאנה אפרפרה, פסים לבנים עוצבו על קליפתה המדמים את פסי האורך שעל גוף הפרי, פתח האוסטיאול מסומן היטב אף הוא באבנים לבנות. אפרסק גדול מתואר משמאל לתאנה, צבעו ורדרד והוא מעוצב בצורת לב, האפרסק מחולק לאורכו בשני גוונים של ורוד, בהיר וכהה, גוף הפרי מנוקד באבנים בודדות. אפשר לשער שניקוד זה מתאר את הנקודות הנראות לעיתים על פירות נשירים כתוצאה ממציצה של כנימות מגן, נקודות כאלו על אפרסקים מעוצבות בפסיפסים נוספים, למשל, בכנסיית כורסי ובכנסיית המולד מבית לחם. בחלק התחתון נראה חציו העליון של רימון ורדרד והכתר שלו.

סל הקלתוס מתחת לזרועה של אותניה
בין הזרוע המונחת על סל הקלתוס (קלת בעברית) לבין גוף הדמות מעוצבים כמה פירות: בחלק העליון מלון בצבע כתום-חום שבחלקו התחתון פטמה לבנה, העיצוב מזכיר את עיצובו של המלון שבתוך קרן השפע. שלושה אפרסקים בצורת לב נראים מתחת למלון, האחד ורדרד ומנוקד וזהה לאפרסק שמעוטר בקרן השפע, והשניים האחרים, קטנים יותר, וצבעיהם נוטים לצהוב, כנראה כדי להבדיל אותם בעיטור זה על גבי זה. תאנה, ליד האזור ההרוס בפסיפס, מעוצבת באמצעות אבנים בצבע חום-וורדרד עם פסים לבנים לאורכה, והיא זהה לזו המתוארת בקרן השפע. בצד השמאלי של הסל מן העבר השני של הזרוע, למעלה מעוטר רימון שחציו מעוצב באמצעות אבנים מגוונות בחום, וחציו השני באבנים ורדרדות. אשכול ענבים הנישא על שני עוקצים מעוטר מתחת לרימון, הענבים מעוגלים, מסגרתם עשויה באבנים שחורות והתוך באבנים חומות והמרכז בלבנות. שתי פגות של שקמה נראות בחלק התחתון והשמאלי של הסל, הפגות מעוצבות באמצעות אבנים צהבהבות, כתר קטן העשוי משתי קרניים ניכר בראש הפגה העליונה, הכתר מתאר את פי האוסטיאול, ומן הקצה השני של הפגה מתואר עוקץ הפרי. מתחת לפגה העליונה מעוטרת פגה קטנה יותר, אשר תיקון מאוחר נעשה בטעות באבנים שחורות במקום להחזיר את מראה חצייה התחתון שנהרס. הצבע הצהבהב של הפגות תואם את צבעי פגת השקמה בבשלותה, כמו גם מבנה הפגה, העוקץ והכתר הקטן. השקמה הייתה גידול נפוץ במצרים העתיקה, אך גם שימשה בחקלאות המקומית, וגם אם השקמה הגיעה כמוטיב עיטורי ממצרים, היא מייצגת היטב את החקלאות המקומית.
הפירות שבקרן ובסל הם פירות הקיץ, עונת גאות הנילוס והחגיגות, והם ברכת מצרים והנילוס. כל רצועה בפסיפס מתארת אזור בעל מאפיינים ברורים של המציאות במצרים התחתונה.
נילומטר
על גבי קימרון חבית היוצר גשר מעל מי הנילוס הזורמים, מעוצב נילומטר גבוה. נער אמות חוצב באמצעות איזמל ופטיש את הספרות IZ, המסמנות גובה מי הנילוס, הנקרא 'סמיון' (Semion), שהוא גובה המים המספק יבול טוב. נערי האמות מגלמים את אמות הגאות, וכנראה הם בניה של אותניה. גובה המים נצפה לראשונה במצרים העליונה, ואז הודיעו על החגיגות באסואן. כעבור 10 ימים הודיעו על החגיגות באזור הדלתא. רוכבים מביאים לעיר אלכסנדריה את בשורת ה'סמסיה' (Semasia), שהן חגיגות ההצפה של הנילוס המסמלות את ההצלחה ביבולים, ואת תאריך פתיחת הסכרים אל אמות המים להשקיית השדות. על פסיפס רצפה מסרין, סוריה, המתוארך למאה השישית, מעוצב נילומטר דומה וקופידונים חורטים עליו ספרות IH ו- IZ.
הנילומטר שייך לאלכסנדריה שבמפה.
עטרה על ראש אותניה
על ראש אותניה עטרה מפרחים קלועים או תפורים, אופן קליעת העטרה דומה לקליעת הפרחים לזרים המוגשים על ידי נערי האמות הנעים לעבר האל נילוס שבצדה הימני של הסצנה. מחרוזת דומה של פרחים תפורים מוצגת בכנסיית טבחה. על העטרה משולבים גם שני פרחים פתוחים בגוני ורוד, ושישה ענפים המעוצבים באמצעות אבנים בגוונים של חום וכתום, המתארים, כנראה, צמח מים נילוטי, אולי Ceratophyllum muricatum.

עטרות בידי קופידונים
עטרות מפרחים שזורים או תפורים המיועדים לקשירה על הראשים נישאות בידי נערי האמות הנעים לעבר האל נילוס, ומבטאות את השמחה על הגעת מי הנילוס לגובה הרצוי לחקלאות העונה הקרובה, המסומן באמצעות הספרות IZ, המסמל את חגיגות ה'סמסיה' (Semasia). זרים חגיגיים מצויים גם בידיהם של החוגגים בפסיפס הרצפה מסרין, סוריה, המתוארך למאה השישית.
שיחי ורדים וזרים
שיחי ורדים מעוטרים בתפזורת בין המוטיבים של הרצפה, בבסיס כל שיח פס קטן המהווה מצע גדילה, על הענפים עלים מוארכים דקים וישרים, הפרחים מעוצבים באמצעות שני גוונים של ורוד כהה ובהיר, וביניהם משולבים גם ניצנים שטרם פרחו. אפשר שהוורדים מתארים אזורים של גינות נוי בהם גידלו הוורדים ומהם קטפו הפרחים לשם שזירת העטרות הרבות והזרים.
זר פרחי שושן צחור
מוט מדידה אחוז בידו הימנית של נער אמות הנע לעבר האל נילוס, בידו השמאלית הוא אוחז זר של ארבעה פרחי שושן צחור לבנים וגדולים ואשר הגיעו לשיא פריחתם. פרחי שושן לבנים משולבים גם בעטרות לראשי דמויות, למשל דמות האביב מבית כנסת חמת טבריה.

בית חג הנילוס, פסיפס הקנטאור
במסדרון הארוך המוביל מהקרדו מזרחה אל תוך המבנה מתואר קנטאור מזדקף. פלג גופו העליון חשוף, ועל כתפיו גלימה של פרווה מנומרת בנקודות קטנות. בשתי ידיו הוא מרים מעל ראשו לוח ועליו הכתובת ΘΕΟΣ ΒΟΗΘΟΣ, "אלוהים עוזר". ניצני ורדים ממלאים את הרקע סביבו.

