פטריות אחרי הגשם? בקצב ליקוט היתר הנוכחי (2025) לא בטוח שזה ימשיך 😭😭

אז מה הבעיה בליקוט יתר של כמויות גדולות של פטריות?

כמו פטריות אחרי הגשם – כמה המשפט הזה נכון בעיקר לגבי אלפי לקטי הפטריות הנחושים בישראל הקטנה שצצים בחורף אחרי הגשם ביערות במירדף מהופנט ומכושף בחיפוש אחר פטריות יער ושדה

מיד אחרי הגשם הראשון אלפי הלקטים יוצאים לתור ביערות, בחורשים ובשדות אחר פטריות העונה החדשה, מחפשים לרוב אחר אורניה או נטופה עריבה או אחרות טובות למאכל.

למומחים בפטריות יש אתרים סודיים עם יבול פטריות מאכל מכושף, ממכר ומהפנט משלהם. לפעמים הוא מתגלה על ידי אחרים, ונלקטות משם כל הפטריות. למרבה הצער נלקטות גם פטריות רעל ופטריות שאינן ראויות למאכל, וכל השטח למעשה נכנס לתהליך של הרס בית הגידול.

אז מטיילים ומחפשי האוצר והמומחים יוצאים לתור אחר שדה כישוף פטריות סודי חדש משלהם. לפעמים אפשר לשמר שטח קטן בלתי גלוי לזמן קצר, ואז גם שטח זה מתגלה על ידי המוני לקטים, ושוב יבול הפטריות נעלם לחלוטין כמעט.

הלקטים המתחילים והבינוניים סורקים באלפיהם יערות, חורשים, שדות, אתרי מרעה, כרמים ומטעים, שולי כבישים ודרכים – כולם במרדף אחר מציאות של פטריות.

בדרכם של ההמונים לא יעמדו פרחים והנצה של גיאופיטים, פטריות קטנות, בעלי חיים זעירים, צמחים מוגנים, סבך צמחייה, גדרות. בדרכם המהופנטת הם מכושפים למצוא פטריות ויהי מה.

כך נמצא שהשאלה שנשאלת הכי הרבה ברשתות בחודשים אלו: "זה אכיל או לא אכיל?" (עוד נדבר בפוסט אחר על ליקוט של עלים ופרחים של צמחי בר).

ליקוט וקציר הפטריות הוא עסק מהפנט וממכר. כל מי שנגע בפטריות המאכל, חיפש, מצא, בישל ואכל, ונשאר בחיים, ימשיך עוד ועוד לחפש ולמצוא פטריות אחרי הגשם.

החגיגה של פטריות הכובע בחורף הישראלי היא קצרה מאוד, מאמצע חודש דצמבר ועד לסוף פברואר, לכל היותר. בחודשיים הללו יוצאים אלפי לקטי פטריות "מורעבים" אל הטבע ומחפשים בקדחתנות פטריות מאכל. מסניפים אותן, מעריצים אותן, קוצרים אותן, מעלים תמונות לרשתות, לפייסבוק ולאינסטוש, מתגאים בממצאים, מצלמים מאכלים ושולחנות עמוסים בפטריות מהשטח (דייג אוהב דגים?….)

עד כאן נשמע מרתק, קסום, מלהיב ומושך מאוד, מאתגר ומאוד מתגמל

אממה….יש לפטריות בעיה קטנה איתנו, הלקטים….. בעצם, לא קטנה בכלל. אם נעזוב לרגע את הלקטים שטועים בזיהוי הפטריות ואוכלים פטריות רעל או פטריות שפשוט לא טובות למאכל אדם ומגיעים לבתי החולים מדי חורף, אז יש לפטריות יש בעיה גדולה עם האדם!

והבעיה של הפטריות היא הבעיה של הטבע כולו וגם של האדם

הטבע בישראל לא ערוך לגל האדיר של אלפי "מורעבים" שהתמכרו לפטריות. הטבע בישראל לא יכול להתחדש עם מלאי פטריות שימשיך לשרת את הטבע לאחר קציר של כמויות אדירות של פטריות.

בשנים האחרונות (2020 ואילך) נראים אלפים שפושטים על היערות בחיפוש קדחתני אחר פטריות. חלק מלקטי הפטריות יוצאים עם כמות נעימה וצנועה של פטריות, 5-10 פטריות למשפחה. וזה מעולה, סביר ומתקבל על הדעת.

