עופות המים וציפורים נודדות מופיעים בפסיפסים כחלק אינטגרלי מן הפלורה והפאונה המקומית. מרבית המינים הנודדים הם עופות גדולים ובולטים בנוף הישראלי, הקשורים לבתי גידול לחים.
עופות וציפורים
עופות בפסיפסי ארץ ישראל
עופות וציפורים הם מן המוטיבים הבולטים, המגוונים והעשירים בפסיפסי ארץ ישראל מן התקופות הרומית והביזנטית. מחקר זה עוסק בזיהוי שיטתי של מיני העופות המתוארים בפסיפסים, במיונם ובבחינת תפוצתם והקשרי הופעתם. זיהוי המינים וניתוח ייצוגיהם מאפשרים לבחון את מקומם של העופות בחיי האדם בתקופה הרומית והביזנטית, ואת תרומתם להבנת הסביבה הטבעית, החקלאות, תולדות הביות, ניצול בעלי החיים והקשרים הבין־אזוריים.
היקף המחקר ושיטת הזיהוי
במסגרת המחקר נסקרו מאות פסיפסים מן התקופות הרומית והביזנטית בארץ ישראל, וב־61 אתרי פסיפס מביניהם זוהו 48 עופות שונים, רובם ברמת המין ומיעוטם ברמת הסוג. המידע מעודכן לשנת 2026. נוסף על אלה זוהה מיעוט קטן של דמויות עופות רק ברמת המשפחה או הסדרה, והן לא נכללו בספירה.
הזיהויים נשענים על ניתוח מורפולוגי שיטתי של פרופורציות הגוף, מבנה הכנפיים והרגליים, צורת המקור, תנוחות הגוף, צבעי הנוצות ודגמי הצבע, וכן על בחינת יחסי הגודל בין העוף לבין הדמויות והעיטורים שסביבו, ההקשר האיקונוגרפי, בית הגידול ותפוצת המינים בארץ ישראל ובאזורים הסמוכים לאתר הפסיפס. שילוב מאפיינים אלה אפשר ברוב המקרים זיהוי ברמת המין, אף כאשר הדמויות קטנות, משובצות ברזולוציה נמוכה או השתמרו באופן חלקי.
התפלגות שכיחות המינים בפסיפסים
ניתוח שכיחות הופעתם של מיני העופות בפסיפסי ארץ ישראל מגלה כי התפלגותם אינה אחידה. מתוך 48 המינים שזוהו במחקר, 20 מינים (42%) מופיעים בפסיפס יחיד בלבד, שבעה מינים נוספים מופיעים בשני פסיפסים, וחמישה מינים מתועדים בשלושה פסיפסים. משמעות הדבר היא כי 32 מינים (67%) מתועדים בשלושה פסיפסים לכל היותר.
לעומתם, שבעה מינים מופיעים ב־4–10 פסיפסים, שישה מינים מופיעים ב־11–19 פסיפסים, ושלושה מינים בלבד — טווס הודי, חוגלת סלעים ויונת סלעים — מתועדים ב־20 פסיפסים או יותר. נתונים אלה מצביעים על כך שקבוצה קטנה בלבד של מינים חוזרת במכלולי פסיפס רבים, בעוד שרוב המינים מיוצגים במספר מצומצם של אתרים.
חלוקת העופות לקבוצות מחקר
לצורך הדיון חולקו העופות המופיעים בפסיפסים למספר קבוצות מחקריות־פרשניות, בהתאם לזיקתם לבני האדם ולהקשר הופעתם: עופות מבויתים ועופות בר שנלכדו ונוצלו לתועלת האדם; ציפורי שיר ועופות יציבים מקומיים; עופות מים ועופות נודדים; דורסי־יום שאולפו לבזיירות; ועופות המתוארים בהקשר הנילוטי.
החלוקה נסמכת על הטקסונומיה המדעית לצורך זיהוי ומיון המינים, אולם עיקרה אינו סיסטמטי אלא אקולוגי ותרבותי. המחקר בוחן את העופות בהקשרי בית הגידול שלהם, זיקתם לאדם ואופן ניצולם. משום כך מינים אחדים משתייכים בעת ובעונה אחת לכמה קבוצות ביולוגיות, אקולוגיות ותפקודיות. לשם הבנת הדפוסים המרכזיים שובץ כל מין בפרקי הספר בהתאם להקשר הדומיננטי שבו הוא מופיע בפסיפסים ולזיקתו העיקרית לפעילות האדם.
