יחמור אירופי: תיאורים מדהימים בפסיפסים ביזנטיים מישראל

ליחמור קרניים שטוחות המורחבות בסעיפיהן. אורך הגוף עד 200 סנטימטר. גובה הכתפיים עד 100 סנטימטר, משקל עד 180 קילוגרם. הנתונים לקוחים מהספרות שלא מישראל. בישראל הפרטים קטנים יותר, כמחצית המשקל. הקרניים מגיעות לארוך של 94 סנטימטר כולל אורך הקימור, והמרחק עד קצותיהן 746 סנטימטר- ספרות מאירופה. כל שנה גדל סעיף חדש בקרניים. מספר הסעיפים 10 או יותר. הקרניים נושרות בחודש פברואר וצומחות חזרה לגודל מלא בחודש יולי.

הפרווה בחורף סמיכה וצבעה אפור-חום. הגחון לבן. בקיץ הפרווה חומה עם נקודות לבנות על גב, פס לבן לצידי הגוף.

תפוצת היחמור בעולם: קדמת אביה והבלקן ובאירופה. אחר כך הופץ גם לאמריקה וניו-זילנד.

תפוצה בארץ ישראל: היה נפוץ בחורשים צפופים בגליל. יחמורה נראתה על ידי טריסטראם באזור הר תבור (טריסטראם, ה', ב', 2000, מסע בארץ ישראל, ירושלים: עמוד 314).

הפרט האחרון ניצוד בעבר הירדן בשנת 1922.

היחמור חי בעדרים קטנים. פעיל ביום. ובאזורים בהם הוא ניצוד, הוא פעיל בלילה. לא פעיל בטמפרטורות גבוהות.

ההזדווגות חלה בחודשים ספטמבר ואוקטובר. הזכרים עורכים טקסי חיזור וראווה, ונאבקים אלו באלו באמצעות הקרניים. בעונת הרבייה הם משמעים קולות עמוקים, המשמשים , כנראה, לאיום מול זכרים מתחרים, או לחיזור אחר הנקבות. הנקבות מתקבצות ללהקות של הרמון.

ההריון נמשך 230 יום. ההמלטות חלות בחודשים מאי ויוני. בכל שגר 1-2 עופרים, ולרוב רק עופר אחד. הצעירים הים מהמבוגרים ועל גופם כתמים בהירים רבים.

תוחלת החיים של היחמור- 15 שנה (מנדלסון ה' ויום-טוב י', 1993, יחמור, בתוך: החי והצומח של ארץ-ישראל אנציקלופדיה שימושית מאויירת, תל אביב: 256-254)

 היחמור מוזכר בתורה וכשר למאכל: "אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר" (דברים, י"ד, ה')

בשרו של היחמור משובח מאוד, ובתנ"ך הוא מוזכר על שולחנו של שלמה המלך:

"עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים" (מלכים א', ה',  ג')