
הפארק הארכיאולוגי של פאפוס בקפריסין: הפסיפסים, העתיקות וכל מה שכדאי לראות
יש אתרים ארכיאולוגיים שנכנסים אליהם, מסתכלים על כמה אבנים, קוראים שלט וממשיכים הלאה. הפארק הארכיאולוגי של קאטו פאפוס (Kato Paphos Archaeological Park) הוא ממש לא כזה.
כאן אפשר לבלות שעות בין פסיפסים רומיים מרהיבים, וילות של עשירי העיר, אגורה, אודיאון, מקדשים, מצודה ביזנטית ושרידים של עיר שלמה – וכל זה מול הים התיכון, עם בריזה טובה, יאכטות וסירות דיג באופק והשמש הקפריסאית שמלווה את הטיול.
אני הרגשתי כאן קצת כמו בקיסריה שלנו. עיר רומית חשובה על שפת הים, נמל, מרכז שלטוני, בתי עשירים, מבני ציבור, מסחר ובילויים – ומסביב הים, שהוא חלק בלתי נפרד מהסיפור. רק שכאן, בפאפוס, מחכה למטייל אוצר נוסף: כמה מרצפות הפסיפס הרומיות היפות והחשובות בעולם.

ניאה פאפוס – עיר בירה רומית מול הים
ניאה פאפוס, "פאפוס החדשה", נוסדה ליד הנמל בסוף המאה הרביעית לפנה"ס. מיקומה לא היה מקרי: הנמל חיבר אותה לנתיבי המסחר של מזרח הים התיכון עם קפריסין, והעיר הלכה וגדלה. מן המאה השנייה לפנה"ס ועד המאה הרביעית לספירה הייתה פאפוס בירת קפריסין ומרכז מנהלי חשוב. בתקופה הרומית ישב כאן גם מושל האי. (Visit Cyprus)
כשמטיילים היום בפארק קל לשכוח שאנחנו לא מבקרים ב"אתר פסיפסים", אלא בתוך שרידיה של עיר. היו כאן רחובות, בתי מגורים מפוארים, מבני שלטון, מקומות פולחן, שוק, מתקני בידור וביצורים. הים והנמל היו העורק שחיבר את כל המערכת הזאת אל העולם.
וזה גם מה שכל כך יפה בטיול כאן היום. מדי פעם מרימים את הראש מהעתיקות ורואים את המגדלור, את הים הכחול ואת הסירות באופק. רוח מגיעה מן החוף, שחפים עוברים מעל הראש, ובאזור הנמל ממשיכים גם היום הדיג, השיט והיאכטות. לקראת ערב האור משתנה, הים מקבל גוונים עמוקים והשמש יכולה לרדת באדום מעל האופק. עתיקות לחוד ונוף לחוד? בפאפוס הם לגמרי אותו טיול.

אתר מורשת עולמית של אונסק"ו – ולא במקרה
החשיבות של פאפוס חורגת הרבה מעבר לקפריסין. בשנת 1980 הוכרזה פאפוס אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ההכרזה כוללת את נאה פאפוס, את קברי המלכים ואת פאפוס העתיקה באזור קוקליה, הקשורה במיוחד לפולחן אפרודיטה. אונסק"ו מדגיש את הווילות, הארמונות, התיאטראות, הביצורים והקברים, ומתאר את פסיפסי נאה פאפוס כאחד המכלולים היפים בעולם וכמעין אלבום מאויר של המיתולוגיה היוונית והחיים בעולם העתיק. (UNESCO World Heritage Centre)

ואם אתם חושבים שפסיפסים הם עניין רק לארכיאולוגים ולמשוגעים לדבר כמוני – תנו להם הזדמנות. לא צריך להכיר מראש את כל המיתולוגיה היוונית. הדמויות, החיות, הצמחים, הסיפורים והצבעים עושים את העבודה בעצמם.