לצד חלוקה זו ניתן לראות בעופות הניצודים קבוצת־משנה רוחבית, החוצה כמעט את כל הקטגוריות. בין העופות שניתן לזהותם בהקשרים של ציד, לכידה או החזקה מצויים עופות מים ונודדים, ציפורי שיר, עופות יציבים ואף מינים המשולבים במכלולים נילוטיים. גם דורסי־יום נלכדו ואולפו לצורכי בזיירות. מכלול זה משלים את תמונת יחסי האדם והעופות בפסיפסי ארץ ישראל, וממחיש את מגוון השימושים שנעשו בהם – למאכל, למסחר, לציד, לבזיירות ולהצגת עושרם והישגיהם של בעלי האתר.

דיוק זואולוגי וזיהוי המינים
במרבית המקרים רמת הדיוק בתיאורי העופות גבוהה במיוחד. חרף גודלם הקטן של העופות ומגבלות הביטוי באמצעות אבני הטסרה, הצליחו האמנים להעביר מאפיינים מורפולוגיים ברורים ואף פרטים עדינים המאפשרים זיהוי מדעי. צבעי הנוצות ודגמי הצבע שעל הגוף, הכנפיים והראש, מבנה המקור, הרגליים, תנוחת הגוף ויחסי הגודל בין הדמויות מהווים יחד בסיס מוצק לזיהוי המינים.
עם זאת, רמת הדיוק אינה אחידה. חלק מן הדמויות עוצבו באמצעות מספר מצומצם של אבנים וצבעים, חלקן נפגעו במשך השנים, ובפסיפסים שהועתקו ממקומם או שוחזרו קשה לעיתים להבחין בין החלקים המקוריים לבין ההשלמות המאוחרות. משום כך נשען הזיהוי בראש ובראשונה על הקטעים המקוריים שנשתמרו, ורמת הוודאות של כל זיהוי נקבעת בהתאם למצב ההשתמרות, לאיכות התיעוד ולרמת התצלומים הזמינים.
למרות מגבלות אלה, רק מספר קטן של דמויות לא ניתן היה לזהות ברמת המין או הסוג. וגם במקרים אלו, ברוב המקרים לא נבע הקושי מרמת העיצוב המקורי של הפסיפס, אלא מהיעדר תיעוד איכותי, מהרס חלקי של הדמויות או ממצב השתמרות ירוד.
התבוננות ישירה בעולם החי
הדיוק בתיאורים של מיני העופות מעיד על שעיצובי העופות בפסיפסים התבססו על התבוננות ישירה בעולם החי – בטבע, בסביבה החקלאית, במשקי הבית, בשבי או בעופות שניצודו. אפשר להציע כי האמנים נעזרו גם בפוחלצים, שאפשרו התבוננות ממושכת בפרטי הגוף והנוצות. השונות הניכרת בין תיאורי אותם המינים בפסיפסים שונים מלמדת כי העופות לא הועתקו מתבנית אחידה, אלא עוצבו מחדש בכל פסיפס בהתאם להתבוננות האמן, ליכולתו המקצועית, להעדפות מזמין הפסיפס ולתקציב שהועמד לרשותו.
התקציב שעמד לרשות מזמיני הפסיפס השפיע במישרין על איכותו ועל רמת הביצוע שלו. גובה התקציב קבע, בין היתר, את רמת מיומנותם של האמנים, את איכות חומרי הגלם, את מגוון צבעי אבני הטסרה, את גודלן ואת צפיפותן. גורמים אלה השפיעו על רמת הפירוט, על סגנון העיצוב ועל אופן הצגת הדמויות והפרטים בסצנות. ככל שרזולוציית הפסיפס הייתה גבוהה יותר, כך ניתן היה לתאר ביתר דיוק את המאפיינים האבחנתיים של המינים השונים.

תנוחות העופות בפסיפסים – בעמידה ובתעופה
העופות בפסיפסי ארץ ישראל מתוארים כמעט תמיד בעמידה או בהליכה. היוצא מן הכלל היחיד שנמצא עד כה הוא פסיפס כנסיית נהרייה, שבו מתוארות שלוש ציפורים במעוף בתיאור יחידאי: שתי יוני סלעים ונקבת סבכי שחור־כיפה. גם מחוץ לארץ ישראל תיאור עוף בתעופה נדיר ביותר, ובמסגרת המחקר נמצאו דוגמאות מעטות של עופות במעוף בפסיפסים בני התקופות ברחבי אגן הים התיכון .
