גן לאומי בית הכנסת העתיק בית אלפא: פסיפס צבעוני עם מסר מהעבר

בית הכנסת העתיק של בית אלפא התגלה בשדות קיבוץ חפציבה לפני קום המדינה. החקלאים התפלאו על המציאה האדיה, ומיד קראו לארכאולוגים. הממצא הפליא את כל העוסקים בחפירה. עד היום הפסיפס הקדום של בית אלפא ממשיך לסקרן את צופיו

מה מסתתר מאחורי הציורים והכתובות של פסיפס בית אלפא?

אופי מסלול הטיול:

• אופי הטיול: אתר נקודתי
• משך הטיול: כחצי שעה
• דרגת קושי הטיול: קליל
• מתאים לנכים ועגלות תינוק: כן
• קליטה סלולרית: יש
• הטיול מתאים לעונה: כל העונות
• שירותים: יש
• שולחנות/ספסלים לישיבה: יש
• מים לשתייה: יש
• מזנון: אין
• חניון לילה: לא
• עלות כניסה: יחיד: מבוגר 22 ₪ , ילד  9 ₪, אזרח ותיק: 11 ₪. קבוצה(מעל 30 איש): מבוגר 19 ₪, ילד 8 ₪
• שעות כניסה: שעון קיץ: בימים א'-ה' ושבת  8:00-17:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00. שעון חורף: בימים א'-ה' ושבת  8:00-16:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
• טלפון: 04-6532004
• קישורים חיצוניים: גן לאומי בית אלפא

תחזית מזג האוויר באזור בית אלפא

לאן מטיילים ומה עושים בבית הכנסת של בית אלפא?

חניה: סמוך לבית הכנסת העתיק תמצאו מגרש חנייה גדול ומסודר. צאו מהרכב ולכו אל מבנה בית הכנסת

מבואה: במבואה תמצאו שלטי הסבר טובים ותמונות המספרות על הישוב העתיק בית אלאפ, על הפסיפס, גילויו והחפירות הארכאולוגיות האדמות חפציבה לפני קום המדינה. במואה תמצאו דגם מוקטן של בית הכנסת. כאן תוכלו לדמיין טוב יותר כיצד היה נראה בית הכנסת בית אלפא, שכנראה היה עשוי משתי קומות, והיה לו גג רעפים יפה.

פסיפס בית אלפא והסרטון: לאחר עמדת התשלום, היכנסו אל חלל בית הכנסת העתיק. כאן מומלץ בחום לצפות בסרטון הנחמד. אחרי הסרטון תתבוננו בפסיפס ותוכלו לגלות בו פרטים רבים. הסבר מפורט על הפסיפס תמצאו כאן למטה⇓.

הסבר על פסיפס בית הכנסת העתיק של בית אלפא

הנחת רצפת הפסיפס מתוארכת לשנים 527-518 (זמנו של יוסטינוס הראשון). האתר נחפר על ידי סוקניק א', ל' בשנים 1929-1928. גודלו של האולם המרכזי מכוסה הפסיפס הוא 10.35 X 5.50 מ' (57 מ"ר). הפסיפס עשוי אבנים קטנות וצבעוניות. הצבעים: לבן, שחור, אפור, אדום, ורוד, כתום, חום, צהוב, זכוכית- סגול (אמתיסט, Amethyst, שהוא צורה של קוורץ) וירוק (ברקת, אִזמרגד, Emerald, שהוא צורה של המינרל בריל, Beryl). איכות הפסיפס טובה מאוד. צפיפות אבני הפסיפס עומדת על 150-110 אבנים בדצמ"ר. אבני הזכוכית קטנות יותר. צפיפותן עומדת על 160 אבנים בדצמ"ר.