בית חג הנילוס, פסיפס הלוחמות או השומרות (לפי המחקר "אמזונות")
גודל הפסיפס 4.60 X 4.08 מ' (18.7 מ"ר)
נושאי הפסיפס:
לוחמות בשד חשוף, במצנפת פריגית, עם חנית, במגפיים נמוכים רכוסים ובשמלה קצרה. אחת מהן אוחזת חבל הכרוך סביב שלל שלכדה, וכולן מביטות לכיוון שממנו מגיע החבל. מעליהן סוסים ורוכבים, וסוס ברסן ובכיסוי של פרוות נמר קשור במושכות לעץ תפוח גזום, שעל ענפו הימני כרוך צעיף חופת הצל. במסגרת השטיח מעוצבים ריבועים המאכלסים רימונים, מסגרת הרימונים מעוצבת באמצעות אבנים בצבעים אדומים וורודים ומרכזם לבן, הרימונים נישאים על עוקץ הנושא עלים דקים. בחלק העליון של השטיח מעוצבים שני עצים אליהם קשור סוס. לשני העצים כמה מאפיינים החוזרים על עצמם: עלי העץ רחבים וצבעוניים במגוון צבעים: שחור, אפור, לבן, אדום, כתום וורוד. רוחב העלים מרמז שהעצים מייצגים עצי פרי, ממשפחת הוורדיים כנראה. על הגזע מעוצבים ענפים גזומים, דבר המלמד על גיזום העצים לשם עיצוב הנוף והגבהתו.


בית חג הנילוס, פסיפס הלוחמים או השומרים בפתח האולם הבזיליקלי (לפי המחקר "הציידים העירומים")
גודל הפסיפס2 X1.12 מ' (2.24 מ"ר)
נושאי הפסיפס:
בפתח האולם הבזיליקלי עומדים שני לוחמים או שומרים חמושים משני עבריו של עץ, ולרגלי צמד הלוחמים חזיר בר. העץ דומה לעץ מפסיפס הלוחמות או השומרות שנזכר למעלה, וגם כאן מין העץ שבמרכז האירוע לא ניתן לזיהוי, משום שאיננו נושא פירות, אולם ניתן לשער שזהו עץ פרי ממשפחת הוורדיים לפי כמה סימנים מזהים: עלי העץ רחבים ומעט מוארכים וצפופים, סידורם אופייני לעצים ממשפחת הוורדיים. גם פעולות חקלאיות משתקפות באיור: גזע העץ עבר עיצוב באמצעות גיזום, וכנראה שהעץ עבר הרכבה על גבי הענף הראשי הימני, הענף המורכב שונה בצבעיו מענף הכנה, פס הגיזום של הכנה ניכר בצורה חדה, הכנה מתוארת באמצעות שני גוונים ברורים- אדום-בורדו וחום-כתום, יתכן וגיוון זה יכול לרמז על החיתוך שנוצר להחדרת הרוכב.

בית חג הנילוס, פסיפס הרוכבים מול עיר מבוצרת
בחלק הפנימי של האולם הבזיליקלי, בכניסה אליו ומיד אחרי פסיפס הלוחמים או השומרים, מתוארים רוכב ורוכבת לוחמים מול שערי עיר מבוצרת. לראשם מצנפת פריגית, והם תוקפים בחניתות גור נמרים וחיה נוספת שגופה נהרס ואינה ניתנת לזיהוי. כלב רוח עם קולר מלווה אותם. השער מעוטר בעמודים בעלי כותרות יוניות ובגמלון סורי, ומאחוריו נראים עמודי הרחוב הראשי של העיר.

קומפלקס האגורה ("גרזן כפול")
הקמת המבנה מתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת, והוא תפקד כמבנה ציבור או וילה, ממגזר לא ידוע, כנראה רומי, גודלו של הפסיפס 8.5 X 6 מ' (51 מ"ר). מגוון הצבעים של האבנים גדול: לבן, שחור, אפור, אדום, ורוד, כחול, תכלת, ירוק וטורקיז (זכוכית), צהוב, כתום, חום, חרדל. וצפיפות אבני הפסיפס גבוהה מאוד בחלק מן הדגמים שבתוך המדליונים- עד 360 אבנים בדצמ"ר, בדגמים נוספים ובעיצוב המסגרות ובדגמים גיאומטריים- 123 אבנים בדצמ"ר. עובדות אלו מלמדות על פסיפס מרמה גבוהה במיוחד.
המבנה שוכן בפינה הצפון־מערבית של צומת הקרדו והדקומנוס הראשיים של ציפורי. במחקר הוא מכונה קומפלקס האגורה, והכינוי "גרזן כפול" נשאר כנראה מימי החפירה.
נושאי הפסיפס:
בחלק המערבי של המבנה רצפות הכוללות דגמים הנדסיים, מדליונים עגולים, מעוינים, טבלאות מלבניות ורבועות, חצאי מעגלים. חלק מן המוטיבים הפיגורטיביים המאוכלסים במדליונים הללו – דמויות אדם, יונקים, עופות, דגים, צומח וכלים – שייכים לנושאי ה'קסניה'xenia) ) ודימויי המאכלים ומנהגי הכנסת האורחים, ומצביעים על השפעה מערבית של מוטיבים הנפוצים בצפון אפריקה ולא בפרובינציה המזרחית, ותואמים את פסיפס הדגים והעופות מ- Maison aux Communs ב- Thuburbu Majus, טוניסיה:
- א. סלסילת קניסטרום מכילה תאנים, קו המתאר של הפירות מעוצב באמצעות שתי שורות אבנים אדומות וכתומות, תוך הפרי מעוצב באמצעות אבנים לבנות, מסביב לפירות עלים רחבים ומחודדים מאבנים ירוקות וכחולות.
- ב. ענף הנושא רימונים אדומים-ורודים ומעוצב באמצעות אבנים תכלכלות והעלים באבנים ירוקות ותכלכלות.
- ג. ענף הנושא משמשים פחוסים המעוצבים באמצעות אבנים כתומות מגוונות, תוך הפרי הופך בהיר עד לבן, צדו הקיצוני של הפרי פחוס ויוצר צורתV כלפי תוך הפרי, ובמקום זה מעוצבת נקודה מאבן שחורה בודדת, לתיאור שארית הפריחה של המישמש. הענף מעוצב באמצעות אבנים תכלכלות ועלים ירוקים ותכלכלים.
- ד. ארנבת נוגסת באשכול ענבים אדומים מעוגלים, שריג הגפן מתואר באמצעות אבנים חומות, עלי הגפן באבנים ירוקות מגוונות, קו המתאר של הענבים מעוצב באמצעות אבנים בצבע בורדו ותוך הענב ורוד ומיעוטו לבן.

פסיפס קומפלקס האגורה ("גרזן כפול"), בגן לאומי ציפורי (צילום: ד"ר ענת אביטל)
באולם הגדול שבמזרח המבנה, בתוך מסגרות גאומטריות, משובצת סצנה נילוטית: עיר מוקפת חומה, ובתוכה מבנים גדולים שנראים כמקדשים, ובהם מבנה בזיליקלי ארוך שגרם מדרגות עולה אל חזיתו. על שער העיר עומד שומר, ובחזית השער גזע דקל נוטה. במי הנילוס דייג, ולידו אדם הקונה ממנו דגים ממשפחת הקרפיוניים.
באולם העופות והדגים שממערב לו מאכלסות המסגרות הגאומטריות עופות, דגים וארנבות האוכלות ענבים. בין הפריטים חוגלה שרגליה קשורות, חליל פאן (סירינקס) בן שני מפלסים, וחליל הכרם, שהוא חליל יחיד, ארוך ועבה.
בחדר קטן ליד הבריכה, מדרום לאולם העופות והדגים, מעוצבת דררה אלכסנדרונית (Psittacula eupatria) במדליון מרובע במסגרת קליעה. התוכי ירוק, עם קו מתאר כחול, מקור אדום ומעוקל, זנב ארוך ומחודד וכתם אדום בראש הכנף, המבדיל אותו מדררת קרמר. באותו חדר רובץ ברווז ירקרק על גביע לוטוס. מוצאה של הדררה האלכסנדרונית בהודו ובדרום־מזרח אסיה, והופעתה מעידה על יבוא ועל אחזקה בשבי. הסמיכות לברווז הנילוטי מלמדת כנראה על יבוא ממצרים, ובכל מקרה לקומפלקס יש קשר לאלכסנדריה ולנילוס, כפי שעולה מפנל העיר והדייג. דררות אלכסנדרוניות מתועדות בפסיפסי ארץ ישראל בשלושה אתרים: כאן, בווילה בלוד ובווילה בעין יעל. כולם מהתקופה הרומית המאוחרת ובבתי אמידים, ובשלושתם הדררה מתוארת בלי סרט על הצוואר.