חשוב לציין כי בכל המקרים שבהם עופות מתוארים בתעופה, הדבר קשור כמעט תמיד לציד, בשני הקשרים עיקריים. בסצנות של בזיירות, שלא נמצאו עד כה בארץ ישראל, נראים העופות הדורסים בתעופה, ולעיתים גם עופות המים הנסים מפניהם. בסצנות של ציד במקלות דבק מתוארות הציפורים המוחרדות מן העצים: חלקן במנוסה, וחלקן תוקפות את העוף הדורס במסגרת התנהגות של הטרדה קבוצתית (mobbing). בארץ ישראל, כאמור, תיאור של ציד במקלות דבק מוכר עד כה רק מפסיפס כנסיית נהרייה.
הדפוס הראשי והעקבי של תיאור ציפורים בעמידה משקף את דרישות האיקונוגרפיה: תנוחה המאפשרת להציג בבירור את מבנה הגוף, המקור, הרגליים ודגמי הנוצות, וכך לזהות את המין. העיצובים משקפים גם את תנאי ההתבוננות בעולם העתיק: עופות עומדים, מהלכים, מוחזקים או ניצודים, או פוחלצים, היו קרובים לעין וניתנים לבחינה מדוקדקת, ואילו עופות בתעופה היו מרוחקים וקשים יותר לזיהוי ולתיאור מדויק. במעוף קווי הגוף משתנים וסימני הזיהוי מוסתרים בחלקם, כך שזיהוי ציפור קטנה בתנועה קשה גם בתצפית בטבע, ובוודאי תהיה קשה לזיהוי למבקר המתבונן ברצפת הפסיפס.

לכן תיאור המעוף בנהרייה בולט במיוחד. התיאורים הללו הם חלק נחוץ ותיעודי חי מן הסצנה: חלק מן הציפורים מוצגות בעמידה, ואחרות נבהלות ונמלטות ממרחב הציד במטעים. בכך מתווסף לפסיפס ממד של תנועה, שכמעט אינו מוכר מפסיפסי התקופה. גם במעוף שמר האמן על סימן הזיהוי המובהק של נקבת הסבכי, הכיפה החומה־חלודית, ובכך הקפיד על זיהוי המין גם בתנוחה הקשה ביותר לתיאור.
כאשר עופות דורסי־יום מתוארים בפסיפסי ארץ ישראל בעמידה ובכנפיים פרושות, תנוחתם תואמת את הסגנון האיקונוגרפי המקובל לתיאור דורסי־יום גדולים באמנות התקופה. תנוחה זו משקפת גם את עמידתם של דורסים מאולפים לבזיירות על כן ייעודי, כפי שנראה, למשל, בדמות הדורס הניצב על כדור בפסיפס מכנסיית ח'לת אל־פולה שבבקעת הירדן. בעת עמידה על כן עשוי הדורס לפרוש את כנפיו לצורך ייצוב הגוף או בניסיון להמריא.

כלובי עופות: שימושיהם והמשמעות הכלכלית שלהם
כלובי עופות מופיעים במספר פסיפסים בארץ ישראל ובהקשרים שימושיים שונים. בכנסיית באר שמע מתואר פסיון בכלוב, עדות להובלת עופות מתורבתים ולהצגתם למכירה. בבית הכנסת במעון–נירים מתואר שליו נודד בכלוב, ובפסיפס הציפורים הארמני בירושלים מופיעה חוגלת סלעים בכלוב. בפסיפס נהרייה מתוארים כלובים ריקים שדלתותיהם פתוחות, ומולם עורב אפור ושחרור הפונים אל פתחי הכלובים, רגע לפני לכידתם. בפסיפס השומרוני מסמארה מופיע כלוב ריק שבחזיתו מחובר כלי מים. הימנעותם של השומרונים מתיאור דמויות אדם ובעלי חיים, בהתאם לפרשנותם לדיבר השני, העניקה לכלי המים תפקיד חזותי המבהיר כי הכלוב שימש ללכידת ציפורים ולהחזקתן או לשינוען. כחלק ממכלול הסצנות החקלאיות והמשקיות בפסיפסים, גם תיאורי הכלובים שימשו להצגת עולמם הכלכלי של יושבי האתר, הידע המקצועי שעמד לרשותם והשפע החקלאי והמסחרי שביקשו להציג.