נושאי הפסיפס

מסגרת הרצפה

מצד מזרח מעוצב סרט העשוי משני שריגי גפן מתפתלים היוצרים מדליונים אליפטיים מאוכלסים. מדרום וממערב מתוארים מעויינים ומעגלים המאוכלסים באלמנטים שונים. התיאורים סכמתיים, חסרי דיוק, חסרי עומק ופרספקטיבה. ייתכן שהתיאורים המרמזים על העתקות של מוטיבים ממנהג ה'קסניה':[1]

• קלתוס מכיל פירות המעוצבים באמצעות מסגרת של אבנים כהות וחלקם הפנימי בצבע אחיד בהיר יותר: פרי מעוגל שתוכו בצבע כתום, כנראה, תפוח. פרי בצורת טיפה שתוכו ורוד, כנראה, תאנה. אשכול ענבים מעוגלים עם מסגרת אבנים אדומות וחלקו הפנימי ורוד עם נקודה שחורה במרכז, ואשכול של שלושה ענבים מעוגלים עם מסגרת אבנים שחורות ותוך ורוד עם נקודה שחורה תלוי על צד הסל.
• מעגל מאכלס פירות מעוצבים באמצעות מסגרת של אבנים כהות וחלקם הפנימי בצבע בהיר ואחיד: אתרוג שמותניו צרים וחלקו הפנימי מעוצב בצבע כתום בהיר. תאנה בצורת טיפה, מסגרת הפרי מאבנים אדומות והפנים ורוד. פרי בצורת טיפה הפוכה, ניתן לזיהוי עם אפרסק, תוכו צהוב ומנוקד באבנים שחורות בודדות, הניקוד מדמה את מקום המציצה של כנימות המגן והוא מתואר גם בפסיפסים של בית חג הנילוס (ראו שם בהרחבה) ובית הכנסת מציפורי. אשכול עם שלושה ענבים מעוגלים שחורים ורימון עם כתר ברור.
• עץ רימונים בתיאור סכמתי

  

  

  . מבסיס הגזע בוקעים שני חוטרים נושאי עלים וללא פירות. ענפי העץ בוקעים מנקודה משותפת בחלקו העליון של הגזע הנראה גדוע ישר. בקצה כל ענף רימון גדול המוקף באבנים שחורות, תוכו מנוקד באבנים כתומות בודדות ולראשו כתר. על הענפים ועל החוטרים נישאים עלים דקים המעוצבים באמצעות שורת אבנים בודדת. אמנם התיאור כאן מאוד סכמתי, אך הוא מזכיר את תיאורי העצים מכנסיות עבר הירדן המזרחי, המתוארכות לאמצע המאה השישית או לסופה. בתיאור עצי הפרי בפסיפסי עבר הירדן ניכר שהעצים לרוב גם עברו הרכבה, ופעמים שמבסיס הגזע מתוארת צמיחה של חוטרים. למשל, באולם היפוליטוס ממידבא המתוארך לאמצע המאה השישית (איור 5), בכנסיית בישוף סרגיוס מאום א-רסאס, קסטרון מפאה (Kastron Mefaa), משנת 562, ובקפלת הטבילה ממידבא מאמצע המאה השישית וכנסיית השליחים ממידבא משנת 578 (Piccirillo 1993, 54-55, 66, 80, 116, 205-206).
• קלתוס מכיל אשכול המונח במאוזן, הענבים מעוגלים ומעוצבים באמצעות מסגרת אבנים שחורות, תוכם ורוד בהיר ונקודה אדומה במרכזם, מבנה האשכול איננו ניכר (איור 6).
• אשכול ענבים משולש סימטרי וסכמתי נישא על שלושה עוקצים, הענבים מעוגלים, מסגרתם שחורה תוכם ורוד עם נקודה שחורה במרכז. שני עלים נישאים על השריג (איור 7).
• שלושה פירות לופה לאחר חיתוך חלקו העליון של הפרי וריקון תכולתו (איור 8). עצמים אלו היוו חידה גדולה ומקור להשערות והתחבטות החוקרים, ולכן הם הוגדרו על ידי סוקניק ואחריו גם על ידי אבי-יונה כ'גביעים' (goblets) (Avi-Yonah 1936, 16). אולם לאחר עיון והשוואות של פסיפסים רבים ניתן להניח את הדעת בהשערה שהתיאור הסכמתי ודל הביטוי מבית אלפא, מחקה את התיאורים העשירים יותר של הלופה מפסיפסי הסביבה, למשל ממנזר הגבירה מרים, מכנסיית כורסי, מבית הכנסת נערן ומבית הכנסת ציפורי.[2]
• ארנבת בעלת אוזניים ארוכות עומדת מול אשכול ענבים ופוערת פה גדול לנגוס בענבים (איור 9). תיאור זה אמנם סכמתי ועשוי בעיצוב ירוד, אך אי אפשר להתעלם מכוונתו הברורה של יוצר הפסיפס אשר שילב כאן את המוטיב הנפוץ באומנות, והמרמז על שכחותן של הארנבות בכרמים ואת הנזקים שהן הסבו ליבולים.