הסצנה הנילוטית, הדגים ממשפחת הקרפיוניים, הדררה והברווז על גביע הלוטוס מלמדים על קשר הדוק של בעלי המבנה למצרים ולנילוס. נראה שהם הכירו את מצרים ממקור ראשון, כמו בעלי הווילה בלוד, שבפסיפס שלה מתוארת הסוואנה האפריקאית.
בית דיוניסוס
פסיפס בית דיוניסוס בציפורי מתוארך למאה השלישית, והוא שימש כווילה למגורים. מגזרם של דיירי המבנה לא ידוע, יהודים או נוכרים. גודל הפסיפס 9.25 X 6.90 מ' (63.82 מ"ר), הצבעים של האבנים רבים: לבן, שחור, אפור, אדום, חום, ורוד, כחול, תכלת, צהוב, כתום, חרדל, בז', וצפיפות אבני הפסיפס גבוהה, כ- 150 אבנים בדצמ"ר בסצנות פיגורטיביות.

נושאי הפסיפס:
במרכז הטריקליניום בתוך מסגרת של מדליונים מעלי קוציץ נתונים 15 ספינים המתארים סצנות מחיי דיוניסוס, סצנות מפולחן דיוניסוס והבאת מתנות, לכל דמות או סצנה מופיע ליווי של כתובת ביוונית. הסצנות והסיגנון קרובים מאוד לתיאורים מפסיפס דיוניסוס מגרסה, המתוארך לשנת 150 לסה"נ.
סצנות מתוך מיתוס דיוניסוס:
- בסצנת החתונה של דיוניסוס ואריאדנה אפשר לזהות כמה מוטיבים חקלאיים ריאליסטיים. אריאדנה (הדמות הרביעית משמאל) אוחזת על ברכיה תיבה גלילית עם מכסה מקומר אדום, שהיא כנראה 'קיסטה מיסטיקה' (cista mystica), תיבה פולחנית שהכילה לנחשים, והיא חלק מפולחן. הדמות הימנית ביותר היא של סאטיר הנושא על כתפו הימנית סל קלתוס שתכולתו לא ניתנת להבחנה, מותר להניח שהסל מכיל ענבים בגלל ההקשר ליין ולפולחן דיוניסוס וגם מפני שכנראה הייתה מסורת הקושרת את עת הבציר עם חתונת אריאדנה ודיוניסוס. הדמות השנייה מימין היא של סאטיר הנושא כל כתפיו נאד יין, העשוי מעור וצבעו אפור.
- שלושה סאטירים דורכים ענבים בגת עוטים לגופם רצועת בד אפורה הקשורה למותניהם, רגליהם יחפות, ידיהם אוחזות בשריגים צמחיים המכופפים מעל לראשם, כדי למנוע החלקה בעת הדריכה. טלגם ווייס הסבירו שבעיטור זה דריכת הענבים קשורה לפולחן דיוניסוס ולא לתיאור חקלאי הנפוץ באומנות התקופה. הענבים האדומים נדרכים בתוך ערבה מלבנית העשויה מחומר עצי.
- במרכז הסצנה מתואר גבר יושב על סלע למרגלות עץ וחולב עז בשתי ידיו, משני עבריו שתי דמויות נוספות. החולב כמעט נשען בגבו אל גזע עץ הנושא ענפים גדומים, ובחלקו העליון שלושה ענפים הנושאים עלים רחבים המגוונים בצבעים: אדום, ירוק, חום ושחור. עלי העץ הרחבים מעידים על היותו עץ פרי ממשפחת הוורדיים כנראה, והגיזום נועד לעיצוב הנוף והגבהתו. אפשר לשער שתפקיד העץ בסצנה לתאר את הנוף החקלאי הפתוח בו נערכת הסצנה. גם החלב וגם העז מקושרים לפולחן דיוניסוס, והאישה העומדת משמאל לחולב עם ספל, ממתינה לחלב לשם הקרבתו.
- בראש תהלוכת נושאי המתנות צועד גבר הלובש יריעת עור צהובה, הוא אוחז ביד ימין ספל וביד שמאל אוחז על ראשו קערת פירות, הפירות מעוגלים וגדולים, אדמדמים, והם, כנראה, תפוחים. הבחור הצעיר שבסוף התהלוכה, לבוש טוניקה ונושא על כתפו הימנית סל עם תכולה לא ידועה. ביד שמאל הוא אוחז ענף ירוק לא מזוהה, חלקים אלו בפסיפס חסרים והרוסים ולא ניתן להתרשם מהפרטים שהרכיבוהו בתחילה.

פסיפס בית דיוניסוס, בגן לאומי ציפורי (צילום: ד"ר ענת אביטל)
סצנות מתוך תהלוכת החג לפולחן דיוניסוס
רצועת פסיפס בצורת האות ח' מקיפה את מרכז הטריקליניום מדרום, ברצועה זו ארבעה ספינים עם סצנות המתארות את תהלוכת החג לפולחן דיוניסוס:
- המסגרת החיצונית של הרצועה מעוטרת באמצעות 51 ריבועים ומלבנים שבהם מתוארים מסיכות, דגים, עופות ומיני צמחים. באחד מן הריבועים מתוארים שני עופות וביניהם פרי מעוגל. על עוקץ הפרי שני עלים נגדיים גדולים, מוארכים ותמימים. העופות הן כנראה צוצלות שזנבן מתפצל. ביחס לגודל העופות הפרי אינו גדול במיוחד והוא חסר סימני זיהוי ייחודיים. עיטורים מקוריים של פירות קטנים ומעוגלים נראים בפסיפסי התקופה, למשל בארמון הגדול מאיסטנבול, ובדגמים מקוריים אלו כנראה שהאומנים תיארו דובדבנים. באומנות המקומית בארץ ישראל האומנים השתמשו בדגם זה שהועתק עם העלים ועם ההקשר שלו אל מיקומו במסגרת הרצפה. במקרה זה יוצרי הרצפה בארץ ישראל לא התאימו הדגם לטבע המקומי משום שדובדבנים לא גדלו בישראל.
- בצד המערבי מתוארת תהלוכות של בני אדם בחג דיוניסוס כשלראשיהם זרים, הם נושאים פירות, זרים, עופות וסלים, רגליהם יחפות, וחלקם רוכבים על גב חמור או עז. תיאור המוטיבים מתחיל מכיוון צפון של הזרוע המערבית לכיוון החלק הדרומי, עד החלק בו הוחלף הפסיפס לסצנות נילוטיות:
- עץ תמר נראה ברקע הסצנה, חלקו התחתון של הגזע הרוס. תפקיד העץ שברקע לתאר את התנהלות התהלוכה בחיק הטבע.
- עלמה הלבושה בטוניקה ארוכה אוחזת בשתי ידיה מחרוזת של פרחים בגוונים של אדום וכתום. המחרוזת קשורה בשני שרוכים חומים, ובקצותיה עלים ירוקים, המעוצבים באמצעות אבני זכוכית שנשחקו. מחרוזות של פרחים תפורים נישאות גם על ידי שני נערים צעירים בקדמת התהלוכה. מחרוזות מפרחים תפורים שימשו לקישוט במהלך החג, וגם לקישוט מצעד התהלוכה עצמו, כמו המחרוזת על צוואר החמור הפוסע לפני העלמה.
- עץ שגזעו, ענפיו ועליו מעוצבים באמצעות אבנים אפורות-כהות. בין העלים האפורים משובצים עלים מאבני זכוכית ירוקות שנשחקו. העלים דומים לעלים המרפדים את סלי התפוחים. עלי העץ הרחבים מרמזים על היותו עץ פרי, ממשפחת הוורדיים כנראה, אך לא ניתן לזהות את מינו, לכל אורכו של גזע העץ ענפים גזומים, והגיזום נועד להגבהת העץ ועיצוב נופו לציר מרכזי.
- נער נושא על כתפיו אסל עליו תלויים באמצעות רצועות חומות שני סלים מלאים בפירות. הפירות שבסלים גדולים ומעוצבים באמצעות מסגרת אבנים אדומות וכתומות ומרכזם לבן, להדגשת הבוהק. אפשר לשער שהכוונה לתאר תפוחים, בגלל צבעם האדמדם של הפירות, גודלם והעלים הירוקים הרחבים והמחודדים המרפדים את הפירות שבסל. הסלים כדוריים ומיועדים לתליה, והם נתלים על האסל באמצעות שלוש רצועות נצרים, המעוצבות מאבנים חומות בצבעו של הסל עצמו.
- גבר שופך בתנועה ותנופה את תכולת הסל שבשתי ידיו, תכולת הסל לא ניתנת לזיהוי מוחלט, אולם ייתכן שזו אותה התכולה כמו בסלים הקודמים, דהיינו, תפוחים, משום שהחלק שנותר מהפסיפס מרמז על פירות גדולים בגוונים אדום וכתום, שהיו מונחים על מצע עלים ירוקים. תיאור דומה של גבר השפך תכולתו של סל ענבים נראה בפסיפס Hellin, דרום-מזרח ספרד, בתיאור חודש אוקטובר.
- בצד הדרומי של החדר נמשכת התהלוכה, אך חלק ניכר ממקטע זה הרוס, ובהמשכה מזרחה התהלוכה מתמזגת לתוך תיאורים נילוטיים. בצד שמאל של הסצנה נראה בחור לבוש טוניקה קצרה ונושא על כתפו הימנית סל קלתוס עם פירות, הפירות גדולים מעוצבים בגוונים של אדום וכתום ומונחים בסל על מצע של עלים ירוקים, ניתן לשער שגם כאן הכוונה לתיאור של תפוחים.
- הרצפה מוקפת במסגרת של מדליוני אקנתוס המאכלסים סצנות של צייד והגנה מפני חיות טרף, בזוויות החיצוניות שבין המדליונים מתוארים עופות ומעט פירות. העופות והפירות דומים מאוד לאלו המתוארים בריבועים שבמסגרת הח' המקיפה את מרכז החדר. הפירות מעוגלים, קטנים וחסרי ייחוד, העלים מוארכים ותמימים, צבעם ירוק (מאבני זכוכית שנשחקו). פירות אלו מזכירים תיאורים פירות קטנים של עוזרר או דובדבן ששובצו בזוויות שבין מדליוני קוציץ בפסיפסים מרחבי האימפריה, למשל מהארמון הגדול של קונסטנטינוס מאיסטנבול. ייתכן והיוצרים של פסיפס בציפורי השתמשו ברעיונות אלו אך לא דייקו בכל הפרטים, משום שדובדבנים ועוזררים בדגמים המקוריים תוארו במקבצים של שניים או שלושה פירות ביחד ופירות העוזרר תוארו גם בלוויית כתר אופייני.

