מגדיר צמחי חוף: תמונות פריחה, אתגרים, עמידות ופתרונות של צמחיית החוף והחול

צמחי החוף מתמודדים עם בעיות שונות, עקב הקרבה אל הים. ולכן הצמחים ערוכים בחגורות המרוחקות מהים על פי עמידותם לתנאים הקשים. מסלולי טיול רבים תמצאו לאורך חוף הים בישראל.

בשמורת דור-הבונים תמצאו טיול יפה לאורך החוף הצפוני. בגן לאומי חוף השרון תגלו טיול לאורך מצוק כורכר ונופים משגעים וצמחיית חוף נהדרת. בשמורת חוף פלמחים תמצאו מסלולי טיול נהדרים לאורך החוף והדיונות. בפארק הכט בחיפה תגלו שבילים נהדרים לאורך חוף הים וצמחיית חוף יפה.

על הצמחים באזור חוף הים להתמודד עם:

• רוחות
• חשיפת שורשים
• כיסוי של חול
• רסס מי ים מלוח
• שחיקה מכאנית ע"י גרגרי החול
• קרינה חוזרת של השמש מהחול הלבן
• מחסור במים זמינים עקב חילחול מהיר

הצמחים המותאמים לחיים בתנאים כאלו הם בעלי כישורים הנותנים להם יתרון בחיים באזור החוף.

1.       עמידות בפני רסס

א. צמחים אירוהלופיטים (הנחשפים למליחות הנישאת באוויר) ע"י העלאת הערכים האוסמוטיים בתאים.

ב. צמחים סוקולנטים (בשרניים הצוברים מים ברקמות מיוחדות) צוברים יוני נתרן וכלוריד. (דו-פרק חופי, ציפורנית בשרנית)

ג. עלים צרים ונוקשים, צבע כחלחל-אפור, כיסוי שערות. (לבנונית ימית, אספסת הים, חבלבל החוף)

כסות השערות מהווה הגנה משולשת כנגד:

1. הקטנת זרימת האוויר ליד פני העלה, וצימצום הדיות.

2. החזרת הקרינה, ומתן בידיד לעלה
3. מניעת מגע של טיפות הרסס עם העלה

ד. כיסוי של קוטיקולה חלקה המצופה בשעווה, השומרת על העלה מפני האחזות של טיפות הרסס. (חבצלת החוף, לפופית החוף)

ה. חסינות פיזיולוגית של העלה כנגד המליחות החודרת לעלה. (מלחית אשלגנית)

ו. גילגול העלה חושף כלפי חוץ את הרקמות המתות, בעוד החלקים הפעילים של העלה גלולים כלפי פנים וכך מופחתים הדיות, קליטת המלח והשחיקה ע"י החול. (ידיד החולות, אגרופירון סמרני)

ז. הפרשת המלחים החודרים אל העלה, חזרה החוצה. (מד חול דוקרני)

2. עמידות מפני כיסוי החול

הצמח מפתח ענפים במהירות הגדולה יותר ממהירות הכיסוי.

3. עמידות כנגד חשיפת השורשים

א. הצמח מגדל שורשים במהירות גדולה יותר ממהירות החשיפה.

ב. שורשים עמוקים (ידיד החולות)

ג. שורשים עמידים לגילוי וחשיפה. (לענה חד זרעית)

4. עמידות כנגד הרוח

צמח שרוע ונמוך. (לפופית החוף, מד חול דוקרני)

החיגור באזור חוף הים

עקב התנאים הקשים בקרבת הים, לא כל מיני הצמחים מסוגלים לשרוד. וכך נוצר חיגור. כשבכל חגורה מצויים צמחים אחרים השונים בעמידותם. בהתאם לשינוי בעוצמת הרסס והרוחות, מאורגן הצומח בחגורות המקבילות לחוף. כשהצומח הקרוב לחוף עמיד בפני הרסס והרוחות ביותר.

חגורה 1- מקו המים עד 10 מ' – אזור הפלאז'ה.