בית דיוניסוס – חגיגה של פסיפסים וסיפורים
בית דיוניסוס (House of Dionysos) הוא מבחינתי אחד משיאי הפארק, וכאן בהחלט כדאי גם לכם להאט. המבנה השתרע על כ־2,000 מ"ר, כלל יותר מ־40 חדרים, ובכ־556 מ"ר ממנו השתמרו רצפות פסיפס. הבית אורגן סביב חצר מרכזית – אטריום – שהוקפה בפורטיקו, כלומר סטווים מקורים. מערכת הגגות הובילה מי גשם לבור מים שמתחת לחצר, והייתה גם מערכת ניקוז שחוברה לניקוז העירוני. אנחנו מסתכלים על פסיפסים יפים, אבל מאחוריהם עומד בית עירוני רומי מתוכנן ומשוכלל. (Visit Cyprus).
השם "בית דיוניסוס" ניתן לו בידי הארכיאולוגים בגלל ריבוי הסצנות הקשורות לאל דיוניסוס, ליין ולעולמו. איננו יודעים את שמו של בעל הבית, אבל הבית הגדול והעיטור העשיר אינם משאירים הרבה מקום לספק: גר כאן אדם עשיר מאוד, והאורחים שלו היו אמורים לדעת את זה.

הפורטיקו – ציד, בעלי חיים והצגה של מעמד
הפורטיקו שסביב החצר עוטר בסצנות ציד ובשפע של בעלי חיים. בעולם הרומי הציד היה הרבה יותר מספורט. הוא היה מזוהה עם האליטה, עם אומץ, שליטה בטבע וכוח. לכן כאשר בעל הבית בחר לקבל את אורחיו בין אריות, נמרים, דובים, ציידים וחיות נוספות, זו הייתה גם הצהרת מעמד.
ואני כמובן מסתכלת מיד על בעלי החיים, על הצמחים ועל הפרטים הקטנים. לפעמים דווקא חיה קטנה בשולי הפסיפס יכולה לספר לנו משהו על הסביבה, על עולם הדימויים של האמן ועל הקשר בין מסורת אמנותית רחבה לבין קפריסין המקומית.

פסיפס סקילה והדולפינים – קפיצה אל התקופה ההלניסטית
עוד לפני כל הפאר הרומי מחכה כאן הפתעה: פסיפס סקילה, פסיפס חלוקי נחל קדום מן התקופה ההלניסטית, מסוף המאה הרביעית או ראשית המאה השלישית לפנה"ס. זהו הפסיפס הקדום ביותר הידוע בקפריסין. במרכז מופיעה סקילה, מפלצת הים המיתולוגית, וסביבה עולם ימי ובו גם הדולפינים. (Visit Cyprus)
מבחינה מחקרית זה נהדר, כי אפשר לראות כמעט באותו מקום את התפתחות מלאכת הפסיפס: מחלוקי נחל טבעיים בגוונים מוגבלים אל הטסרות החתוכות והצבעוניות של התקופה הרומית. בשבילי זה בדיוק מסוג הדברים שבגללם "רק עוד פסיפס אחד" הופך מהר מאוד לעוד שעה באתר.

נרקיסוס – האיש שהתאהב בבבואה של עצמו
נרקיסוס הצעיר יושב ומתבונן בבבואתו במים. לפי המיתוס הוא היה יפה כל כך, ודחה את אהבתם של אחרים, עד שנענש והתאהב בדמותו שלו. הוא אינו מצליח להיפרד מן הבבואה – ומכאן כמובן גם המושג "נרקיסיזם".
זה אחד מאותם רגעים שבהם מבינים עד כמה המיתולוגיה העתיקה עדיין נמצאת בתוך השפה והתרבות שלנו. כמעט אלפיים שנה עברו, ואנחנו עדיין משתמשים בשמו של אותו צעיר שמביט בעצמו במים.

ארבע העונות – הזמן עובר גם בפסיפס
בפסיפס ארבע העונות מופיעות האנשות של האביב, הקיץ, הסתיו והחורף. הדמות המרכזית אינה מזוהה בוודאות, והוצעו לה כמה פירושים, ובהם דמות הקשורה לזמן ולמחזור השנה.
עונות השנה הן הרבה יותר מלוח שנה יפה. בעולם הרומי הן קשורות למחזור החקלאי, לפוריות, לשפע ולסדר הקוסמי. כשאנחנו מוצאים אותן בבית עשיר, אנחנו יכולים לחשוב גם על המסר שבעל הבית ביקש להעביר: העולם מסודר, הטבע נותן את פריו, והשפע נכנס הביתה.