פנל עקדת יצחק

מעל פנל עקדת יצחק מעוטרים עצי תמר סכמתיים המעוצבים באמצעות שתי שורות של אבנים, העצים אדומים ושחורים לסירוגין (איור 10). האייל קשור לעץ שגזעו עבר גיזום ונראים עליו שני גדמים עם גימור מעוגל המתחדד בקצה (איור 11). מטרת הגיזום היא הגבהת העץ ועיצוב הנוף. בנוסף ניכר שזהו עץ פרי רחב עלים, כנראה ממשפחת הוורדיים, העלים מתוארים בצבעים מגוונים של צהוב וכתום. שני הענפים נושאי העלים צומחים מחלקו העליון של הגזע הנראה קטום, ייתכן שצמיחה זו היא תוצאה של הגיזום המעודד צמיחת ענפים חדשים, ואולי זהו תיאור של הרכבה. תיאור העקדה כאן מזכיר את התיאור מבית הכנסת של ציפורי, המתוארך לכמאה שנים קודם. בשני התיאורים העץ רחב עלים ושני ענפים על הגזע גדומים. עלי העץ כאן מזכירים את העיצוב והצבעים של העלים של העץ מפסיפס האמזונות בבית חג הנילוס מציפורי, ואפשר לשער שהאומן שאב השראה מפסיפסי ציפורי, גם בנושאים אחרים בפסיפס זה.

פנל גלגל המזלות

בארבע הפינות של גלגל השנה מתוארות ארבע דמויות נשיות מכונפות, המאנישות את עונות השנה. הדמויות מוצבות ללא התאמה של העונה אל חודשי השנה המקבילים שבמעגל הפנימי. כנפי הדמויות מזכירים את הכנפיים של דמויות האנשת עונות השנה מפסיפסי התקופה, למשל מרצפת Villa at Dar Buc Ammera, זליטן, לוב, המתוארכת למאות הראשונה עד השלישית (איור 12). בפסיפס זה גם מתוארים מוטיבים ממנהגי ה'קסניה' כמנחות להכנסת אורחים (Kondoleon 1995, 103, Fig. 61).[3]

עונת הקיץ (איור 13)

לראש הדמות עטרה מפירות שאינם ניתנים להגדרה. משני צדדי ראשה אשכולות קטנים של ענבים מעוגלים אדומים ושחורים. בחלק המרוחק מהדמות בצד שמאל מעוטרים שלושה פירות מוארכים, הניתנים לזיהוי כפירות הלופה. גם ימינה מהם מעוצבים שלושה פירות מוארכים הנישאים על עוקץ משותף, הניתנים לזיהוי עם הלופה הצעירה, המוריקה בצעירותה ונעשית חומה בעת ההבשלה. הפרי המעוגל והמפוספס הקרוב לדמות ניתן לזיהוי עם מלון עגול ומפוספס, שבחלקו התחתון ניכרת בלטה שחורה המסמלת את שריד הצלקת, כפי שמקובל לתארה באומנות התקופה (פריס 2012). בחזית הדמות צעיף ובו מעוטרים פירות, מימין לשמאל: אשכול קטן של ענבים מעוגלים ואדומים, ועוד שלושה פירות מעוגלים חסרי סממנים מאפיינים, אולי היה בכוונת האומן לעצב תפוחים, מסגרת הפירות מעוצבת באמצעות שורה של אבנים שחורות ומרכז הפרי באבנים צהובות, כתומות ואדומות. תיאורים דומים של דמויות האוחזות צעיף ובו פירות נראים בכל רחבי האימפריה, למשל, בארץ ישראל דמות אישה, 'קלוקריה', האוחזת צעיף עם פירות מעוצבת בית המרחץ מקיסריה המתוארך לתקופה הביזנטית, ועל גבי הרצפה של כנסיית סנט ג'ורג' שבהר נבו בעבר הירדן המזרחי, המתוארכת לשנים 536/535 (איור 15).