רצועה סטרילית מצמחים.

חגורה 2 – אזור הרסס, רוחב לא קבוע בין 50-100 מ'

נחלק לשניים: חולות נודדים וחולות מיוצבים למחצה, בהם הרסס מופחת.

אזור חולות נודדים, הצמחים האופייניים:

• מד חול דוקרני
• מלחית אשלגנית
• דו-פרק חופי
• לפופית החוף
• ציפורנית בשרנית
• גומא הקרקפות
• לבנונית ימית
• ידיד החולות המצוי
• נר הלילה החופי
• חבצלת החוף
• עדעד כחול

  

  

  

אזור חולות מיוצבים למחצה ורסס מופחת, הצמחים האופייניים:

• חרחבינה חופית
• אגרופירון
• לענה חד זרעית
• גלעינון החוף
• שום תל אביב
• לוטוס מכסיף
  
   

  

  

  

חגורה 3 – חולות מיוצבים, הצמחים האופיינייים:

• רותם המדבר
• שמשון סגלגל
• כפתור החולות
• שברק מצוי
• אטד

גיאומורפולוגיה של מישור חוף השרון

גבולות-

• בצפון- רגלי חוטם הכרמל
• בדרום- הירקון
•  במערב- הים
• במזרח- מורדות הרי השומרון

השרון מחולק ל-3 רצועות אורך:

• רצועה מערבית- חילופים של רכסי כורכר ואבוסים
• רצועה מרכזית- גבעות חול אדום
• הרצועה המערבית- המישור האלוביאלי לרגלי ההר, ה"מרזבה".

הרצועה המערבית

מקבילה לחוף רוחבה 7 ק"מ בדרום ו-4 ק"מ בצפון. מתחלקת ל-3 רכסי כורכר כשביניהם חוצצים שני אבוסים.

היווצרות רכס הכורכר

במקור הייתה זאת רצועה של חוליות (דיונות), שמעברו היבשתי של קו חוף קדום, בטרם התייצבו והתאבנו. מאפיין אותו שיכוב של שתי וערב האופייני לחוליות. בחלקים הפריכים של הסלע נמצא גרס רכיכות, ולפעמים גם דפוסים של שבלולים יבשתיים. הסלע נוצר ע"י ליכודם של גרגרי הקוורץ בעזרת מי הגשמים באמצעות הגיר המצוי בתוך החול.

הרצועה המרכזית

• רוחב הרצועה נע בין 4-7 ק"מ.
• הקרקע היא חמרה- חול אדום.

אופי והיווצרות החמרה

אלו שכבות בצבע חום-אדמדם. במזרחו של המישור החול מופיע בגבעות בעומק רב, עד כדי 50 מ', לעומת זאת במערב הוא מתגלה כעין סנדוויץ' בין רובד כורכר מפולס מלמטה ורובד מפולס של כורכר מלמעלה. במקרה הראשון, עובר החול בתשתיתו במעבר אטי תוך שינוי בהרכב ובצבע לחול צהוב. במקרה השני, החמרה אדומה ובולט השוני בינה לבין הכורכר הבהיר.

החול האדום הוא התפתחות של החול הצהוב בתנאי האקלים הים תיכוני, ע"י שטיפת הגיר ע"י הגשמים, וע"י חמצון עקבות הברזל המצויים בתוך החול.

הרצועה המזרחית

האזור מאופיין בטופוגרפיה נמוכה, לרוב פחות מ-20 מ' מעל פני הים. הקרקעות הידרומורפיות עם תוספת קולובית ותוספות איאוליות בשוליים במערב. החלקים המערביים הם ביצתיים יותר (או היו כאלו בטרם נוקזו)- בגלל גובהם הטופוגרפי הנמוך ועקב קרבת מפלס מי התהום.

במזרח גובל האזור עם רגלי ההר, המפגש הוא חד עם סלע ההר, אך קיימים גם מפגשים עם מניפות סחף חצציות.