דו־צורתיות זוויגית
במינים רבים קיימת דו־צורתיות זוויגית מובהקת, וגם תופעה זו משתקפת בפסיפסים. ניתן להבחין בין זכרים לנקבות על פי צבעי הנוצות, סימני הראש והצוואר ודגם הגוף. כך למשל מתוארים זכרים ונקבות של ברכייה, פסיון, טווס, תרנגולות.
העופות והנוף המקומי
תיאורי העופות משקפים בעיקר את הנוף המקומי ואת סביבתם הקרובה של תושבי האתרים. ציפורי שיר ועופות יציבים מתוארים על ענפים, לצד פירות, בתוך שריגי גפן וביניהם, או כשהם מנקרים ומשוטטים על הקרקע. תנוחות העופות, תיאור סביבתם וההקשרים השונים שבהם הם מופיעים משמרים פרטים ריאליסטיים מן הסביבה האופיינית לכל מין.
קשרים בין־אזוריים ומסחר בעופות
הפסיפסים מעידים גם על קשרים בין־אזוריים רחבים. חלק מן העופות אינם מינים מקומיים, אלא עופות שהובאו לאזור או שהיו מוכרים באמצעות מסחר, ביות וקשרים תרבותיים. פניניית הקסדה מקורה באפריקה שמדרום לסהרה; היאורית המצרית מזוהה במיוחד עם עמק הנילוס; והפסיון המצוי מקורו באזורים נרחבים של אסיה המערבית והמרכזית, לרבות אזור הים השחור והקווקז. הופעתם בפסיפסי ארץ ישראל משקפת עולם שבו בעלי חיים הועברו בין ארצות ואזורים, כחלק ממסחר, חילופי ידע, קשרים תרבותיים וניצול משאבי טבע לתועלת האדם.
הנוף הנילוטי
הקשר ייחודי נוסף הוא תיאור הנוף הנילוטי. בנופים אלו מתוארים מקווי מים, צמחיית מים, בעלי חיים ועופות מים כחלק מתיאור מובחן של מצרים וסביבות הנילוס, ולא של הסביבה המקומית. הופעתם של נופים אלו, לרוב בצירוף כתובות המציינות במפורש את מצרים או את אלכסנדריה, מעידה על מודעות גיאוגרפית ועל רצון לתאר ארץ רחוקה ומזוהה.
התיאורים הנילוטיים מהווים תיעוד חזותי של חוויות מסע למצרים ולמרחב הנילוס. בעלי המבנים או מזמיני הפסיפסים ביקשו להנציח את המראות שנחשפו אליהם במסעות שנערכו מסיבות חברתיות, פולחניות, מסחריות או אחרות: הנהר ומקווי המים, הצמחייה, בעלי החיים ועופות המים הייחודיים לסביבה זו. שילובם של מראות אלה ברצפות בתים, כנסיות ובתי כנסת הפך את הפסיפס לאמצעי להצגת ניסיון אישי, קשרים בין־אזוריים, מעמד ועושר.
דורסי־יום ובזיירות
תחום ייחודי נוסף הוא הבזיירות. במספר פסיפסים מופיעים דורסי־יום שאולפו לציד, המזוהים בעיקר באמצעות סימני הבעלות ואביזרי האיתור. רצועה, קולר, פעמון או אביזר אחר המוצג על צוואריהם קושר אותם לעופות בשליטת האדם ומסייע בזיהוים ובאיתורם. תיאורים אלה מעידים על שימוש בעופות דורסים לאילוף לצרכים שונים, וכנראה בעיקר כאמצעי ציד, על ידע מקצועי באילופם ועל יכולתם של בעלי האתר להשיג באמצעותם מזון איכותי מן החי.
הבזיירות הייתה גם פרקטיקה יוקרתית שהעידה על מעמד חברתי, עושר, שליטה בטבע ומיומנות מקצועית.
