פרק ג'- שושן

חוקרים רבים התחבטו בבעיות ההגדרה של המוטיב הידוע בכינויו שושן. במחקר הארכיאולוגי המוטיב קרוי בשמות מתחלפים: חבצלת, לוטוס או שושן11; פז טען שהמוטיב הוא פרח האירוס (תשמ"ח א', ב'); היו גם שהגדירוהו כשושנת ממבט-צד (משורר תשנ"ח: 18). בפרק זה נערכת סקירה יסודית של מוטיב השושן, וההצעה המובאת כאן היא שהפרח ששימש כמודל לחיקוי היה השושן הצחור (Lilium Candidum) הנמנה עם משפחת השושניים (Liliaceae). הפרח צחור, ריחני וגדול מאוד- עד 10 ס"מ, צורתו כמשפך מתפשק. צדם האחורי של עלי-הכותרת מקווקו לאורך בעדינות. עמוד העלי והאבקנים גבוהים. הצלקת גדולה, כדורית עד משולשת. הגבעול זקוף, לא מסתעף, גובהו עד 150 ס"מ, נושא לכל אורכו עלים איזמלניים מרובים, ההולכים וקטנים כלפי מעלה. העלים התחתונים גדולים ביותר ואפשר לראותם כעלי שושנת (לבנה 1993: 209-211).
פרחים שאינם מתאימים לזיהוי עם המוטיב שושן:
א. חבצלת
פרח חבצלת החוף (Pancratium maritimum) נשלל כמקור חיקוי לדגם, משום שהוא שונה מהמוטיב המעוצב, השינוי מתבטא בכך שבמרכז החבצלת מצויה עטרה לבנה משוננת (איזיקוביץ 1993: 231), אותה עטרה איננה מופיעה בעיטורים כלל. בנוסף לכך, בסיס הגביע של פרח החבצלת צר ודק, ושונה מבסיס הגביע שבעיטורים.
ב. לוטוס


פרח הלוטוס המופיע באומנות מצרים הקדומה (מימין), ומזוהה עם הנימפאה התכולה (Nymphaea caerulea) (משמאל), אף הוא
שונה מה-שושן: הלוטוס הנו
פרח בעל עלי כותרת מרובים (מספרם נע בין 10-30), עלי הכותרת מוארכים ומחודדים, האבקנים מרובים (מספרם נע בין 50 ל-70) ונמוכים מעלי הכותרת, הצמח צף על-פני המים (ליפשיץ 1993: 85-86), והוא חסר עלי שושנת. להבדלים הללו יש ביטוי גם באומנות, אולם אין להוציא מכלל אפשרות שהמוטיב שושן פעמון פשוט מקורו באותו הלוטוס המצרי, והמוטיב שושן פעמון מסוגנן מקורו במוטיב מצרי אחר, כתר הנוצות המסוגנן De Vos 1980: (corona atef

74). נראה ששני המוטיבים חודרים לאומנות היהודית12 כשני מוטיבים נפרדים. במשך הזמן, משום ששני המוטיבים משמשים לאותה מטרה וממלאים שטח בעל צורה דומה,
ההבדלים ביניהם נעלמים, חל ביניהם מיזוג והם הופכים
למוטיב אחד משולב. במקביל לתהליך זה נוספים אבקנים, גבעול ועלי שושנת למוטיב המשולב, וכך הוא מקבל את זהותו כשושן צחור. בעבודה זו קיימת התייחסות למוטיב השושן כפי שהוא מופיע באומנות היהודית, ולאחר השינויים שהוא עבר בהטמעתו; אין התייחסות והפרדה למקורותיהם של הדגמים שמהם התפתחו פרחי השושן השונים. נראה שהשינוי של הדגמים המגיעים ממצרים לדגמים אחרים, נובע מהעובדה שפרחים אלו אינם מצויים בנוף הארץ13, וכפי שנאמר, הדגמים שמשתלבים באומנות היהודית הנם רק אותם דגמים המוכרים מהנוף וידועים לאומנים ולצופים, ואולי, אדרבה, מאופן הפיכת הלוטוס לשושן ניתנת גם הוכחה לכך, שדגם לא מוכר, לא נקלט, אלא אם כן, הוא עובר טרנספורמציה למוטיב מוכר. מכל מקום, יש לבדוק נושא זה במחקר נוסף.
ג. אירוס
פרח האירוס (Iris) גדול ובולט, וכנראה שבעבר היה נפוץ יותר מאשר כיום בצמחיית ארץ-ישראל. מן הראוי לייחס לו חשיבות, ולשקול בכובד ראש את דבריו של פז המזהה את השושן עם האירוס. פרח האירוס במבט צד, נראה כבעל שלושה עלים מופשלים, האחד למרכז ושניים לצדדים. שלושה עלים גדולים יוצרים מבנה של כעין אוהל סגור בראש הפרח.

יחסי הגודל של מרכיביו שונים מכפי שמתואר במוטיב

השושן. בנוסף לכך, אחת הטענות המרכזיות הפוסלות את היות האירוס המודל, היא אבקניו הקטנים החבויים בינות לעלי העטיף, בעוד שהאבקנים בעיטורים של השושן גדולים ובולטים.
ניתן להתרשם שהאומנים ידעו להבחין היטב בין שני הפרחים, הדבר בא לידי ביטוי בציורי-הקיר של פומפיי, בהם ניכרים, ללא צל של ספק, ההבדלים בין ציורים של השושן הצחור (תמונה בעמוד הבא) לבין אלו של האירוס, שעוטרו על החלק התחתון של הקיר-דדו (dado) (תמונה משמאל, וכן: Sampaolo 1990: 756 Fig. 10).
פז הגדיר את השושן המעוצב באומנות (אצל עמים שונים ולאורך תקופות שונות וארוכות) כאירוס, והוא נוטה להסמיך דבריו על מקורות כתובים, גם כן, לאורך תקופות שונות וארוכות. כאן חל שילוב של שני תחומים, שכנראה, במקרה זה, לא מתחייב ביניהם קשר ישיר- האומנות והספרות.

