פסיפסים רומיים וביזנטיים עם סודות מדהימים: ריבוי עצי פרי באמצעות הרכבה

ריבוי עצי פרי באמצעות 'הרכבה' תיאורים בפסיפסים מהתקופה הביזנטית

לחצו כאן להורדת המאמר:

אביטל ענת, 2015, ריבוי עצי פרי באמצעות 'הרכבה' תיאורים בפסיפסים מהתקופה הביזנטית, קתדרה, גיליון 157, עמ' 33-52

תקציר
תיאורים של פעולות הגיזום וההרכבה מוצגים לעיתים קרובות בפסיפסים מן התקופה הביזנטית, מארץ ישראל ומחוצה לה. בהתבוננות ועיון מעמיקים צפות ועולות מסקנות הקשורות לרמה הגבוהה של השתקפות הריאלייה החקלאית בפסיפסים, והדיוק בהעברת הפרטים דרך האומנות החזותית. כמו כן מתבררת התאימות בין המידע החקלאי המפורט אצל סופרים יווניים ורומיים והמוזכר במקורות חז"ל, לבין התיאורים הללו. הרצון לרדת לשורשן של הסיבות אשר גרמו לנטייה לעיטור במוטיבים חקלאיים ריאליסטיים, מעלה מחשבות ותובנות מסקרנות. מאמר זה חושף לראשונה את קיומם של תיאורי הרכבה בעצי פרי מן הפסיפסים הביזנטיים בארץ ישראל, עם השוואות להופעת ההרכבה מאתרים מרחבי האימפריה.

הקדמה
תיאורים של פעולות הגיזום וההרכבה מוצגים לעיתים קרובות בפסיפסים מן התקופה הביזנטית, מארץ ישראל ומחוצה לה. בהתבוננות ועיון מעמיקים צפות ועולות מסקנות הקשורות לרמה הגבוהה של השתקפות הריאלייה החקלאית בפסיפסים, והדיוק בהעברת הפרטים דרך האומנות החזותית. כמו כן מתבררת התאימות בין המידע החקלאי המפורט אצל סופרים יווניים ורומיים והמוזכר במקורות חז"ל, לבין התיאורים הללו. הרצון לרדת לשורשן של הסיבות אשר גרמו לנטייה לעיטור במוטיבים חקלאיים ריאליסטיים, מעלה מחשבות ותובנות מסקרנות. מאמר זה חושף לראשונה ובצורה שיטתית את קיומם של תיאורי הרכבה בעצי פרי מן הפסיפסים הביזנטיים בארץ ישראל, עם השוואות להופעת ההרכבה מאתרים מרחבי האימפריה.
מבוא
ריבוי צמחים נעשה בשתי דרכים עיקריות: באמצעות זרעים (ריבוי מיני), ובאמצעות ריבוי וגטטיבי (אל-מיני). שיטת הריבוי מזרעים, על אף היותה פשוטה, אינה יעילה אלא במקרים מעטים, משום שזריעים (צמחים שנבטו מזרעים), נבדלים בתכונותיהם מצמח האם ואינם אחידים. הגנוטיפ של רוב הזנים של עצי הפרי הטרוזיגוטי מאוד, והתכונות המיוחדות לזן אינן נשמרות בעת הריבוי מזרעים. כלומר, קיימת אפשרות שבדור הבנים, אשר ינבטו מן הזרעים, תתגלנה תכונות לא רצויות, אשר לא באו לביטוי בדור ההורים. מסיבות אלו על מגדל עצי הפרי להשתמש, על פי רוב, בריבוי וגטטיבי המבטיח הישארות תכונות רצויות, הזהות לתכונות צמח האם. ריבוי וגטטיבי יכול להיעשות על ידי השרשתם באדמה של חלקים מצמח האם (ייחורים) או באמצעות הברכה. בשיטות אלו הצליחו, באלף הרביעי או השלישי לפסה"נ, להרבות תאנה, גפן, רימון וזית, שייחוריהם משרישים היטב, ואת התמר הירבו מחוטרים צעירים. גם ההרכבה היא טכניקה לריבוי וגטטיבי. בשיטה מתוחכמת זו מחברים חלקים של שני צמחים, באופן שהם מתאחים וגדלים כצמח אחד. החלק העליון, שיהווה את נוף העץ, הוא הרוכב (Scion). והחלק התחתון, שיהווה את מערכת השורשים (ועל פי רוב חלק מהגזע) הוא הכנה (Rootstock). למשל, ב'הרכבת ראש' (crown grafting) (איור 1) משתמשים ברוכב אחד או בכמה רוכבים, אותם מרכיבים על ראש גדום של הכנה, וב'הרכבת צד' (side grafting) מרכיבים רוכב או כמה רוכבים על צידו של ענף או גזע של הכנה (איור 2).

