תל בית שמש: טיול קצר במרכז בשפלת יהודה, פריחת כלניות אדומות בחורף

בית שמש בתנ"ך

הסיפור הכי מזוהה עם בית שמש המקראית, הוא עלילת החזרתו של ארון האלוהים משביו אצל הפלשתים בעקרון

בתקופתו של שמואל הנביא התרחשה עלילה מרתקת ביותר בתולדות עם ישראל. באותה התקופה היה קיים המשכן בעיר שילה שבשומרון. שם כיהן עלי הכהן הגדול. לעלי הכהן היו שני בנים, חפני ופנחס, אשר נודעו במעשיהם הרעם והפוחזים.

באותה התקופה עם ישראל סבל מאוד מלחץ הפלשתים ששכנו באזור החוף הדרומי של ישראל, ושפלת יהודה. הפלשתים אחזו באזור חמש הערים הפלשתיות הידועות: עקרון, גת, אשדוד, אשקלון ועזה.

הסיפור שקושר אל עלי, בניו, שמואל הנביא, המלחמה מול הפלשתים ושביית ארון הברית הסתיים בסוף טוב ומופלא ביותר בבית שמש המקראית.

עלי הכריז מלחמה על הפלשתים. קרב עז התחולל בין הישראלים לבין הפלשתים באבן העזר (= עזבת צרטא), באזור מעבר אפק, ליד ראש העין של ימינו. שני בניו של עלי הכהן, חפני ופנחס נהרגו בקרב וארון הברית נשבה על ידי הפלשתים בקרב הקשה.

עלי הכהן שמע את הבשורות הרעות על מנוסת עם ישראל מהקרב, הרג של 30 אלף רגלים, ניצחון הפלשתים, נפילת בניו בקרב. אולם כששמע על נפילת ארון האלוהים בשבי הפלשתים, הוא נחרד ביותר, נפל לאחוריו, שבר את מפרקתו ומת "וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, כִּי-זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שמולא א', ו', י"ח).

נפילת ארון האלוהים בשבי הפלשתים לא הסתימה בזאת. הפלשתים התגאו מאוד בשבי ארון האלהים הישראלי. ומיד הציבו אותו לאות קלון במקד לכבוד אלוהיהם, דגון, בעיר אשדוד. אולם מהר מאוד ראו הפלשתים שאלילם דגון ניזוק: פסלו נפל, ראשו וכפות ידיו נכרתו. גם מחלות קשות נחתו על הפלשתים באשדוד, מחלות העפולים (הטחורים).

מרוב יאוש, החליטו אנשי אשדוד להעביר את ארון האלוהים הישראלי לסבב ניצחון בין עריהם. שלחו את הארון אל העיר גת. גם בעיר גת התפשטה מחלת העפולים (הטחורים). נחרדו אנשי העיר גת, והעבירו מהר את הארון אל העיר עקרון.

אנשי עקרון, סבלו אף הם ממחלות וממוות נוראי- והחליטו לאחר היוועצות עם ראשיהם, סרני פלשתים, להיפטר ממנו, והחזירו אותו אל הישראלים: "וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא-יָמִית אֹתִי, וְאֶת-עַמִּי:  כִּי-הָיְתָה מְהוּמַת-מָוֶת בְּכָל-הָעִיר, כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם.  יבוְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא-מֵתוּ, הֻכּוּ בעפלים (בַּטְּחֹרִים); וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר, הַשָּׁמָיִם (שמואל א', פרק ה').

מה עשו הפלשתים? העמיסו את ארון הברית יחד עם שלל המלחמה על עגלה רתומה לשתי פרות. למרבה הפלא, הפרות הלכו ישירות אל בית שמש הישראלית. והארון הושב לידיהם של הלוויים: "וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה; וְאֶת-בְּנֵיהֶם, כָּלוּ בַבָּיִת.  יאוַיָּשִׂמוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, אֶל-הָעֲגָלָה; וְאֵת הָאַרְגַּז, וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב, וְאֵת, צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם.  יב וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל-דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא-סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול" (שמואל א', פרק ה').

לכל הסיפור התנכ"י בהרחבה מלאה:

א וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל, לְכָל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק.  ב וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה, כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ.  ג וַיָּבֹא הָעָם, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ.  ד וַיִּשְׁלַח הָעָם, שִׁלֹה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה צְבָאוֹת, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, עִם-אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים–חָפְנִי, וּפִינְחָס.  ה וַיְהִי, כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיָּרִעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וַתֵּהֹם, הָאָרֶץ.  ו וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-קוֹל הַתְּרוּעָה, וַיֹּאמְרוּ, מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים; וַיֵּדְעוּ–כִּי אֲרוֹן יְהוָה, בָּא אֶל-הַמַּחֲנֶה.  זוַיִּרְאוּ, הַפְּלִשְׁתִּים–כִּי אָמְרוּ, בָּא אֱלֹהִים אֶל-הַמַּחֲנֶה; וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם.  ח אוֹי לָנוּ–מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה:  אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַכָּה–בַּמִּדְבָּר.  ט הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים, פְּלִשְׁתִּים–פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים, כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם; וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים, וְנִלְחַמְתֶּם.  י וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּפֹּל, מִיִּשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, רַגְלִי.  יא וַאֲרוֹן אֱלֹהִים, נִלְקָח; וּשְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס.  יב וַיָּרָץ אִישׁ-בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא; וּמַדָּיו קְרֻעִים, וַאֲדָמָה עַל-רֹאשׁוֹ.  יגוַיָּבוֹא, וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא יך (יַד) דֶּרֶךְ מְצַפֶּה–כִּי-הָיָה לִבּוֹ חָרֵד, עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וְהָאִישׁ, בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר, וַתִּזְעַק, כָּל-הָעִיר.  יד וַיִּשְׁמַע עֵלִי, אֶת-קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר, מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה; וְהָאִישׁ מִהַר, וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי.  טו וְעֵלִי, בֶּן-תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה; וְעֵינָיו קָמָה, וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת.  טז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל-עֵלִי, אָנֹכִי הַבָּא מִן-הַמַּעֲרָכָה, וַאֲנִי, מִן-הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם; וַיֹּאמֶר מֶה-הָיָה הַדָּבָר, בְּנִי. יז וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה, הָיְתָה בָעָם; וְגַם-שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, נִלְקָחָה.  {פ}יח וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת–כִּי-זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה.  יט וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת-פִּינְחָס, הָרָה לָלַת, וַתִּשְׁמַע אֶת-הַשְּׁמוּעָה אֶל-הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ; וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד, כִּי-נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ.  כ וּכְעֵת מוּתָהּ, וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ, אַל-תִּירְאִי, כִּי בֵן יָלָדְתְּ; וְלֹא עָנְתָה, וְלֹא-שָׁתָה לִבָּהּ. כא וַתִּקְרָא לַנַּעַר, אִיכָבוֹד לֵאמֹר, גָּלָה כָבוֹד, מִיִּשְׂרָאֵל; אֶל-הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאֶל-חָמִיהָ וְאִישָׁהּ. כב וַתֹּאמֶר, גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל:  כִּי נִלְקַח, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (שמואל א', פרק ד')