יתכן שהרעיון לזהות את דגם השושן המעוצב באומנות עם השושן הספרותי מתעורר בעת החדשה ממש14, בימים בהם בחרה ה"חברה להגנת הטבע" סמל של פרח הנשען על מוטיבים, שכנראה התפתחו מה- שושן או מה- לוטוס, מתוך כוונה לעצב אירוס (אבישי 1993א: 236). הסמל מזכיר בצורתו הכללית את השושן המסורתי, אך שונה ממנו, והוא
יוצר דגם כלאיים של המוטיב שושן עם פרח האירוס. גם במקרה זה אפשר להבחין במגמה של שילוב והתכה של אלמנטים, האחד בתוך רעהו ליצירת דגם חדש, אולם דגם הפרח בסמל "החברה להגנת הטבע", המתאר אירוס, אינו יכול להעיד לאחור על דגמים של שושן, ולפיכך אי-אפשר ללמוד ממנו, ולהגדיר דרכו את המקור הצמחי לדגם העתיק.
בסקירה הנוכחית מוצע כי האירוס איננו מתאים להיות המקור לדגם שושן.
גורמים המזהים את המוטיב עם פרח השושן הצחור:

1. צורת הגביע הסימטרי, המעוגל בבסיסו.
2. אבקנים גבוהים ובולטים מבין עלי הכותרת, כפי שהם מופיעים גם בציורי-קיר מפומפיי (תמונה משמאל למטה).
3. שני העלים החיצוניים המופשלים או גלולים מעט החוצה.
4. העלה המרכזי הזקוף משקף את מראהו של הפרח מהצד.

5. העורק המרכזי של עלי הכותרת בולט וניכר, כפי שהוא נראה לעתים באומנות.
6. לפעמים מעוצב ניצן, הנראה ממש כניצן של פרח השושן.
השושן בספרות של העת העתיקה
ברצוני לחזור, להבהיר ולהדגיש את הכתוב למעלה- יש צורך, כפי הנראה, להפריד בין שלושה עניינים:
א. אפיוניי השושן המוזכר בספרות, השושן האליגורי (המופיע במקורות- במקרא או בספרות חז"ל), והאם ניתן לזהותו עם צמח מסוים אחד, או ש"שושן" הוא שם כללי לפרחים גדולים ויפים15.
ב. איזה מבין הצמחים הידועים לנו כיום ראוי לשם שושן, וזיהויו הבוטאני.
ג. זיהוי השושן, המוטיב המעוצב בעיטורים באומנות, עם צמח מסוים, הידוע לנו היום.
עבודה זו עוסקת רק בעניין השלישי. קיימים ניסיונות לשייך את השם שושן עם כמה פרחים גדולים ובולטים, כפי שתיאר יהודה פליקס, אחד מהם הוא האירוס (פליקס 1968: 239), ומכאן המשיך והוסיף פז, שגם המוטיב המופיע באומנות, הקרוי לעתים שושן, הוא האירוס16. לדעתי, אין קשר הכרחי בין דגם השושן, הנסקר בעבודה זו, לבין דימויי השושן מהספרות. בנוסף לכך, האלמנטים שנבחרו לעיטורים היו שאולים ומועתקים ממוטיבים שרווחו באומנות התקופה, והותאמו לעולם העיטור היהודי; נראה שמרבית האלמנטים הגיאומטריים או הצמחיים שחדרו לאומנות היהודית היו חסרי משמעות סימבולית-יהודית כלשהי, וגם משום כך, קשה להשליך מהשושן הספרותי, בעל המשמעויות הסימבוליות הרבות, או מהשושן ששימש לרפואה, על המוטיב האומנותי-ויזואלי שושן.
ייתכן אם-כן, שהשושן המוזכר בספרות הוא אכן, פרח האירוס, אולם בביצועו באומנות הוא בא לידי ביטוי בדמות השושן הצחור; וזאת, עקב סיבות טכניות של שימוש בדגמים קיימים שרווחו באומנות, כפי שתיארתי את ההשפעות המגיעות עם הלוטוס וכתר הנוצות ממצרים, אולם הדרך ההפוכה- כלומר, שהשושן מן האומנות הוא הפרח הקרוי היום אירוס, איננה מסתברת מתוך ההשוואות הרבות שערכתי בטבלה הבאה.
העיטור בשושן
השושן משולב בעיטורים על גבי שריגים מתפתלים וממלא פינות וזוויות שנחוץ למלאן (horror vaccui). על-גבי גלוסקמות, השושן ממלא היטב את השטח, שצורתו דו-קונוסית או משפך כפול, בין שתי השושנות17. בטבלה שלהלן נערכה חלוקה של שני הקונוסים: החלק העליון מכונה 'נוף', החלק התחתון מכונה 'בסיס'. פעמים רבות חל שילוב בין מוטיב ארכיטקטוני בבסיס לבין מוטיב צמחי בנוף; לפעמים עיטור הנוף והבסיס זהים או דומים. האומנים נאלצו להתמודד עם צורה מרחבית זו ולמלאה, וכך נוצרו וריאציות רבות, שלעתים הוגדרו על-ידי החוקרים כעצים ושורשיהם18, או תמונות בבואה.
הטבלה הבאה מתמודדת עם העיטורים השונים המתאימים לזיהוי פרח השושן, על הופעותיו הרבות. הדגמים ייסקרו מהפשוטים והסכמתיים אל המורכבים והמסוגננים. בהמשך הטבלה אפשר יהיה להיווכח, צעד אחר צעד, שפרח השושן הצחור, הנו כנראה הפרח היחידי המתאים לכל מגוון הווריאציות שהאומנים פיתחו על בסיס מודל זה.