הצורך בריבוי באמצעות הרכבה נובע מכמה סיבות:
• הצורך בריבוי קלונים, שלא ניתן להרבות בדרכים וגטטיביות אחרות.
• עצים מורכבים מניבים פירות גם בהיותם צעירים, משום שרוכב שנילקח מעץ בוגר, שומר על תכונותיו הבוגרות לאחר הרכבתו, אפילו על כנה צעירה. כך החקלאי לא צריך להמתין במשך שנים עד לסיום השלב היובנילי (שלב נעורים, juvenile), בו העצים לא מפתחים פרחים ופירות.
• ההרכבה עונה גם על הצורך להפיק יתרונות מתכונותיהן של כנות מסוימות. למשל, עמידות הכנות לתנאי קרקע קשים, כגון קרקע כבדה ולחה, ועמידות למחלות ומזיקי קרקע שונים. בנוסף לכך, כנות מסויימות מגלות יכולת לוויסות גידול העץ או מגלות השפעה ברורה על גודל הפירות ואיכותם.

סקירה היסטורית וספרות קדומה: הרכבה בעצי פרי

מניחים שטכניקת ההרכבה פותחה במרכז אסיה בטווח הזמן שבין סוף האלף השלישי לבין האלף הראשון לפסה"נ, אך טרם הוברר היכן ומתי בדיוק. השימוש בטכניקת ההרכבה תרם להאצת תהליך הביות של עצי פרי, וכלל כניסה של מגוון עצים מהשלב השני של הביות. למשל, עצים ממשפחת הוורדיים, אשר קודם לכן, כתוצאה מריבוי מזריעים בלבד הניבו פירות בלתי צפויים באיכותם, מתיקותם וגודלם. השימוש בהרכבה גם האיץ את המעבר של עצי פרי מתורבתים ממרכז אסיה לאירופה, באמצעות היוונים והרומאים, אשר הפיצו את הטכניקה ושיכללו אותה.
יש המציינים כתב סיני קדום המזכיר הרכבה של הדרים מסוף האלף השלישי, אך יש המתנגדים לזיהוי זה, בטענה שהביטוי המוזכר: 'mulianli', מתאר הרכבה ספונטאנית ולא הרכבה מעשה ידי אדם. חוקרים אחרים מצביעים על איזכור להרכבה של גפנים מלוח בכתב היתדות, המתוארך לשנת 1800 לפסה"נ. החולקים על כך מפרשים את הכתוב עם העברת ייחורים ממקום למקום ולא עם הרכבה, עוד הם טוענים שריבוי גפנים מסורתי במזרח התיכון נעשה באמצעות ייחורים והברכה ולא באמצעות הרכבה. בספר ירמיהו נכתב: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת; וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" (פרק ב', כ"א). האלשיך והמלבי"ם כתבו שהפיכת גפן השורק לנוכריה מעידה על הרכבה של שתי זמורות מגפן נוכריה (מזן ירוד) על גפן איכותית, בדומה להרכבת זמורות גפן בעצי יער המורידים מערכן. בלשון המקרא ה'סור' הוא ענף פגום, או ענף שהשתנה לרעה, סרח, סטה ובגד. אפשר, אם כן, שאותו חקלאי מקראי נטע גפן שורק, איכותית, והרכיב עליה רוכבים מגפן נוכריה, ירודה, כפי שהסבירו האלשיך והמלבי"ם, אולם ייתכן אף שהוא נטע גפן נוכריה והרכיב עליה רוכבים של גפן שורקה, משובחת, והכנה הצמיחה ענפים לא רצויים, שהם 'סורי הגפן נוכריה'. כיום המונח 'סורים', משמש לכינויים של הענפים בלתי רצויים הצומחים פעמים רבות מגזע הכנה או משורשיה, והחקלאים עמלים קשות לבערם. אם פירושים אלו נכונים, אפשר להסיק שכבר בתקופת הבית הראשון ערכו הרכבות בעצי פרי, והבחינו בין ענפים לא רצויים הגדלים מן הכנה (הנוכריים, הזרים), לבין הענפים הרצויים שצומחים מן הרוכבים ומניבים הפירות המשובחים. טקסט סיני, המתוארך לשנת 139 לפסה"נ, מזכיר הרכבה של תפוז על שיח לימון קוצני (עץ המשמש עד ימינו ככנה לריבוי הדרים), ומתקופה זו קיים תיעוד להרכבה גם בכתבים הקלאסיים.
