סוסתיא-היפוס הייתה אחת מ-10 ערי הדקאפוליס של עבר הירדן המזרחי, וככזאת היא בעלת חשיבות היסטורית וארכאולוגית גדולה. השתייכותה של סוסיתא לערים גדולות וחשובות נוספות בעבר הירדן, תרמה בצורה מכריעה להתפתחותה של העיר.

מיקומה של סוסיתא הקדומה מעל לכינרת המזרחית, נושק וחופף לאזורים של ערש פעילותו של ישוע לפי המסורת הנוצרית הקדומה. כאמור סוסיתא-היפוס נחשבת לאחת מעשר ערי הדקאפוליס המוזכרות בברית החדשה: " וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא מִגְּבוּל צוֹר וְצִידוֹן וַיָּבֹא אֶל־יָם הַגָּלִיל בְּתוֹךְ גְּבוּל עֶשֶׂר הֶעָרִים" (מרקוס, 7, 31). וככזאת, סוסיתא קיבלה גם עדיפות במסורת הנוצרית, וזכתה בתקופה הביזנטית לתנופה של בניית כנסיות מרוכזת בראשה.

לדברי ד"ר מיכאל איזנברג פסיפס 'הכנסייה השרופה', שהתגלתה ביולי 2019, מתוארך לסוף המאה החמישית לספה"נ או תחילת המאה השישית. הכנסייה ממוקמת בחלקו המערבי ביותר של אתר העיר החשובה סוסיתא. רצפתה מכוסה פסיפס גס ששיטחו 10*15 מ"ר. איכותו נשל הפסיפס נמוכה מאוד – ביחס לפסיפסים רבים מישראל.

איכותם של פסיפסים נמדדת בגודלן של אבני הטסרה (אבני הפסיפס הרבועות). צפיפות האבנים בדצמ"ר קובעת את הרזולוציה של האיורים (בדיוק כמו פיקסלים של תמונות מחשב). גם מגוון הצבעים וכמותם, גודל הרצפה, ואיכות האיורים, עושרם ורמת הדיוק בפרטים – תורמים למדדים של איכות הפסיפסים.

במקרה הנוכחי, נמצא שהרזולוציה של התמונות נמוכה מאוד. הפסיפס מציג כ-50 אבנים בדצמ"ר, וזו איכות נמוכה מאוד. כאשר בישראל ממוצע הצפיפות של אבני הטסרה בפסיפסים המאויירים, עומד על 110-130 אבנים בדצמ"ר. כלומר כפול מהצפיפות הנמוכה של הכנסייה הנידונה.

מגוון הצבעים הנמוך של פסיפס 'הכנסייה השרופה' של סוסיתא איננו גבוה. ניכרים בעיקר הצבעים: לבן; שחור ואפור; וגוונים של חום-אדום-כתום-צהוב. מגוון הצבעים הנמוך, גם הוא מעיד על האיכות הנמוכה של הפסיפס. ובפרט האיורים שלוקים בחלקם בדיוק בפרטים, מעידים על השקעה נמוכה ביצירה.

רמת הדיוק וההשקעה ביצירת הפסיפס יכולות להעיד על התקציב שעמד לרשות פטרוני המבנה. התקציב הנתון שימש את היוצרים והאמנים לשם מלאכת הפסיפס. ככל שהכנסייה חשובה יותר, הוקצו לה משאבים כלכליים רבים יותר. והדוגמה הטובה ביותר לכנסייה חשובה ומושקעת ביותר בישראל, היא 'כנסיית המולד' של בית לחם. בה הושקעו משאבים אדירים, והפסיפס שלה הוא המשובח והאיכותי ביותר בישראל, עם הצגה גם של יותר מ-600 אבני טסרה בדצמ"ר! פסיפס כנסיית המולד של בית לחם עומד היטב בתחרות מול פסיפסי איטליה הידועים ביותר (אביטל 2014).

וליהפך, לכנסיות בעלות חשיבות נמוכה, הוקצו משאבים כלכליים נמוכים. ודוגמאות רבות של כנסיות פשוטות מהתקופה הביזנטית, נמצאות בכל רחבי ישראל. משום כך, מותר להניח, שגם הכנסייה המערבית של סוסיתא, שלא קיבלה תיעדוף כלכלי, לא הייתה בעלת חשיבות ייחודית.

 בהשוואה לכנסיות נוספות של סוסיתא, גם מיקומה של 'הכנסייה השרופה' נמצא בנחיתות. למרות שבעיניים מודרניות, המיקום שלה, ממש על צוק ההר, צופה על נופה הנהדר של הכינרת – הוא ה'טופ' של האתר. אבל בהסתכלות בפרספקטיבה היסטורית נכונה, המיקום הטוב ביותר בערים מהתקופות הקלסיות היה במרכז העיר: באזור הפורום והמפגש של הדקומאנוס והקארדו, ליד הנימפאון ומתקני הציבור הראשיים הנוספים.