הטווס – יופי, הדר וסמליות
אי אפשר להתעלם מן הטווס הפורש את זנבו. זה אחד המוטיבים היפים בבית, אבל הטווס בעולם העתיק לא היה רק קישוט צבעוני. הוא נקשר להרה, מלכת האלים, וקיבל משמעויות של הדר, מעמד ולעיתים גם אלמוות.
כשממקמים טווס כזה במקום שאורחים עוברים בו, הוא חלק מן הרושם שהבית יוצר. גם בעולם הרומי ידעו היטב שעיצוב פנים הוא דרך לספר לאורחים מי אתם.

גנימדס – נער מן המזרח וסיפור של זאוס
בפסיפס גנימדס מופיע הנער הטרויאני יפה התואר שנלקח על ידי עיט, שבציור הפסיפס מגולם בדמות עוף דורס – פֶּרֶס ענק – אל האולימפוס והפך למוזג האלים. אחד הפרטים המעניינים בדמות הוא הכובע הפריגי, סימן חזותי שבאמנות היוונית והרומית שימש פעמים רבות לציון דמות שמקורה במזרח.
עבורי דווקא הפרטים האלה מרתקים במיוחד. מין העוף הדורס, לבוש, כובע, צבע או תנועה יכולים לפתוח שאלות שלמות על הדרך שבה אמנים בעולם הרומי סימנו מוצא, זהות, היכרות עם הטבע. לפעמים המחקר מתחיל ממש בפרט זעיר שנמצא בקצה של פסיפס.