לפי כמות האזכורים ותשומת הלב המרובה שלה זכתה פעולת ההרכבה בספרות הקלאסית, עולה שהייתה לה חשיבות מרובה, וגם נערכו שינויים כדי לשבח השיטה, בשל הצורך לשימור תכונות של פירות אשר נמצאו איכותיים. עצי הפרי שהתאימו ביותר להרכבה, השכיחים במיוחד והמוזכרים בספרות הקלאסית היו: אגס, תפוח, גפן, תאנה, רימון, חבוש, דובדבן וזית. כבר בטקסט המיוחס לחסידים של היפוקרטס, מן המאה החמישית לפסה"נ (424 לפסה"נ), מוזכרת פעולת ההרכבה, וניתן להתרשם שהטכניקה כבר הייתה מוכרת היטב בזמנם. תאופרסטוס (287-371 לפסה"נ) תיאר ריבוי ירוד מזרעים בתאנה, באגס, בתפוח ובגפן, וכמוצא לשיפור הריבוי, הוא תיאר את אופן הכנת ייחורים לנטיעה ואת פעולות הרכבה באגס, בתפוח ובגפן. גם קאטו (148-234 לפסה"נ) העביר הוראות מפורטות לבחירת ענף שישמש כרוכב והכנתו להרכבה בעצי זית, תאנה, אגס ותפוח, באמצעות ה'רכבת סדק' (cleft grafting) ו'הרכבת צד' (side grafting). וארו (27-167 לפסה"נ) הסביר שלא ניתן לערוך הרכבה בין עצים ממשפחות רחוקות כגון, אגס על אלון, בעוד שניתן להרכיב אגס על תפוח. הוא ציין, שבכל מקרה איכות הפירות תעלה לאחר הרכבה על עץ מתורבת לעומת הרכבה על עץ בר. וארו תיאר שיטה, שלדבריו פותחה לאחרונה בזמנו, אשר בה מחדדים הרוכב עם סכין חדה משני צדדיו ונועצים אותו לתוך הכנה. וירגיליוס (19-70 לפסה"נ) הזכיר את אגס הקרוסטומינה והאגס הסורי כעצים מאותו המין בנושא ההרכבה. קולומלה (70-4 לסה"נ) ייעץ לטעת עצי תאנה, אגס ותפוח, ורק כעבור שנתיים להרכיבם, אם יתברר שאינם עצים המניבים פירות איכותיים. הוא הסביר שלאחר ההרכבה קושרים המקום בענפי אולמוס או ערבה, מורחים בחימר עם מוץ ועוטפים עם טחב, כדי שגשם לא יחדור לפצע. פליניוס (79-23 לסה"נ) תיאר 'הרכבת תחיבה' (bark grafting) בה מכינים את הכנה באמצעות ניסור הגזע, ותחיבת הרוכב שהוחלק באמצעות סכין הגיזום ('pruning-knife') אל בין הקליפה והליבה. פליניוס גם הסביר שדורות מאוחרים יותר פיתחו השיטה ותחבו הרוכב בליבה, ויותר מאוחר תחבו עד שישה רוכבים על כנה אחת.
