פרק ד'- ענפים, זרים ועטרות
בפרק זה יידונו ענפים המעוצבים על-גבי חזיתות קברים, גלוסקמות, מטבעות, נרות חרס וציורי-קיר. הענפים מופיעים בצורות שונות: ישרים, כפופים מעט, מוטים לקשת, סגורים לכדי מעגל, זר או עטרה28. לעתים הענפים מעוטרים באופן ריאליסטי וחופשי, ולעתים הם מופיעים סכמתיים, ליניאריים ונוקשים. לפעמים מאבדים הענפים את הקשר עם מקור בוטאני כלשהו ולא ניתן להגדירם. במקרים אלו לא נותר, אלא להתרשם מכך שהאומן ביקש לתאר ענף סתמי בבואו לעטר את עבודתו.
הענפים הישרים על גלוסקמות, משמשים על-פי רוב, כמסגרות למלבן הגלוסקמה או כחוצצים בין מעגלי השושנות. הענפים המקושתים לכדי מעגל או זר משמשים לעיטור במרכז גלוסקמה או חזית מבנה, ומלווים לעתים בעיטורים היראלדיים.
מרבית הענפים מעוטרים בסגנון סכמתי, נוקשה וחסר חיות. מסיבה זאת ההגדרה הבוטאנית איננה מושלמת, החוקרים השונים התקשו במיונם והבלבול רב29. גודינף זיהה ענפים נושאי עלים שונים (עלים רחבים או צרים; בעלי קצה מחודד או מעוגל; עלים מקושתים או ישרים) כענפי הזית (Goodenough 1953a: 118-119); פאו פיגרס חשב שכל הענפים הם כפות תמרים או סוגים של תימורות, ומרחיב את מגוון הענפים וכולל בהגדרתו גם ענפים נושאי ניצן דמוי-לב וענפים נושאי קנוקנות (Figueras 1983: 45). יש פעמים שהחוקרים לא היו עקביים בהגדרותיהם, ובכל מקום הגדירו אחרת את הענף, תופעה זו רווחת לגבי זיהוי ענפים על-גבי מטבעות.
ההגדרות שלהלן מסתייעות בהשוואות בין הביטוי באומנות המקומית, לבין המצוי בעיצוב באומנויות המזרחית והמערבית, וכוללות עבודות משטחי אומנות שונים. מינו של הצמח נקבע לפי צורת העלה, רוחבו, והיחס בין אורכו לרוחבו- כל זאת בהשוואה לעלים ריאליסטיים של הצומח הנידון. עיקר ההבחנה הוא בין שלושה סוגי עלים: צר וקצר; צר מאוד ומוארך; רחב ומוארך. הפרק מתמקד בהגדרה של הענפים הניתנים לזיהוי כענפי הזית, הער-האציל, ההדס, התמר וזרים המורכבים מפירות הקיסוס. כמו-כן קיימת התייחסות למוטיבים שאינם צמחיים, משום שחוקרים אחדים חשבום לצמחיים. התמונה המתקבלת שונה מעט מהדעות שהובעו במחקר עד היום.
זית
הזית האירופי (Olea europaea) משתייך למשפחת הזיתיים (Oleaceae). ענף הזית מורכב מעלים נגדיים, צרים ומוארכים, העורק המרכזי ניכר עקב היותו שקוע ובהיר; בחיק העלים מצוי עוקץ הנושא את הזיתים. הפרחים ערוכים בקבוצות דמויות-אשכול (זהרי 1993 א: 23), ומשום כך, לעתים קרובות הזיתים גדלים בקבוצות של שניים או יותר (כמו בחלק העליון של הענף שבתמונה מימין).

על גדולתו, חשיבותו ושימושיו של הזית אין צורך להכביר מילים, על-כן, הופעת ענפי העץ ועליו באומנות לא מפתיעה. ההפך הוא הנכון, מספר ההופעות הנמוך של ענפי הזית הוא המפתיע. אולם ייתכן שאת היעדרם מהעיטורים ניתן להסביר בכך, שחשיבותו העיקרית של עץ הזית מתרכזת בשמן המופק מן הזיתים (למאכל, למאור,לסיכת הגוף, לריפוי, להתקנת דיו וסבון לרחצה, למשיחת מלך וכהן, למשיחת כלי המקדש ובעת הקרבת קורבנות); בעוד שלענפי העץ ועליו הייתה חשיבות פחותה, והם שימשו מזון לבהמות, להסקה ולכתיבה, שימשו כסכך לסוכה, לעטרות לקישוט ראשי השוורים בשיירת עולי-הרגל בזמן הבאת הביכורים למקדש (קריספיל תשמ"ג: 171-172) ולקליעת סלים (ד"ר ב' זיסו בע"פ). מכל מקום, בגלל חשיבותו הרבה של העץ, יש מן החוקרים שנטו לראות בענפים שונים מייצגים של הזית.


1, 2. על הענפים מופיעים עלים נגדיים, מוארכים ומחודדים המעוצבים כדרך גדילתם על הענף. זוגות העלים מעוטרים ברווחים קלים ביניהם. העלים מעוטרים בתבליט ובמרכזם חריטה עמוקה המדגישה את העורק המרכזי של העלה.
זית
הפרופורציה של העלים והמרחקים ביניהם מתאימים לענף עץ הזית, אולם הפירות אינם מוצבים בעיטורים אלו, ולכן אין אפשרות לשלול את היות הענף שייך להדס.