תהלוכת חגיגות דיוניסוס, פסיפס בית חג הנילוס בגן לאומי ציפורי (צילום: ד"ר ענת אביטל)
בית הכנסת של ציפורי
פסיפס בית הכנסת מתוארך לראשית המאה החמישית, גודלו של הפסיפס 13.5 X 4.5 מ' (61 מ"ר), ומגוון צבעי האבנים לא גדול: לבן, שחור, אפור, חום, אדום, כתום, צהוב, חרדל, וצפיפותן בינונית-גבוהה: 140-130 אבנים בדצמ"ר.
שטיח הפסיפס של אולם התווך מורכב משבע רצועות אופקיות שאינן זהות ברוחבן, אחדות מחולקות לשניים-שלושה ספינים המופרדים בדגם תשליב-סרט.

רצועה מספר 2
פנל המנורות
בספין המרכזי מעוטרת חזית אדריכלית ומשני צדדיה בשני ספינים נפרדים מתוארים שתי מנורות וסמלים יהודיים נוספים. לצד המנורות נראים שופר, כלי ממוזלג וארבעת המינים. הלולב אגוד עם ענפי ההדס והערבה ומונח באמפורה, שכנראה הכילה מים למניעת ייבוש הענפים. האתרוג מעוצב בכל ספין בצורה שונה, בספין הימני האתרוג מאוגד בגבעולו אל שאר המינים ועיצובו סכמתי בצבע כתום עם מסגרת של שורת אבנים אדמדמות, אל הפטוטרת צמודים עלים דקיקים. ייתכן שהכלי הממוזלג ייעודי לקטיף זהיר של האתרוגים, בדומה לכלי הממוזלג המעוצב בספין עונת הקיץ בהקשר לקטיף זהיר של פקוסים. בספין השמאלי האתרוג נפרד משאר המינים ומתואר באמצעות אבנים בגוון כתום, ללא מסגרת חיצונית, אל הפטוטרת צמודים עלים מלאים, תמימים ומוארכים, והתיאור ריאליסטי יותר.
רצועה מספר 4, פנל המקדש
נאד שמן ושק סולת
הספין השמאלי הוא המשכו של התיאור מרצועה מספר 3. בחלקו העליון של הספין כלי קיבול ולצדו הכיתוב: "שמן", שק ומעליו הכיתוב: "סלת". השמן נתון בנאד שחור. וייס וחכלילי כתבו שזהו כד, אולם צורת הכלי המעוגלת והרכה, הידיות הצרות והצוואר הארוך והצבע השחור של האבנים מרמזים על היות הכלי כנראה מעור כהה, ומיועד לתלייה ולא להנחה. הכלי שונה מהאמפורות הגליליות העשויות חרס, המחודדות בבסיסן ואשר גם ידיותיהן מעוצבות באופן שונה. השמן שבנאד הוא, כנראה, שמן זית ששימש בבית המקדש לקרבן מנחה בבלילה עם הסולת "וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת, לְמִנְחָה, בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית, רְבִיעִת הַהִין" (במדבר כ"ח, ה'). על כתפי הנאד רצועות היוצרות ידיות, טבעת בהירה באמצע גובהו, צוואר הפיה מוארך ובסיס הנאד מעוגל, ונראה שהנאד מיועד לתלייה בלבד. נאד דומה במראהו וצבעיו מתואר בפסיפס בית דיוניסוס מציפורי, ובפסיפס אל-אליה (El Alia), טוניסיה, המתוארך למאה השנייה. מתחת לנאד השמן נתונה הסולת בשק מלבני בגווני החום והכתום, עם מסגרת עשויה משורה אחת של אבנים שחורות. הסולת גודשת את השק, ומתוארת כערימה גבוהה, משולשת ומחודדת, באמצעות תשבץ של אבנים שחורות וצהובות לסירוגין.
שולחן לחם הפנים
בפנל המרכזי מעוצב שולחן עגול בן שלוש רגליים המכוסה בבד מעוטר שבקצותיו גדילים, ומוסכם בין החוקרים שעל השולחן מונחות 12 כיכרות לחם הפנים. עיגולים מעטרים את ארבע פינות הבד, וכנראה שהם מתארים את לחם הפנים עצמו. בתיאורים של שולחן לחם הפנים על גבי מטבעות מתתיה אנטיגונוס מהשנים 37-40 לפסה"נ, הלחם מעוצב קעור, כנראה בצורת ספינה כדברי התוספתא" "ארבע סניפין של זהב דומה לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה מפני שדומה לספינה כדי שלא תהא רוקדת" (תוספתא מנחות, י"א, ג'). והכיכרות היו מונחות זו על גבי זו בערימה. לדעת בר"ג צורת לחם הפנים הייתה קעורה כפי שמופיעה על המטבעות, ומשום שבתקופתם בית המקדש היה קיים, קרוב לוודאי שהתיאור על המטבע היה נאמן למציאות. ייתכן שתיאור כיכרות הלחם בפסיפס ציפורי תואם אף הוא לתיאור הכיכרות הקעורות, אלא שכאן הן מתוארות במבט-על, ואילו על גבי מטבעות מתתיה אנטיגונוס הן תוארו במבט צד, ואין סתירה כלל בין שני התיאורים. בניגוד לתיאור הכיכרות בצורת בתוספתא כצורת ספינה, 12 כיכרות שולחן לחם הפנים מתוארות במשנה כמלבניות, לפי הכתוב במשנה: "לחם הפנים אורכו עשרה, ורוחבו חמישה" (משנה מנחות, י"א, ד'). מכל מקום, אפשר לקבוע שעיצובם של הכיכרות מפסיפס זה תואם את אופנת האפייה והכיכרות העגולות הנשקפות מאומנות התקופה. כיכרות לחם שנשרפו שלמות תחת האפר של הווזוב בשנת 79 בפומפיי היו מעוגלות, ומחורצות לפרוסות סימטריות מן המרכז והחוצה. ב'פסיפס המזנון' מדפני, מאנטיוכיה, המתוארך למאה השלישית, מעוצבות כיכרות לחם עגולות, על שתי כיכרות חריצים המחלקים את הכיכרות לפרוסות משולשות מן המרכז והחוצה, כמו כיכר הלחם מפומפיי. הכיכר המרכזית נראית כגלגל עם כפתור במרכזו, כיכר זו מזכירה את הכיכרות המתוארות בפסיפס ציפורי.
סל ביכורים
סל קלתוס עמוס פירות שונים מעוצב בספין הימני, והחוקרים מניחים שמדובר בטנא ביכורים לבית המקדש, משני צדדי הסל תלויים שני עופות כפי שהיה נהוג לעטר בהבאת ביכורים, כמו שמוזכר במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין: "היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה, כדי לעטר את הביכורים" (הלכות ביכורים, פ"ג, ט'). התיאור תואם את הכתוב במשנה על מנהג העניים להביא הביכורים בסלי נצרים: "העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופה" (ביכורים, פ"ג, ח'). ביכורים מובאים מפירות שבעת המינים שבהם נשתבחה הארץ, כמו שכתוב במשנה: "אין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים" (ביכורים פ"א, מ"ג), ועוד מוזכר במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין: "אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והם החיטים והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים" (, פ"ג, ב'); "ואם הביא בכלי אחד, יצא: ולא יביאם בערבוב–אלא שעורים מלמטה, וחיטים על גביהן, וזיתים על גביהן, ותמרים על גביהן, ורימונים על גביהן, ותאנים למעלה מן הכול" (פ"ז). ומתבקש לשער שהסל מכיל רק ביכורים משבעת המינים, ובפרט שהסל הנוכחי מתייחד בתיאור סל הביכורים בתוך הקונטקסט המתאים בניגוד לסלים רבים אחרים המתוארים על גבי פסיפסים, אך ללא הקשר הברור כל כך אל פעילות בית המקדש כמו כאן. לאחר עיון מעמיק והשוואות בין פסיפסים שונים, נראה שהסל מכיל גם פירות שאינם משבעת המינים, וגם עובדה זו תואמת את דברי המחלוקת במשנה על עיטור סלי הביכורים בפירות שאינם משבעת המינים: "רבי שמעון בן ננס אומר, מעטרין את הביכורים חוץ משבעת המינין; רבי עקיבה אומר, אין מעטרין את הביכורים אלא משבעת המינים. רבי שמעון אומר, שלוש מידות בביכורים – הביכורים, ותוספת הביכורים, ועיטור הביכורים. תוספת הביכורים, מין במינו; ועיטור הביכורים, מין בשאינו מינו" (ביכורים, פ"ג, ט'-י'), כלומר שנהגו לעטר את הביכורים במינים שאינן משבעת המינים.