פדרה והיפוליטוס – אהבה שלא הייתה צריכה לקרות
פדרה, אשתו של תזאוס, מתאהבת בהיפוליטוס, בנו של בעלה. הוא דוחה אותה, ומכאן הסיפור מידרדר במהירות אל המקום שבו סיפורי המיתולוגיה היוונית מרגישים בבית: תשוקה, עלבון, נקמה ואסון.
בפסיפס אפשר לראות כיצד האמן מספר סיפור באמצעות מחוות גוף, מבטים ודמויות. זו אחת הסיבות שאני תמיד ממליצה לא למהר. הביטו בפנים ובידיים, לא רק במסגרת היפה שמסביב.
פיראמוס ותיסבה – רומיאו ויוליה הרבה לפני שייקספיר
פיראמוס ותיסבה הם זוג אוהבים צעירים שמשפחותיהם מתנגדות לקשר ביניהם. הם קובעים להיפגש בסתר, שרשרת של טעויות מובילה כל אחד מהם לחשוב שהאחר מת, והסיפור מסתיים במות שניהם.
הסיפור מוכר לנו בעיקר מן המסורת הספרותית המאוחרת, אבל כאן הוא נמצא מתחת לרגליהם של תושבי פאפוס הרומית. אהבה אסורה וטרגדיה טובה, מתברר, אף פעם לא יוצאות מהאופנה.
אפולו ודפנה – הרגע שבו אישה הופכת לעץ
בפסיפס אפולו ודפנה מתואר אחד הרגעים הדרמטיים במיתולוגיה: דפנה נמלטת מאפולו ומבקשת להינצל ממנו, וגופה מתחיל להפוך לעץ דפנה. אפשר לראות את השינוי עצמו – האדם והצמח מתמזגים.
וכחוקרת שעוסקת גם בצומח בפסיפסים, זה כמובן מסוג הדימויים שאני יכולה להיתקע עליהם הרבה זמן. הצמח כאן איננו מסגרת דקורטיבית. הוא הגיבור של הסיפור.
פוסידון ואמימונה – מים בתוך עולם של ים
בסצנה נוספת מופיעים פוסידון ואמימונה. המיתוס קשור בחיפוש אחר מים ובגילוי מעיין, ולכן גם כלי המים והסמלים שסביב הדמויות הם חלק מהסיפור ולא סתם תפאורה.
וזה יפה במיוחד בפאפוס: אנחנו עומדים מול סיפור מיתולוגי על מים, מרימים את הראש – והים נמצא ממש מעבר לאתר.
איקריוס ושותי היין הראשונים
זה אחד הסיפורים החביבים עליי. דיוניסוס מעניק לאיקריוס את הידע על הגפן והיין. איקריוס חולק את המשקה החדש עם רועים, אלא שהם אינם יודעים בדיוק מה עושים עם הדבר הזה, שותים יותר מדי ומשתכרים.
בפסיפס מופיעים גם דיוניסוס ואקמה, הקשורה לרעיון של שיא החיים, הבשלות והפריחה, ומנגד השיכורים. החיבור בין התמונות כמעט מזמין את הצופה לחשוב על ההבדל בין הנאה מן היין לבין אובדן שליטה. הרומאים אולי אהבו יין, אבל הם בהחלט ידעו לספר גם מה קורה כשמגזימים.
הטריקליניום – המקום שבו אכלו, שתו והציגו לראווה את הבית
הטריקליניום היה חדר הסעודות והאירוח החשוב בבית. האורחים נשענו על ספות, אכלו ושתו, ובו בזמן רצפת הפסיפס הייתה פרושה לעיניהם. העיצוב כאן היה חלק מחוויית האירוח.
גפנים, בציר, בעלי חיים וסצנות הקשורות לעולמו של דיוניסוס התאימו באופן מושלם לחדר שבו שתו יין ואירחו. כאן הפסיפס איננו תמונה שתולים על הקיר; הוא חלק מהאדריכלות ומהאופן שבו האדם נע בתוך החדר, יושב בו ומביט סביבו.
בית איון – כשהאבנים הקטנות הופכות לציור
בית איון (House of Aion) קטן יותר, אבל רצפת הפסיפס שלו היא מן המרשימות בפאפוס. חמש סצנות פיגורטיביות מציגות את דיוניסוס התינוק, לדה והברבור, תחרות היופי בין קסיופאה לנראידות, אפולו ומרסיאס וניצחונו של דיוניסוס. (Visit Cyprus)
כאן כדאי ממש להתקרב ולראות את גודל הטסרות ואת המעברים העדינים בין הצבעים. הפנים, הגוף, הבדים והצללים מקבלים טיפול כמעט ציורי. מי שחושב שפסיפס הוא בהכרח דגם גאומטרי פשוט מגלה כאן עד כמה האמנים של שלהי התקופה הרומית הצליחו "לצייר באבן".
בית תזאוס – ארמון של ממש
בית תזאוס (House of Theseus) היה מתחם עצום ומפואר, המזוהה בדרך כלל עם משכנו של בעל תפקיד בכיר מאוד, אולי המושל הרומי. הבית קיבל את שמו מן הפסיפס המתאר את תזאוס והמינוטאור.
הסיפור עצמו מושלם לפסיפס: תזאוס נכנס אל המבוך בכרתים, הורג את המינוטאור ומצליח לצאת בזכות החוט של אריאדנה. לצד הפסיפס הזה נמצאים בבית גם פסיפסים של לידתו והרחצה הראשונה של אכילס ושל פוסידון ואמפיטריטה. (Visit Cyprus)
כאן כדאי לא להסתכל רק על הפסיפסים. נסו להבין את ממדי המבנה, את החצרות ואת חדרי הייצוג. זו הזדמנות לדמיין כיצד נראתה שכונת היוקרה של בירת קפריסין הרומית.
בית אורפאוס – מוזיקה, חיות והרקולס
מערבה מבית תזאוס, קרוב יותר אל הים, נמצא בית אורפאוס (House of Orpheus), שנבנה בערך באותה תקופה של בית דיוניסוס. גם הוא אורגן סביב אטריום, ואף היו בו מרחצאות. חלקים רבים מן המבנה נפגעו במהלך הדורות, אבל כמה רצפות פסיפס חשובות שרדו. (Visit Cyprus)
המפורסמת שבהן מציגה את אורפאוס המנגן מוקף בבעלי חיים. על פי המיתולוגיה, המוזיקה שלו הייתה כה מופלאה שגם חיות הבר נרגעו והתקבצו סביבו. פסיפסים נוספים מציגים את הרקולס והאריה מנמאה וכן אמזונה עם סוסה. (Visit Cyprus)