במרכז הגלוסקמה על הענפים מעוטרים זוגות עלים נגדיים מוארכים ומחודדים המגולפים לעומק. זוגות העלים מעוטרים ברווחים.
זית
העיטור סכמתי והזיהוי איננו ודאי, ולא ברור אם הייתה לאומן כוונה לעצב צמח ממשי. מכל מקום, העלים הדקים והמחודדים מזכירים בפרופורציה שלהם את עלי עץ הזית, וכללית המראה של ענף עץ הזית נראה אוורירי ולא צפוף, וזהו גם הרושם שמותיר העיטור.

המסגרת המקיפה את השריג בעל הדגמים הצמחיים, מעוטרת בדגם תשליב כפול, מאוד לינארי ושטוח. אבני טסרה לבנות ועגולות משובצות לצדי הדגם לאורכו.
דגם גיאומטרי שאיננו צמחי היו שנטו לראות בדגם עלי-זית משולשים או עלי-דפנה (ער אציל) בעלי פירות עגולים Foerster 1995: 140-151, Pl. ( XIII) פרסטר השווה את הדגם הזה לדגם עלים משולש ממכסה הארון מקברי המלכים (ראה בהמשך הטבלה), ולדגם צמחי מהאפריז בפטרה (McKenzie 1990: 141, Pl. 87a). כמו-כן,
הוא הציע שאולי "עלי" התשליב הכפול גרמו ליגאל ידין לחשוב בטעות שמדובר בעלי זית מסוגננים (ידין תשכ"ו: 127). נראה שאין מקום להשוות בין הדגמים הללו, כפי שהראה פרסטר; העלים המעוטרים על-גבי מכסה הארון (ראה התייחסות לכך בהמשך) ובדגם שעל האפריז הם עלים של ער-אציל, ואילו בדגם התשליב הכפול שעל הרצפה הדגם הוא סכמתי לחלוטין, ואיננו מחקה עלים מן הצומח, אלא דגם גיאומטרי של אריגת סרט רץ. העובדה שיש אבני טסרה מעוגלות בצידי הדגם הרץ לא צריכה לבלבל עם פירות, מפני שזוהי צורתו של הדגם כמו שהוא מופיע בדגמים דומים של תשליבים, למשל בפסיפס של תשליב צמה בעלת שלושה גדילים מהרודיון (:Nezer 1987
8) ובפסיפס מפומפיי מ- "Casa del Menandro" ;(Badoni 1990b: 296 No. 88) האבנים משובצות, כדי לגוון את העיטור ולמלא את החללים הכהים הנוצרים על-ידי שוליו הכהים של הסרט בעת עיקולו. העיטור מהווה פיתוח של דגם צמה הקלועה משלושה סרטים (Ovadia 1980: 116). ראיה לכך שהדגם הוא תשליב ניתן להביא מעיטור על כלי חרס בן המאה השביעית לפסה"נ (Arias 1962: 280, Fig. 28) בו מופיע התשליב המשולש עם עיטורים מעוגלים בינות לעיקולי הצמה. באיור זה גם ניכרים מהלכם וקליעתם של הסרטים לכדי צמה.
ער -אציל
הער האציל (Laurus nobilis) משתייך למשפחת העריים (Lauraceae). העץ ירוק-עד, עליו מבריקים וריחניים. עלה הער-האציל ביצי, דמוי-איזמל, ומתאפיין בפס בהיר של העורק המרכזי, עורקי המשנה גם הם ניכרים. לעתים קרובות, העלים הבוגרים מפתחים צורה גלית של קו המתאר; תופעה זו ניכרת גם באומנות, כפי שיתואר בהמשך. במחקר מקובלת ההנחה שהער הוא הצמח הידוע במיתולוגיה ובספרות הרומית בשם דפנה. השם ער הוא השם התלמודי של הצמח (רבינוביץ-וין 1993ב': 70). במשחקים הפיתיים, שהחלו מהמאה ה-7 לפסה"נ בדלפי לכבוד האל אפולו, עוטרו בזרי דפנה ראשי מנצחים מתחומי-מוסיקה, שירה, ציור, פיסול, אתלטיקה ומרוצי סוסים. ברומי נהגו לקשט כרכרות בענפי הער בימי ניצחון, ואת המצביאים היו מכתירים בעלי הער. הער נבחר לעץ נערץ עקב היותו צמח תבלין, ושמנו בעל תכונות הקוטלות חיידקים הגורמים לריקבון המזון. ריח העלים ונופו העשיר של הער תרמו אף הם לבחירתו. בימי קדם שימש הער להכנת תרופות שונות לריפוי מחלות רבות וכן לגירוש רוחות רעות ומכשפות. עד היום משמש הער להכנת מרקחות לאמבט אדים כנגד ראומטיזם, הצטננות, מכות קור וחולשה כללית. הדרוזים מפיקים ממנו שמן ריחני ויקר לעיסוי הגוף (דפני תשנ"ב: 40-41). אמונות שונות ושימושים רבים, טקסיים ומיסטיים, מיוחסים לער-האציל בעולם הרומי העתיק (קריספיל תשמ"ז: 954-955).

הער-האציל אם כן, היה עץ חביב, רב משמעויות ושימושים, מוכר היטב בעולם הרומי. לא ייפלא אפוא, שהופעותיו באומנות רבות.