עונת החורף (איור 16)

מימין לדמות מעוטר דלי המיטיב לסמל את המים של חודשי החורף גם בפסיפסים אחרים.[4] מקלטר דו-שני נסמך על כתפה הימנית של הדמות, ותפקידו לתאר את מלאכת קלטור השדות בעונת החורף. המקלטר דומה לאטריבוט של עונת החורף בפסיפסים נוספים מהסביבה, למשל, קפלת אל חמאם ומנזר הגבירה מרים מתל איצטבא, בית שאן. משום ששני פסיפסים אלו מאוחרים לפסיפס בית אלפא, אפשר להניח שהאומן שאב השראה מפסיפסים מרוחקים מישראל, למשל, פסיפס העונות מהפריג'ידריום של מרחץ טריאנוס, אקולה (Acholla) ראס-בוטריה, טוניס, מאמצע המאה השנייה (Parrish 1984, Pl. 3, a), ופסיפס ארבע העונות מעין-באבוש (Ain-Babouch), אלג'יר, מהתקופה הסוורית (Parrish 1984, 99-101, Pl. 7, a; White 1967, 50).

עונת הסתיו (איור 17)

מימין לדמות מעוצב עץ תמר נושא אשכולות עם שלושה תמרים, ומטרתו לסמל את גדיד התמרים הנערך בעונת הסתיו. קרוב יותר לדמות מעוטרות שתי אמפורות מפוספסות בעלות שתי ידיות, שהן כנראה, אמפורות לאחסון יין המרמזות על תהליך ייצור היין החל בעונת הסתיו. בדומה לתיאור מפסיפס ארגוס, יוון, בו נראית דמות הנער של חודש אוקטובר מניף בקבוק בידו האחת ובידו השנייה אוחז גביע עם יין (Akerstroem-Hougen 1974, 21-26). ייתכן אמנם שיוצר הפסיפס כאן עיטר אמפורה ליין אך ההשראה לעיצובו הגיעה מתיאורי עונת החורף, בהם מעוצבים כדים[5] המגירים מים, כסמל למים הרבים בחורף, למשל מבית כנסת חמת טבריה. בחזית הדמות רצועה, כמקובל בפסיפסים מהתקופה, ובה פירות בעיצוב סכמתי עם מסגרת אבנים כהות, אדומות או שחורות (איור  :18). מימין מעוצב רימון עם מסגרת אבנים אדומות וחלקו המרכזי ורוד. שמאלה ממנו מעוצבת תאנה כעין טיפה, מסגרתה מאבנים שחורות ותוכה ורוד. פרי מעוגל חסר סימני זיהוי, אולי תפוח, עם מסגרת אבנים אדומות ומרכז ורוד. אשכול של שלושה ענבים מעוגלים עם מסגרת אדומה תוך ורוד ונקודה שחורה במרכז. חלק מן הפירות יכולים להיות מיוחסים לעונת הסתיו. אולם חלקם האחר אסופים בצעיף באופן אקלקטי, כנראה כתוצאה מהעתקה של דגמים ללא הבחנה מיוחדת, משום שפירות כרוכים בצעיף נראים גם בעונת הקיץ בפסיפס זה, וגם בפסיפסים נוספים, למשל בקבר חירם מצור (Hanfmann 1951, Pl. 119). בפואמה "מפת עולם של יוחנן מעזה" (John of Gaza’s Tabula Mundi) עונת הסתיו אוחזת פירות בצעיף (Hanfmann 1939, 111-117). דוגמא מעניינת לסידור דומה של הפירות נראית ב'וילה של קונסטנטינוס' (Constantinian Villa) מדפני, אנטיוכיה, המתוארכת למחצית הראשונה של המאה הרביעית, שם דמות הסתיו אוחזת צעיף ובו מלון עגול, רימון ואשכול ענבים (Cimok 2000, 202-205). בפסיפס אל-מקרקש דמות גאיה אוחזת צעיף ובו שלל פירות מעוגלים ואשכול ענבים. סידור דומה של פירות נראה בחזית דמות עונת הסתיו מפסיפס כנסיית דאר-א-סלייב, סוריה, המתוארך למאות חמישית-שישית (Hachlili 2009, 188-189, Fig. VIIIb).

