רשימת מיני עופות וציפורים בפסיפסים

עמוד זה מרכז את רשימת 46 מיני העופות שזוהו ב-52 אתרי פסיפסים מן התקופות הרומית והביזנטית בארץ ישראל. המינים נאספו מתוך סקירה שיטתית של מאות פסיפסים מן התקופה. מרבית הדמויות ניתנות לזיהוי ברמת המין, בעוד שמיעוטן בלבד ניתן להגדרה ברמת סוג או משפחה – במקרים בהם פרטי האיור אינם מאפשרים זיהוי מדויק יותר.

הזיהוי נשען על ניתוח מורפולוגי של פרופורציות הגוף, מבנה הרגליים והמקור, צורת הכנפיים והזנב ותנוחות הגוף האופייניות. לצד אלה נלקחים בחשבון גם צבעי הנוצות ודגמי הצבעים על הגוף, הכנפיים והרגליים, וגם פיזור הנוצות ואורכן האופייני לכל מין. כמו כן בית הגידול המתואר בפסיפס, הנוף הסביבתי והיחס בין גודל העוף לבין מרכיבי הסצנה תורמים לזיהוי המינים.

מאפיין בולט בתיאורי העופות הוא כי הם מאוירים כמעט תמיד בעמידה או בהליכה, ואינם מתוארים בתעופה. למעשה, בכל הפסיפסים מארץ ישראל שנסקרו במסגרת מחקר זה לא נמצאו עופות בתעופה כלל. נראה כי דגמי העופות שעמדו בפני האמנים נלקחו מצפייה ישירה בעופות חיים או בפוחלצים – בטבע, בשבי או בסביבת האדם – ולכן הוצגו בתנוחות יציבות וברורות המאפשרות הדגשה של סימני הזיהוי. בהיעדר אמצעי צפייה מודרניים כגון משקפות, קשה היה לזהות עופות בתעופה ובמרחק רב, ולכן גם עבור הצופה בפסיפס תנוחת העמידה הייתה המוכרת והברורה ביותר. רק איורים בודדים של עופות בתעופה נראים בפסיפסים מטורקיה, יוון וירדן.

התפלגות המינים איננה אחידה. מספר מינים מופיעים בתדירות גבוהה יחסית, ובראשם הטווס ההודי, חוגלת הסלעים, תרנגול הבית, יונת הסלעים והיאורית המצרית, בעוד שמינים רבים אחרים מיוצגים במספר קטן של הופעות בלבד. לצד מינים שכיחים אלה מופיעים גם עופות נדירים או יחידאיים. בין המינים שתועדו בתיאור יחידאי בלבד בפסיפסי ארץ ישראל ניתן למנות את הפרנקולין השחור, בז הציידים, וכן עופות נוספים כגון ביצנית, שקנאי מצוי, סייפן, דרור הבית וירגזי מצוי.

רשימת המינים בעמוד זה מוצגת בסדר אלפביתי, לצורכי מיון אנציקלופדי, ואינה משקפת שכיחות או היררכיה אקולוגית. מתחת לגלריית המינים מצורפות טבלאות השוואה, המציגות את המינים לפי אתרי הפסיפסים ואת האתרים לפי מגוון המינים המתוארים בהם, וכך מאפשרות לקורא מבט משלים על תפוצת העופות במכלול הפסיפסים שנחקר.