1. בחלק המרכזי של האפריז מתוארים גבעולים נושאי עלים תמימים בעלי עורק מרכזי מודגש. בינות לעלים צומחים פירות סגלגלים, חריטה בקו מדגישה את שולי הפרי.
ער אציל ופירותיו
העלים והפירות מתאימים לפרופורציות של הער האציל, גם אופן נטיית העלים והפירות תואמת לעץ, כפי שנראה בתמונה .2


1. גילוף זר המורכב מעלים רחבים מעט ומחודדים; העלים מופיעים בקבוצות של שלושה עלים גדולים וביניהם עלים קטנים; הקבוצות נתונות זו אחר זו בצפיפות; העלים אחוזים בסרט במרכז.
ער אציל
העלים בזר מעוצבים באופן דומה לאופן שבו עוצבו העלים על-גבי חזית קברי המלכים (מס' 1 למעלה). דוגמה נאה לזר בן-זמננו צילמתי בקפריסין (מס' 2), בזר זה ניתן לראות את אופן שזירת העלים באמצעות תפירה לכלל זר עגול; העלים מסודרים זה על-גבי זה ממש כפי שעוצב הזר המגולף.


1. במרכז החזית מעוטרים חמישה ענפים בעלי עלים נגדיים. העורק המרכזי של העלים מודגש על-ידי העמקת הגילוף. בקצות העלים מעוטרים פירות מעוגלים.
2. על הדופן מעוטר זר עגול, בחלקו העליון מעוטרים שלשות עלים מוארכים ומחודדים המסודרים בדורים. העורק המרכזי של העלה שקוע, וניכר על-ידי משחק האור והצל. בין דורי העלים מעוטרים פירות עגולים קטנים.
גם החלק התחתון של הזר מעוטר בשלשות עלים המסודרים בדורים. עלים אלו מעט יותר רחבים. החלק המרכזי של העלה שקוע וניכר על-ידי משחק האור והצל.
ער אציל ופירותיו
1. עיטור חזית זאת הוא ייחודי והביצוע שלו נעשה ברמה גבוהה. האומן היה בעל יכולות גבוהות ולמרות הסכמתיות של העיטורים, ניכר שהייתה בכוונתו לעטר צמחים מסוימים, כפי שניכרים ההבדלים בין זני הענבים30. יש טעם, אם-כן, לטרוח ולברר היטב לאילו ענפים הוא התכוון.
העיטור המרכזי מזכיר בצורתו הכללית, את דגם הקוציץ דמוי-הגביע, ייתכן שמסיבה זאת, הגדירה ורדה זוסמן את הענפים כצמח הקוציץ (Sussman 1992:
90), גם רחמני מזהה את העיטור כך, אולם הוא גם מציין שהענפים דומים לענפי-הזית .(Rahmani 1994: 43) העלים של חמשת הענפים שבחזית הגלוסקמה זהים לעלים שבחלק העליון של הזר (מס' 2), ברי שהאומן התכוון לאותו הצמח. עלים דומים המסודרים בשלשות, מעוטרים על מכסה ארון-אבן מקברי-המלכים, וגם הם מלווים בפירות31. השוני בפירות מקשה על ההגדרה, כמו גם הדיוק של האומן בפרטים האחרים של העבודה. יתכן שהוא התכוון לעטר פירות ער-אציל בעלי צורה מעוגלת, כפי שהוא ידע לעצב בשני אופנים את צורת הענבים, אולם אפשר גם לשער שהוא התכוון למלא את החלל בפירות סתמיים, ללא הקשר בוטאני כלשהו.
2. העלים שבחלק התחתון של הזר שונים, ונראה שהכוונה לענף של צמח אחר.


1. הענף המפריד בין השושנות מורכב מעלים נגדיים, מוארכים מעט, רחבים ומחודדים. זוגות העלים צפופים. בגלוסקמה מס' 1 הועמק רק קו המתאר של העלים;
2. הענפים יוצרים את המסגרת, והעלה כולו גולף לעומק.
בשני המקרים העלים רחבים וסימטריים.
ער-אציל
יש שהגדירו עלים מסוג זה כעלי-התמר (Dussaud 1912: 35). אולם בעבודה זו מוגדרים עלים רחבים ומחודדים כעלי הער-האציל.

הענף המפריד בין השושנות משלב שני סוגים של עלים נגדיים, בזוגות מתחלפים. פעם עלים מוארכים מחודדים ומעט דקים בגילוף עמוק, ופעם עלים מוארכים, מעט רחבים בשרטוט קו שוליים בלבד. זוגות העלים המתחלפים מעוטרים בצפיפות. קו המתאר של העלים הרחבים בעל קיעור.
העלים הצרים- זית
העלים הרחבים- ער אציל בעיטור מיוחד זה ניכר שהאומנים הבחינו בין שני סוגי העלים, וניתן לשער שהם התכוונו למינים שונים של צמחים, כפי שמובאת ההבחנה בעבודה זו.
ההבחנה מתחדדת הודות לעלים הרחבים מהגלוסקמה: העלים הבלתי סימטריים והקימור בעלה מזכירים את הגלים שנוצרים על-פני עלי הער-האציל, כפי שאפשר לראות בגילוף האבן הריאליסטי מרומא (Mathea-Foertsch 1999: 161, Taf. 95,2).