עונת האביב (איור 20)

מעל הכתף השמאלית של הדמות מעוצב מגל יד בעל ידית עץ המעוצב באמצעות אבנים כתומות ולהב ברזל באמצעות אבנים שחורות.[6] מגל היד בתיאורי האביב מסמל את קציר העשב ואת קטיף הפרחים. בחלק התחתון של התיאור מאוירים שלושה פרחים, המתייחסים אל פרחים אדומים וגדולים שנהגו לקטוף באביב לסמל את התחדשות הטבע, בדרך כלל ורדים, כמו אלו המתוארים בפסיפסים מאנטיוכיה או צפון אפריקה. תיאורים אלו מזכירים את האטריבוטים של עונת האביב מפסיפס בית הכנסת מציפורי. מגל היד מזכיר מאוד את תיאור מגל הקציר הנתון לצד דמות עונת הקיץ מפסיפס 'בית גאיה והעונות' (House of Ge and the Seasons) מאנטיוכיה, המתוארך לסוף המאה החמישית (איור 21) (Cimok 2000, 276-279). מכיוון שמגל היד ומגל הקציר בעלי צורה דומה מאוד ותפקוד דומה, לעיתים חל ביניהם מיזוג באומנות הפסיפסים, וייתכן שהיוצרים המקומיים שיבצו אותו ככלי לקציר הירק באביב משום שעונת הקיץ לא סומלה כאן, כנהוג, באמצעות דגנים וקצירם. כידוע, העתקות של הדגמים ורעיונות עברו מאתר לאתר, והביצוע המקומי עבר שינויים והתאמות מקוריות, על מנת להתאים את הדגם והרעיון לרצפה הנידונה.

פנל ארון הקודש (איור 22)

משני הצדדים של ארון הקודש מעוצבים לולב ואתרוג אגודים. מימין למנורה הימנית מעוטר עץ בתיאור סכמתי, הגזע עבה ועליו ענף שעבר גיזום לעיצוב והגבהת נוף העץ, כל ענפי הנוף יוצאים מנקודה אחת, והעלים עשויים שורה אחת של אבנים שחורות, כמו גם הענפים. הפירות מעוצבים באמצעות אבנים כתומות וצורתם כעין טיפה רחבה, והם אפרסקים כנראה (איור 23). תיאור הפירות כאן מזכיר את התיאור הפשוט יותר מבית כנסת מבית ירח ומבית כנסת בית ליאונטיס מבית שאן ומכנסיית בית לחם הגלילית.

גידולים חקלאיים:

• גפן, ענבים מעוגלים אדומים, בסל, בהקשר ראווה
• גפן, ענבים מעוגלים אדומים, בקלתוס, בהקשר ראווה
• גפן, ענבים מעוגלים שחורים, בהקשר ראווה
• תפוח, בקלתוס, בהקשר ראווה
• תאנה בקלתוס, בהקשר ראווה
• אתרוג בקערה, בהקשר ראווה
• תאנה בקערה, בהקשר ראווה
• אפרסק בקערה, בהקשר ראווה
• גפן, ענבים מעוגלים שחורים בקערה, בהקשר ראווה
• רימון, עץ מורכב (?) ומצמיח חוטרים, בהקשר לטיפוח חקלאי
• לופה, בוגרת לספוג, בהקשר ראווה
• תמר, בהקשר עיטורי
• עץ פרי ממשפחת הוורדיים, בהקשר לתיאור נוף חקלאי
• גפן, ענבים מעוגלים אדומים, בהקשר לתיאור עונות השנה, קיץ
• גפן, ענבים מעוגלים שחורים, בהקשר לתיאור עונות השנה, קיץ
• לופה, צעירה למאכל, בהקשר לתיאור עונות השנה, קיץ
• מלון עגול, בהקשר לתיאור עונות השנה, קיץ
• תמר, עץ עמוס פירות, בהקשר לתיאור מלאכות בעונות השנה, סתיו
• גפן ליין, בהקשר לתיאור מלאכות עונות השנה, סתיו
• רימון, בהקשר לתיאור מלאכות בעונות השנה, סתיו
• תאנה, בהקשר לתיאור מלאכות בעונות השנה, תוצאה של העתקה כנראה, סתיו
• תפוח, בהקשר לתיאור מלאכות בעונות השנה, תוצאה של העתקה כנראה, סתיו
• אפרסק, בהקשר עיטורי, בצד ארון הקודש
• תמר, בהקשר פולחני וארבעת המינים, בצד ארון הקודש
• אתרוג, בהקשר פולחני וארבעת המינים, בצד ארון הקודש

כלים:

• קלתוס, להצגת פירות
• מקלטר דו-שני, בהקשר למלאכות עונות השנה, החורף
• אמפורה ליין / כד מים, בהקשר לתיאור מלאכות עונות השנה, סתיו
• מגל יד, לקציר העשב והפרחים, בהקשר לתיאורי מלאכות עונות השנה, אביב

מלאכות חקלאיות:

• גיזום בעץ אפרסק לעיצוב הנוף, בהקשר עיטורי
• גיזום של עץ ממשפחת הוורדיים לעיצוב הנוף, בהקשר לתיאור נוף חקלאי
• הכנת יין (?), בהקשר למלאכות עונות השנה, סתיו
• הרכבה (?) בעץ רימון, בהקשר לטיפוח חקלאי
• הרכבה (?) בעץ ממשפחת הוורדיים, בהקשר לתיאור נוף חקלאי
• צימוח חוטרים בעץ רימון, בהקשר לטיפוח חקלאי

הקשר חקלאי:

• ארנבת נוגסת באשכול ענבים, בהקשר לנזק לכרמים

(אר"ע, פ/בית אלפא/ביה"כ; אבי-יונה 1962, 70-63; סוקניק 1929, 117-111; סוקניק 1932, 39-20, לוחות ח'-כ"ז; פרסטר 1985, 385-383; Avi-Yonah 1933, 144-145, No. 22; Barrois 1930, 265-272).

בית אלפא, שבר מרצפה תחתונה וקדומה

תיארוך: שבר הרצפה הקדומה התגלה 12.5-15 ס"מ מתחת לרצפה שזמנה תחילת המאה השישית (זמנו של יוסטינוס הראשון 528-517), מכיוון שאין לשבר תיארוך במחקר, מוצע כאן באופן נסיבתי לתארכו לפרק זמן לא ידוע במהלך המאה החמישית. וסוקניק כבר התייחס לגילה המאוחר של רצפת גלגל המזלות ביחס לגילו הקדום יותר של בית הכנסת עצמו, המתוארך למאה החמישית (Sukenik 1951, 26).