1. בתוך מעגלי השריג המתפתל מעוטרים פרחים דמויי גביע ובמרכזם עלה יחיד זקור.
2. בחלק העליון של החזית מעוצב שריג מתפתל באמצעות חריטה רדודה של שני קווים מקבילים. השריג נושא פרחים דמויי גביע, ובמרכזם עלה יחיד זקור. הפרחים נישאים על-גבי גבעולים קצרים.
3. במרכז הגלוסקמה בין השושנות- הנוף: פרח דמוי גביע, עלה מרכזי זקוף.
הבסיס: שלושה עלים פונים כלפי מטה, שני עלים כלפי מעלה (הבסיס יידון מהמשך הטבלה).
4. השריג כולא פרחים דמויי גביע, ובמרכזם עלה יחיד זקור. הפרחים נישאים על-גבי גבעולים קצרים.
5.בציור מעוצב פרח בעל שלושה עלי-כותרת. שני העלים הצדדיים נוטים החוצה, צבועים בשני צבעים: כתום וחום. מקצות העלים יורדים פעמונים או פרחים קטנים. העלה המרכזי זקור ורחב בבסיסו, צבע המילוי שלו ירוק.
שושן פעמון פשוט
בעיטורים אלו עיצוב הפרח מהווה את המודל הראשי של השושן: הפרח דמוי-גביע, בעל שני עלים סימטריים הגלולים מעט החוצה ועלה מרכזי זקוף. מתוך דגם זה מעוצבות צורות פשוטות וסכמתיות יותר; וממנו מתפתחות גם צורות מפותחות, מסוגננות ומורכבות, כפי שיתוארו בהמשך הטבלה. על דגם זה דנו החוקרים השונים, ואותו דימו לפרחים השונים19, כפי שנכתב בהקדמה למעלה.
גם בציורי-הקיר של התקופה, ניתן ביטוי לפרח, ציור כמעט זהה לציור הפרח (מס' 4), שניתן למצוא ביריחו (Kelso and Baramki 1955: Pl.19) ובפומפיי, והם משויכים לתחילת הסגנון השלישי (Fittschen 1996:
147); אלו ציורים שעוטרו לאורך הכרכובים בקירות, או עיטרו מסגרות לתמונות על הקיר, כמו ב- "Casa dei Quattro Stili" המתוארך למאה השניה לפסה"נ .(Badoni 1990a: 897, Fig. 82)


העיטור שבין בין השושנות-הנוף: פרח דמוי-גביע. משני הצדדים של העלה המרכזי מעוטרים קווים דקים ובראשם חריטה עמוקה.
הבסיס: שלושה עלים סרגליים מחודדים מכל צד של הגבעול. בראשם עלה מרכזי יחיד, סרגלי ומחודד, שממנו נמשך גבעול כלפי מעלה.
הנוף: שירטוט מרושל בחריטה דקה של שושן דמוי-פעמון. עלה-הכותרת המרכזי חרוט בקו לאורכו, ומשני הצדדים זירים מוארכים.
הגבעול: קו ישר בשרטוט בחריטה דקה. באמצע הגבעול שני עלים נגדיים הנושאים עלעלים.
הבסיס: שרטוט בחריטה דקה של שני לוליינים הפונים לצדדים.
הנוף: שושן פעמון בעל אבקנים בעיטור זה ניכרת היטב כוונת היוצר- עיצוב פרח בעל איברים פנימיים- האבקנים.
הבסיס: שושנת עלים
העלים הסרגליים הללו מאמתים את ההבחנה, שכוונת היוצר הייתה לעצב צמח גיאופיטי, בעל שושנת עלים.
הנוף: שושן פעמון בעל אבקנים הצמח מתואר בקווים פשוטים, אולם ברור- העלים הקיצוניים הגלולים החוצה, האבקנים זקורים וגבוהים, פס העורק המרכזי נמצא לאורך העלה המרכזי- ממש כשם שנראה פרח השושן במבט-צד.
אפשר אמנם לנסות ולזהות שרטוט זה עם האירוס צהרון מצוי Gynandiris sisyrinchium, ומעניין שכשם שהשרטוט הוא נדיר ויחיד במינו, כך, לדעתי, זהו מקרה מיוחד בו ניתן לקשר את הדגם עם האירוס.
עלי הגבעול: עלים בלתי ניתנים להגדרה בוטאנית. העלים אינם שייכים בוטאנית לצמח. הופעת עלים ממין צמח שונה על הגבעול, איננה סותרת את ההשערה שהיוצר הכיר את הצמח שתיאר, משום הנטייה האומנותית הרווחת לערב צמחים שונים ואלמנטים שונים באותו העיטור ומשום 'אימת החלל'20.
הבסיס: הלוליינים אינם ניתנים להגדרה בוטאנית, והם ממלאים את מקום עלי-השושנת.



הפרח מורכב משלושה עלים, שקו המתאר החיצוני שלהם בולט.
חיקוי לדגם היביסקוס
בדגם זה אריה קינדלר התלבט בין הורד לחבצלת (תשמ"ו: 229), נראה שבאומרו חבצלת הוא מתכוון לשושן הידוע. משורר הגדיר את הפרח כשושן (תשנ"ח:
186). מתוך השוואות לדגמים של היביסקוס המופיע על מטבע רודי21 (מס' 2), מתוך אוצר שהוחבא בשנים 225-220 לפסה"נ, עולה שהיוצרים השתמשו בדגם זה וממנו יצרו את הפרח על מטבעות יהוחנן (משורר תשנ"ח: 262 לוח 10 ג6) ומטבעות אלכסנדר ינאי (מס' 1). ההיבסקוס הוא פרח בעל עלי-כותרת רעופים זה על-גבי זה במעין תנועה סיבובית (מס' 3), ובאופן זה הפרח מעוצב על-גבי המטבעות הרודיים. עלי-הגביע בבסיס עלי-הכותרת מעוצבים אף הם בעיטור על המטבעות. על מטבעות יהוחנן מעוטרים גם שני ניצנים משני צדי הגבעול, ממש כפי שהם נראים במציאות (מס'
3). כפי הנראה, ההיביסקוס לא היה ידוע בארץ-ישראל באותה התקופה, ויתכן שמשום כך האומנים לא עיצבו את הדגם בצורה מדויקת. בהמשך כנראה, מתפתח הדגם על-גבי המטבעות לשושן, ראה על-כך בהמשך הטבלה.