הענפים (במסגרת גלוסקמה 1 ובמעגל השושנות בגלוסקמות 2 ו-3) מורכבים מעלים נגדיים וקמורים. הקצה החד של העלה פונה אל הענף, הקצה המעוגל פונה החוצה. העלים מגולפים לעומק.
המקור לעיטור: ער אציל
התוצאה: צמח חסר הגדרה. ענפים בעלי עלים כאלו לעתים מעוטרים על-גבי הגלוסקמות כחוצצים בין שתי השושנות, או כפי שנראה על גלוסקמה מס' 2 – יוצרים את מעגל השושנת הסחרחרה, או כמו בגלוסקמה 3-מורכבים על ענף הסובב את מרכזה.
שלוש הגלוסקמות הללו נמצאו ברחוב שמואל הנביא, ויש לשער שגם נוצרו באותו בית-מלאכה, על-ידי אומן שהתמחה ביצירת העלים המסוגננים הללו.
נראה שהאומן פיתח וסגנן את העלים הרגילים והנוקשים של הער-האציל ויצר מהם עלים מיוחדים, שהם, כנראה, חסרי קשר עם צמח מסוים.


1. עיטור של זר עגול בתבליט; העלים נגדיים, רחבים ומחודדים.
2. הזר עשוי מענף מרכזי ועליו זוגות עלים נגדיים; הזוגות אינם צפופים; העלים תמימים ורחבים במידה מסוימת.
המקור לעיטור: ענף הזית התוצאה: עלים דומים לער אציל העלים בזרים אלו מופיעים על הענף כדרך גדילתם32 על ענף הזית, אולם הם רחבים יותר, ולכן נראה שיש כאן מיזוג של שניהם.








1. שתי מסגרות מלבניות במרכז המכסה מעוטרות בשורות ישרות של שלשות עלים, העלים אחוזים בבסיסם במעין טבעת. העלים מוארכים, תמימים ומחודדים. מרכז העלה מודגש על-ידי משחק של אור וצל המושג על-ידי העמקת הגילוף. מחיק העלים מזדקרים פירות סגלגלים על-גבי עוקץ. הפירות מחודדים מעט בראשם.
3. זר מעוגל המורכב משלשות עלים תמימים, מוארכים. בקצות העלים מעוטרים עיגולים קטנים. על מטבעות שונים העיגולים מעוטרים בודדים, בזוגות או בשלשות. העלים מחוברים בבסיסם במעין טבעת עגולה.
4. במעגל הרביעי, בזוויות הגמלון מעוטרים שני פירות בצד ימין ושלושה פירות בצד שמאל. הפירות קטנים ומוארכים.
המקור לעיטור: ער-אציל ופירותיו
התוצאה: צמח חסר הגדרה מוחלטת
1. הדעה הרווחת גורסת, שברוב העיטורים המתארים עצים, עטרו עצי-פרי33, ומשום כך, יש לחפש את מקור החיקוי של ענפים אלו בעצי פרי; אכן, חלק מהחוקרים הגדירו את הענפים והפירות כשייכים לעץ הזית (Dussaud 42 :1912; גור תשל"ד: 107; אביגד 1954: 135). גודינף טען שאלו עלים תלתניים (trefoil) ולפירות הוא קרא berries וטען שאם עלים אלו הם עלי הזית, הרי שהצגה זו שלהם בשלשות היא מיוחדת (Goodenough( 1953a: 134). נראה שאין לתמוה על הצגת העלים בשלשות, משום שכך הם מופיעים לפעמים בעטרות על-גבי גלוסקמות Rahmani 1994: Pl. 134, ( 893:L) וגם על-גבי מטבעות (מס'
3). רחמני לעומתם, טען שבאופן כללי לא ניתן לזהות זיהוי בוטאני את העלים המתוארים על-גבי גלוסקמות, ולכן גם במקרה זה הוא הביע ספק אם הכוונה לזית, וקבע שהפירות הם שקדים (תשל"ז: 89). יותר מאוחר הוא זיהה שלשות עלים דומות, המעוטרות על-גבי ארונות עופרת (מס' 2), שתחילת ייצורם בצור, לבנון, מתוארך לשנת 136 לסה"נ, כענפי הער-האציל (Rahmani 36 ,4 :1999). על ארון העופרת מעוטרות שלשות של עלים מהן בוקעים פירות זהים. העלים בעיטור זה זהים לעלי הער-האציל, הם גליים, העורק המרכזי ועורקי המשנה בולטים. הפירות גם כן זהים לפירות הער-האציל.
בהתחשב בכך שהער האציל מופיע רבות באומנות היהודית, כפי שמוכח בעבודה זו, ובהתאם לכך שפרטים נוספים ביצירה זו שאולים מעולם האומנות המערבי (כגון הבלוט והאצטרובל34), ובוודאי היו מוכרים לאומנים ולצופים, אין תימה שהער-האציל מככב גם ביצירה זו.
בעיטורים בגילופי אבן מרומא מופיעים ענפי הער-האציל (מס'
5), וניכר שזהו מוטיב חביב ומצוי באומנות התקופה, למרות שהגילוף במקרים אלו יותר ריאליסטי, טבעי וחופשי.
עם כל זאת, קשה להשתחרר מהרושם, שעיטור הפירות על-גבי המכסה (מס' 1) ובקצה הגמלון של מערת יהושפט (מס' 4) משאיר על צופה בן זמננו, הרואה בפירות זיתים; משום כך, מותר גם לשער, ייתכן שהיוצר שעיצב את המכסה עבור אוכלוסייה יהודית, השתמש בדגם הער האציל והתכוון לעצב זיתים!
בעקבות מהלך מחשבה זה, גם העלים המעוטרים על מטבע יהוחנן (מס' 3), שאף הם מסודרים בשלשות, אינם ניתנים לזיהוי מוחלט35. בנוסף לכך, העיגולים המופיעים בקצות העלים יכולים לייצג את פירות העץ, אולם הפירות מעוגלים ואינם מזכירים זיתים, וזו סיבה נוספת לחוסר ודאות בזיהוי. במקרה זה ניתן לשער שהצמח הוא ההדס, כפי שמופיע על נר חרס ממצדה (ראה בהמשך). משורר גרס שלא ניתן לזהות את מין הצמח המרכיב את הזרים, ואולי גם לא הייתה כוונה לתאר זרים של צמח מסוים דווקא (תשנ"ח: 39 הערה 32), לעומתו גודינף טען שעלים מעין אלו הם עלי הער-האציל .(Goodenough 1953a: 278) שלל טענות אלו מחזקות את חוסר הוודאות של הזיהוי.
העיטורים הבאים אינם יהודיים, והם מובאים כאן לשם השוואה עם אומנות נוכרית, מקומית, בת התקופה.


