צלף קוצני: הפרח הלבן היפה של שיח הקוצים – מלך פרחי הסלעים, הקירות והמצוקים בישראל, בפריחת קיץ מרשימה

הצלף הקוצני (או בשמותיו הנרדפים הלא מוכרים בציבור: צלף ירושלים, צלף זהרי), הוא אחד מהצמחים הבולטים של אזורי השפלה וההר בישראל. בחורף אולי לא תצליחו להבחין בו במיוחד, כי עליו נושרים בחורף והאו לא פורח.

אבל עם בוא הקיץ, בחודש מאי, השיח הקוצני מתחיל לגדל עלים ולהנץ פרחים לבנים גדולים ויפים, עם אבקנים גבוהים ובולטים בצבע ורוד. הצלף הקוצני מקשט בקיץ את שבילי הטיולים, צידי הדרכים, מצוקי ההרים, גדות מורמות של הנחלים, פתחי מערות, גדרות אבן, קירות וטראסות, ערימות סלעים ואבנים, שולי חורשים ויערות.

הקוצים המאונקלים הידועים של הצלף הם שני עלי לוואי המצויים בבסיס כל עלה. סיפורים אחדים נקשרו בקוצים אלו של הצלף, הסיפור הידוע ביותר שמושמע בפי מדריכי הטיולים, נוגע לשימוש הקדום בענפי הצלף הקוצני, שהושאר בהם רק קוץ יחיד בקצותיהם, אשר שימשו את הרועים לחילוץ עלוקות מגרונות הצאן והגמלים.

הקוצים הקשים והאכזרים של הצלף אחראים על על חלק מהקרעים בבגדים שלכם בטיולים, כמה שריטות כואבות וארוכות. לכן, שימו לב להיזהר מהם, בטיולים באזורים בהם צומחים הצלפים, בשולי השבילים באזורים סלעיים בעיקר.

הצלף הקוצני משמש למאכל. ניצני פרחים, הפרות הצעירים, הענפים הצעירים והעלים של הצלף, כולם נילקטים, מוחמצים, ומשמשים לתיבול בבישולים מיוחדים ומשובחים. טעמם חמוץ עדין.

שימושים רבים לצלף ברפואה המסורתית, קליפת השורש, קליפת הגזע, ניצני הפרחים ובעלים. וכרגיל ברפואה העממית המסורתית, התרופות משמשות כמעט להכול, לכאבי בטן, שילשול, מטהר, מעורר תאבון מטהר, ועוד…

הצלף מוזכר בדברי חז"ל בכמה הקשרים. עם ישראל נמשל לצלף: "שלושה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות ותרנגול בעופות. ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות" (ביצה דף כ"ה עמוד ב').

ידוע שהצלף מוציא כל יום פרח חדש, ובתכונתו זו, הצלף זכה לשמש כהוכחה לקיומן של הנבואות לעתיד לבוא: "יתיב רבן גמליאל ודרש, עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר 'הרה ויולדת יחדיו'. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר 'אין חדש תחת השמש'. אמר ליה: בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, נפק אחזי ליה תרנגולת. ותו, יתיב רבן גמליאל ודריש, עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר 'וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי' (יחזקאל יז כג) – מה ענף בכל יום, אף פרי בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד ואמר, והכתיב 'אין חדש תחת השמש'. אמר ליה, בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, נפק אחזי ליה צלף. ותו יתיב רבן גמליאל ודריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר 'יהי פיסת בר בארץ'^[2] (תהילים עב טז). לגלג עליו אותו תלמיד ואמר, 'אין חדש תחת השמש'. אמר ליה, בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, נפק אחזי ליה כמהין ופטריות, [ו]כלי מילת נברא קורא".

הצלף מוזכר במעשה נסים כשכר על שמירת השבת, והצלף מתואר כצמח ששימש לצורכי גידור השדות ומאכל: "תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו, ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו" (שבת, קנ ע"ב).

בעבר נהגו להכין יין קפריסין המוזכר בגמרא. יין שהכינו מפרות הצלף. ויש הסבורים שמקצוע "קפר" היה לייצר יין קפריסין מפרות צלפים.