1. הנוף: שני עלי-הכותרת מחוברים בבסיסם ויוצרים מעין פעמון. ביניהם ניצב עלה נוסף, ומשני צדדיו ניצבים שני אבקנים בעלי זיר דק ומאבק. המאבקים מתוארים כעין אוהל משולש. הבסיס: שלושה עלי-כותרת במהופך וביניהם שוב מופיעים אותם האבקנים.
2. פרח בעל שלושה עלי-כותרת מוארכים ומחודדים. שני העלים הצדדיים נוטים החוצה, והמרכזי זקור כלפי מעלה. בחלק העליון של עלי הכותרת ניכרים שני אבקנים.
1. הנוף: שושן פעמון בעל אבקנים
במקרה זה מעניין מאוד לראות את התיאור המדויק והעדין של האבקנים. גודינף טען שהאבקנים הנם עלים דמויי-לב המשולבים בין עלי-הכותרת (Goodenough 1953a: 124-125), אולם במקרה זה ודומים לו, כמו על המטבעות (מס' 2, 3), ניתן להראות שכוונת היוצר הייתה לתאר אבקנים, ושהוא היה בעל ידע בוטאני. תיאור כזה מחזק את ההנחה שהפרח הוא השושן הצחור, בעל האבקנים הגבוהים והגדולים.
ממבט על, כפרח פתוח (על-גבי מטבעות רודיים המאוחרים לשנת 84 לפסה"נ) והוא מוגדר כורד (Boehringer 1997: 214, Pl. 1 1-24). מכל מקום, יש לבדוק את הנושא במחקר נוסף.
2. מטבע אלכסנדר ינאי (משורר תשנ"ח: 281 לוח 29 פ4).

3. פרח בעל שלושה עלי-כותרת מוארכים, שני העלים הימניים נוטים ימינה, העלה השמאלי נוטה שמאלה. על הגבעול שני עלים נגדיים. בין העלים מעוצבים שני אבקנים.
ניתן לשער שהפרח (מס' 3) הוא פיתוח של ההיביסקוס לכדי שושן, משום שכאמור, ההיביסקוס לא היה מוכר כאן. השינוי מתבטא גם בהפיכת הניצן שמצוי בעיצוב המקורי בשני צדי הגבעול, לשני עלים.
1. הבסיס: שושן תלתני22 בעל אבקנים
עקב הימצאות האבקנים בין עלי-הכותרת ניתן להסיק, שכוונת היוצר הייתה לעטר פרח הפוך ולא שורשים.



1. במרכז חזית הארון מעוטר פרח גדול הבוקע מתוך גביע. שני עלי הכותרת מסולסלים החוצה, במרכז הפרח עלה גדול ורחב.
2. על החרטום מעוטר פרח בעל שני עלים מסולסלים החוצה, העלה המרכזי זקוף והעורק שלו בולט.
3. שלושה גבעולים יוצאים מבסיס משותף ובראשם שלושה פרחים. עלי הכותרת עשויים כפעמון בעל שפה מסולסלת כלפי מטה, כלוליינים. העלה המרכזי זקוף.
שושן פעמון מסוגנן
שושן זה מהווה פיתוח וסיגּנון של שושן הפעמון הפשוט, השוני מתבטא בעלים הגלולים החוצה.
1. הפרח שבמרכז הגביע דומה מאוד לפרח או הכתר המעוצב במקדש חתחור (De Vos 1980: XLII,1): העלה המרכזי הרחב כעין לשון, ושני העלים הגלולים בצדדים, גם במקרה זה אין להוציא מכלל אפשרות שההשפעה ליצירתו מגיעה ממצרים. יתרה מכך, אולי עיטור זה ודומים לו יכולים להוות חוליה מקשרת בין הפרח/כתר המצרי לשושן. אביגד כינה את העיטור לוליין כפול דמוי-נבל, שבאמצעו עלה (?) (תשל"א: 44). עיטור דומה נראה על נר החרס (מס' 2).
העיטור על המטבע (מס' 3) הנו פרח השושן (Hill 1965: 253; Maltiel-Gerstenfeld 1982:
181); גודינף הסתפק האם זהו לוטוס, כנראה מפני שהוא הגדיר פרחים כגון אלו כלוטוס .(Goodenough 1953a: 275) קינדלר התלבט האם אלו חבצלות (תשמ"ו: 229), ונראה שכולם התכוונו לאותו השושן.




1. הדגם המצויר הוא דגם צמחי רץ, ומעוטר לאורכו של אפריז. הפרח מעוטר במסגרת בקו חום והמילוי אדום, ניצב על-גבי שני לוליינים, המחוברים למשולשים, שמפרידים בין כל שני פרחים. משני צדי המשולשים יש עיטור של עלים נוספים, בצבע חום. הקטע הפנימי של המשולש צבוע חלקית באדום.
2. בשבר של הטיח מופיע עיטור מסוגנן להפליא, בקו חום עדין. העלה המרכזי ממולא בצבע ירוק וקו המתאר שלו מצויר בקו חום עדין. שני עלי הכותרת הצדדיים משורטטים בקו דק, ובקצותיהם מצויר מעגל הממולא בצבע ירוק. משני צדי העלים הלוליינים, בבסיס הפרח, נראים שני לוליינים חומים נוספים (הטיח שבור באזור זה). מעל לשושן מונח עיגול גדול המלא בצבע חום, ומוקף במסגרת ירוקה, ומבחוץ בקו חום עדין.
שושן פעמון מסוגנן
1. הדגם מעוטר באופן גס ומרושל מעט. הקווים החומים מעצבי הצורה של הדגם אינם מדויקים, והחזרות של הדגם, אם-כך, אינן שוות לחלוטין. ניתן להניח שזהו חיקוי שנעשה על-ידי יוצר מקומי, שהשתמש בדגם מוכן, ועיצבו לפי מיטב יכולתו. קלאוס פיטשן טען שציור זה נגזר מדגם הלוטוס והתימורות (Fittschen 1996: 24)147-148. יש שכינו את הפרחים- ניצנים עומדים (de Vos 1990: 61). זוהי ואריאציה מקומית, מרושלת מעט, של הדגם השכיח בעיטורי מסגרות בציורי-הקיר של התקופה- עיטורים 'רצים', החוזרים על עצמם.
2. העיטור עדין ומדויק. העלה המרכזי של הפרח דומה לתיאורו הרגיל בפרח השושן. העלים הצדדיים, שונים מהרגיל בהיותם חסרי-נפח. העיגול הגדול מעל הפרח מזכיר את העיגולים הקטנים שמעוטרים מעל הפרחים מפומפיי (מס' 3, 4). אהוד נצר קבע את סגנון האומנות לניצני הסגנון השלישי, וכן שהטיב והחדשנות מעידים על מלאכת אומנים שהגיעו מרחוק25. הוא הוסיף וכתב שסגנון זה, כנגד הסגנון השני, מסייע לתארך את הארמון לסביבות שנת 15 לפסה"נ (נצר תש"ס: 42). סילביה רוזנברג כתבה שציורי-הקיר מארמונותיו של הורדוס ביריחו, מהווים יצירה מקורית, למרות קשריו עם רומא, ולמרות שהוא עצמו ביקר ברומא לפחות שלוש או ארבע פעמים, ובוודאי שהכיר את הטיפוסים השונים של הסגנון השני, ואולי הכיר גם את הטיפוס הראשון של הסגנון השלישי (Rozenberg 128 :1996). היא טענה שלהורדוס הייתה היכרות עם האומנות האופנתית בבתי האמידים ובבתי הקיסרים באיטליה, והוא שאף לעצב את פנים-ארמונו לפי האופנה החדשה שהתפתחה בימיו של אוגוסטוס. היא הביאה דוגמות לציורי-קיר אופנתיים מהעולם המערבי, הקרובים בסגנונם לציורי-הקיר מהארמון השלישי ביריחו (תש"ס: 24-25). סביר להניח שהורדוס העדיף אומנים מהחוץ שהיו בקיאים בסגנון האופנה החדשה מרומא, ומרבית הצבעים הנם אותם צבעים ששימשו לציורי קיר מהתקופות ההלניסטית והרומית. בהתאם לסגנון הציורים, האופן שבו הוכנו, והעובדה שחלק מהפיגמנטים היו מיובאים, אפשר להסיק שאומני הפרסקו מיריחו היו חלק מצוות חוץ, אשר היה בעל היכרות עם המסורת הרומית של הדקורציה (Rozenberg 1997: 63-74). כאמור, הדגמים הללו מזכירים את העיטורים מפומפיי, שעוטרו לאורך הכרכובים בקירות, או עיטרו מסגרות לתמונות שעל הקירות (מס' 3, 4), אלו עיטורים 'רצים', החוזרים על עצמם. קיימות ואריאציות שונות לעיטור בדגם השושן בשילוב עם הלוליינים. גם כאן נראה שההשפעה לעיצוב הפרח מגיעה מדגם הפרחים ממצרים.
בציורים מפומפיי (מס' 3, 4) אפשר גם למצוא את ההקשר ל"משולש", שנראה בציור-הקיר מהעיר העליונה, בין פרחי השושן.