1. זרים מעוגלים מצוירים מתחת לאפריז, בין המשולשים של פתחי-הכוכים. הזר מצוייר באופן סכמתי ובלתי מדוייק ואף רשלני. הזר מורכב מעלים מוארכים, תמימים ושלמים, וקשור בחלקו העליון בשני סרטים אדומים.
2. על ראשו של המנגן מעוטר זר צמחי קשור בסרטים המתנופפים מאחורי הראש. העלים מוארכים, שלמים ותמימים, ומעוצבים באופן סכמתי.
1. צמח חסר הגדרה
אבי-יונה מגדיר את הזרים כזרי-דפנה (1992: 1018-1020), אולם קשה להגדיר את העלים בגלל הסגנון הבלתי מדויק של הציור. ניתן אמנם לשער שהאומן ביצע חיקוי של זרים שהכיר, ואותם זרים היו עשויים עלי דפנה, כפי שהם נראים על ראשי שליטים על-גבי מטבעות או בעיטורים על גלוסקמות.
2. ער-אציל
למרות העיטור הבלתי מדוייק, נוצר הרושם שהאומן התכוון לעלי הער-האציל, משום שהעלים שבזר גדולים ורחבים, והפרופורציה הכללית שלהם תואמת לכך. גם עיטורים על-גבי מטבעות של זרים על ראשי מושלים נראים דומים Mattingly 1965: Pl. 12 No. ( 11-15).
הדס
ההדס המצוי (Myrtus communis) משתייך למשפחת ההדסיים (Myrtaceae). המין גדל בר בארץ-ישראל וכן במזרח-התיכון ובאירופה. עלה ההדס גלדני וקרח, דמוי-איזמל או כמעט מעוין. העלים ערוכים בסידורים שונים: מסורגים, נגדיים או בדורים של שלושה (כסלו 1993: 240). פירות ההדס עגולים, בראשם כתר קטן (עלי הגביע), והם נישאים על עוקצים דקים.

ביוון הקלאסית נחשב ההדס כסמל אהבה ושלום, ושימש במעורב עם הער לקליעת זרי מנצחים ומשוררים (כסלו 1993: 240), בתקופה הרומית קושטו הכלות בזרי הדס פורחים, משום שהצמח נחשב לסמל האהבה (קריספיל תשמ"ג: 143).
ענף ההדס ממעט להופיע באומנות היהודית בת-התקופה, למרות היותו אחד מארבעת המינים. היו מן החוקרים שראו בענפים שונים את ההדס, והיו שחיפשו את ההדס במקומות בהם מופיעות שלשות של עלים. בטבלה הבאה נסקרות רק שתי הופעות של הדגם, באומנות היהודית, שניתן לזהותן עם ההדס.



