הגענו לחופשת סקי באנדרמאט בלי כוונה, בתחילת אפריל 2018. ממש לא רצינו להגיע לאתרי הסקי היוקרתיים של שווייץ. כי התוכנית המקורית הייתה דווקא להגיע לאתרי סקי בדולומיטים בצפון איטליה. שידועים במחיריהם הסבירים. אבל, כמו כל הטיול האימפולסיבי שלנו לצפון איטליה, כך גם ההרפתקאות באנדרמאט היו מפתיעות לטובה. סוף עונת הסקי, עיצומו של חג הפסחא הנוצרי. אלפי נופשים-גולשים אירופיים גודשים את אתרי הסקי בפעם האחרונה השנה. צעירים ומבוגרים, משפחות עם ילדים קטנים וגדולים. כולם גולשים אירופאים מיומנים.

ההרים מכוסים שלג פאודר טרי מהימים שקדמו לבואנו לעיירה. בדיוק פתחו את הכבישים והצירים היו נקיים. משני צידי הכבישים קירות שלג בגובה של שני מטר. מכוניות העיירה היו טבועות בשלג, כאילו הן כאן, לא זזו, מתחילת החורף.

שכרנו רכב שמתאים לנסיעה בהרים. ואנחנו בתנועה עם האלפא רומיאו ג'וליה השכורה שלנו, עם צמיגי חורף. מותאמות לעלייה אל האלפים המושלגים והכבישים המוקרחים. מצויידות במעילי The North Face, נעלי הרים טובות, כפפות, כובעים וצעיפים. שמנו פעמינו אל אתר הסקי.

ניסינו לחנות במגרש חנייה מושלג. שקענו מעט, ומיהרנו לחנות בחניון המקורה החדש של אתר הסקי אנדרמאט. מהר מאוד הבנו שנפלנו על אתר סקי שווייצרי יוקרתי, המיועד לעשירים בלבד. אבל, כבר הגענו עד הנה. אז מה שנחזור??…. אז זהו שלא נחזור. נשארו. ונשארו כבר לשלושה ימים שלמים של סקי פלאים באתר מטריף חושים.

מצאנו באנדרמאט אתר סקי מפותח וחדשני. עם רכבלים חדישים עם מושבים מחוממים, מסעדות ובארים הומי אדם על ההרים באמצע מסלולי הסקי. באתר הסקי הענק התגלו לנו מסלולי סקי רחבים בשלל רמות קושי. והתברר שאנחנו בכלל נמצאות במספר אתרי סקי שמחוברים ביניהם באמצעות מסלולי סקי, רכבלים ורכבת הרים אדומה ייעודית לסקי.

הסתבר לנו שאנחנו נמצאות באתר סקי שעובר חידוש ופיתוח מואץ. מיליארדר מצרי משקיע כאן באנדרמאט את הונו ומפתח טרמינל חדשני. רכבלים מתקדמים ושירותי סקי מושלמים. אם תגיעו בשנה הבאה, חורף 2019, כנראה הכל כבר יהיה מושלם עבורכם. כולל חניונים חדישים, מעברים תת קרקעיים, מסועים ומדרגות נעות. מתחנת הרכבת ישר אל הרכבלים.

ובגלל שאנחנו לא יותר מרמה של שביל כחול, לא יכולנו לנצל את ההר הענק הזה ואת שטחי הקרחון שלו. אבל דאגנו לקחת שיעור סקי (במחיר שערורייתי שאסור לגלות אותו), והתקדמנו פלאים ביכולות הסקי שלנו.

את שלושת הימים שלנו באתרי הסקי של אנדרמאט העברנו בסקי במסלולים הכחולים. אבל גם שילבנו טיולי רכבלים בין פסגות האתר הענק הזה.

החוויה המרשימה ביותר הייתה הטיפוס ברכבל גונדולה ענק. בו עולי בעמידה כ-80 סקיירים מיומנים. מהקשוחים שתמצאו ברחבי הגלובוס. הסקיירים האלו, חבושי קסדות, חמושים במשקפות סקי, שלהם פנים חרושות קמטים, שזופים משמש ובוהק השלג. אותם אנשים שהסקי אצלם הוא תחביב מגיל שנתיים, עוד מעיירת ילדותם בעיירת האלפים השווייצרית והמושלגת שלהם.