מבנה פרקי הספר
הפרקים הבאים מוקדשים לקבוצות העופות המרכזיות: עופות מבויתים ועופות שנוצלו לתועלת האדם; עופות בר יציבים וציפורי שיר; עופות מים ועופות נודדים; דורסי־יום ששימשו לבזיירות וציד במקלות דבק; ועופות המתוארים בהקשר הנילוטי. חלוקה זו מאפשרת לבחון כל מין במסגרת האקולוגית, הכלכלית והתרבותית המתאימה לו, תוך התייחסות לזיקתו לאדם ולהקשר הופעתו בפסיפסים.
גלריית המינים מאפשרת מעבר ישיר אל הערך המוקדש לכל אחד מן המינים שנכללו במחקר. בתחתית העמוד מצורפת טבלה מסכמת של כלל מיני העופות, הכוללת את שמות המינים, שכיחות הופעתם בפסיפסים, קטגוריית השכיחות, שיוכם לקבוצות המחקר ופרקי הספר שבהם הם נדונים. הטבלה משמשת הן כסיכום של מסד הנתונים המחקרי והן כמפתח ניווט אל פרקי הספר.
טבלת המינים
המינים מוצגים בספר לפי סדר אלפביתי לצורכי מיון אנציקלופדי ונוחות ההתמצאות בלבד. סדר זה אינו משקף את שכיחות הופעתם בפסיפסים, את חשיבותם הכלכלית או את מרכזיותם במחקר.
ציפורים ועופות – תחומים מרכזיים

מיני העופות בפסיפסים
48 מיני עופות זוהו בפסיפסים. עמם נמנים עופות מבויתים, עופות יציבים, עופות נודדים וכן עופות מים. המינים מוצגים לפי סדר הא־ב, בצירוף אתרי הפסיפס שבהם הם מופיעים.

ציפורים ועופות יציבים בטבע ובסביבת האדם מתוארים כשהם מלקטים מזון, עומדים על ענפים או משוטטים. יונאים, ציפורי שיר, תרנגולאים ודוכיפת משקפים מינים שכיחים במרחב היישובי והחקלאי.

עופות מבויתים למאכל ולשימוש האדם מופיעים בפסיפסים כחלק מתיאורי שפע המזון והפיריון של חיי היום־יום במשקי הבית והחקלאות, למשל תרנגולות, יונים, טווסים, פניניות ועוד.

בזיירות וציד במקלות דבק
עופות דורסי-יום מאולפים לציד מעוצבים בפסיפסים בעמידה פרוסת כנפיים עם קולר ופעמון לצווארם. פוחלץ דורס יום שימש לעזר ציידים במקלות דבק.
טבלת מיני העופות בפסיפסים והשייכות לקבוצות קטגוריות
עופות וציפורים הם מן המוטיבים הבולטים בפסיפסים של ארץ ישראל מן התקופה הרומית והביזנטית. עד כה זוהו 48 עופות שונים, רובם ברמת המין ומיעוטם ברמת הסוג. הם כוללים עופות יציבים מקומיים, עופות מים ועופות נודדים, עופות מבויתים או מנוצלים לתועלת האדם, וכן עופות דורסי יום ששימשו לבזיירות ולציד ועופות ממוצא נילוטי. הופעתם בפסיפסים משקפת היכרות מדויקת עם הפאונה המקומית של האתר המתואר ועם עופות שהיו חלק מן הנוף החקלאי, מן הסביבה הטבעית ומעולם הציד.
המינים ממוינים לחמש קבוצות עיקריות: ביות עופות לתועלת האדם; יציבים – ציפורי שיר, יונאים, תרנגולאים, יענאים, קטתאים, דוכיפת ופורפיריה; עופות מים ועופות נודדים; עופות דורסי־יום, בזיירות וציד; עופות בהקשר נילוטי.