ואני כמובן שוב נעצרת אצל בעלי החיים. איזה מין מתואר? עד כמה האמן הכיר אותו? האם הוא העתיק דגם שהגיע ממקום אחר או צייר משהו שראה בעצמו? כך נראית אצלי חופשה רגועה בקפריסין.
האגורה והאסקלפיאון – המרכז הציבורי של העיר
אחרי הבתים הפרטיים כדאי לצאת אל העיר עצמה. האגורה הייתה המרכז הציבורי והמסחרי של נאה פאפוס. בסמוך לה נמצא האסקלפיאון (Asklepieion), הקשור לפולחנו של אסקלפיוס, אל הרפואה.
השרידים היום פחות צבעוניים מן הפסיפסים, אבל הם חשובים להבנת העיר. כאן אנחנו עוברים מן הסלון של העשירים אל המרחב הציבורי – המקומות שבהם תושבי העיר נפגשו, ניהלו עניינים, סחרו וקיימו את חיי הקהילה. האגורה, האסקלפיאון והאודיאון הם חלק מן המכלול הציבורי הרומי של הפארק. (Visit Cyprus)
האודיאון – גם לרומאים היה ערב תרבות
בסמוך לאגורה נמצא האודיאון הרומי, מבנה מופעים קטן יחסית, שחלק משורות המושבים שלו עדיין נראות היטב. כאן התקיימו מופעים ואירועים בפני קהל.
זה אחד המקומות שבהם קל במיוחד לדמיין אנשים. לא רק קיסרים, אלים וגיבורים – אלא תושבים שקמו בבוקר, הלכו לשוק, נפגשו באגורה ובאו בערב לשמוע מופע. פתאום העיר העתיקה נעשית קצת פחות "עתיקה" והרבה יותר אנושית.
המגדלור – עתיקות למטה, ים עד האופק
מעל האזור מתנשא המגדלור של פאפוס, שנבנה בתקופת השלטון הבריטי על אזור האקרופוליס של העיר ההלניסטית. (Visit Cyprus)
כדאי להגיע לכאן לא רק בגלל הארכיאולוגיה. זה מקום נהדר לעצור בו, להסתכל לאחור על הפארק ואז החוצה אל הים. הרוח כמעט תמיד משתתפת בביקור, ומעבר לעתיקות נפרש הים התיכון. סירות דיג, מפרשיות ויאכטות קטנות באופק מחזירות אותנו אל העובדה שהסיפור של פאפוס התחיל במידה רבה בזכות הנמל הזה.
סרנטה קולונס – מבצר ארבעים העמודים
בתוך הפארק נמצאים גם שרידי סרנטה קולונס (Saranta Kolones – "ארבעים העמודים"), מבצר ביזנטי שקיבל את שמו מעמודי הגרניט הרבים שנמצאו באזור. הוא היה חלק ממערך ההגנה על העיר והנמל בתקופה הביזנטית, ובהמשך עבר שינויים וטלטלות. (Visit Cyprus)
השרידים מזכירים לנו שפאפוס לא נעצרה עם הרומאים. העיר המשיכה לחיות ולהשתנות, והנמל החשוב היה גם נכס שצריך להגן עליו.
בזיליקת לימניוטיסה – עוד שכבה בסיפור של פאפוס
בפארק נמצאים גם שרידיה של בזיליקת לימניוטיסה (Limeniotissa) מן התקופה הנוצרית הקדומה. היא מצטרפת אל שכבות ההתיישבות הרבות של האתר וממחישה עד כמה ארוך הסיפור של המקום – מן העיר ההלניסטית והרומית ועד התקופה הביזנטית וימי הביניים. הבזיליקה, סרנטה קולונס, האגורה, האסקלפיאון והאודיאון נמנים עם המונומנטים המרכזיים של הפארק לצד בתי הפסיפסים. (Visit Cyprus)
אל תרוצו – זה פארק שצריך לטייל בו
וזה אולי הטיפ החשוב ביותר שלי: אל תבואו רק "לראות את הפסיפסים" ולצאת. הפארק הארכיאולוגי של פאפוס הוא טיול בפני עצמו. לכו לאט בין הבתים, צאו אל השבילים, המשיכו לאגורה ולאודיאון, עלו לכיוון המגדלור והביטו שוב ושוב אל הים.
יש משהו משמח מאוד בשילוב הזה. מצד אחד אתם בתוך אחת הערים הארכיאולוגיות החשובות בקפריסין, עיר שהייתה במשך מאות שנים בירת האי; מצד שני אתם בחופשה על הים. הבריזה מגיעה, היאכטות חולפות באופק, הדייגים ממשיכים את הקשר העתיק של פאפוס עם הים, ואין שום צורך לבחור בין ארכיאולוגיה לחופשה.
אני ממליצה להגיע עם נעליים נוחות, מים, כובע והרבה זמן. לאוהבי פסיפסים וארכיאולוגיה – כמה שעות יכולות להיעלם כאן בלי להרגיש. למי שפחות מכור לעתיקות, תנו למקום לפחות הזדמנות טובה. לכו בין הפסיפסים, צאו אל המגדלור, שבו קצת מול הים והמשיכו אחר כך אל הנמל.
ואם אפשר, השאירו גם משהו לשעות אחר הצהריים. כשהשמש יורדת, האור על האבנים נעשה רך יותר, הים משנה צבעים, ומאזור הנמל אפשר לקבל שקיעה אדומה ויפה מעל המים. אחרי יום של אלים, גיבורים, מפלצות, יין, אהבות טרגיות ורומאים עשירים – מגיע גם לנו לשבת מול הים.
ואני? אני הרי הגעתי עם תירוץ מצוין: היו כאן פסיפסים שחסרו לי למחקר. עכשיו נשאר רק למצוא את הפסיפס הבא שחסר לי. אחרת איזו סיבה תהיה לי לנסוע שוב לחו"ל?
בדקתי מול המקורות הרשמיים של קפריסין ואונסק"ו את רשימת האתרים ואת הפרטים המרכזיים, ובכוונה השארתי את קברי המלכים מחוץ למסלול הפנימי של הפארק – הם חלק ממכלול פאפוס של אונסק"ו, אבל נמצאים באתר נפרד מצפון לקאטו פאפוס. (Visit Cyprus)
מפת ניווט נסיעה אל