וייס הראה בהרחבה שפסיפס בית חג הנילוס, הקדום לפסיפס בית הכנסת, שימש כמקור השראה ומקור להעתקה של דגמים עבור האומנים שיצרו הן את פסיפס בית הכנסת והן את פסיפס בית דיוניסוס מציפורי. קביעה זו עלתה מתוך מחקר משווה של מוטיבים בודדים ועקב הימצאותם של קווי דמיון סגנוניים ואיקונוגרפיים. ההשוואה מעלה גם את התובנה שיוצרי פסיפס בית הכנסת היו אמנים בעלי יכולות ביצוע נמוכות יותר משל יוצרי פסיפס בית חג הנילוס. מוטיבים שונים כגון דמויות אדם וחיה, צמחים ופריטי עיטור נעשו בבית הכנסת בעיצוב בעל רושם שטוח וסכמתי, ללא עומק וללא תחושת תלת-מימד, בשונה מתיאורי המקור בפסיפס בית חג הנילוס המצטיינים בתיאור ריאליסטי, נפחיות ותנועה. בנוסף וייס ציין שממצאי ציפורי מלמדים אולי על קיומו של בית-מלאכה מקומי, אשר בו עבדו גם אמנים בעלי יכולות ביצוע וגימור גבוהים, וגם אמנים נוספים אחרים בעלי יכולות ביצוע נמוכות יותר. אבל קשה לקבל את ההצעה האחרונה של וייס, משום שדווקא בגלל השינויים הסגנוניים והאיכותיים הכל-כך בולטים, ניתן לשער שלפחות שני בתי-מלאכה מתחרים עבדו על הפסיפסים בציפורי, האחד בעל יכולות ביצוע גבוהות, שיצר את פסיפס בית-הנילוס, והשני, בית-מלאכה שעסק בחיקויים זולים ופשוטים, שיצר את פסיפס בית-הכנסת. כידוע בתי מלאכה עובדים בסטנדט קבוע ואינם משתמשים בסגנונות שונים. ובפרט שבית מלאכה בעל יכולות גבוהות לא יוציא מתחת ידיו עבודות ירודות.
גם הסידור הפנימי של הפירות בתוך הסל שבבית הכנסת מזכיר מאוד את סידורם בקרן השפע שבידה השמאלית של אותניה. גם הסל בו נתונים הפירות שבבית הכנסת מעוצב באופן כמעט זהה לסל עליו נשענת זרועה הימנית של אותניה, אלא שהוא נופל ממנו ביופיו ובדיוק בפרטים והשראת עומק, כמו גם תיאורי הפירות. משום כך יש צורך להישען על הזיהויים שנערכו לגבי תכולת קרן השפע מפסיפס חג הנילוס ולגבי תכולת הסל שתחת זרועה הימנית של אותניה על מנת להגדיר את הפירות שבבית הכנסת. עשרה פירות מתוארים בתוך הסל, לכולם מסגרת המעוצבת באמצעות שורה בודדת של אבנים שחורות:
- פרי אפור, חסר זיהוי, בצורת טיפה. היוצר כנראה העתיק דגם של תאנה מפסיפס חג הנילוס המעוצב בגוונים אפורים, ונוצר דגם סתמי חסר זיהוי ודאי.
- שני פירות מוארכים. האחד בחלק התחתון של הסל בגוון אפור בהיר, והשני בגוון כתום-חום בחלק העליון והמרכזי של הסל. נראה שנעשה כאן ניסיון מרושל להעתיק את דגם הלופה הצעירה מפסיפס חג הנילוס.
- מלון עגול וגדול מעוצב באמצעות מעגלים קונצנטריים של אבנים היוצרות מעבר גוונים מכתום-חרדל בחלק החיצוני אל צבע בהיר, כמעט לבן בחלק הפנימי. במרכז הפרי נקודה מודגשת באבנים אפורות המדמה את אזור הצלקת.שני מלונים עגולים מתוארים בפסיפס חג הנילוס, ולשניהם אזור מודגש באמצעות אבנים אפורות או לבנות בחלק העליון של הפרי. המלון העגול שבסל הנוכחי דומה מאוד גם למלון העגול הנראה מימין לדמות עונת הסתיו שבפסיפס זה.
- שני עלים לבנבנים בחלק התחתון של הסל מתוארים כשני עצמים בצורת טיפה. עלים אלו מעוצבים באופן הנראה לעיני המתבונן כפירות קטנים, אך בהשוואה לפסיפס המקור, ולתיאור מקרן השפע של אותניה, אפשר להבין שהתיאור מדמה עלים ולא פירות. ניתן להסיק שהאומן העתיק עלים לבנים, בצורת טיפות, הנראים בחלק השמאלי העליון שבקרן השפע. באומנות התקופה קיימים תיאורים דומים בגודלם ובצורתם והם תמיד מיוחסים לעלים, כמו גם הענף שבעונת הסתיו מבית-כנסת חמת-טבריה.
- אפרסק וורדרד-לבנבן מעוצב בצורת לב ועליו שלוש נקודות שחורות, המדמות, כנראה את כנימות המגן המותירות סימני מציצה על הפרי. עיצוב זה מזכיר מאוד האפרסק דמוי הלב, הוורדרד בהיר ועליו נקודות אדמדמות, המצוי בקרן השפע שבידי אותניה.
- פרי בצורת טיפה גדולה בגוון כתום-חרדל. נדמה שהכוונה לתיאור של תאנה, בעיקר בגלל החלק התחתון של הפרי המתאר את האוסטיאול, וגם בגלל הדמיון לתאנה שבסל של אותניה.
- רימון בגוונים של כתום וורוד עם כתר בולט. הפרי, מעוצב באמצעות טבעות קונצנטריות של אבנים היוצרות מעבר מגוונים כהים במסגרת אל בהירים במרכז.
- אשכול ענבים משולש תלוי על שלושה עוקצים. הענבים מעוגלים ומוקפים באבנים אדומות ותוכנם ורוד בהיר.
רצועה מספר 5, פנל גלגל המזלות וארבע עונות השנה
בפנל המרכזי של רצפת בית הכנסת מתואר גלגל המזלות בתוך רבוע הממוסגר בסרט תשליב, בארבע פינות מעגל המזלות מתוארות ארבע עונות השנה, כמקובל בגלגלי המזלות בבתי הכנסת מהתקופה.
עונת האביב
הדמות טובלת משני עבריה בשיחים של פרחים גדולים וסלים העמוסים בהם, כסממני האביב, התחדשות הטבע והשגשוג. מימין לדמות שני פרחי שושן לבנים פתוחים וניצן צעיר הבוקעים מענף משותף, הפרחים ניתנים לזיהוי באמצעות הגביע הנושא שלושה עלי כותרת המופשלים לצדדים, צבע עלי הכותרת הלבן ועורק בולט המסומן באמצעות שורת אבנים אדומות המעוצב במרכז העלה. פרחי השושן הצחור (Lilium Candidum) פורחים בעונת האביב, ולפי כמות העיטורים שלהם באומנות התקופות הרומית והביזנטית ניתן להסיק שבעבר הם היו נפוצים ומצויים מאוד בנוף הארץ ובגינות הנוי.
בפינה השמאלית מעוצב שיח בעל שלושה ענפים הנושאים פרחים שחלקם התחתון ורוד וחלקם העליון אדמדם. הצמח ניתן לזיהוי עם שיח ורדים, המזכיר את השיח המעוצב בבית הכנסת חמת טבריה בעונת האביב, ואת השיחים המעוצבים בפסיפס בית חג הנילוס הסמוך. הוורדים האדמדמים נקצרו באמצעות מגל יד ונלקטו אל הקלתוס שמימין לדמות ואל הקניסטרום שמשמאלה, והם משולבים גם בעטרה שלראש הדמות. מימין לדמות מגל יד עם ידית מעץ המעוגלת בבסיסה, מגל היד עוצב באמצעות אבנים בצבע חרדל ומסגרת של שורת אבנים בצבע חום. להב המגל חלק, מעוקל ומחודד בקצהו, ומעוצב בצבעי לבן ואפור, עם מסגרת של שורת אבנים שחורות. מגל זה שימשה לקטיף הפרחים האביביים אשר שנדרשו לצורכי נוי ולשזירה למחרוזות ולעטרות.

