Dr. Anat Avital
סיציליה, איטליה – מה עושים שם? הטיול העצמאי והמרגש שלי עם הנכד מסביב לאי, אוגוסט 2025
באוגוסט 2025 יצאתי עם הנכד שלי, בן 15, לטיול עצמאי בסיציליה, דרום איטליה. כמעט שבוע של הר געש פעיל, קניון רטוב, עיירות עתיקות, ים כחול, פסטה בולונזה, פיצה איטלקית, ג'לאטו, מקדשים יווניים, פסיפסים רומיים, כבישים איטיים מאוד — וגם שני ביקורים באאוטלט ובקניון קטניה, כי צריך לדעת לשלב תרבות עם הדברים החשובים באמת.
זה היה טיול בחו״ל כמו שאני אוהבת: תכנון עצמאי, רכב שכור, הרבה תחנות ומסלול די שאפתני מסביב לסיציליה. נחתנו בקטניה, המשכנו אל הר אטנה ואל טאורמינה, ירדנו דרומה לסירקוזה, נכנסנו למרכז האי בשביל הפסיפסים של פיאצה ארמרינה, נסענו מערבה לאגריג׳נטו ולפלרמו, רחצנו בים בצ׳פלו — ואז חזרנו לקטניה לטיסה הביתה.
לא הגענו כדי לנוח במקום אחד. רצינו לראות, להבין ולחוות את סיציליה דרך הנופים, הארכיאולוגיה, הים והדרכים שלה. וזה בדיוק מה שעשינו.
נוחתים בקטניה (Catania) ויוצאים לטיול עצמאי בסיציליה, איטליה
חיכיתי שתיפתח טיסה ישירה לסיציליה, וברגע שזה התאפשר הזמנתי לנו טיסה לקטניה. העיר טובה בשביל השדה והקניון המעולה שלה Centro Sicilia Shopping mall ומבחינתנו היא הייתה שער הכניסה והיציאה מן האי.
אספנו רכב שכור ויצאנו לדרך. למי ששואל איך מסתדרים לבד בטיול בחו״ל, התשובה שלי היא: מתכננים מראש את התחנות החשובות, אבל משאירים מקום לשינויים. בטיול עצמאי באירופה לא חייבים להצטרף לקבוצה ולא מוכרחים להספיק כל דבר. צריך לדעת מה באמת מעניין אתכם, לבדוק היטב את זמני הנסיעה ולצאת לדרך עם סבלנות.
ובסיציליה, כפי שגילינו בהמשך, צריך הרבה סבלנות.
הר אֶתְנָה (Etna) – להתחיל את הטיול על הר געש פעיל
התחנה הראשונה שלנו הייתה אתר החובה: הר אֶתְנָה. עלינו ברכב אל החניון הראשי של האתנה. משם טיפסנו ברכבל אל ההר, אל תחנת הרכבל העליונה, אל עולם כמעט חסר צבע של אפר געשי, סלעים שחורים ומרחבים עצומים. צמחייה אלפינית שרועה וצמחיית כרים ירוקה-צהובה, נצמדת לקרקע האפר הוולקני האפורה והשחורה. מראה סוריאליסטי ומוזר.
אחרי היציאה מהרכבל לא הצטרפנו למסלול המודרך ברכבי השטח החזקים שממשיכים גבוה יותר לכיוון הפסגה. מכיוון שהר היה פעיל מאוד בימים שהגענו, העדפתי שלא להתקרב אל הפסגות. טיפסנו רגלית והסתובבנו עצמאית באזור התחנה העליונה, טיילנו בין הנופים הגעשיים והרחנו היטב את ריחות הגעש האופייניים. ואז החלה התפרצות חזקה.
שמענו וראינו פיצוצים רציניים מעלינו, צפינו במראות של סלעים נזרקים לגובה מלוע ההר, עשן כבד ולשונות אש אדומות יורקות עוד ועוד אפר, עשן וסלעים. ואז ראינו אנשים שטיילו גבוה יותר רצים בזריזות בחזרה למטה. בדיעבד שמחתי מאוד שלא המשכנו לכיוון הפסגה. אֶתְנָה הזכיר לנו כבר בתחילת הטיול שסיציליה אינה רק יעד יפה באירופה, אלא אי חי, סוער ובלתי צפוי.
למרות הדרמה, ואולי בגללה, זו הייתה חוויה מרשימה מאוד. המראה של האפר הוולקני, קווי הרכס והמרחב האדיר נשאר איתי. לפני ביקור כדאי לבדוק את תנאי הפעילות והעלייה באתר הרשמי של רכבל אֶתְנָה, משום שבהר געש פעיל התנאים והגישה עשויים להשתנות.
ערוץ אלקנטרה (Gole dell’Alcantara) – ללכת במים בין קירות בזלת
מהאש של אֶתְנָה ירדנו אל לטיול מים של ערוץ אלקנטרה. זהו קניון צר ומרשים, התחום בקירות בזלת כהים שהמים עוברים ביניהם. נכנסנו למים הקרירים והמרעננים וטיילנו בתוך הערוץ. אחרי המרחבים השחורים והיבשים של אֶתְנָה, המעבר למים הקרירים היה נפלא.