1. על כתפי הנר מעוטרות שלשות של עלים מוארכים ומחודדים. בסיס העלים אחוז בטבעת. מבין העלים מזדקרים על-גבי עוקץ דק שני גופים מעוגלים זה על-גבי זה.
2. על כתפי הנר מעוטרים ענפים הנושאים עלים נגדיים מוארכים ומחודדים, בין זוגות העלים מעוטרים זוגות פירות מעוגלים קטנים על-גבי זיר דק. בקצה הפרי תוספת קטנה.
ענף ההדס
1. דן בר"ג ונילי הרשקוביץ כותבים שזהו ענף ההדס בעל שני פירות בקצה כל עוקץ. לדעתם זהו זן של הדס בעל עלים משולשים, כפי דרישות ההלכה Barag and Hershkovitz 1994: (
64). קשה לקבל שהאומן היה מעטר שני פירות זה על-גבי זה בקצה כל עוקץ, ונראה שהייתה כוונה לעטר את הכתר המהווה את עלי הגביע הניכרים בקצה הפרי.
2. הפירות מעוגלים ובעלי תוספת בקצה, הענפים בעלי זוגות עלים. מעניין שכאן בר"ג והרשקוביץ מגדירים את הענפים כענפי הזית Barag and Hershkovitz 1994: (
60). איור דומה מצוי על הנר הרומי מהמחצית השנייה של המאה הראשונה לסה"נ (מס' 3). סביב מרכז הנר החלול מעוטר זר של ענפים בעל עלים מוארכים. העורק המרכזי של העלה בולט. העלים משורגים, ממולם צומחים עוקצים הנושאים פירות מעוגלים. בקצה כל פרי שני זיזים קצרים. גם כאן נראה שהזיזים מתארים את הכתר שבראש פרי ההדס (Bailey 1980: 240).
כף תמר
התמר המצוי (Phoenix dactylifera) משתייך למשפחת הדקליים (Palmaceae). עקב היותו עץ משבעת המינים ולולבו מארבעת המינים, קיימת צפייה גבוהה להימצאותו באומנות היהודית. למרבה הפלא, לא עץ התמר36 ולא מרכיביו, אינם שחקנים ראשיים במלאכת העיטור; ולמרות שכף התמר קלה ומהירה לעיטור, הופעותיה אינן רבות.
נראה שהסיבות למיעוט ההופעות של התמר נעוצות בדגמים שעמדו לרשות האומנים המבצעים, כפי שנאמר בפרקים אחרים, האומנים השתמשו לרוב בדגמים מן המוכן, שרווחו באומנות של העמים השכנים ובאומנות המערב; או שהאומנים עצמם, הגיעו מן החוץ עם הדגמים ומסורות העיטור.
הופעת כף התמר על המטבעות איננה מפתיעה, מפני שהיא מופיעה גם על המטבעות הרומיים בני התקופה37, ובהופעה דומה מופיעה הכף גם על המטבעות יהודיים. הופעת כף התמר על גלוסקמות היא יצירה מקורית יהודית, לעתים העיטור מדויק ומהוקצע, ולעתים נעשה ברישול וחוסר דיוק.

ענף ישר ועליו עלים נגדיים, ישרים, מוארכים, צרים ומחודדים. העלים מתקצרים בקצה הענף.
כף תמר
גודינף סובר שבעיטור זה מעוצבת כף התמר (Goodenough 1953a: 276) וזוהי גם דעתם של קינדלר (תשמ"ו: 227) ומשורר (תשנ"ח: 201, 209, 234, 237). כף תמר ברורה, סכמתית. הפרופורציה בין אורך העלה ורוחבו מתאימה לעלה התמר. התקצרות העלים בראש הענף מחדדת את ההבחנה.

הענף המפריד בין השושנות מורכב מעלים נגדיים, דקים ומוארכים. העלים מעוטרים ברווחים זה מזה.
כף תמר
באופן כללי, הגלוסקמה מעוטרת באופן סכמתי וסימטרי. העיצוב מדויק ואומנותי מאוד, וניכר שהיו לאומן אמצעים לבצע עלים מסוגים שונים, וגם עלים רחבים וחריטה עמוקה. לפיכך יש לשער שהאומן שעיצב עלים דקים, התכוון לבטא מוטיב מוגדר וברור, לבטא ענף מסוים, ולפי הפרופורציות הכלליות שלו יש להניח שזוהי כף התמר, למרות ששכיחותה על-גבי גלוסקמות ובאומנות בכלל, נמוכה מאוד.

הענף המפריד בין השושנות ישר ורחב ונושא עלים נגדיים הכפופים מטה. העלים רחבים בבסיסם ומחודדים בקצותיהם.
כף תמר
הענף מזכיר לולב המתחיל להיפתח, או מעין כף תמר בעלת עלים מקוצרים.

הענף המפריד בין השושנות מורכב מעלים נגדיים מוארכים, דקים, מחודדים וקעורים. העלים מגולפים לעומק.
ענף סכמתי חסר הגדרה בוטאנית,
אולי כף תמר
זהו פיתוח של העלים הפשוטים של כף התמר או סגנון של עלי הער-האציל ושינוי המבנה שלהם. הפרופורציות הכלליות של הענף מתאימות לפרופורציות של כף התמר.