בינות לשושנות הקטנות מעוטר פרח המורכב משני עלי-כותרת המחוברים ביניהם כפעמון. מחוצה להם מצוי עלה כותרת נוסף מכל צד, במרכז עלה ניצב יחיד.
במרכז הגלוסקמה, בין שני מעגלי השושנות, מעוצבים שני פרחים זהים, בעלי שלושה עלי-כותרת מכל צד, במצג הפוך.
בארבע הפינות מעוטרים פרחים קטנים, המעוצבים בסגנון דומה.
שושן פעמון רב-עלים
בגלוסקמה זאת אפשר לראות את התהליך שגרם לאומן ליצור שושן מרובה עלים מתוך שושן פעמון פשוט. שושן הפעמון הפשוט מיוצג כאן בפרחים המעוטרים בינות לשושנות הקטנות; הפיתוח רב-העלים של השושן מיוצג בשני הפרחים הגדולים במרכז הגלוסקמה, ובארבעת הפרחים הקטנים שבפינות.
באופן זה אפשר להראות שראש המוטיב המרכזי, איננו צמרת עץ התמר, כפי שביקש לוי-יצחק רחמני לטעון (Rahmani 1994: 48-50), והבסיס איננו דגם שורשים, אלא מצג הפוך של אותו הפרח.



במרכז הגלוסקמות-
1. הנוף: ראה בטבלה למעלה. הבסיס: קונוס בעל זיזם משולשים חרוטים.
2. הנוף: מעוין ניצב.
הבסיס: קונוס בעל זיזים משולשים חרוטים.
3. הנוף: מעוין ניצב.
הבסיס: קונוס חרוט בפסים מאוזנים.
1. הנוף: שושן פעמון רב-עלים הבסיס: לא צמחי. הפשטה של גרם מדרגות, ושילובו עם אלמנט משולשים חרוטים.
2. הנוף: לא צמחי. ייתכן שהוא מחקה את גג הנפש.
הבסיס: לא צמחי. הפשטה של גרם מדרגות, ושילובו עם אלמנט משולשים חרוטים.
3. הנוף: כמו מס' 2.
הבסיס: תיאור של גרם מדרגות. רחמני סבר שהמשולשים המגולפים למטה מתארים את שורשי עץ התמר (Rahmani 48-50 :1994), אולם כפי שהראיתי למעלה, הנוף של גלוסקמה מס' 1 הוא שושן פעמון רב-עלים ולא עץ, ואם כך, אין צורך לחפש שורשים, כפתרון למובן האיור. הנוף בגלוסקמה 2, איננו צמחי בעליל, ובמקורו הוא, כנראה, מתאר את גג הנפש, או צורת הגמלון של הגלוסקמה. הצורה הכללית של הדגם, מהווה פתרון ל'אימת החלל', שדובר בה בהקדמה, ומתאימה לשטח הנותר בין השושנות. כך מתאימים גם גרמי המדרגות המופיעים על גלוסקמות, כמו הגרם על גלוסקמה 3.
הפתרון לתעלומת המשולשים החרוטים למרגלות הבסיס, יכול להגיע מהשוואה לגלוסקמה 3, בה המסגרת החיצונית, כפי שהיא מעוטרת גם על גלוסקמות נוספות (וגם על גלוסקמה 2), עשויה ממשולשים חרוטים, שקדקודם למעלה. זאת אומרת, שהאומן שילב את המסגרת בתוך מוטיב המדרגות, ויצר רושם חדש. למרות הנאמר לעיל, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות, שהיו אומנים שפיתחו את תרכובת האלמנטים שנמנו כאן, שינו את הכוונה הראשונית, או הבינו אותה אחרת, ויצרו עיטור היוצר רושם של עץ, כפי שהוא מתפרש על-ידי רחמני.