קירות הקניון הקסום בנויים עמודי בזלת משושים, וביניהם זורמים מי נהר אלקנטרה. אסור לי לומר את זה בקול רם, כי תמיד כועסים עליי כשאני „מקטינה את חו״ל”, אבל המקום הזכיר לי מיד את נחל המשושים ובריכת המשושים בגולן בישראל — רק פי אלף גדול, גבוה ודרמטי יותר.
ועדיין, משושי בזלת ומים זורמים הם משושי בזלת ומים זורמים. גם סיציליה לא הצליחה להמציא להם צורה חדשה, אם כי היא בהחלט ידעה להגיש אותם באריזה מרשימה במיוחד, בכמויות אדירות ועצמת זרימה רצינית של מים נהדרים, וקירות בגובה עשרות מטרים.
הילדים שלי כבר למדו שההשוואות שלי לישראל אולי מעט מעצבנות כשנמצאים בחו״ל, אבל הן כמעט תמיד עוזרות להבין את התופעה שמולנו. נוף, אקלים ומסלע אינם מצייתים לגבולות מדיניים, וכשמזהים משהו מוכר קל יותר להבין גם את המקום החדש. עוד מעט הם יפסיקו להתלונן על ההשוואות ופשוט יתחילו לעשות אותן לפניי.
זו הייתה תחנה כיפית ולא כבדה: טבע, מים וקצת הרפתקה. בטיול עצמאי בסיציליה בקיץ כדאי להגיע עם נעליים המתאימות להליכה במים ועם בגדים שאפשר להרטיב. המים קרים גם כאשר בחוץ חם מאוד — וזה חלק מהעניין. יש תשלום קל עבור חנייה וכניסה לאתר. . האתר הרשמי של קניון אלקנטרה.
טאורמינה (Taormina) – נוף גבוה מעל הים וירידה לחוף
משם נסענו לטאורמינה, אחת העיירות היפות והמפורסמות בסיציליה. טיילנו ברחובות ובמדרחוב, בין החנויות, הבתים והתצפיות הנהדרות אל הים. ירדנו ברכבל אל אזור החוף, אכלנו ליד הים ואחר כך עלינו בחזרה לעיירה. מכיוון שהרכבל הוא הדרך הנכונה לרדת מהמדרחובים הנהדרים שבמעלה העיר, אל החוף בטאורמינה, יש תור רציני לרכבל בעונת השיא בקיץ. עיקר התור בשעות אחר הצוהריים כשכולם עולים מחופי הים אל העיר העליונה, חזרה אל המלונות והרכבים.
השילוב בין העיירה הגבוהה, הים שלמטה והרחובות האלגנטיים הופך את טאורמינה לתחנה נעימה מאוד בתוך מסלול עמוס. היה קיץ, היה ים, והייתה תחושה קלילה של חופשה באירופה. אחרי הר הגעש והקניון, טאורמינה נתנה לנו כמה שעות של שיטוט, אוכל ונוף.
סירקוזה ואורטיג׳ה (Siracusa e Ortigia) – להקיף אי קטן ברגל
בהמשך ירדנו לסירקוזה וטיילנו באורטיג׳ה, המרכז העתיק הבנוי על אי קטן המחובר לעיר. הלכנו ממש מסביב, לאורך הים ולאורך הטיילת, עד מצודת מניאצ׳ה (Castello Maniace) שבקצה אורטיג׳ה. הגענו לאזור המגדלור ומצודת מניאצ׳ה, עצרנו להתפעל מפסל „איקריה הגדולה” (Grande Ikaria) של איגור מיטוראי, מביטה אל הים — דמות מכונפת ושבורה. שילוב בין המיתולוגיה העתיקה לאמנות עכשווית. והמשכנו ללכת מול המים, מקיפים את האי היפה והתיירותי.
זה היה טיול כיפי ונעים מאוד, כזה שלא צריך לתכנן בו כל רחוב מראש. פשוט מתחילים ללכת בעקבות קו החוף, ובכל פעם מתגלה עוד מראה של הים, עוד מבנה עתיק ועוד פינה נעימה שכדאי לעצור בה.
אורטיג׳ה היא גם המקום המושלם ליהנות מג׳לאטו ביום קיץ חם. אנחנו מצאנו מסעדה טובה בכיכר המרכזית, מול מזרקת דיאנה (Fontana di Diana) שבכיכר ארכימדס (Piazza Archimede), כשמאחוריה ניצב ארמון בנק סיציליה (Palazzo del Banco di Sicilia). כמה איטליה יפה, וכמה אוכל טוב ואנשים נעימים אפשר למצוא במקום אחד.