בכל הגלוסקמות הללו ועל-גבי הנר, מעוצב ענף ישר בעל עלים נגדיים המשורטטים ברישול וחוסר דיוק, ובחריטת קו בלבד. זוגות העלים מעוטרים ברווחים. בגלוסקמה מס' 3, ניכרת מגמה של התקצרות העלים כלפי ראש הענף. בגלוסקמה מס' 4, השדרה המרכזית של הענף מעובה לכדי שלושה פסי אורך. בגלוסקמה מס' 5, חמישה ענפים יוצרים צורה של מעין שיח.
ענף סכמתי חסר הגדרה בוטאנית,
אולי כף תמר
בגלוסקמה 1, ה'חלונות' המקושתים עשויים בתבליט, ביד אומן, ואילו הענפים שנוספו מאוחר יותר, עשויים באופן מרושל, דבר המרמז על ביצוע של שני אנשים שונים. נראה שעיטור הענפים נועד למלא את החלל בין ה'חלונות', ומחקה את העיטור של אותם הענפים העשויים בחריטה עמוקה ומדוייקת, על גלוסקמות אחרות. בגלוסקמה 2, ניכר הצורך במילוי החלל (horror vaccui) באופן מהיר ופשוט ביותר שניתן. בגלוסקמה 3, התקצרות העלים בראש הענף מלמדת על כוונה לדיוק בפרטים, ומדמה את הענף לכף התמר.
על-גבי מכסה גלוסקמה מס' 4, השדרה מסומנת על-ידי שלושה קווים מקבילים, והעיטור מזכיר לולב המתחיל להיפתח.
בגלוסקמה מס' 5, יצרו מחמישה ענפים שיח, שאולי מדמה עץ תמר.
זוסמן כותבת שענף כזה (מס' 6) הוא כף תמר (תשל"ב: 62). ענפים רבים על נרות חרס דומים לענף זה, ובכולם העיטור נעשה בקווים דקים, כפי שמופיע על גלוסקמות ועל מטבעות. בעיטורי נרות החרס, ענף כזה יכול להיות משולב עם שיבולת בראשו, עלה בראשו, סגור למעגל שלם משני כיוונים שונים, ענף דק בראשו, מסתיים בפרי מעוגל בראשו, גלגל דמוי-פרח בראשו, מסתיים ברימון או מסתיים בעלה גפן. כלומר, זהו ענף 'רב-תכליתי', לכן, ניתן גם לשער שאין לו הגדרה מדויקת וקבועה. קשה, אם-כן, לקבוע באופן מוחלט, אילו ענפים התכוונו לעטר, אולם נראה שכף התמר היא האפשרות הסבירה ביותר למקור עיצוב זה.
זרים המורכבים מגופים מעוגלים בעלי נקב- פירות הקיסוס
חלק זה דן בזרים מעוגלים המורכבים מגופים מעוגלים בעלי נקב. זרים כאלו מעוצבים על-גבי חזיתות קברים, גלוסקמות ונרות חרס. הגופים המעוגלים הללו לא היו ברורים לחוקרים שעסקו בהם, ולפיכך הם הוגדרו כפרחים קטנים (רחמני תשל"ז: 76-77) או פרחים מעגליים (Figueras 1983: 51). ניתן לשער שזר כזה מחקה זר שעוצב במציאות לאירועים מסוימים, או שימש לעיטור וקישוט38.
מוטיב זה מהווה חידה שאיננה פתורה לחלוטין. מכל מקום, נדמה שיש לחפש את המקור לחיקוי דווקא בעולם הצומח ולא בעולם הדומם או החי. הגופים אינם מזכירים פרחים כלל והם יותר דומים לפירות כלשהם; ואם מדובר בפירות, הרי שהפירות ששימשו לשזירת הזר היו צריכים להיות יפים, מוצקים וברי-קיימא; צריכים להיות פירות שבשעת קלקולם לא ידיפו ריח רע או ילכלכו את הסביבה; כנראה פירות יבשים וקשים.
נדמה שהמוטיב הגיע מעולם הצומח שמחוץ לישראל, איטליה כנראה, ולכן יש לחפש את הגדרתו בין הצומח של אירופה. עיטורים של פירות הדומים ביותר לגופים המעוגלים הללו, נראים בגילופי אבן מאיטליה, שם נראים פירות הקיסוס משולבים בעיטור של הצמח המטפס (תמונה משמאל). גם בגילוף שיש מפומפיי, נראה זר עם גופים מעוגלים בעלי נקב, על ראש נער (Jashemski 1979: 301 Fig. 460), גם בזר זה הגופים ערוכים בשורות של שלוש, כמו בזרים על-גבי הגלוסקמות והחזיתות.

קיסוס החורש (.Hedera helix L) נמנה עם משפחת הקיסוסיים
(Araliaceae). פרי הקיסוס הנו ענבה או בית גלעין מדומה (פאהן, הלר ואבישי 1998: 316), הפרי הבשל שחור וקוטרו 5-8 מ"מ (פינברון-דותן ודנין 1998). בשל הדמיון של הפירות הללו לגופים המעוגלים המעוצבים בזרים בגילופי האבן, ומשום שהגופים המעוגלים זהים לפירות המגולפים באבן על שיח הקיסוס, מובאת כאן ההצעה לזהות את הגופים הללו כ- פירות הקיסוס.

ענף קיסוס נושא פירות
בנוסף לאמור לעיל, יש לתת את הדעת על-כך, שקיימים עיטורים דומים על-גבי נרות חרס, בהם מעוצבים הגופים המעוגלים הללו, בשורות של שלושה-חמישה, במעגל על ירכתי הנר (תמונה משמאל). החוקרים סבורים שהעיטור הוא נקודות בולטות (Szentleleky 1969: 96; Bailey 1975: 339). מתוך השוואה זו עולה שיתכן והמקור לעיטור איננו צמחי כלל ועיקר, או שגם במקרים אלו של העיצוב על-גבי הנרות, קיים חיקוי של העטרות הללו, שמקורן צמחי. נראה שיש מקום למחקר נוסף בנושא זה.





העטרות המגולפות:
הזר מורכב מגופים מעוגלים מנוקבים, מסודרים בשלשות; השלשות יוצרות את מעגל הזר. הזר כרוכה בראשה על-ידי סרט או טבעת ומשני הצדדים בוקעים עלים.
פירות הקיסוס


על דופן הגלוסקמה מופיע עיטור בתבליט של זר. בראש הזר כרוך סרט. הזר מורכב מגופים מעוגלים המסודרים בשלשות. הגופים אינם מחוררים.
שיבוש של דגם פירות הקיסוס בעטרות אלו ניתן להתרשם שהאומנים המבצעים השתמשו בדגם מוכן של סוג העטרות הקודם, ולא הכירו את המקור לדגם ממנו נעשו, כתוצאה מכך, כנראה, השמיטו את הנקבים שבמרכז הגוף, כפי שנהוג לעטרם.

