למין אייל הכרמל כמה תתי מין, אייל הכרמל Capreolus capreolus coxi, הוא תת מין שהתקיים בישראל עד תחילת המאה ה-20.

מין קטן של אייל, האחרון במיני האיילים שחיו בישראל. אורך גופו עד 135 סנטימטר. אורך הזנב עד 4 סנטימטר. גובה הכתפיים עד 80 סנטימטר. המשקל עד 30 קילוגרם (הנתונים לקוחות מהספרות של האיילים מאירופה).

הזנב קצר מאוד, עד שאינו ניכר בין שיער האחוריים.

בכל רגל שתי פרסות מפותחות, ושרידי שתי פרסות נוספות ניכרים גבוה יותר ברגל.

לזכרים קרניים קצרות, בבוגרים עד אורך 23 סנטימטר, אחרי גיל שלוש. לקרניים שלוש הסתעפויות.

פרוות הקיץ אדמדמה, והגחון בהיר.

פרוות החורף אפורה כהה. צבע האחוריים צהבהב-אפור בהיר.

תפוצה בעולם: בחורשים, באזורי אחו ובשדות בכל האזור הפליאוארקטי. בעל חיים של נוף פתוח למחצה.

תפוצה בישראל: בעבר איילי הכרמל היו נפוצים בכל האזור הים תיכוני בארץ ישראל ובסביבות הכינרת בחלקו של שבט נפתלי (בראשית מ"ט, כ"א). הם ניצודו בשל בשרם, והושמדו בהדרגה.

הנרי בייקר טריסטראם 1864-1863 צפה באייל הכרמל בדרום לבנון, בגליל העליון, בעיירה מיס אל ג'בל הלבנונית (טריסטראם 2000, 432).

בראשית המאה ה-20 נערך צייד המוני של האוכלוסיה האחרונה בישראל. הצייד אורגן על ידי קצב מחיפה, שקנה מידי הדרוזים את האיילים שניצודו.

ישראל  אהרוני (1908) דיווח על שימוש בקרני אייל הכרמל בתעשיית הצמר בסביבות צפת, להערכתו היו בסביבותיה של צפת בלבד כמה מאות זוגות. עוד הוא סיפר כי עד 1868 שכנו איילי הכרמל בכרמל, לאחר שנסוגו מהגליל כמאה שנה קודם לכן, עקב כריתת יערות הגליל.

בשנת 1868 הוקמה המושבה הגרמנית בחיפה. והגרמנים שהורגלו בצייד באירופה בכל יום ראשון. המתיישבים הגרמנים המשיכו במנהגם זה גם בחיפה, צייד לשם מאכל. ואהרוני תיעד כיצד יצאו לחפש את אחרוני האילים בכל צפון הארץ.

מוסה בוסתנג'י, צייד נוצרי, ירה בפרט האחרון, זכר בן שנתיים, בכרמל בשנת 1912. ואת הפרט שניצוד קנה אהרוני בסכום כסף עצום, והביא אותו אל כבת הנכות של האוניברסיטה העברית בירושלים (אהרוני 2000, 102-92).

אייל הכרמל פעיל בלילה ושבעות הבוקר והערב במרעה. במקומות בהם הוא אינו חשוף לסכנת צייד, הם פעילים גם ביום, בשעות שאינן חמות.

איילי הכרמל חיים בקבוצות-משפחה: אם ובניה מן השנה האחרונה. הזכרים חיים עם הנקבות רק בעונת הרבייה, באמצע הקיץ.

בהמלטה הראשונה נולד עופר אחד בלבד, ובהמלטות הבאות נולדים שני עופרים, בחודשים מאי-יוני.

לקראת ההמלטה הנקבה נכנסת לשדה עם צמחייה גבוהה, לחורש סבוך או יער. 10 ימים לאחר ההמלטה, כשהעופרים חזקים דיים, היא חוזרת לשטח הפתוח. הצעירים שוכבים בגומות בקרקע במרחק של מטרים ספורים זה מזה. העופרים מתלווים אל האם עד להמלטה הבאה. עופרי אייל הכרמל מגיעים לבגרות מינית בגיל 16 חודשים.

תוחלת החיים של אייל הכרמל בשבי הוא עד 17 שנה.

בעת פחד או בהלה איילי הכרמל משמעים קול הדומה לשיעול או נביחה, כאות אזהרה.

אייל הכרמל הוא חיית צייד מבוקשת מאוד באירופה. במערב גרמניה ניצודים מאות אלפים בכל שנה, ורבים אף נדרסים בכבישים. בחורף האיילים מזיקים לחקלאות על ידי קילוף קליפות עצי הפרי ואכילת שתילים של עצי יער צעירים.

בישראל חיים איילי הכרמל כחיה שמושבת לטבע בכרמל על ידי רשות הטבע והגנים. הם שוחררו לטבע באזור הכרמל ורמות מנשה, יער חורשן.

ביבליוגרפיה:

מנדלסון ה' ויום-טוב י', 1993, אייל הכרמל, בתוך: החי והצומח של ארץ-ישראל אנציקלופדיה שימושית מאויירת, תל אביב:עמוד 254.

אהרוני י', 2000, זכרונות זואולוג עברי, ירושלים : עמודים 102-92.