אבל יש אחרים שעוברים לליקוט יתר ויוצאים מהיערות ומהשדות עם סלים, ארגזים ושקים מלאים פטריות, דליים מלאים פטריות, שקיות סופר מלאות עם פטריות.

ויש את אלו שמגזימים הרבה יותר, קוצרים את הפטריות בלי בקרה, כורתים כל פטרייה שנקרית בדרכם, גם אם היא לא אכילה, דורסים פטריות, כורתים כל פטרייה ופוגעים אנושות במערכת האקולוגית ויוצאים מהיערות עם שקיות ושקים ענקיים מלאים בפטריות למאכל.

ויש ממש פושעים נגד הטבע, שקוצרים כמויות גדולות של פטריות, בלי לבדוק אם אותה אורנייה טובה עדיין למאכל, בלי לשים לב אם אותה נטופה היא העריבה או הדורית, בלי לבדוק בעדינות לפני כריתה – אם הפטרייה מתולעת או זקנה מדי למאכל – העיקר לקחת ולבזוז מהיער, אפילו מאות פטריות. ואז לאחר מיון ראשוני בבשטח (כי השק כבר כבד מדי) משליכים אותן בחניון כלשהו או בצד הדרך, כמו פסולת שאיש לא זקוק לה, בערימה עלובה.

וכאן מומלץ להישמע להנחיות לקטיף צנוע, זהיר, מועט, מתחשב בטבע – למען הטבע, העצים, הצמחים ועתיד המערכת האקולוגית כולה

השיטות הנכונות לקטיף פטריות למאכל:

• לבדוק בזהירות ללא עקירת הפטרייה אם היא מין שראוי למאכל בוודאות, ורק אחרי היכרות ממקור ראשון וודאי עם הפטרייה.
• לאחר שמזהים שמין הפטרייה טוב למאכל, לבדוק בזהירות, בלי לעקור ובלי לכרות את הפטרייה בחלק קטן של הכובע, ולבדוק אם הבשר שלה טוב למאכל ולא מתולע ולא זקן. 
• לבדוק אם הפטרייה עומדת לבד בשטח גדול ואין עוד פטריות כמוה – אז לא לקטוף ולא לעקור אותה – זה סימן שיש מעט פטריות כמוה באזור וצריך לתת למין הזה להתפתח ולייצר נבגים לדורות הבאים ולשנים הבאות.
• אם רואים קבוצה של כמה פטריות טובות למאכל, ואחרי הבדיקות של הטריות שלהן, אז אפשר ללקט כמה צעירות טובות ורעננות, ולהשאיר בשטח פטריות מבוגרות וצעירות מאוד-מאוד.
• בשום מקרה לא לקחת את כל הפטריות שאנחנו רואים בנקודה מסויימת.
• תמיד צריך להשאיר פטריות מאותו המין ולא לקחת את כולן. כי כאן הסכנה להמשכיות של המין.

ללא פטריות, שהן גופי הפרי, קיימת סכנה להמשכיות מין הפטרייה בשנים הבאות.

יש הטועים לחשוב שמתחת לקרקע יש "יצור" בעל אורך חיים אינסופי שמייצר פטריות בלי הגבלה. וזו טעות חמורה. מתחת לקרקע אכן קיימת רשת מסועפת אדירה של קורי הפטריות, התפטיר.

התפטיר, רשת הקורים הדקיקים התת-קרקעיים, הוא הבסיס שיוצר את הסימביוזה עם שורשי הצמחים והעצים, המיקוריזה, וממנה יונקת הפטרייה את האנרגיה ולקיומה, והעצים מפיקים מהפטרייה יסודות ומינראלים חשובים לקיומם.

התפטיר התת-קרקעי הוא זה שמגדל את גופי הפרי, הן פטריות הכובע. אבל התפטיר לא חי לנצח. ונבגים חייבים להיווצר ולהיות מופצים, ולהמשיך את המין. הנבגים נוצרים בגופי הפרי של הפטריות – הן פטריות הכובע שעומדות על הרגל האחת. הנבגים צריכים להגיע לקרקע ולייצר קורים חדשים ודורות חדשים של קורים ותפטירי פטריות.

גופי הפרי, שהן פטריות הכובע אחראיים על הרבייה המינית, המגוון הגנטי של מיני הפטריות והמשך קיום המינים של הפטריות.

קטיף יתר של פטריות כובע עלול לסכן את עתיד קיום מיני פטריות רגישות, ואחר כך עלול לגרום נזק אקולוגי מערכתי.