על חרטום הנר מעוטר זר עגול הקשור בבסיסו בסרט. הזר מורכב מכעין גוף צינורי בעל נקבים מעוגלים בשלוש שורות לאורכו.
שיבוש של דגם פירות הקיסוס נראה שמחוסר מקום, העיטור מופיע כאן בשונה מהעיטור המקובל על-גבי גלוסקמות וחזיתות קברים, שם הגופים המעוגלים ניכרים, ואילו כאן הם חסרים, ונראים רק הנקבים.
לייעוץ, ארגון והדרכת טיולים בארץ ובחו״ל: כתבו לי
נהניתם מהתוכן באתר או מטיול איתי? אשמח שתספרו על כך בגוגל
כתיבת ביקורת בגוגלהערות
- זרים ועטרות מורכבים מאלמנטים שונים, החל מענפים וכלה בגופים עגולים, ומשום כך נכללו בסוף פרק זה גם הזרים האחרונים. הזרים והעטרות אגודים בסרטים או בעלים, בחלק העליון או התחתון שלהם. רחמני טען שאולי הזרים מייצגים את הכתרים שענדו אזרחים (corona civica), ולדעתו אין כל הוכחה שיש לזר משמעות סימבולית הקשורה למוות או תחייה באזור זה ובתקופה זו (Rahmani 1994: 41-42), לעומתו פיגרס כתב שיש לזרים משמעות בהקשר למוות (Figueras 1983: 51). באומנות היהודית הזרים והעטרות מעוטרים על-גבי גלוסקמות, חזיתות קברים, מטבעות ונר חרס יהודי יחיד (למיטב ידיעתי, ממצדה); לא נראה אם-כן שקיים הקשר סימבולי למוות ולתחייה; קישוט בהם באומנות היהודית משמש, כנראה, ככל שאר האלמנטים, למטרות בעלות ערך עיטורי בלבד. ↩
- רחמני כתב שהאומן ביקש לחקות צורת עלים, כפי שהופיעו על חזיתות קברים, ומשום שכבר שם קשה לזהותם זיהוי בוטאני, הרי שכל ניסיון שייעשה לזהות את הענפים על הגלוסקמות, הוא בגדר ניחוש (רחמני תשל"ז: 82). אכן, דגמים מסוימים עוברים מחזיתות הקברים אל עיטור הגלוסקמות (רחמני תשל"ט: 107) (זרים, שושן על סוגיו השונים, שושנות על סוגיהן, שריגים מתפתלים ופירות), אולם הדגמים של הענפים הישרים, הם ייחודיים לגלוסקמות. ↩
- ראה על-כך בפרק על הגפן והאשכולות. ↩
- אמנם הפירות שם שונים מעט, ראה על-כך בהמשך הפרק. ↩
- בשונה מעטרות המופיעות על מטבעות אחרים, ראה על כך בהמשך הטבלה. ↩
- זוהר עמר כתב שבתקופה הקדומה הרבה האדם לתאר עצי-פרי בשל חשיבותם הכלכלית, בעוד שבעצי-סרק, גילה האדם התעניינות מועטה יותר (תשנ"ט: 352). ↩
- ראה על-כך בפרק האצטרובל והבלוט. ↩
- זרים המורכבים משלשות עלים ופירות עגולים בקצותיהם, מעוטרים גם על-גבי מטבעות רומיים, שזמנם מסוף המאה השלישית עד המאה השניה לפסה"נ (Nicolet-Pierre 1999: 95, Pl. XVI, 4-6). גם בזרים אלו הזיהוי המוחלט קשה. ↩
- ראה על-כך בפרק על התמר. ↩
- למשל מטבעות אוגוסטוס ונירון, אנטיוכיה (Prieur 2000: 9-14). ↩
- רחמני שיער שעטרות שימשו להבעת כבוד וחיבה לנפטר (Rahmani 1994: 42 note n.85). ↩
נהניתם מהתוכן באתר או מטיול איתי? אשמח שתספרו על כך בגוגל
כתיבת ביקורת בגוגלמה חדש באתר "מטיילים עם ענת"
פסיפס הכנסייה הביזנטית בנהרייה
קבר יאסון ברחביה – טיול אופניים בירושלים ביום הבחירות – כי מה יותר סמלי מזה
בריכת ממילא, בית קברות ומלון פאלאס: עוד עצירה בטיול האופניים שלנו בירושלים
יונקים ועופות מפסיפס בית האמידים הרומי בלוד – וילה מוזיאון לוד – כנס העשור לוד דיוספוליס | ד"ר ענת אביטל מאי 2024
שביל ישראל וטיילת נתניה באופניים או ברגל – כל היופי מפולג ועד לחופי נעורים – מקטע 18
מקוריותם של התיאורים החקלאיים הייחודיים מפסיפס בית הכנסת השומרוני בסמארה
בית דיוניסוס והפארק הארכאולוגי של פאפוס בקפריסין, טיול עצמאי: פסיפסים, עתיקות וכל מה שכדאי לראות
סיציליה – מה עושים שם? הטיול העצמאי שלי עם הנכד מסביב לאי
פאפוס, קפריסין: באתי בשביל הפסיפסים, נשארתי בשביל חופשה בים
פסיפס מרהיב מכנסיית באר שמע בנגב המערבי – בעלי חיים, דמויות וסצנות חיי היומיום מהתקופה הביזנטית