עונת הקיץ
הצד הימני של גוף הדמות הרוס ברובו, ונדמה שהיא הייתה לבושה בבגד קל שכיסה רק את חלקו הימני של החזה, לראשה כיפה גדולה בצבע צהבהב, להגנה מהשמש, כנהוג בתיאורי עונת הקיץ. מימין לדמות אגודה של חמש שיבולים. מימין לשיבולים שני פירות פקוס, בקצה הכד של הפירות צורת V מאבנים צהובות המרמזת על תיאור שאריות הפריחה בקצה הפרי. בצד שמאל של הדמות התיאור הרוס ברובו, אך ייתכן והוא חלק מקנוקנת שהייתה מחוברת לתיאור של פרי נוסף ממשפחת הדלועיים. משמאל לדמות חרמש משונן ומעוקל בעל ידית עץ, בידית נעוצים שני מסמרים שנועדו לאחוז הלהב את הידית. הלהב מתואר בצבעים אפורים ובלבן, והמסגרת מעוצבת באמצעות שורה אחת של אבנים שחורות. הידית מעוצבת בצבעים חום, כתום, צהוב ולבן.
כלי עבודה נוסף נמצא משמאל לחרמש, והוא עשוי מתכת ומעוצב באמצעות אבנים בגוונים אפורים עם מסגרת אבנים שחורות, הכלי ממוזלג בקצהו. כלי זה מעוצב באופן דומה מאוד למלקחיים המתוארים בסמוך למנורה בפנל מספר 2. בפסיפס זה קיים סדר הגיוני ושיטתי של האטריבוטים הסמוכים לדמויות העונות, בארגון שיטתי זה כלי עבודה ופעולתו מתייחסים אל צמח סמוך באותו הפנל. ולכן ניתן להניח שהכלי הממוזלג הוא תיאור, אולי ברמת ביצוע נמוכה, של מספרים או כלי מיוחד לחיתוך, אשר שימש לקטיף הפקוסים, אולי לשם זהירות שהפירות לא יישברו בעת הקטיף, או שהוא שימש לקטיף זהיר של הפקוסים על מנת שלא יטמאו, כמו שנכתב בתוספתא: "א"ר יוסי בראשונה היו הככרות של קשואין ושל דלועין שבצפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג בשעה שעוקרין אותן קבלו עליהן אנשי צפורי שלא יהו עושין כן" (מכשירין ג', ג'). אולי היה זה כלי ממוזלג העשוי ממתכת, שאיננו מוכר לנו כיום, אשר שימש באופן כלשהו לטיפול בדלועיים. להבי הכלי הממוזלג מזכירים את הלהבים של המספריים מברזל נמצאו בחפירות מהתקופה הרומית, למשל בפומפיי.

עונת הסתיו
הדמות לבושה בבגד חסר שרוולים, לימינה ארבעה פירות:
- א. שני רימונים עם כתר, אחד גדול והשני קטן יותר (שגודלו הותאם לחלל שנותר לעיטור בזווית), הרימונים מעוצבים בגוונים של כתום וורוד, ונישאים על ענפים עם עלים דקים העשויים משורת אבנים בודדת, תיאור הרימונים מסמל את הבשלתם בעונת הסתיו.
- ב. בין שני הרימונים מתואר מלון עגול שמסגרתו מעוצבת באמצעות שורת אבנים בצבע חרדל כהה, ותוכו בצבע בהיר יותר. בחלקו התחתון של הפרי מעגל מודגש באמצעות אבנים בצבע חרדל כהה ומרכז שחור, המתאר את מקום הצלקת.
- ג. בין הרימון הגדול לבין המלון העגול מתואר פרי קטן באמצעות אבנים שחורות, ייתכן שהאמן ביקש לתאר את השקד בעונת ההבשלה, למרות שזמן הבשלת השקד מתוארך לעיצומו או לסיומו של הקיץ, יש להניח שכאן מתואר שקד, כפי שהוא מתואר על גבי רצפת בית הכנסת של חמת טבריה משמאל לדמות תקופת תשרי, באמצעות ענף של שקד. משמאל לדמות מעוטר שריג גפן, שנהרס בחלקו, על השריג ניכרת קנוקנת וקצה של עלה הגפן. זני הגפנים לייצור היין הינם אפילים, ונבצרים בין החודשים אוגוסט לאוקטובר, ולכן ייתכן וכאן מתואר רמז לבציר של ענביי יין, בדומה לתפקיד של עיטור האמפורות בעונת הסתיו בבית כנסת בית אלפא.