גם במקומות כאלה טיול עצמאי הוא יתרון גדול. אין קבוצה שממהרת ואין לוח זמנים שמכריח לעזוב. אפשר להתעכב, לדבר, לשבת מול מונומנט איטלקי מדהים, להסתכל ולתת למקום להוביל. וזה המקום לנוח בצל במסעדה איטלקית אותנטית, לאכול פסטה ופיצה מלאות גבינות טובות, ולשתות קפה כמו שרק האיטלקים יודעים להכין.
האאוטלט הסיציליאני (Sicilia Outlet Village) – הפסקה חשובה בדרך
המטרה הבאה שלנו הייתה פיאצה ארמרינה, אבל בדרך הגענו אל הכביש הראשי ואל האאוטלט הסיציליאני. הוא יושב בצומת דרכים מרכזי בלב האי המשולש, בין מזרח למערב ובין צפון לדרום, כך שכמעט לא משנה לאיזה כיוון חוצים את סיציליה — קשה לפספס אותו. ואנחנו, כמובן, גם לא ניסינו.
Sicilia Outlet Village נמצא ליד אג׳ירה (Agira), ביציאה Dittaino מכביש A19 המחבר בין קטניה לפלרמו. ממליצה גם לכם.
אנחנו אוהבים את האאוטלטים האיטלקיים. מבחינתנו, קניות הן חלק חשוב מאוד מטיול בחו״ל, וכמו בכל מבצע רציני, גם אליהן מגיעים מוכנים. קודם שולפים את רשימות הקניות המסודרות ששמרנו במיוחד לרגע שבו נזדמן לקניון או לאאוטלט בחו״ל, ורק אחר כך מתפנים לשוטט ולחפש מציאות שלא הופיעו בשום רשימה — כי הרי בשביל זה המציאו את המילה „ספונטניות”.
הסתובבנו, קנינו והמשכנו לפיאצה ארמרינה, שבה ישנו בלילה שלפני הביקור בווילה.
כדאי כבר לומר שהאאוטלט עוד יחזור בהמשך הסיפור. בטיול טוב יש מקומות שחוזרים אליהם: לפעמים בגלל היופי, ולפעמים כדי לעשות השלמות והחלפות — ובעיקר כדי לקנות את מה שראינו בפעם הראשונה, התקמצנו עליו, ואחר כך חשבנו עליו לאורך כל הדרך.
הפסיפסים של פיאצה ארמרינה ווילה רומאנה דל קזאלה (Piazza Armerina e Villa Romana del Casale)
וילה רומאנה דל קזאלה, שליד העיירה פיאצה ארמרינה, הייתה מבחינתי לב הטיול. למעשה, הרצון לראות במו עיניי ולצלם את הפסיפסים הייחודיים שלה הוא שהניע את כל המסע שלנו בסיציליה.
ביליתי במקום כמעט חצי יום. לא מיהרתי, עברתי בין החללים, התבוננתי בפרטים וצילמתי מאות תמונות. בשלב מסוים היה נדמה לי שאני מתעדת את הפסיפסים אבן אחר אבן — אבל כשחיכיתי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן, לא התכוונתי להסתפק בשתי תמונות ולרוץ הלאה.
הווילה, שמקורה בתקופה הרומית המאוחרת, לא הייתה סתם בית גדול. היא הייתה מרכז של אחוזה עצומה ומקום שנועד להפגין את כוחו, עושרו ומעמדו של בעליה. היו בה מרחצאות פרטיים, אולמות לקבלת אורחים, חדרי אוכל, אגפים פרטיים וחללים הקשורים לניהול האחוזה. בקיצור, בית כפרי — אם המושג „בית כפרי” כולל מרחצאות, אולמות ייצוגיים ואלפי מטרים רבועים של פסיפסים.
דרך הרצפות המרהיבות אפשר להציץ אל עולמה של האליטה הרומית בסיציליה. הפסיפסים מתארים מסעות ציד, לכידה והובלה של חיות אקזוטיות, דיג, מרוצי מרכבות, סצנות מן המיתולוגיה ושפע של בעלי חיים, צמחייה ודמויות אנושיות.
אחד הפסיפסים המפורסמים ביותר מציג נשים צעירות העוסקות בספורט בבגדים שמזכירים מאוד ביקיני. מתברר שהרומאים הקדימו אותנו בלא מעט דברים — אפילו בלבוש ספורט שנראה כאילו נלקח מחוף מודרני. בפסיפסים אחרים מופיעים ילדים המתחרים במרוצי מרכבות בזירה קטנה, בחיקוי לעולם התחרויות של המבוגרים.
הכול עשוי מאבנים קטנות וצבעוניות וברמה אמנותית גבוהה להפליא. גם אחרי כ־1,700 שנה אפשר להבין את הסצנות, לזהות את הדמויות ולהתרשם מן התנועה, מן הצבעים ומן הפרטים. העושר והפאר נפרשים על פני שטחים עצומים, עד שכמעט שוכחים שמביטים ברצפה — רצפה, צריך לומר, שלא הייתי מרשה לאיש לדרוך עליה עם נעליים.