במרכז הגלוסקמה-
הנוף: פרח דמוי גביע בעל שני אבקנים בין עלי-הכותרת. שני עלי-הכותרת מסולסלים בקצותיהם כלוליינים.
הבסיס: רגל משולשת קטנה הניצבת על עמוד שבראש גרם מדרגות.
הנוף: שושן פעמון מסוגנן בעל אבקנים
במקרים בהם עלי הכותרת גלולים כלוליינים החוצה, השושן מוגדר כ'מסוגנן'.
הבסיס: מוטיב ארכיטקטוני

במרכז הגלוסקמה-
הנוף: הפרח מורכב מגביע של עלים הגלולים החוצה. פנימה להם שלושה עלים זקופים ומחודדים. מעוטר גם גבעול בחריטה רדודה.
הבסיס: בחלק התחתון של הגבעול מופיע אותו עיטור הפרח, בהשתקפות בבואה.
שושן פעמון מסוגנן רב עלים הגביע החיצוני הנו דגם מסוגנן בעל עלים גלולים כלוליינים החוצה. העלים הפנימיים מהווים תוספת והעשרה של דגם שושן הפעמון.

במרכז הגלוסקמה-
הנוף: שלושה עלים בחריתה עמוקה, יוצרים רושם של פרח במבט-צד. הפרח ניצב בתוך מסגרת של חצי מעגל בחריתה רדודה. מעוטר גם גבעול בחריתה רדודה.
הבסיס: בחלק התחתון של הגבעול מופיע אותו עיטור הפרח, בהשתקפות בבואה.
שושן תלתני
אבי-יונה כתב שזהו עץ כפול, או נוף ושורשים (Avi-Yonah 155-156 :1947); רחמני סבר שזהו עץ תמר (Rahmani 48-50 :1994), אולם נראה שעצי תמר על גלוסקמות מתוארים באופן שונה26.
הכינוי שושן תלתני מתאר פרח המורכב משלושה עלים היוצאים ממרכז משותף, ונגזר מהביטוי הבוטאני 'עלה תלתני'.
עיטור זה מהווה הפשטה, בדרך הסכמתית ביותר, של מוטיב השושן. מעיטור זה ניתן להוכיח שהיוצר התכוון לעצב שושן תלתני ולא "חצי שושנת", משום שהעלים הצדדיים של השושן שונים מן העלה המרכזי; והם שונים מן העלים הזהים של שתי השושנות ההראלדיות.





במרכז הגלוסקמה-
הנוף: העיטור בעל שלושה עלי-כותרת החרוטים לעומק. בין העלים חריטה משולשת נוספת. הגבעול מתואר בשרטוט רדוד. הבסיס: ארבעה עלי-שושנת, מתוארים בחריטה עמוקה, שניים בכל צד.
בשתי פינות הגלוסקמה, על-גבי גבעול דק, מעוצבים שני פרחים נוספים. הפרחים בעלי שלושה עלים, ובבסיסם שני עלים נוספים מופשלים החוצה.
1. מפינות הכותרות עולים עיטורים עדינים של ארבעה פרחים על-גבי גבעול דקיק. שני עלי-הכותרת מופשלים החוצה, וקטנים מהעלה המרכזי הזקור.
2. פרח בעל שלושה עלי-כותרת מוארכים ומחודדים. שני העלים הצדדיים נוטים החוצה והמרכזי זקור כלפי מעלה. בבסיס העלים בליטה חצי עגולה.
במרכז הגלוסקמה-
הנוף: שושן תלתני בעל אבקנים הבסיס: שושנת עלים
הפרח בעיטור סכמתי זה הוא פיתוח של השושן התלתני. היוצר במקרה זה הוסיף גילוף בין עלי-הכותרת, שתפקידו, כנראה, לתאר את האבקנים. בבסיס הגבעול הוא עיטר ארבעה עלים סכמתיים נוספים, שתפקידם לתאר את עלי-השושנת.
בפינות הגלוסקמה-
שושן תלתני מסוגנן רב עלים החלק המרכזי של הפרח מהווה פיתוח של השושן התלתני. העלים מהצדדים נראים כתוספת המסגננת את הפרח והופכת אותו למורכב יותר.
שושן תלתני מסוגנן
משורר קבע שמקור הדגם בכותרת הפרוטו-יונית (תשנ"ח:
17). עיטור זה הוא פיתוח עדין של השושן התלתני, ומשמר את עקרונות הפרח. העיטור גם שומר על עקרונות הדגם הבסיסי של שושן הפעמון. דגם דומה לפרח המגולף על-גבי הגלוסקמה (מס'
1) נראה גם על-גבי חזית גלוסקמה מהר-הצופים (וקסלר-בדולח תשנ"ד: 63). בעיטור הסכמתי הזה הפרח זהה לשושן שלמעלה, ונוספו אליו שני קווים דקים בין עלי הכותרת המייצגים את האבקנים, וכך נוצר דגם נוסף: שושן תלתני מסוגנן בעל אבקנים.
דגם המזכיר את הפרח ממטבעות יהד הוא הברק (Thunderbolt), המופיע על מטבע זהב מיוון (מס'
3) מהשנים 334-331 לפסה"נ. הברק מעוצב משני פרחים נגדיים, כדוגמת השושן, האחוזים בבסיסם בטבעת משולשת. יש גם דגמים קדומים יותר של הברק, על מטבעות מיוון, אליס (Elis), מהשנים 420-410 לפסה"נ .(Kraay 1966: Pl.159, No. 499) מעניין גם לציין מטבע סיציליאני (מס' 5), המתוארך לתחילת המאה החמישית לפסה"נ או לסופה, שעליו מעוצב פרח שהוגדר בעבר כ"דמוי-ורד", אולם לאחרונה הוגדר ככלנית (Pulsatilla vulgaris Miller) ממין הנפוץ מאוד בסיציליה (Lee 1999: 1-3, Pl. 1). הפרח על המטבע מסיציליה בעל שני עלי כותרת הנוטים החוצה ועלה כותרת מרכזי זקוף. בבסיס הפרח בליטה שממנה יורד הגבעול. הדמיון בין פרח זה לפרח על מטבעות יהד בולט. עם זאת, יש לציין שנמצאו רק מעט מאוד מטבעות סיציליאנים בישראל (ד"ר בעז זיסו בע"פ).
אולי צורת הפרח הועתקה למטבעות יהד מדגמים ממטבעות כאלו או דומים להם, ובשינויים קלים הדגם הפך בידי האומנים המקומיים לשושן הידוע באומנות היהודית.

