Dr. Anat Avitalפאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל הים, השיט לבלו לאגון, טיילת החוף הארוכה, אווירת הנופש, השקט והשלווה
יש אנשים שצריכים סיבה כדי לנסוע לחו"ל.
לי, למרבה המזל, כמעט תמיד יש אחת.
במסגרת המחקרים שלי תמיד חסר לי משהו: עוד פסיפס שאני מוכרחה לצלם, עוד אתר ארכיאולוגי שאני חייבת לראות מקרוב, עוד צמח, ציפור או בעל חיים שצריך להכיר. וככה, איכשהו, נוצרת סיבה מצוינת לארוז מזוודה ולצאת לדרך.
אני אוהבת לטייל ככה. כשיש לטיול איזו משימה קטנה, משהו לחפש, לצלם וללמוד, הוא מקבל מבחינתי עוד שכבה של עניין. אבל שלא תטעו: כשמגיע הזמן ליהנות, אני בהחלט יודעת גם לקחת שייט, לקפוץ למים עם שנורקל, לצלול, לטפס על הר כשיש אחד בסביבה — וגם פשוט לשבת מול הים ולא לעשות שום דבר.
וככה הגענו לפאפוס.
במיוחד לפסיפסי בית דיוניסוס המפורסמים.
חמישה לילות, שישה ימים, במרחק טיסה כל כך קצרה מישראל שכמעט לא מספיקים להבין שהמראנו — וכבר מתחילים להתכונן לנחיתה.
מפת פאפוס קפריסין
תחזית מזג האוויר לשבוע הקרוב לטיול שלכם בפאפוס קפריסין
היום הראשון שלנו בפאפוס: נחיתה, טיילת ושקיעה
אחד הדברים הנחמדים בפאפוס הוא כמה שההגעה פשוטה. הטיסה קצרה, שדה התעופה קטן יחסית, ומשם נסענו במונית למלון. בתוך זמן קצר כבר היינו בחדר.
הגענו אחר הצהריים, התארגנו קצת ומיד יצאנו להכיר את האזור.
הלכנו לכיוון הנמל והטיילת של קאטו פאפוס, עברנו בין המסעדות ובתי הקפה והמשכנו עד הים. בדיוק בזמן לשקיעה.
וזה היה הרגע שבו פאפוס התחילה לעבוד עליי.
ים, טיילת ארוכה, אוויר מצוין ובריזה. בערב התיישבנו במסעדה ממש על המים. לא משהו מתוכנן או מתוחכם במיוחד — פשוט מקום חמוד שמצאנו בדרך. המחירים היו סבירים, האווירה נהדרת, ומעל הים עלה ירח כמעט כתום והאיר את המים.
לפעמים לא צריך יותר מזה.
היום השני: הסערה הגדולה — ותוכנית ב'
למחרת קמנו למזג אוויר אחר לגמרי.
רוחות חזקות מאוד, אבק ואזהרה שהגיעה לטלפונים. היינו גם עם תינוקת קטנה, כך שלא היה שום טעם להתחכם עם מזג האוויר.
עברנו לתוכנית ב': קניון.
ובינינו, גם לזה אנחנו תמיד מוכנות. איכשהו תמיד מחכה לנו רשימה של דברים ש"צריך לקנות אם כבר מגיעים לקניון".
בילינו שם חלק גדול מהיום. קניון נעים, כל הרשתות והמותגים המוכרים, מחירים רגילים, ובעיקר מקום מצוין להעביר בו כמה שעות כשבחוץ משתוללת סערה.
אחר הצהריים מזג האוויר נרגע, וחזרנו אל המקום שכבר הפך להיות המרכז שלנו בפאפוס — הטיילת והנמל. הפעם הלכנו לכיוונים קצת אחרים, לאורך קו החוף.
והים אחרי סערה? יפה אפילו יותר.
היום השלישי: הסיבה הרשמית שבגללה "הייתי חייבת" להגיע לפאפוס
ועכשיו הגענו לעניין שלשמו, לפחות באופן רשמי, באתי:
הפסיפסים.
הפארק הארכיאולוגי של קאטו פאפוס הוא מבחינתי אתר חובה, ולא רק למי שמתעניין בארכיאולוגיה.
פאפוס נכללת ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו מאז 1980, ואונסק"ו מתאר את הפסיפסים של נאה פאפוס כאחד האוצרות הבולטים של האתר וכמה מהדוגמאות היפות מסוגן בעולם.