זו אינה רק אמנות מרהיבה. הפסיפסים הם הדרך שבה בעלי הווילה ביקשו להציג את עצמם ואת עולמם: עשירים, חזקים, משכילים, בעלי טעם ומחוברים לרשתות המסחר ולמרחבים העצומים של האימפריה הרומית. החיות שהגיעו מארצות רחוקות, הספינות, הציד והסיפורים המיתולוגיים יצרו תמונה של משפחה בעלת כוח, ידע וקשרים חובקי עולם.
יותר מ־3,000 מטרים רבועים של פסיפסים השתמרו במקום, והם עדיין מוצגים בתוך ההקשר האדריכלי של הווילה. האתר נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק״ו, הרואה בו אחת הדוגמאות המפוארות ביותר לווילה רומית מסוגה.
על וילה רומאנה דל קזאלה אכתוב פוסט מחקרי, מעמיק ונפרד. מגיע לה הרבה יותר ממקטע אחד בתוך סיפור הטיול — וחוץ מזה, אחרי מאות התמונות שצילמתי, יהיה חבל לא למצוא להן שימוש.
אגריג׳נטו ועמק המקדשים (Agrigento e Valle dei Templi)
מפיאצה ארמרינה המשכנו מערבה, אל אגריג׳נטו ואל עמק המקדשים. בכניסה לאתר יש חניית עפר גדולה, מסודרת ובתשלום. גם הכניסה לאתר עצמו כרוכה בתשלום נוסף — כי מתברר שגם אל יוון העתיקה לא נכנסים בלי כרטיס.
יצאנו לטייל לאורך הציר המרכזי והארוך של המרחב הארכיאולוגי, בין שרידיה של אקרגס (Akragas) היוונית העתיקה. ראינו את אזור מקדש זאוס האולימפי (Tempio di Zeus Olimpio), את מקדש הרקלס (Tempio di Eracle) ומקדשים נוספים הפזורים בתוך הנוף.
השילוב בין עמודי המקדשים, המרחבים הפתוחים והתצפיות אל הים פשוט קסום. הביקור שווה אפילו בחום של אוגוסט — אם כי בשלב מסוים גם האלים היווניים נראו כאילו היו שמחים לעבור לצל.
הפסלים ה"שבורים" של מיטוראי הזכירו לי את הפסלים המשתקפים במי הקאנופוס בווילה אדריאנה (Villa Adriana) שבטיבולי, ליד רומא. אין ביניהם קשר ישיר, אבל כולם מנהלים דיאלוג יפה בין גוף האדם, המיתולוגיה, האדריכלות והמים — העולם העתיק מול הפרשנות השבורה והמודרנית של מיטוראי.
את הפסלים המופלאים של האומן פגשנו גם בוולנסיה, ספרד, בתערוכה בשנת 2022. שם הוצגה בעיר האמנויות והמדעים (Ciutat de les Arts i les Ciències) תערוכה פתוחה של 15 פסלי ברונזה מונומנטליים שלו. אתר האמן מתעד את התערוכה בוולנסיה. חלקם הוצבו ליד הבריכות ובתוכן, ולכן נוצר החיבור היפה בין גופי הברונזה, המים והאדריכלות הלבנה והעתידנית של סנטיאגו קלטרווה, אדריכל, מהנדס ופסל ספרדי, יליד ולנסיה שתכנן את מרבית עיר האמנויות והמדעים בוולנסיה.
עיר המקדשים בסיציליה היא לא מקום שמסתפקים בלראות מרחוק מן הכביש, וגם לא אתר שנכנסים אליו לרגע, מצלמים ויוצאים. כדאי להקדיש לו לפחות שעה או שעתיים של הליכה נינוחה בין עתיקות וטבע. צריך להסתובב, להתבונן בקנה המידה העצום של המבנים ולנסות לדמיין את העיר שהתקיימה כאן. מידע מעשי ועדכני אפשר למצוא באתר הרשמי של הפארק הארכיאולוגי עמק המקדשים.
כאן התחברו באופן טבעי הטיול והצורך האינסופי שלי להעביר ידע. הנכד שלי שאל והתעניין, ואני הסברתי לו על ארכיאולוגיה, היסטוריה, נופים וגיאוגרפיה. לא הפכתי את הטיול לשיעור — טוב, אולי קצת. אבל כאשר מקדשים יווניים עומדים מולך, קשה מאוד להסתפק במשפט „יפה פה” ולהמשיך הלאה.
זו בעיניי אחת המתנות הגדולות של טיול עצמאי עם נער בן 15. אפשר ללמוד על העולם לא רק מתוך ספרים, אלא דרך הדרכים, המבנים, המרחקים והנופים עצמם. הנכד שלי חי במידה רבה בעולם של ספורט תחרותי, כחבר בנבחרת ישראל בכדורעף, וכמובן גם בעולם המוכר של משחקי מחשב וטלפון נייד. הטיול הוסיף לעולמו עוד פינה של עניין, היסטוריה ותרבות. אני לא יודעת אם הצלחתי להתחרות לחלוטין במסך, אבל לכמה שעות היו למקדשים היווניים סיכויים לא רעים.