במרכז הגלוסקמה-
הנוף: נידון בטבלה למעלה. הבסיס: חמישה עלים ישרים יוצאים ממרכז משותף ויוצרים תיאור סימטרי. שלושה בבסיס ושנים נוספים פונים כלפי מעלה בזווית של 450.
הנוף: שושן פעמון פשוט
הבסיס: שושן תלתני ו– עלי שושנת
החלק התחתון הוא שושן תלתני, במצג הפוך, ושני העלים הזקורים בזווית הם עלי-השושנת שמופיעים במקרים בודדים אחרים. נראה שהאומן היוצר שילב את שני הרעיונות יחדיו-שושן תלתני ועלי שושנת.





במרכז הגלוסקמה- הנוף: ששה עלים היוצאים ממרכז משותף, מוגבלים בחצי מעגל.
הגזע: חלק, ובראשו שני לוליינים. הבסיס: חסר.
1. במרכז הגלוסקמה משורטט פרח בחריטה רדודה ופשוטה. בחריטה ניכרים שני עלי-הכותרת כעין הפעמון, שני אבקנים בעלי זיר קצר, שני עמודי-עלי גבוהים, ובמרכז ניצן סגור של שושן.
2. בשרטוט רדוד ופשוט, מעוטרים גרם מדרגות ועליו ניצב גבעול או עמוד הנושא גביע. הגביע מכיל פרח גדול בעל שלושה עלי-כותרת. מבין עלי הכותרת מזדקרים שני אבקנים. בבסיס הפרח שושנת עלים.
הנוף: שושן תלתני רב-עלים הגזע: דגם אדריכלי
אבי-יונה (Avi-Yonah 1947: 151-153), גודינף (Goodenough 1953a: 125) ורחמני (Rahmani 48-50 :1994) סיווגו דגם זה ודגמים דומים לו בין דגמי התמר. הדגם יוצר רושם של עץ תמר בגלל שני הלוליינים בתחתית הנוף, המזכירים אשכולות תמרים, אולם נראה שבמקור העיטור, יש שילוב של אלמנט אדריכלי, העמוד בעל הכותרת היונית, שמעליו מוטיב משוכלל, רב-עלים, של השושן התלתני הסכמתי. דגם זה של הפרח מהווה פיתוח של השושן התלתני, בו האומן היה יצירתי, והוסיף עלי-כותרת נוספים ויצר דגם מורכב יותר.
אין תימה על שילוב בין אלמנט דומם וצמחי, כמו שושן על-גבי עמוד או שושן על-גבי גרם מדרגות, מפני שזאת דרכה של אומנות התקופה, וקיימת אפשרות לשלב פרח על-גבי עמוד. דגם דומה (Rahmani 1994: Pl. 15, No. 110) בו העמוד ניצב על מדרגות ומעליו שושן תלתני רב-עלים (המזכיר דגם קונכה), מחזק את ההנחה שלא מדובר בעץ תמר. הלוליינים המופיעים בעיטורי גלוסקמות בהקשרים שונים, ובמיקום דומה, אף הם מחזקים את הטענה שאין מדובר כאן באשכולות תמרים: בצדי עמודים Rahmani 1994: Pl. 86, No. (
601), בבסיס ידיות של גביעים Rahmani 1994: Pl. 54, No. (
378), בצדי עמוד דמוי-מבנה Rahmani 1994: Pl. 33, No. ( 231:F), ובצדי קו המפריד בין השושנות (Rahmani 1994: Pl. 87, No. 603). בנוסף לכך נוף התמר קמור ושונה מהנוף הקעור שבעיטור. נדמה שהדימוי השגוי נובע מכך שהחוקרים בני העת החדשה ראו בעיניהם את הוושינגטוניה (Washingtonia), שנופה המעוגל וכפותיה ומזכירות את צורת הדגם (מס' 27)2, ועץ זה גרם לדימוי של הדקל עם העיטורים. הוושינגטוניה גדלה בר רק בנאות מדבר במדבריות דרום קליפורניה, והובאה לראשונה לארץ-ישראל על-ידי אהרון אהרונסון, זאת אומרת שהעץ מצוי כאן פחות ממאה שנה!
שושן מפורט פשוט
1. השרטוט הזה קצת משונה, מפני שבתוך גביע הפרח הפתוח, שבו נראים כנראה שני האבקנים ושני עמודי עלי, מעוטר ניצן של פרח נוסף. ייתכן שהמראה של כמה פרחי שושן וניצנים הנישאים על עמוד תפרחת אחד (מס' 3), יצר אצל היוצר רושם של פרח בתוך פרח. גודינף משתאה על מבנה זה ומגדיר את האיברים הפנימיים כפרחים וקנוקנות, ואת הניצן המרכזי כאשכול של שלושה עלי כותרת גדולים .(Goodenough 1953a: 125)
2. השילוב בין מוטיב ארכיטקטוני ומוטיב צמחי איננו מתמיה, והוא חוזר על עצמו באומנות התקופה. הגביע החיצוני יכול לבטא כלי בצורת גביע, המופיע פעמים רבות על גלוסקמות, או תחילת ציור של שושן פעמון. החלק הפנימי הנו יצירה מקורית של היוצר, שכלל כמעט את כל מרכיבי פרח השושן: עלי השושנת, עלי הגביע והאבקנים.
מכל מקום, נראה שהציירים במקרים אלו, לא העתיקו את ציורם ממקום אחר, אלא התבוננו בטבע וציירו. הביצוע ברמה נמוכה, אך הכוונה ברורה.

