פסיפס הציפורים הארמני הביזנטי – מוזיאון העם הארמני בירושלים ותולדות השואה הארמנית

פסיפס קפלת הקבורה הארמני מהתקופה הביזנטית נמצא באזור מוסררה של ימינו בקרבת שער שכם, ברחוב הנביאים 18 בירושלים.

הרצפה התגלתה אגב חפירת יסודות להקמת מבנה חדש באדמתו של  אפנדי מוסלמי בשנת 1894, הרצפה התגלתה בעומק של 3 מ' מתחת לפני השטח, ונשארה באתרה מתחת לקומות הבניין.

המבנה המקורי של קפלת הקבורה הארמנית בו שובץ פסיפס הציפורים לקדוש פוליקטוס St. Polyeuctus, בירושלים המזרחית, רחוב הנביאים 18, צילום: ד"ר ענת אביטל

פסיפס הציפורים הארמני המדהים ביופיו, שהשתמר בצורה יוצאת מן הכלל, נוצר במאות ה-5 או ה-6 לספירה. הפסיפס המעניין והחשוב שובץ ברצפה של קפלה נוצרית-ארמנית, מעל קבר המוני של חללים ארמניים מהמאה ה-3 לספירה.

עד לפתיחת המוזיאון הארמני החדש ברובע הארמני בעיר העתיקה של ירושלים, הפסיפס היה חסוי כמעט מכל עין, והיה כמעט בלתי אפשרי להגיע אל הפטריארך הארמני של ירושלים ולקבל רשות להיכנס למבנה קפלת הקבורה. אני לא הצלחתי להיכנס.

למרבה השמחה הפסיפס הועתק בשנת 2022 מירושלים המזרחית מהמבנה הישן, המוזנח, הנטוש והסגור – אל המוזיאון הארמני החדש. במקום החדש, פסיפס העופות הארמני המגוון – מוצב באולם הכניסה למוזיאון. הוא שמור היטב וניתן לצפות בו מכל כיוון וגם מהקומה העליונה.

אז גם אני הלכתי לצלם ולהתרשם במו עיני ובמו מצלמתי בפסיפס שנותר כמעט סודי לחלוטין במשך כ-1500 שנה! ואכן, יש בו צפונות ואיורים מיוחדים שמלמדים על פאונת העופות העשירה של תקופתם בישראל ובאזור ירושלים ויהודה.

שטיח הפסיפס מחולק למסגרות עגולות (מדליונים) של שריגי גפן. הגפן צומחת מתוך אמפורה גדולה שמצויה בחלקו המערבי של השטיח, דהיינו, ממערב, בכניסה. בכל שורה 5 מעגלים שמאוכלסים בעופות (ציפורים), והטור המרכזי מכיל גם כלים שונים. בסך הכל יש 9 שורות.

חלק מהעופות מופיעים בפסיפסים נוספים אחרים מהתקופה הביזנטית בישראל וסביבתה, אולם מיעוט מהעופות הם נדירים ביותר בפסיפסי התקופה הביזנטית, למשל, פֶּרֶס ואנפה ארגמנית – שכמעט לא מופיעים בפסיפסי ישראל מהתקופות הרומית והביזנטית ומחוץ לישראל.

רשימת העופות שמעוטרים בפסיפס קפלת הקבורה הארמנית מירושלים: 

פֶּרֶס, יונת סלעים, תרנגול הבית (זכר ונקבה), יאורית מצרית, פלמינגו גדול, אנפה ארגמנית, פורפיריה כחולה, פסיון מצוי, דררת קרמר, טווס הודי, חוגלת סלעים. חלק ממיני העופות מופיעים יותר מפעם אחת.

מרבית האיורים מדייקים מאוד בפרטים הפיזיולוגיים, בצבעי נוצות העופות והאנטומיה שלהם. באיור הפלמינגו יש דיוק במבנה הגוף, המקור, צבעי הנוצות. אולם קיים חוסר דיוק בהופעת ציצית על ראשו- כי לפלמינגו אין ציצית. ופרט שני, לפלמינגו יש קרומי שחייה בין האצבעות ואין לו דורבן, ויוצרי הפסיפס ציירו אותו עם אצבעות פרוסות ודורבן. טעות כזו יכלה לקרות כנראה משום שלא היה להם דגם של פלמינגו מול העיניים, למשל, פוחלץ או עוף בשבי. והם כנראה ציירו מתוך זיכרון או מתוך איור שהכינו בעצמם כשהעוף היה מולם, והפרטים לא היו נהירים להם בעת התקנת הפסיפס.

כדי לחדד את העובדה שיוצרי הפסיפסי הכירו מכלי ראשון את העופות, ומזמיני העבודה הכירות אף הם את העופות, אם בבר ואם בשבי – אפשר להתרשם מאיור מדויק ביותר של חצי עיגול באבנים אדומות שביב האישון של הפֶּרֶס. העיגול האדום סביב האישון בעיני הפרס הוא מציאותי, בנוסף לפרטים הנוספים של איור הפרס. הפרס, עוף דורס יום ענק, עם מוטת כנפיים של כמעט 3 מטר – שימש כעוף לבזיירות בתקופה הביזנטית, ויכול היה לספק ליושבי האתר מזון גדול ואיכותי.

אנפה ארגמנית, פסיפס קפלת קבורה ארמנית ביזנטית, במוזיאון הארמני בירושלים העתיקה, צילום: ד"ר ענת אביטל

בסל קלתוס (קלת בלשון חז"ל) ובכלי קיליקס מפואר עם ידיות בצדדים וטבעות עליהן – מעוצבים תפוחי עץ אדומים. הסל מרופד בעלים ירוקים עליהם הונחו התפוחים. משני עברי הקיליקס שתי חוגלות ושתי יונים, וסביבו מפוזרים גבעולים עם פרחי ורדים אדומים.

ככלל תמונת הטבע, החקלאות וביות העופות שעולה מאיורי הפסיפס מלמדים על הרצון לשתף תמונות, להציג לראווה הישגים חקלאיים, השגת מזון איכותי, באמצעות שבייה וביות, ציד ויכולות שליטה על הטבע – והרצון לשכנע מאמינים להסתופף תחת השגחת האל – על מנת שאף הם יזכו לברכתו ויזכו למזון איכותי וחיי שפע. כלומר המדיום של הפסיפס שימש אותם באותה התקופה לשיתוף תמונות, חוויות, הישגים, השקפת עולם, תרבות וכלכלה, השראה, אפשר לכנות את הפסיפסים: "פייסבוק הקדמונים".

חשוב לציין שלא ניתן להוכיח שייכות סמלית ופולחנית לאלמנטים מן החי והצומח פרט למקרים בהם תוארו ארבעת המינים בבתי הכנסת. האיורים בפסיפסי התקופות הרומית והביזנטית משדרים תיאורי טבע סובב, חקלאות, ציד, הגנה על הישובים באמצעות מאבטחים חמושים, יכולות שבייה וניצול בעלי חיים, פיתוח זנים חקלאיים של דלועיים, אגרוטכנולוגיה מתקדמת לזמנם, למשל גיזום והרכבה של עצי פרי ועוד.