פלרמו (Palermo) – עיר שלא יצאתי ממנה מאוהבת, אבל שמחתי שהכרנו
את הלילה לפני הביקור בפלרמו העברנו במלון La Martinica Srl, ממש על שפת הים וממזרח לעיר, במרחק של כחצי שעה מהמרכז. המלון עצמו היה פשוט, אבל חדש, נקי ונעים מאוד, והמיקום מול הים היה מדהים. הוא בהחלט ריכך עבורי את המפגש עם פלרמו — עיר שלא בדיוק הצליחה להתחבב עלי.
בבוקר יצאנו לטיול רגלי בעיר. התחלנו באזור המרינה ועברנו דרך הגנים שלמרגלות המרכז ההיסטורי. גם הם, כמו חלקים נוספים בעיר, נראו מעט מוזנחים. משם התחלנו לטפס במעלה הרחוב הראשי, ויה ויטוריו אמנואלה (Via Vittorio Emanuele), החוצה את פלרמו מן הים אל חלקה הגבוה והעתיק.
הגענו כמובן אל הצומת המפורסם של ארבעת הקאנטים (Quattro Canti), שפירוש שמו הוא פשוט „ארבע הפינות”. אלא שבפלרמו שום דבר אינו באמת פשוט: סביב הצומת ניצבות ארבע חזיתות בארוקיות מקומרות ומקושטות, וביניהן כרכרות סוסים, דוכנים, מזכרות, תהלוכות, קולות, צלצולים והמולה מכל כיוון. לרגע לא היה ברור אם הגענו לצומת, לבמה או לחגיגה שאיש לא טרח לעדכן אותנו לגביה.
פנינו אל ויה מאקדה (Via Maqueda), עקבנו אחרי הרחוב והדוכנים והגענו אל תיאטרון מאסימו (Teatro Massimo). כמובן שעליתי על גרם המדרגות המרשים כדי להצטלם. לא ידעתי שבדיוק על המדרגות האלה צולמה סצנת הסיום הטרגית של „הסנדק 3”, ולכן הצטלמתי בשמחה וללא כל חשש לגורלי.
ובכל זאת, הייתה לי תחושה שיש במקום משהו חשוב. אולי אלה היו ממדי המבנה, אולי הפסלים והעמודים, ואולי כל האנשים שהתעקשו להצטלם דווקא על אותן מדרגות. בדיעבד התברר שגם אני השתתפתי באתר הצילום המפורסם — סוג של סלב קולנועי, רק בלי הסרט, בלי חוזה ובלי לדעת שהתקבלתי לתפקיד.
מתיאטרון מאסימו חזרנו אל ויה ויטוריו אמנואלה והמשכנו לעלות עד הקתדרלה של פלרמו (Cattedrale di Palermo) והאזור שסביבה. הרחוב הזה הוא מסלול מצוין להיכרות עם העיר: מתחילים ליד הים, עוברים בתוך הרעש וההמולה ומגיעים אל המבנים המספרים את ההיסטוריה הארוכה של פלרמו.
פלרמו היא עיר נמל חשובה, רב־תרבותית ומלאה בשכבות של היסטוריה. היא אינה עיר נופש מטופחת, ובחלקים רבים שלה הרגשתי הזנחה ועייפות. לעיתים נדמה שעברה המפואר הוא עדיין הדבר שמחזיק אותה ומושך אליה מבקרים.
לא יצאתי מפלרמו מאוהבת, אבל היה לי חשוב להגיע אליה. אני צריכה לראות מקומות כאלה כדי להבין את ההיסטוריה, הגאוגרפיה והארכיאולוגיה, להכיר את הנמל ואת הקשרים הים־תיכוניים של העיר ולחבר בין הנקודות. לא כל עיר חייבת לכבוש את הלב; לפעמים מספיק שהיא מעוררת מחשבה — ומספקת מדרגות מצוינות לתמונה.
כשסיימנו כבר היה צוהריים מאוחרים, ואנחנו מיהרנו להגיע שוב אל הים — הפעם בצ׳פלו (Cefalù), המקום היחיד שהנכד שלי ביקש במיוחד להוסיף למסלול, בעקבות המלצות האינסטגרם. גם לנער בן 15 יש מקורות מחקר, והם פשוט מצולמים אנכית ומלווים במוזיקה.
צ׳פלו (Cefalù) – הבקשה של הנכד שהפכה לסיום קיצי מושלם
הנכד שלי ביקש להגיע לצ׳פלו, ושמחתי שהקשבתי לו. הגענו ומצאנו בערך את מקום החניה האחרון שנותר בחניון בתשלום. עכשיו נשאר רק החלק הפשוט: להבין היכן משלמים, איך משלמים ולמי בדיוק צריך להודות על הזכות להשאיר שם את הרכב. גם זו, כנראה, חוויה איטלקית אותנטית.