טיול באתונה: מדריך מלא למטיילים באתונה, 10 האתרים היפים באמת




















ברלין בירת גרמניה: טיול באירופה הקלסית

אגם קולומרס – פארק אייגואסטורטס, הפירינאים הספרדיים







צפון תאילנד: על משחקי קרבות והימורים של חיפושיות כבר שמעתם?





טיול בצפון ומזרח אתיופיה: טיול בחורף 2017, העונה היבשה

טיול VIP עם הדרכה פרטית בגיאורגיה ליעל ולנכדתה היקרה | אוקטובר 2022


פאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל חופשה בים








דלפי ביוון: עירם של האורקל ומקדש אפולו- מדריך מלא למטייל









ד"ר ענת אביטל – מדריכת טיולים בכירה, חוקרת פסיפסים מהתקופות הרומית והביזנטית, ומרצה בתחומי טבע וארכאולוגיה.
בעלת מומחיות רבת־שנים, ניסיון של למעלה מ־30 שנה בהובלת קבוצות וייעוץ אישי למטיילים עצמאיים ו־ VIP בארץ ובעולם.
Dr. Anat Avital
Senior tour guide, mosaic researcher, and passionate storyteller with over 30 years of experience.
Specializing in tailor-made tours and VIP travel planning across Israel and worldwide.
Combining deep academic knowledge with warm, personal guidance – for travelers who seek meaning, depth, and unforgettable journeys.







































































































































































































































































































































































