במרכז הגלוסקמה מעוטר צמח בעל שושנת עלים, גבעול מרכזי יחיד ופרח גדול ובולט בראשו. איבריו הפנימיים של הפרח ניכרים- האבקנים ועמוד העלי.
שושן מפורט מפואר
זהו דגם יחידאי, לפי מיטב ידיעתי. האומן מילא את השטח בין שתי השושנות בדגם משוכלל של השושן. אלעזר ל' סוקניק הבחין שהתיאור הוא של ענף נושא עלים ובראשו פרח מסוגנן (סוקניק תרפ"ח: קצה), ויש שראו בעיטור ענף של זית דמיוני ,(Goodenough 1953a: 119) אולם זהו תיאור מושלם של צמח ממשפחת השושניים במבט צד (Rahmani 1994: 42). כל מרכיבי הצמח האופייניים מופיעים: שושנת העלים בבסיס הגבעול, גבעול הנושא פרח גדול, עלי כותרת גדולים ובולטים, עמוד עלי גבוה ואבקנים מצדדיו, ואולי נראים ברקע עלי כותרת נוספים.
לייעוץ, ארגון והדרכת טיולים בארץ ובחו״ל: כתבו לי
נהניתם מהתוכן באתר או מטיול איתי? אשמח שתספרו על כך בגוגל
כתיבת ביקורת בגוגלהערות
- ↩
- הגדרות שונות של החוקרים מובאות בטבלה. ↩
- כנראה באמצעות דגמים של ציורי-הקיר שהגיעו מאיטליה, ובאמצעות דגמים של גילוף באבן שהגיעו ממצרים, ויש להרחיב את הנושא במחקר נוסף. ↩
- הנימפאה התכולה נדירה מאוד בארץ-ישראל, תפוצתה כיום מתרכזת במעיינות ונחלים במישור עכו ובמעינות הירקון (ליפשיץ 1993: 86). ↩
- ומתחזק מזיהוי המוזכר כבר אצל אסף הרופא, שם מקושר השושן עם האירוס ועם הסיפן (גלדיולה), אולם בכתביו מתאר אסף הרופא צמחי רפואה, ויש בכוונתו לתאר ולזהות צמחים, ואין כוונתו להתייחס לעיטורים באומנות (מונטנר תשכ"ח: 389). ↩
- יש לשער שהכינויים הספרותיים שושן או שושנה, משמשים לתיאור של פרח גדול כלשהו, או כשם נרדף לפרח ואין כוונתם לפרח מסוים דווקא (פליקס 1968: 235). ↩
- ומעניין שפז מנסה לזהות כפרח האירוס, דגמים מהאומנות (לאורך תקופות ארוכות), הנראים דווקא כמו שושן צחור (פז תשמ"ח: 16, 17, 18) ↩
- רחמני טען שעקב נפיצות מוטיב השושן (הוא מכנה אותו חבצלת) על גלוסקמות, ניתן להסיק שהפרח היה נפוץ באזור ירושלים (תשל"ז: 103). ↩
- רחמני מצא קשר גם בין הצומח ליד מערות הקבורה והעיטורים הצמחיים על הגלוסקמות (תשל"ז: 96-97). ↩
- אביגד כינה את הפרח – לוטוס (1980: 159, מס' 173). ↩
- ענפים כאלו הם 'רב-תכליתיים', ואינם נאמנים למציאות בוטאנית מחייבת, ראה על-כך בפרק על הענפים. ↩
- על פן אחד של מטבעות אלו מעוצב ראשו של הליוס, האל של רודוס, ועל הפן השני מעוצב פרח ההיביסקוס. ההיביסקוס הוא אחד מסמליה של רודוס, וכפי הנראה השם רודוס מגיע מהמילה היוונית , שפירושה ורד. ייתכן שהורד אליו התכוונו בעבר הוא ההיביסקוס, ומעניין שהשם הלטיני מכיל את המילה rosa (ורד). מקורו של ההיביסקוס באסיה, כנראה מסין (זהרי ופאהן תשמ"א: 176), ויש לברר ממתי הוא ידוע במזרח-התיכון. לעתים מעוטר ההיביסקוס ↩
- על שושן תלתני ראה בהמשך הטבלה. ↩
- הדגם מובא כאן הפוך (למעלה-למטה), מכפי שהוא מוצג בספרו של נחמן אביגד. ↩
- כפי שכבר נאמר, יש מקום לברר, במחקר נוסף, את התפתחות דגם השושן ודגם השושן המסוגנן מתוך המוטיבים של הלוטוס המצרי והמוטיב הסמוך אליו, שכנראה, לעתים מוגדר במחקר כתימורות. ↩
- גם מקורותיהם של חומרי הצבע המיובאים מסביב לכל אגן הים-התיכון ואולי אף מאיראן (פורת ואילני תש"ס: 33), יכולים להעיד על קשרים עם החוץ. ↩
- ראה על כך בפרק על עץ התמר. ↩
- הנוף של הדום המצרי (Hyphaene thebaica) מזכיר אף הוא את הנוף המעוגל של הוושינגטוניה, אולם העץ נדיר מאוד בישראל, ומצוי, כיום, רק בשני מקומות בדרום הערבה (שמידע ודרום 1992: 254), משום כך ניתן לשער שהאומנים לא ראו אותו, והוא לא היווה מודל לחיקוי. ↩
נהניתם מהתוכן באתר או מטיול איתי? אשמח שתספרו על כך בגוגל
כתיבת ביקורת בגוגלמה חדש באתר "מטיילים עם ענת"
פסיפס הכנסייה הביזנטית בנהרייה
קבר יאסון ברחביה – טיול אופניים בירושלים ביום הבחירות – כי מה יותר סמלי מזה
בריכת ממילא, בית קברות ומלון פאלאס: עוד עצירה בטיול האופניים שלנו בירושלים
יונקים ועופות מפסיפס בית האמידים הרומי בלוד – וילה מוזיאון לוד – כנס העשור לוד דיוספוליס | ד"ר ענת אביטל מאי 2024
שביל ישראל וטיילת נתניה באופניים או ברגל – כל היופי מפולג ועד לחופי נעורים – מקטע 18
מקוריותם של התיאורים החקלאיים הייחודיים מפסיפס בית הכנסת השומרוני בסמארה
בית דיוניסוס והפארק הארכאולוגי של פאפוס בקפריסין, טיול עצמאי: פסיפסים, עתיקות וכל מה שכדאי לראות
סיציליה – מה עושים שם? הטיול העצמאי שלי עם הנכד מסביב לאי
פאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל חופשה בים
פסיפס מרהיב מכנסיית באר שמע בנגב המערבי – בעלי חיים, דמויות וסצנות חיי היומיום מהתקופה הביזנטית