יצאנו להסתובב במדרחובים של העיר העתיקה והתיירותית, שמשדרת חופשה ים־תיכונית צפופה אבל נעימה. מקומיים ותיירים מילאו את הרחובות, וביניהם רוכלים, מסעדות, פיצריות, ג׳לטריות ודוכנים עמוסים במזכרות ובבדי חוף צבעוניים. כמעט כולם נראו שזופים מאוד, או אדומים מאוד, תלוי עד כמה הצליחו במשא ומתן עם שמש אוגוסט הים־תיכונית.
המשכנו אל המפרץ הטבעי, התחום בקו החוף הסלעי ובשובר הגלים שנבנה בידי אדם. הסלעים, הים והעיר העתיקה יוצרים יחד תמונה קיצית יפהפייה — מן המקומות שבהם אפילו מי שבא רק „להציץ לרגע” מתחיל לחפש איפה הניח את בגד הים.
רחצנו מעט בים, שהיה עמוס בנופשים וברוחצים, טיילנו במדרחוב ונהנינו מאוד. אחרי הערים הגדולות, האתרים הארכיאולוגיים והנסיעות הארוכות, צ׳פלו הייתה תחנה רכה וקיצית: ים, רחובות נעימים וזמן פשוט להיות יחד.
זו הייתה הפוגה מושלמת לקראת סופו של טיול צפוף ורווי נסיעות בכבישים ה״מעניינים” של סיציליה — מילה מנומסת מאוד לכבישים שגרמו לנו להכיר מקרוב מעקפים, עבודות ותוכניות אוטוסטרדה שעדיין נמצאות, כנראה, בתהליך של הגשמת חלום.
זה היה גם רגע יפה בתוך טיול שתוכנן ברובו על ידי. היה לי חשוב שגם הנכד שלי יבחר מקום, יבקש וירגיש שזה המסע של שנינו. אמנם כשהגענו הוא כבר שכח שביקש לבקר בצ׳פלו שבוע לפני הטיסה, אבל אני זכרתי. אימהות וסבתות תמיד זוכרות מה ביקשו מהן — במיוחד כאשר הבקשה כוללת ים, גלידה ועוד תחנה שצריך להכניס למסלול.
ראשי המוּרים (Teste di Moro) – אהבה, בגידה ונקמה בקרמיקה סיציליאנית
בחנויות ובחלונות הראווה בסיציליה פוגשים שוב ושוב כלי קרמיקה בדמות פנים מעוטרות, עטורות כתרים, פירות ופרחים. אלה הם ראשי המוּרים, מן הסמלים המזוהים ביותר עם הפולקלור הסיציליאני.
לפי האגדה, הסיפור התחיל לפני כאלף שנה, בתקופה שבה שלטו הערבים בחלקים מסיציליה. ברובע קאלסה (Kalsa) שבפלרמו התגוררה צעירה יפה, שנהגה לטפל בצמחים שעל מרפסת ביתה. יום אחד עבר ברחוב צעיר מורי, ראה אותה בין העציצים והתאהב בה מיד. גם היא התאהבה בו, ובין השניים התפתח קשר מלא תשוקה.
אלא שהצעיר הסתיר ממנה דבר חשוב: בארץ שממנה הגיע המתינו לו אישה וילדים. כאשר הודיע לה שהוא עומד לעזוב את סיציליה ולחזור אל משפחתו, הבינה הצעירה שאהבתם עומדת להסתיים. על פי האגדה, בלילה האחרון שלהם יחד היא הרגה אותו וערפה את ראשו, כדי שלעולם לא יוכל לעזוב אותה.
את הראש היא הפכה לעציץ, שתלה בו בזיליקום והציבה אותו על המרפסת. הבזיליקום צמח באופן יוצא דופן. השכנים ראו את הצמח המשגשג, קינאו בו והחלו להזמין מן הקדרים עציצים המעוצבים בדמות ראש מורי. כך, לפי המסורת, נולדו כלי הקרמיקה המפורסמים.
יש גם גרסה אחרת, רומנטית ועצובה לא פחות. לפיה, צעירה סיציליאנית ממשפחת אצולה וצעיר ערבי התאהבו זה בזו, אך משפחותיהם התנגדו לקשר. כאשר הרומן הסודי התגלה, השניים הוצאו להורג וראשיהם הוצבו יחד כאזהרה. גרסה זו מסבירה מדוע נמכרים ראשי המוּרים פעמים רבות בזוג — ראש גבר ולצדו ראש אישה.
כך או כך, מאחורי הקרמיקה הססגונית מסתתר סיפור סיציליאני מאוד: אהבה ותשוקה, קנאה, בגידה ונקמה. הראשים הם גם זיכרון לתקופה הערבית של סיציליה ולמפגש התרבויות שנוצר באי שבמרכז הים התיכון.