ובתוך כל זה נמצא המקום שאני רציתי לראות במיוחד — בית דיוניסוס.
רצפות הפסיפס של הווילות הרומיות בפאפוס מתארות סצנות מהמיתולוגיה היוונית, אלים, גיבורים וסיפורים עתיקים. מעבר לבית דיוניסוס נמצאים במתחם גם בית תזאוס, בית איון ובית אורפאוס, לצד האודיאון, האגורה, שרידי מצודת ארבעים העמודים ואתרים נוספים.
זה מסוג המקומות שבהם אני יכולה לבלות הרבה יותר זמן ממה שאנשים שמטיילים איתי חושבים שסביר לבלות מול רצפת פסיפס אחת.
אבל מבחינתי — בשביל זה באנו.
הפארק עצמו רחב, יפה ומסודר, ובמובן מסוים הזכיר לי את קיסריה: עתיקות גדולות ממש על שפת הים, שמיים פתוחים והיסטוריה שנמצאת בתוך הנוף ולא מנותקת ממנו.
כדאי מאוד להמשיך בהליכה גם לכיוון המגדלור והאודיאון. ככל שעולים מעט, נפתחת תצפית יפהפייה על הים ועל קו החוף של פאפוס.
טיפ חשוב: בקיץ צריך לקחת בחשבון את החום. גם חלק מהפסיפסים המקורים אינם נמצאים בחלל ממוזג. נכון לעכשיו, שעות הפתיחה הרשמיות של הפארק הן 08:30–19:30 בין 16 באפריל ל־15 בספטמבר, ו־08:30–17:00 בין 16 בספטמבר ל־15 באפריל. שעות ומחירים עשויים להשתנות, ולכן כדאי לבדוק שוב לפני הביקור.
אחרי כמה שעות של ארכיאולוגיה הגיע הזמן לחזור למאה ה־21: גלידה מול הים, בריזה טובה ואחר כך קצת בריכה במלון.
איזון הוא דבר חשוב במחקר.
היום הרביעי: פשוט הולכים לאורך הים
ביום הרביעי החלטנו לוותר על תוכניות גדולות ופשוט ללכת.
יצאנו מהמלון והתחלנו להתקדם לאורך קו החוף צפונה. זו אחת הדרכים שהכי אהבתי להכיר בהן את פאפוס — ברגל.
ככל שמתרחקים מאזור הנמל מגיעים לחופי רחצה, מלונות וכפרי נופש, והאווירה משתנה בהדרגה מעיר נופש לחופשת ים אמיתית.
מים כחולים, דקלים, מלונות שנפתחים אל החוף והרבה מקומות לעצור בהם ופשוט להסתכל על הים.
אחר כך עלינו לכיוון העיר העתיקה. בעיניי היא פחות מרשימה מהנמל ומהאזור הארכיאולוגי, אבל לפעמים המקומות הטובים ביותר נמצאים דווקא כשלא מחפשים יותר מדי.
מצאנו טברנה שבה התחילו לנגן מוזיקה יוונית — גיטרה, בוזוקי ושירים מסורתיים.
ואז הגיע גם האוכל.
אני לא מתיימרת להיות מבקרת מסעדות. אוכל הוא בדרך כלל לא הסיבה שבגללה אני עולה על מטוס. אבל גם חוקרת פסיפסים נהיית רעבה בסופו של דבר.
והפעם היה שווה להיות רעבים: סלט יווני כמו שצריך, חלומי, מנות מקומיות, מוזיקה ואווירה שמחה. ערב פשוט וכיפי.
היום החמישי: חצי האי אקמאס ושיט אל הבלו לאגון
את היום האחרון המלא הקדשנו לטיול צפונה — וזה היה אחד הימים היפים בטיול.
יצאנו בטיול מאורגן שאסף מטיילים ממספר מלונות. אוטובוס נוח, מדריכה טובה, נהג מצוין וקבוצה נעימה — ומתחילים לנסוע לכיוון חצי האי אקמאס.
כאן הנוף כבר משתנה לחלוטין.
אקמאס הוא האזור הפראי של צפון־מערב קפריסין: מצוקים, ערוצים, צמחייה, חופים ומים צלולים. זה אזור עשיר במיוחד בטבע ובמגוון ביולוגי, עם מסלולי הליכה ונופים ששונים מאוד מפאפוס העירונית.
הגענו גם למרחצאות אפרודיטה — מערה קטנה ומוצלת המזוהה על פי המסורת עם האלה אפרודיטה ועם סיפור אהבתה לאדוניס.