עונת הסתיו, פסיפס בית כנסת גן לאומי ציפורי (צילום: ד"ר ענת אביטל)
עונת החורף
הדמות עוטה גלימה כבדה המכסה את ראשה וכל גופה, מצדדי הדמות אטריבוטים המסמלים את החורף:
- א. לופה מעוצבת כגוף גלילי באמצעות אבנים צהבהבות, חלקה השמאלי רחב וקטום, ומפוזרות בו נקודות באמצעות אבנים שחורות, פס לבן מתאר חריץ הנמשך מהחלק הקטום אל מרכז הגוף, החלק הימני דק יותר וסגור. הצבע הצהבהב של האבנים מלמד על היות הגוף צמחי, כנראה הלופה עם סיום הבשלתה בעונת החורף. עם הבשלת הלופה בעונת החורף קליפתה מתייבשת והופכת לחומה, לאחר חיתוך הקליפה נראים גרעיני הלופה השחורים.
- ב. מגל יד בעל ידית עץ מתואר משמאל ללופה, המגל זהה כמעט לחלוטין למגל המתואר בעונת האביב, הלהב שלו חלק ומתואר באמצעות מסגרת חיצונית של שורת אבנים שחורות, וגוונים כהים ובהירים של אפור לחילופין במרכז הלהב. ידית העץ מתוארת בצבעים חומים וכתומים, והיא מתרחבת בבסיסה ומתעקלת בכיוון הפוך מכיוון הקימור של הלהב. גם כאן נשמר הצימוד ההגיוני של כלי עבודה אל המלאכה אותו הוא מבצע, וכנראה המגל שימש לקטיף וחיתוך הלופה וקילופה.
- ג. עץ עשיר בענפים ועלווה שאחד מענפיו כרות ונוטה לארץ. העץ מתואר באופן סכמתי וללא סימנים מזהים, אולם אפשר לשער שהכוונה לתיאור של עץ פרי נשיר ממשפחת הוורדיים, לפי תיאור העלים הרחבים והתמימים. העץ הגזום נראה העתק, ברמה ירודה, של העץ המתואר בפסיפס הלוחמות או השומרות (אמזונות) שבבית חג הנילוס הסמוך. העץ מפסיפס הלוחמות הרוס בחלקו התחתון, אך בעץ נוסף המתואר בפסיפס הלוחמות נראה חלקו התחתון של הגזע, המתואר עם בסיס שטוח וללא אחיזה בקרקע, ואף על גזעו ענף כרות מצד שמאל. תיאורי העצים שבבית הכנסת ובפסיפס הלוחמות מגלים דמיון: בשניהם עלי העץ רחבים ותמימים, העץ חסר סימני זיהוי וחסר פירות, הענף הכרות מצוי בחלקו השמאלי של הגזע, בסיס הגזע מתואר עם סיום ישר ושטוח.
- ד. משמאל לדמות נראה קרדום בעל ידית עץ ארוכה המעוצבת באמצעות שתי שורות של אבנים כתומות-חומות, הלהב מתכתי ומעוצב באמצעות אבנים בגוונים של אפור עם מסגרת משורה בודדת של אבנים שחורות. הקרדום, (hatchet), שימש לצורכי יערנות וכריתת עצים, או ביקוע ענפים. לקרדומים היו צורות להבים שונות וגדלים שונים בהתאם לשימושים שלהם. היו גם קרדומים ששימשו את הקצב או הנגר. קרדומים ארוכי ידית, כמו הנראה בבית הכנסת של ציפורי שימשו לכריתת עצים, גיזום ענפים, ביקוע גזרי עץ, יצירת מוטות עץ, עקירת שורשים, תיחוח הקרקע. בנוגע לטיפוח גפנים, קולומלה תיאר את השימוש בקרדום לכריתת ענפים הגדולים מדי לגיזום באמצעות סכין הגיזום (=מגל יד) (Columella X, 2). נראה שהקרדום בסצנה זו קשור לגיזום עצים בעונת החורף. לענף הכרות של העץ שמימין לדמות, בהתאם, כאמור, להיגיון והשיטתיות שנשמרו בפסיפס זה, בו כלי העבודה מתואר בצמוד למלאכה שהוא מבצע בעונתו. חלק מהאטריבוטים הנראים בפסיפס זה מהווים כאן יצירה מקורית.

עונת החורף, פסיפס בית כנסת גן לאומי ציפורי (צילום: ד"ר ענת אביטל)
רצועה מספר 6, פנל עקדת יצחק
בספין הימני מתואר ראש האיל קשור אל עץ, שלושה ענפים על גזע העץ נגזמו, אחד משמאל ושניים מימין. בחלקו העליון של העץ מתואר ענף יחיד עם עלים ירקרקים ורחבים, התחומים בשורת אבנים שחורות. מין העץ לא ניתן לזיהוי, אולם על פי עליו הרחבים ניתן להניח שזהו עץ פרי נשיר ממשפחת הוורדיים. גם כאן ניכר שהאמן שאב השראה ליצירת הדגמים מבית חג הנילוס הסמוך, והעתיק את העץ אליו קשור הסוס מפסיפס הלוחמות. נדמה שגיזום זה נועד לעיצוב נוף העץ והגבהתו.