האצטרובלים הסיציליאניים (Pigne Siciliane) – שפע ומזל טוב
לצד ראשי המוּרים ראינו בחנויות גם אצטרובלי קרמיקה גדולים וצבעוניים.
האצטרובל, המכיל זרעים רבים, מסמל במסורת הסיציליאנית פוריות, שפע, חיוניות והתחדשות. נהוג להציב אותו על מרפסות, ליד שערים ובכניסה לבית כסמל של ברכה ומזל טוב. לעיתים מעניקים אצטרובל קרמי גם כמתנה לזוג צעיר או לבית חדש.
הם נמכרים בשלל גדלים וצבעים — ירוק, אדום, לבן, כחול וזהב — והם דוגמה יפה לאופן שבו סמל עממי עתיק הופך לחפץ נוי צבעוני ומודרני.
הטרינקריה (Trinacria) – המשולש של סיציליה
סמל נוסף שמופיע כמעט בכל מקום באי הוא הטרינקריה, המופיעה גם במרכז דגל סיציליה. אין זה ממש משולש מצויר, אלא דמות המורכבת מראש של אישה שממנו יוצאות שלוש רגליים כפופות.
השם טרינקריה קשור לשמו היווני הקדום של האי ולצורתו המשולשת. שלוש הרגליים מסמלות את שלוש פינותיה הגיאוגרפיות של סיציליה: כף פלורו (Capo Peloro) בצפון־מזרח, כף פאסרו (Capo Passero) בדרום־מזרח וכף ליליבאו (Capo Lilibeo) במערב.
הרגליים נראות כאילו הן רצות במעגל, ולכן הסמל יוצר תחושה של תנועה שאינה מסתיימת. במרכזן נמצא ראשה של מדוזה, אחת הגורגונות מן המיתולוגיה היוונית. פניה נועדו לשמש סמל מגן ולהרחיק סכנה ורוע.
בסמל הסיציליאני מופיעות סביב הראש גם שיבולי חיטה. הן מזכירות את פוריות האי ואת חשיבותה של סיציליה כאזור חקלאי וכספקית תבואה מרכזית בעולם העתיק.
שלוש הרגליים, מדוזה ושיבולי החיטה מחברות בתוך סמל אחד את הגיאוגרפיה של סיציליה, המיתולוגיה היוונית והאדמה הפורייה שלה. זהו סמל מתאים במיוחד לאי שנמצא תמיד בתנועה בין יבשות ותרבויות — אירופה ואפריקה, מזרח ומערב, עבר והווה.
הכבישים בסיציליה – המרחק קצר, הדרך אינסופית
הנסיעה בכבישי סיציליה היא חלק בלתי נפרד מן הטיול, גם אם לא הזמנתם אותה כאטרקציה. לאורך הדרך פגשנו מקטעי עבודות אינסופיים, מחסומים משטרתיים, נתיבים סגורים ומעקפים שהובילו אותנו למקומות שמעולם לא תכננו לבקר בהם.
באופן מפתיע, לא היו הרבה מכוניות. ובכל זאת, הנסיעות היו ארוכות ומתישות. בסיציליה לא צריך הרבה כדי ליצור פקק; הכביש מסתדר מצוין גם לבד. המרחק המופיע במפה הוא רק הצעה ראשונית, והאוטוסטרדה נמצאת בחלקה על הכביש ובחלקה, כנראה, עדיין בשלב החזון. טוב שיש נוף נחמד מהחלונות.
ומה היינו עושים בלי גוגל מפות? אולי עדיין היינו מקיפים את אותו מחסום ומנסים להבין אם השוטר סימן לנו לפנות ימינה, שמאלה או לחזור הביתה. גם עם גוגל מפות לא תמיד היה ברור לאן אנחנו נוסעים, אבל לפחות הייתה איתנו עוד מישהי שדיברה בביטחון מוחלט — גם כשהכביש שעליו המליצה היה סגור.
ואם כפר נראה ממש קרוב, קילומטר אחד מימין, אל תמהרו לשמוח. ביניכם לבינו עשויה להמתין ירידה מפותלת שאני מכנה „כביש סריגה”: לולאה ימינה, לולאה שמאלה ועוד שורה של פיתולים. עד שמגיעים אפשר כמעט להשלים צעיף.
האמת היא שכבישי הסריגה אינם המצאה סיציליאנית בלבד. בטיול אחר בצפון איטליה ניסיתי להגיע לברגמו, ובמשך שעה סרגתי את אותן לולאות: ימינה, שמאלה, למעלה ושוב לנקודה שנראתה מוכרת באופן חשוד. לבסוף חזרתי למלון בלי להגיע לברגמו. העיר נשארה במקומה; רק אני לא הצלחתי להגיע אליה.
הרומאים סללו דרכים, בנו גשרים ואמות מים והניחו יסודות חשובים להנדסה המערבית. בכבישי איטליה המודרנית נדמה שהידע נשמר — אבל המועד לסיום העבודות אבד בדרך.