חז"ל, כדרכם, התייחסו אל הפעולות החקלאיות על פי אמות המידה של ההלכה, והם התייחסו אל ההרכבה בדיוניהם בנושאי הכלאיים, הדנים בעירוב של מיני צומח אלו באלו. חז"ל מנו צמחים שמותר להכליאם או להרכיבם אלו באלו, ואחרים שאסורים. מתוך דבריהם ניכר שפעולות ההרכבה והנטיעה של צמח אחד בצמח אחר היו נפוצות, גם בצורות שאינן נוהגות כיום בחקלאות המודרנית. למשל, "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה, אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן" (משנה כלאיים, פ"א ,ח'). חז"ל אסרו על הרכבה של צמחים מסויימים, למשל, "התפוח והחזרר, הפרסקין והשקדים, והשיזפין והרימין אף על פי שדומים זה לזה - כלאיים זה בזה" (משנה כלאיים, פ"א, ד'). הם התירו מינים קרובים הראויים להרכבה אלו באלו, למשל, "האגסים והקרוסטמילין והפרישים והעוזררים אינם כלאים זה בזה" (משנה כלאיים, פ"א, ד'). למרות שחלק מצורות הרכבה אלו לא נהוגות כיום בחקלאות המודרנית, הן עדיין מתקיימות באזורים בהם נוהגת חקלאות מסורתית, ובהן מרכיבים אף בימינו רוכבים של עצי פרי על כנות של עצי בר. למשל, הרכבה של תפוח על גבי כנה של אשחר (Rhamnus lycioides subsp. graeca), הגדל בר בקורינתוס, יוון (איור 3).
סקירת פסיפסים מרחבי האימפריה הביזנטית
פעילות של הרכבה בעצי פרי מתוארת בפירוט בין תיאורי עונת האביב מפסיפס לוח השנה החקלאי של סיינט-רומן-א-גל (Saint-Romain-en-Gal) מצרפת, המתוארך לתחילת המאה השלישית. בעיטור זה, היחיד במינו, מתוארים שני פועלים העסוקים ב'הרכבת צד' של רוכבים על גזעים של עצים בוגרים. שניהם אוחזים את גזע הכנה ביד שמאל ועסוקים בתחיבת הרוכבים בידם הימנית (איור 4). ניכר שמיקום ההרכבה על הכנה נעשה מול גובה מותני הפועלים, וגובה זה תואם את גובה ההרכבה על גזעים המתוארים גם בפסיפסים נוספים.
מספר גדול של עצי פרי הנושאים פירות נאים מוצגים על גבי רצפות פסיפס מכנסיות ביזנטיות בעבר הירדן המזרחי. חלק מעצי הפרי הללו, כנראה, מעוצבים כעצים שעברו הרכבה, הניכרים באמצעות כמה מאפיינים החוזרים על עצמם: נקודת חיתוך חריפה בקו ישר או אלכסוני על הגזע המרכזי וצימוח ענפים 'חורגים' מאזור החיתוך, צבעם של הענפים ה'חורגים' לרוב שונה והם דקים באופן בולט, וניכר שהגזע עבר חיתוך ונעשה חיבור מלאכותי של ענפים אשר לא גדלו באופן אורגני מהגזע. למשל, בפסיפס קפלת הדיאקוניקון הקדומה ((The Old Diakonikon מהר נבו, המתוארך לשנת 530 לסה"נ, מעוצבים עצים וביניהם סצנות הגנה של לוחמים מול חיות טרף (איור 5). שני העצים הקיצוניים מימין ומשמאל הינם אגס ורימון, לשני עצים אלו גזע כנה מעוקם וקטום באלכסון. על הגזע מורכב רוכב יחיד היוצר את נוף העץ הנושא את הפירות. כנראה שמתוארות כאן 'הרכבת צד' או 'הרכבת אלכסון' (slice