ומשם המשכנו אל אחד משיאי היום:
הבלו לאגון
עלינו על הספינה ויצאנו לשייט.
רוח טובה, ים פתוח, ואז מגיעים ללגונה — והמים משנים צבע.
טורקיז כמעט לא הגיוני.
עוצרים, קופצים למים, שוחים, לוקחים שנורקל או פשוט צפים ומסתכלים מסביב.
אני אוהבת מקומות כאלה, שבהם לא צריך "לעשות" הרבה כדי ליהנות. מספיק להיות במים.
וכשחזרנו לספינה חיכה לנו אבטיח קר.
אחרי שחייה בים, בחום של קפריסין, אבטיח קר על ספינה הוא כנראה אחת ההמצאות המוצלחות של האנושות.
פוליס, טברנה מדהימה, אוכל קפריסאי ועוד קצת נוף ואווירה ים תיכונית רגועה
בהמשך הגענו לאזור פוליס ועצרנו לארוחה.
וכאן שוב גיליתי שאני אמנם לא נוסעת בעולם בעקבות מסעדות, אבל בהחלט יודעת להעריך אוכל טוב כשהוא מגיע אליי.
צזיקי קר עם מלפפון ועשבי תיבול, ממולאים, מנות בשר למי שרוצה, אפשרויות צמחוניות ומוסקה צמחונית מצוינת.
אוכל פשוט, מקומי וטעים מאוד.
בדרך חזרה עברנו בין מטעי בננות ונופי החוף של מערב קפריסין, וגם ליד הספינה הטרופה Edro III, שהפכה עם השנים לנקודת צילום מוכרת על קו החוף. המצוקים הבהירים באזור יוצרים נוף כמעט מפוסל, ובשילוב הספינה התקועה מול החוף מתקבלת תמונה קצת מוזרה — אבל מאוד יפה.
וככה, אחרי יום של אקמאס, אפרודיטה, לגונה כחולה, שחייה, כפרים, אוכל ונופים, חזרנו לפאפוס.
היום השישי: הביתה
בבוקר כבר חיכתה לנו הטיסה.
שוב הכול היה פשוט: נסיעה קצרה לשדה, טיסה שאפילו יצאה בזמן, טיסה קצרצרה — וכבר בישראל.
שישה ימים עברו מהר.
אז למה דווקא פאפוס?
כי היא קרובה.
כי לא צריך לבזבז חצי יום על טיסה כדי להרגיש שיצאתם לחו"ל.
כי אפשר לשלב בה חופשת ים עם ארכיאולוגיה, טבע, הליכות, שייט, שנורקלינג, אוכל מקומי ושקיעות.
כי אפשר בבוקר לעמוד מעל פסיפס רומי בן מאות שנים, אחר הצהריים לשבת מול הים וביום הבא לשחות במים הטורקיזיים של הבלו לגון.
ובעיקר כי פאפוס היא יעד שלא צריך להתאמץ בו יותר מדי.
רוצים היסטוריה? יש.
ים? יש.
פסיפסים? ועוד איך יש.
טיילת ושקיעות? בשפע.
טבע ונופים? סעו צפונה לאקמאס.
רוצים פשוט לשבת עם גלידה מול הים ולא לחקור שום דבר?
גם את זה מותר.
אני, כמובן, כבר צריכה למצוא את הפסיפס הבא שחסר לי למחקר.
אחרת איזו סיבה תהיה לי לנסוע שוב לחו"ל?
דלפי ביוון: עירם של האורקל ומקדש אפולו- מדריך מלא למטייל
פאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל הים
צפון תאילנד: על משחקי קרבות והימורים של חיפושיות כבר שמעתם?
ד"ר ענת אביטל – מדריכת טיולים בכירה, חוקרת פסיפסים מהתקופות הרומית והביזנטית, ומרצה בתחומי טבע וארכאולוגיה.
בעלת מומחיות רבת־שנים, ניסיון של למעלה מ־30 שנה בהובלת קבוצות וייעוץ אישי למטיילים עצמאיים ו־ VIP בארץ ובעולם.
Dr. Anat Avital
Senior tour guide, mosaic researcher, and passionate storyteller with over 30 years of experience.
Specializing in tailor-made tours and VIP travel planning across Israel and worldwide.
Combining deep academic knowledge with warm, personal guidance – for travelers who seek meaning, depth, and unforgettable journeys.