להלן רשימת המינים לפי סדר הא־ב והשייכויות שלהם בחקר הפסיפסים:
| מס׳ | שם עברי | שם לטיני | שייכות |
|---|---|---|---|
| 1 | אווז הבית | Anser anser domesticus | ביות עופות לתועלת האדם |
| 2 | אנפה אפורה | Ardea cinerea | עופות מים ועופות נודדים |
| 3 | אנפה ארגמנית | Ardea purpurea | עופות מים ועופות נודדים |
| 4 | בולבול ממושקף | Pycnonotus xanthopygos | יציבים, ציפורי שיר |
| 5 | בז ציידים | Falco biarmicus | עופות דורסי־יום, בזיירות וציד |
| 6 | ביצנית | Tringa sp. | עופות בהקשר נילוטי |
| 7 | ברכייה | Anas platyrhynchos | עופות בהקשר נילוטי |
| 8 | ברנטה אדומת חזה | Branta ruficollis | עופות בהקשר נילוטי |
| 9 | דוכיפת מצויה | Upupa epops | יציבים, דוכיפת |
| 10 | דרור הבית | Passer domesticus | יציבים, ציפורי שיר |
| 11 | דררת קרמר | Psittacula krameri | ביות עופות לתועלת האדם |
| 12 | חוגלה ברברית | Alectoris barbara | עופות בהקשר נילוטי |
| 13 | חוגלת סלעים | Alectoris chukar | ביות עופות לתועלת האדם |
| 14 | חופית | Calidris sp. | עופות בהקשר נילוטי |
| 15 | חיוויאי הנחשים | Circaetus gallicus | עופות דורסי־יום, בזיירות וציד |
| 16 | חסידה לבנה | Ciconia ciconia | עופות מים ועופות נודדים |
| 17 | חסידה שחורה | Ciconia nigra | עופות מים ועופות נודדים |
| 18 | טווס הודי | Pavo cristatus | ביות עופות לתועלת האדם |
| 19 | יאורית מצרית | Alopochen aegyptiaca | ביות עופות לתועלת האדם |
| 20 | יונת סלעים | Columba livia | ביות עופות לתועלת האדם |
| 21 | יען | Struthio camelus | יציבים, יענאים |
| 22 | ירגזי | Parus sp. | יציבים, ציפורי שיר |
| 23 | מגלן חום | Plegadis falcinellus | עופות מים ועופות נודדים |
| 24 | נץ מצוי | Accipiter nisus | עופות דורסי־יום, בזיירות וציד |
| 25 | סבכי שחור־כיפה | Sylvia atricapilla | עופות מים ועופות נודדים |
| 26 | סייפן עקוד | Recurvirostra avosetta | עופות מים ועופות נודדים |
| 27 | עגור אפור | Grus grus | עופות מים ועופות נודדים |
| 28 | עגור כתר | Balearica pavonina | עופות בהקשר נילוטי |
| 29 | עורב אפור | Corvus cornix | יציבים, ציפורי שיר |
| 30 | עיט זהוב | Aquila chrysaetos | עופות דורסי־יום, בזיירות וציד |
| 31 | פורפיריה כחולה | Porphyrio porphyrio | יציבים, פורפיריה / עופות מים |
| 32 | פלמינגו גדול | Phoenicopterus roseus | עופות מים ועופות נודדים |
| 33 | פניניית הקסדה | Numida meleagris | ביות עופות לתועלת האדם |
| 34 | פסיון מצוי | Phasianus colchicus | ביות עופות לתועלת האדם |
| 35 | פרנקולין שחור | Francolinus francolinus | יציבים, תרנגולאים |
| 36 | פרס | Gypaetus barbatus | עופות דורסי־יום, בזיירות וציד |
| 37 | צולל חלודי | Netta rufina | עופות בהקשר נילוטי |
| 38 | צוצלת | Streptopelia senegalensis | יציבים, יונאים |
| 39 | קורא מדברי | Ammoperdix heyi | יציבים, תרנגולאים |
| 40 | קורמורן גדול | Phalacrocorax carbo | עופות בהקשר נילוטי |
| 41 | קטה חדת זנב | Pterocles alchata | יציבים, קטתאים |
| 42 | שחף אגמים | Larus ridibundus | עופות מים ועופות נודדים |
| 43 | שחרור | Turdus merula | יציבים, ציפורי שיר |
| 44 | שליו נודד | Coturnix coturnix | עופות מים ועופות נודדים |
| 45 | שקנאי מצוי | Pelecanus onocrotalus | עופות מים ועופות נודדים |
| 46 | שרשיר מצוי | Anas crecca | עופות בהקשר נילוטי |
| 47 | תור צווארון | Streptopelia decaocto | יציבים, יונאים |
| 48 | תרנגול הבית | Gallus gallus domesticus | ביות עופות לתועלת האדם |
הספירה כוללת זיהויים ברמת המין והסוג בלבד. עופות שזוהו ברמה כללית יותר, כגון ברווזים, דורסי-יום וציפורי שיר, מופיעים בפסיפסים נוספים אך אינם נכללים בספירה.