כאן מצאנו נערים ומבוגרים עם סנואובורד, נערים ונערות, נשים וגברים עד גיל 70+ חדורי מוטיבציה לנצח את ההר והקרחון שלו. אותם גיבורי שלג שמתגברים על טמפרטורות נמוכות של מינוס 20 מעלות. לבושים מכף רגל ועד ראש בחליפות סקי צבעוניות, כמו תוכים מיערות הגשם.

להם ציוד הסקי מהמותגים היוקרתיים ביותר, מבט נחוש, ריכוז עילאי ומתח על פניהם אל מול האתגר שהציב לעצמם: לרדת במסלול השחור ובסגנון חופשי את מצוקי הגרמסשטוק והקרחון שלו.

האמת, שכבר בעלייה בגונדולה ראינו את הטייסים האלו מתחת לרכבל. אי שם, 100 מטר מתחתינו. אותם אנשים חזקים ואמיצים. יורדים בשלשות. הראשון יורד פותח ציר. ממתין לחבריו אחרי כ-100 מטר. וכך כל השלישיה יורדת יחד בקצב משולב. כך הם גולשים במורד הקרחון. מציירים במחלקיים והסנואובורד שלהם מסלולי סללום חדשים בשלג העמוק והבתולי.

אי אפשר שלא לקנא בהנאה שמציפה אותם. את המקצוענים המסוגלים לרדת במורדות הקרחון בשימועים חריפים של 60-70 מעלות. הטסים וגולשים במהירויות בלתי נתפשות של 60-70 קמ"ש.

אותם מקצועני סקי המסוגלים לגלוש בשלג פאודר טרי שעומקו מטר או יותר. ויוצרים לעצמם דרכים עצמאיות בסגנון חופשי Free Style בשלג העמוק.

אחרי עלייה של יותר מחצי שעה, עם עצירה באמצע ההר להחלפת גונדולה. הגענו אל פסגת ה- Gemsstock הגמשסטוק 2961 מטר מעל פני הים. ירדנו מהרכבל ויצאנו אל הרחבה הקטנה המוליכה אל המסלול השחור במורד הקרחון. עמדנו ברוח אלפינית צולפת פתיתי קרח, אותה רוח של אבק קרח הקרויה: פולן Pollen. חשופות לטמפרטורה מקפיאה של מינוס 12 מעלות, ביום שמש בהיר ומדהים. כזה יום מהחלומות והמזלות הכי טובים שיש.

עמדנו על גג האלפים השווייצריים. מכל עבר ים של פסגות מושלגות. לבן בוהק למרחקי אינסוף. מראה שכזה לא יישכח. בזמן שאנחנו מנסות להבין את פלאי הנוף הפראי המוקרח והמושלג, הלבן המסנוור הזה – הגעו עוד רכבלים ופרקו עוד גיבורי סקי מקצועניים.

הסקיירים מיהרו לרתום עצמם אל המחלקיים והסנואובורד וירדו בזה אחר בזריזות במורד השביל השחור התלול. משאירים מאחריהם ענן של פתיתי קרח דקים מתעופפים ברוח הקפואה.

אנחנו הצטלמנו, היסרטנו, ספגנו את הנוף החריף, הצחיח והלבן הזה על מנת שלא לשכוח אותו. וכשהתחלנו ממש לקפוא החלטנו לרדת חזרה.

ביום אחר עלינו לפסגה נמוכה יותר שבאתר, Gütsch לוש, 2344 מטר מעל פני הים. בין לבין עשינו גם סקי. כדי לקבל אנרגיה דאגנו (באדיקות רבה)  לאכול כל צהרים במסעדת ההר, על פסגת Nätschen ניטשן בגובה 1842 מטר. אחרי פעילות סקי מאומצת הרשינו לעצמנו 500 קלוריות חמות ומפנקות של שטרודל תפוחי עץ  Apple Shtrudel, עם פודינג וניל רותח, אבקת סוכר, פרוסת תפוז דקה וקפה ותה חזק וחם.

לגבי המחירים השערורייתיים, אני לא ממש רוצה לדבר. כי המחירים דומים למחירים של החרמון הישראלי. מזעזעים באותה המידה. השכרת ציוד סקי, מכנסיי סקי ופס יומי במחירים שממש לא מתחשק לשלם. אבל בהחלט שהתמורה גבוהה, אקסקלוסיבית ומפצה. כי אתר הסקי באנדרמאט שווה כל פרנק שווייצרי שהשקענו בו. וחוצמזה, באמת שלא נחזור לשם. אז שיחקנו אותה פעם אחת. ולא נשכח את האתר.