לכן, בטיול עצמאי בסיציליה עם רכב שכור, אל תסמכו על זמן הנסיעה האופטימי במפה. צאו מוקדם, השאירו מרווחים בין התחנות וקחו איתכם סבלנות, חוש הומור ומספיק זמן לסרוג.
חוזרים לאאוטלט ולקטניה (Catania)
בדרך חזרה לקטניה עברנו שוב באותו אזור ושוב עצרנו באאוטלט. הפעם עשינו השלמות של הדברים שעוד לא קנינו בביקור הראשון.
משם המשכנו לקטניה, החזרנו את הרכב וטסנו הביתה. כך נסגר המעגל: קטניה, אֶתְנָה, אלקנטרה, טאורמינה, סירקוזה ואורטיג׳ה, פיאצה ארמרינה, אגריג׳נטו, פלרמו, צ׳פלו — ושוב קטניה. מסלול עמוס? בהחלט. כיפי? מאוד.
סיציליה שלי – אי יפה, מרתק וגם מוזנח
לא מצאתי בסיציליה אי נקי ומטופח. במקומות רבים הוא נראה לי מוזנח, עטור ערימות פסולת ועייף, כאילו ההיסטוריה המפוארת שלו כבר מאחוריו ונוכחת יותר מן ההווה. יש בו אתרים נפלאים ונופים נהדרים, אבל גם תחושה של מקום שלא תמיד מטפל בעצמו כפי שהיה ראוי.
אני לא רוצה לייפות את המציאות, אבל גם לא למחוק את הדברים הטובים. האנשים שפגשנו היו נחמדים, ושמחתי מאוד לנהל איתם שיחות קטנות.
האיטלקית עדיין קצת מדגדגת לי על הלשון. זו שפת ילדותי באיטליה, ולכן תמיד מתעורר בי החשק לומר עוד כמה מילים, לשמוע את הצלילים ולגלות מה נשאר בזיכרון. המפגשים האלה החזירו לי משהו מוכר ואישי בתוך אי שלא הכרתי.
האם כדאי לעשות טיול עצמאי בסיציליה?
כן, אם אתם אוהבים לתכנן לבד, לנהוג, לשנות תוכניות ולבחור בעצמכם כמה זמן להקדיש לכל מקום.
טיול עצמאי בסיציליה מתאים למי שמחפש שילוב של טבע, ארכיאולוגיה, היסטוריה, חופים, אוכל ועיירות. אפשר להסתדר לבד, אבל כדאי לזכור שהכבישים דורשים זמן וסבלנות, שהקצב המקומי אינו תמיד הקצב שתכננתם ושלא חייבים להספיק את כל האי בביקור אחד.
אנחנו ניסינו כמעט הכול בכמה ימים: עלינו להר געש פעיל, הלכנו במים בתוך קניון בזלת, טיילנו לאורך הים, נכנסנו לווילה רומית מפוארת, צעדנו בין מקדשים יווניים, רחצנו בצ׳פלו ודיברנו הרבה בדרך.
בסופו של דבר, זה היה הרבה יותר מעוד טיול בחו״ל או חופשת קיץ באירופה. זה היה הטיול שלי בסיציליה עם הנכד שלי — כמה ימים צפופים, מלמדים, מצחיקים ומרגשים, שהיו מלאים בעולם ומלאים בזמן משותף.
מפת סיצילה
טיול באתונה: מדריך מלא למטיילים באתונה, 10 האתרים היפים באמת
צפון תאילנד: על משחקי קרבות והימורים של חיפושיות כבר שמעתם?
טיול בצפון ומזרח אתיופיה: טיול בחורף 2017, העונה היבשה
ברלין בירת גרמניה: טיול באירופה הקלסית
פאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל חופשה בים
טיול VIP עם הדרכה פרטית בגיאורגיה ליעל ולנכדתה היקרה | אוקטובר 2022
דלפי ביוון: עירם של האורקל ומקדש אפולו- מדריך מלא למטייל
אגם קולומרס – פארק אייגואסטורטס, הפירינאים הספרדיים
סיציליה – מה עושים שם? הטיול העצמאי שלי עם הנכד מסביב לאי
ד"ר ענת אביטל – מדריכת טיולים בכירה, חוקרת פסיפסים מהתקופות הרומית והביזנטית, ומרצה בתחומי טבע וארכאולוגיה.
בעלת מומחיות רבת־שנים, ניסיון של למעלה מ־30 שנה בהובלת קבוצות וייעוץ אישי למטיילים עצמאיים ו־ VIP בארץ ובעולם.
Dr. Anat Avital
Senior tour guide, mosaic researcher, and passionate storyteller with over 30 years of experience.
Specializing in tailor-made tours and VIP travel planning across Israel and worldwide.
Combining deep academic knowledge with warm, personal guidance – for travelers who seek meaning, depth, and unforgettable journeys.