א וּפְלִשְׁתִּים, לָקְחוּ, אֵת, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר, אַשְׁדּוֹדָה.  ב וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן; וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, אֵצֶל דָּגוֹן.  ג וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה; וַיִּקְחוּ, אֶת-דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמוֹ.  ד וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן–רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו.  ה עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן–בְּאַשְׁדּוֹד:  עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.  {פ}ו וַתִּכְבַּד יַד-יְהוָה אֶל-הָאַשְׁדּוֹדִים, וַיְשִׁמֵּם; וַיַּךְ אֹתָם בעפלים (בַּטְּחֹרִים), אֶת-אַשְׁדּוֹד וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ.  זוַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-אַשְׁדּוֹד, כִּי-כֵן; וְאָמְרוּ, לֹא-יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ–כִּי-קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ, וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ.  ח וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּסֵּבּוּ, אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  {ס}ט וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ, וַתְּהִי יַד-יְהוָה בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיַּךְ אֶת-אַנְשֵׁי הָעִיר, מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם, עפלים (טְחֹרִים).  י וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, עֶקְרוֹן; וַיְהִי, כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן, וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת-עַמִּי.  יאוַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא-יָמִית אֹתִי, וְאֶת-עַמִּי:  כִּי-הָיְתָה מְהוּמַת-מָוֶת בְּכָל-הָעִיר, כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם.  יבוְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא-מֵתוּ, הֻכּוּ בעפלים (בַּטְּחֹרִים); וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר, הַשָּׁמָיִם (שמואל א', פרק ה').

א וַיְהִי אֲרוֹן-יְהוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים, שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.  ב וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים, לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר, מַה-נַּעֲשֶׂה, לַאֲרוֹן יְהוָה:  הוֹדִעֻנוּ, בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ.  {ס}ג וַיֹּאמְרוּ, אִם-מְשַׁלְּחִים אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל-תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם–כִּי-הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ, אָשָׁם; אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם, לָמָּה לֹא-תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם.  ד וַיֹּאמְרוּ, מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ, וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, חֲמִשָּׁה עפלי (טְחֹרֵי) זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב:  כִּי-מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם, וּלְסַרְנֵיכֶם.  ה וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי עפליכם (טְחֹרֵיכֶם) וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם, הַמַּשְׁחִיתִם אֶת-הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כָּבוֹד; אוּלַי, יָקֵל אֶת-יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם, וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם, וּמֵעַל אַרְצְכֶם.  ו וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם:  הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.  ז וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; וַאֲסַרְתֶּם אֶת-הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה.  ח וּלְקַחְתֶּם אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל-הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ, וְהָלָךְ.  ט וּרְאִיתֶם, אִם-דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ–הוּא עָשָׂה לָנוּ, אֶת-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; וְאִם-לֹא, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ–מִקְרֶה הוּא, הָיָה לָנוּ.  י וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים, כֵּן, וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה; וְאֶת-בְּנֵיהֶם, כָּלוּ בַבָּיִת.  יאוַיָּשִׂמוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, אֶל-הָעֲגָלָה; וְאֵת הָאַרְגַּז, וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב, וְאֵת, צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם.  יב וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל-דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא-סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול; וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד-גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ.  יג וּבֵית שֶׁמֶשׁ, קֹצְרִים קְצִיר-חִטִּים בָּעֵמֶק; וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרוֹן, וַיִּשְׂמְחוּ, לִרְאוֹת.  יד וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל-שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית-הַשִּׁמְשִׁי, וַתַּעֲמֹד שָׁם, וְשָׁם, אֶבֶן גְּדוֹלָה; וַיְבַקְּעוּ, אֶת-עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת-הַפָּרוֹת, הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהוָה.  {ס}טו וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וְאֶת-הָאַרְגַּז אֲשֶׁר-אִתּוֹ אֲשֶׁר-בּוֹ כְלֵי-זָהָב, וַיָּשִׂמוּ, אֶל-הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה; וְאַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא–לַיהוָה.  טז וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי-פְלִשְׁתִּים, רָאוּ; וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן, בַּיּוֹם הַהוּא (שמואל א', פרק ו').