לייעוץ, ארגון והדרכת טיולים בארץ ובחו״ל: כתבו לי
ביבליוגרפיה
- וייס ז' ונצר א', 1993, 'ציפורי – 1991-1990', חדשות ארכיאולוגיות, צט: 14-12
- וייס ז' ונצר א', 1994, 'ציפורי – 1993-1992', חדשות ארכיאולוגיות, קא-קב: 40-35.
- וייס ז' ונצר א', 1996, 'ציפורי – 1995-1994', חדשות ארכיאולוגיות, קו: 39-31, לוח צבע i.
- וייס ז' ונצר א', 1997, 'חפירות משלחת האוניברסיטה העברי בציפורי בשנים 1996-1992', קדמוניות ל', 113: 21-2.
- וייס ז' ונצר א', 1998, הבטחה וגאולה, פסיפס בית הכנסת מציפורי, ירושלים.
- וייס ז', 1992, 'ציפורי', בתוך: האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 4, שטרן א' (עורך), ירושלים: 1331-1336.
- וייס ז', 2009, 'אמנות הפסיפס בציפורי במאה הה' לסה"נ: איקונוגרפיה, סגנון והצעה לזיהוי אפשרי של בית מלאכה מקומי', בתוך: אדם ליד קשת רומית, קובץ מחקרים לכבוד פרופ' יורם צפריר, ירושלים.
- וייס ז', ונצר א', 1991, 'שתי עונות-חפירה בציפורי', קדמוניות, כד (96-95): 121-113.
- Hachlili R., 2009, Ancient Mosaic Pavements, Brill
- Talgam R. & Weiss Z., 2004, 'The Mosaics of the House of Dionysos at Sepphoris', Qedem, 44, Jerusalem.
- Weiss Z. & Talgam R., 2002, 'The Nile Festival Building and its Mosaics: Mythological Representations in Early Byzantine Sepphoris', In: The Roman and Byzantine Near East, Vol. 3, Humphrey J. H. (ed.): 55-90.
- Weiss Z., 2005, The Sepphoris Synagogue: Deciphering an Ancient Message through its Archaeological and Socio-Historical Contexts, Jerusalem.
מפת מסלול נסיעה וניווט לגן לאומי ציפורי
מסלולי טיולים מומלצים נוספים באזור ציפורי:
- נחל ציפורי: מסלול הליכה פסטורלי לצד שטחי חקלאות מסורתית וליד נחל זורם
- מאגר אשכול: מרכז מבקרים חינמי של חברת מקורות
- יער בית קשת: מסלול אופניים או רכב ביער קום
- יער הסוללים: מסלול טבע קצר, מומלץ בעונת הפריחה בחורף ובאביב
- גן לאומי בית שערים: מערכות קבורה יהודיות אדירות, מערות קבורה קדומות יפהפיות
- נחל השופט: הליכה נינוחה ליד הנחל וכניסה לבריכת שיכשוך טובה
- גן לאומי מצוקי הארבל: מסלול נוף וירידה אתגרית במצוקי הארבל
- נצרת העתיקה: סיור עירוני בין סמטאות קסומות וכנסיות יפות
- תל יודפת: טיול סתווי אל פריחת החצבים, וסיור בעתיקות אתר התיישבות יהודי מימי הבית השני
זכרו: בכל טיול מומלץ לטייל עם הדרכה של מורה דרך או מדריך טיולים מוסמך
מורי דרך ומדריכי טיולים מוסמכים יובילו אתכם בבטחה לטיול ויום כיף והדרכה חווייתית ועשירה בתכנים. עם הדרכה של מורה דרך ומדריך טיולים תגיעו רחוק.
לייעוץ, ארגון והדרכת טיולים בארץ ובחו״ל – כתבו לי
לכל הטיולים והמסלולים בגליל התחתון והעמקים הצפוניים >>
טיולים נוספים בצפון
- עין חרדלית נחל כזיב – מסלול מים נהדר לשכשוך ורחצה בכל העונות לכל המשפחה והילדים
- מחנה המעפילים עתלית – מרכז מבקרים חדיש, חווייתי ומרגש לכל המשפחה
- טיול מחוף דור לחוף הבונים: הכירו את מסלול החוף הצפוני שאסור לכם לפספס
- שמורת טבע עין אפק (קריית ביאליק בצפון) – מעיינות ונחלים, גשרים קסומים על המים, ציפורים והרבה ירוק
- צפון הגולן: טיול תצפיות, מעיינות, מפלים, מים ומורשת קרב
- גן לאומי תל קדש – מקדש רומי במרומי הגליל המזרחי, מסלול קצר ומונגש
- מצודת כ"ח-ישע ומוזיאון הרעות על שביל ישראל בגליל העליון המזרחי
- תל יזרעאל ועין יזרעאל: בריכת מים צלולים בצפון עם ניקבה מסתורית בגלבוע ועמק חרוד
מפת הטיולים של "מטיילים עם ענת"
מה חדש באתר "מטיילים עם ענת"
קבר יאסון ברחביה – טיול אופניים בירושלים ביום הבחירות – כי מה יותר סמלי מזה
בריכת ממילא, בית קברות ומלון פאלאס: עוד עצירה בטיול האופניים שלנו בירושלים
יונקים ועופות מפסיפס בית האמידים הרומי בלוד – וילה מוזיאון לוד – כנס העשור לוד דיוספוליס | ד"ר ענת אביטל מאי 2024
שביל ישראל וטיילת נתניה באופניים או ברגל – כל היופי מפולג ועד לחופי נעורים – מקטע 18
מקוריותם של התיאורים החקלאיים הייחודיים מפסיפס בית הכנסת השומרוני בסמארה
בית דיוניסוס והפארק הארכאולוגי של פאפוס בקפריסין, טיול עצמאי: פסיפסים, עתיקות וכל מה שכדאי לראות
סיציליה – מה עושים שם? הטיול העצמאי שלי עם הנכד מסביב לאי
פאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל חופשה בים
פסיפס מרהיב מכנסיית באר שמע בנגב המערבי – בעלי חיים, דמויות וסצנות חיי היומיום מהתקופה הביזנטית
הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל, עבודת דוקטור 2014, ד"ר ענת אביטלעוד מהצפון
פסיפס הכנסייה הביזנטית בנהרייה
פטריות חייבות לחיות – איך ללקט נכון ומעט פטריות ומהו ליקוט יתר: מדריך לקיימות וחכמת הטבע, החיים המסתוריים והמכושפים של הפטריות
גני רמת הנדיב בזכרון יעקב: גנים פורחים מהיפים בישראל – קבר הברון רוטשילד ואשתו עדה
עצי שלכת – צבעי סתיו ותחילת חורף ישראלי: הטיולים הכי שווים לכל המשפחה עם הילדים
פלמינגו בישראל – איפה יש אצלנו פלמינגו גדול וורוד בחורף: בריכות מלח עתלית, יבנה ואילת 2024
פסיפס אל חמאם מבית שאן – קפלת קבורה ביזנטית – בקרייה הלאומית לארכיאולוגיה בירושליםלקוחות מרוצים ומכתבי תודה
יום כיף למרכז קהילתי קריית ביאליק, לנוער נפלא ומתוק מיוצאי אתיופיה
סיור הישרדות VIP מותאם אישית לאורחים חשובים מחו"ל במדבר יהודה: צמחי מאכל, צמחי תבלין ורפואה, צמחי רעל
הצגה בטיול: מפגש אלכסנדר מוקדון ושמעון הצדיק באנטיפטריס – פארק אפק
טיולים ואירוע מדברי VIP למשפחת סופר באוהלי גלמפינג מפוארים במכתש רמון, ארוחות מטורפות, אטרקציות ואתגר
טיול לגימלאיות חרדיות מכפר חב"ד 2020: אל נחלי מישור החוף
ODT הפעלות להורים וילדים: כיף, אתגר, הנאה ומשחקי מחשבה וגיבוש
טיול שנתי לבנות חרדיות מבית יעקב "נצח ישראל" בית שמש – אל פארק לכיש אשדוד, גן חיות, דיונות, שיט בים
טיול שנתי לתיכון עמל פסגות אופקים: מצדה, הרי אילת, המצפה התת ימי ושייט במפרץ אילת – אפריל 2022
טיול VIP משפחתי ותפור אישית עם ילדים, בעברית ובאנגלית, במדבר יהודה: מוזיאון השומרוני הטוב, עין פרת ואפיית פיתות, יוני 2024
טיול משפחות מאורגן בחול המועד פסח, מושב חדיד
טיול שנתי מושלם יומיים לתיכון VIP עמל פסגות אופקים: רכיבת גמלים, מצדה, עין גדי | מרץ 2025
טיול פריחה חורפי לגימלאיות מכפר חב"ד: דרום אדום ועוטף עזה 2019
טיול VIP לחברת הייטק: חצי יום גיבוש בוטיק, מושקע ותפור אישית לקודמאנקי בסטף – עין סטף ונקבת עין ביכורה, נובמבר 2026
טיול VIP למשפחת ביסמוט אל הנגב והמכתשים: חוויית רגלי, ג'יפ ושטח, אפריל 2019
מכתב תודה על טיולי ם למורות מהנהלת מכללת בית רבקה חב"ד
טיול שנתי לתלמידי תיכון קידום נוער תל אביב – נחל חדרה, חוף אולגה וקארטינג אקסטרים | אוקטובר 2025
יום כיף וטיול לתלמידי ביה"ס נווה זוהר מועצה אזורית תמר – אפריל 2019
טיול לילה ל"ג בעומר לסמינר בנות חרדיות "פסגות" מירושלים: פנסים ועששיות, אפיית פיתות ובישולי שדהלעוד לקוחות מרוצים ומכתבי תודה
נהניתם מהתוכן באתר או מטיול איתי? אשמח שתספרו על כך בגוגל
כתיבת ביקורת בגוגל