מיקום האתר: קיבוץ חפציבה, נ.צ. 190.213

אזור: עמקים צפוניים, בקעת חרוד (עמק יזרעאל)

מיקום נוכחי של הפסיפס: מוצג סמוך לפסיפס גלגל המזלות באתר בית הכנסת בית אלפא

תולדות המחקר: דיווח של צורי נ' בשנת 1954

גודל הפסיפס: חלק קטן שרד בגודל 0.55 X0.60 מ (0.33 מ"ר)

צבעים: לבן, שחור, אפור, כתום, צהוב-חרדל

צפיפות אבני הפסיפס: כ-100 אבנים בדצמ"ר

נושאי הפסיפס:

בחלק קטן ששרד מרצפה של בית הכנסת מהשלב הקודם לרצפת גלגל המזלות, שרד קטע מעוטר ובו מעוצבים שני מלונים עגולים וענפים נושאי עלים (איור 24),[7] ובקטעים נוספים מפסיפס זה שרד גם עיטור של שופר (אשר נשדד בשנת 1965). בחלקו התחתון של השבר מוצג מלון גדול ועגול, פניו בהירות והן מכוסות בפסי אורך רדיאליים העשויים מאבנים המשובצות במתכוון כשחודן פונה למעלה ולמטה, כך ששורת האבנים יוצרת תחושה של קמט רדיאלי עמוק מעט. בחלקו התחתון של המלון טבעת המבליטה את הצלקת הגדולה שהיא אחד מסימני ההיכר הבולטים של המלון. בחלק העליון של השבר מלון עגול קטן יותר שפניו כהים ואף הן מכוסות בקמטי אורך רדיאליים, העשויים מאבנים בהירות (פריס 2013). העלים הנישאים על עוקצים ארוכים מעוצבים כעין כליה, טרף העלה רחב ואיננו מפורץ, ומדמה בקירוב טוב את עלי המלון הכמעט מעוגלים (איור 25). איור זה הוא יחידאי ומלמד על התבוננות קרובה ובלתי אמצעית בנושאי הגידול החקלאי, העלים האינדיקטיביים של המלון עוזרים בזיהוי מוחלט. בהקשר זה - השילוב של הצלקת עם קמטי אורך רדיאליים - מוכיח את היות כל הדגמים הכוללים נתונים אלו כמלונים. חביבותו של המלון, חשיבותו ונוכחותו בשדות הישובים מוכחים באמצעות עיטורים מקוריים ומרשימים של מלונים. הפולימורפיות של המלונים מבלבלת מאוד את העין בת זמננו, אולם גם בימינו מלונים מתמיינים לזנים ולצורות מאוד מגוונים, לצבעים שונים, חלקם מפוספסים או ללא פסים, אחרים חרוצים וחלקים במידות משתנות, מעוגלים או מוארכים, שלא כולם נמכרים בשווקים בישראל.

גידולים חקלאיים:

• מלון עגול, בהקשר ראווה

 (אר"ע,  פ/בית אלפא/ביה"כ/X).

[1] ראו הערה מס' 3.

[2] ראו שם בהרחבה.

[3] תיאורים אלו יכולים גם להאיר על המקור לתיאורי הפירות ובעלי-החיים שבמסגרת השריגים שסביב לפסיפס בית-אלפא שתוארו למעלה, שמטרתם תצוגת ראווה של תוצרת חקלאית והגשה בסלים ובקערות.

[4] סוקניק התלבט וזיהה רק עיגול כהה מעל לכנף השמאלית (סוקניק 1932, 36).

[5] איינוכוי (יוונית οινοχόη) או פרוכוס (יוונית προχους).

[6] סוקניק, פרסטר וחכלילי כתבו שזהו מקל הרועים, סוקניק השווה למקל רועים מפסיפס מזליטן (סוקניק 1932, 35; פרסטר 1985, 384; Hachlili 2009, 45), אולם מקל רועים נעשה מענף חזק, והוא תואר בפסיפסים כיחידה אחת המדמה עץ מגולף, באמצעות אבנים בצבעים חומים התואמים תיאור של חומר עצי, למשל מ'בית דיוניסוס השתוי' (House of the Drunken Dionysus) מאנטיוכיה, המתוארך למאות השלישית והרביעית (Cimok 2000, 50-51; 56-57), ומהטריקליניום שב'בית הסירה של הפסיכות' (House of the Boat of Psyches) מאנטיוכיה, המתוארך למאה השלישית (Cimok 2000, 151-156).

[7] צורי שיער שהתיאור הוא של צמח מים (אר"ע,  פ/בית אלפא, ביה"כ/X).