grafting), בה מחברים הרוכב והכנה לאורך חתך אלכסוני תואם בין שניהם. העיטורים מלמדים על כך שכבר בעת העתיקה הכירו השיטות. שני העצים המרכזיים המעוצבים בין האריה לאדם הינם עצי אורן הצנובר (Pinus pinea), הם קטנים יותר (קוטנם מיועד לתאר את המרחק שלהם מן הסצנה, באופק ההתרחשות) וצמיחת שלושת הענפים נושאי הנוף מהגזע המרכזי נראית טבעית, חסרת הפרעה וללא הרכבה. בספין זה ניכר שיוצרי הפסיפס הבדילו בצורה מכוונת בין גזע שעבר הרכבה לגזע שלא עבר הרכבה. בספין נוסף מאותה הרצפה מעוצבים עצי פרי בוגרים נוספים ובינותיהם מאויירים אדם וצאן. לארבעת העצים השמאליים גזע כנה כפוף וגדום. על צדם השמאלי העליון של גזעי הכנה הורכבו שלושה ענפים רוכבים נושאי פירות בשיטת 'הרכבת צד' (איור 6). בניגוד לארבעת העצים השמאליים, ענפיו של העץ הימני ביותר, שהוא עץ אגס, בוקעים מן הגזע ללא גיזום או הרכבה. בספין זה ניתן לראות שיוצרי הפסיפס הבחינו בין שני סוגי תיאורים שונים של עצים: עצים מורכבים ועצים שלא עברו הרכבה. מדבריו של קולומלה עולה שבעת העתיקה לא הרכיבו העצים מלכתחילה, אלא, זרעו העץ, המתינו כשנתיים להנבת הפרי, ובחנו אילו פירות הוא הניב. אם הפירות היו טובים היו מותירים העץ להמשך צמיחה טבעית, ואם הפירות לא היו טובים דיים, היו מרכיבים אותו. ייתכן שעץ אגס זה הניב פירות טובים דיים גם ללא הרכבה, או שהוא עץ שנותר עדיין לבדיקת איכות פירותיו טרם הרכבה. מכל מקום, ניתן להתרשם שיוצרי הפסיפס הבדילו היטב בין עץ מורכב לבין עץ שאיננו מורכב, ואף בחרו להעביר המסר באמצעות התיאורים השונים. עיטורים של עצים מורכבים בסגנון דומה חוזרים על עצמם בוואריאציות שונות באתרים נוספים מעבר הירדן. בעיטורים אלו נראים עצי פרי שגזע הכנה עבר גידום ועל צידה העליון הורכבו שלושה עד חמישה ענפים רוכבים זהים היוצרים את הנוף נושא הפירות. פעמים רבות גם אויירי אותם הענפים ה'סורים' הבוקעים מבסיס גזע הכנה. למשל, רצפת הקפלה העליונה 'הכומר יוחנן' (Priest John) מהר נבו המתוארכת לשנת 565 לסה"נ (איור 7), ובדוגמאות נוספות.
לעיתים נוהגים להרכיב ענף יחיד על הכנה, ובמקרים של חוסר התאמה מושלמת בין קוטר הכנה וקוטר הרוכב נוצרת הצרה או הרחבה לאחר האיחוי לאורך הגזע (איור 8). ייתכן וחוסר התאמה כזה, היוצר צורת "בקבוק", מאויר ברצפת קפלת הטבילה החדשה (New Baptistery) מהר נבו, המתוארכת לשנת 597 לסה"נ. בעיטור זה נראים עצי אגס ורימון, שמחלקם העליון של הגזעים בוקעים ארבעה או חמישה ענפי נוף זהים, והגזע מוצר פעם אחת או פעמיים (איור 9).
בכל הפסיפסים שנסקרו למעלה, וברבים אחרים מעבר הירדן המזרחי, ניכרת תופעה של צמיחת ה'סורים', הענפים הלא רצויים הצומחים מבסיס גזע הכנה. ענפים לא רצויים אלו בדרך כלל לא מצמיחים פירות, כפי שניתן לתופעה ביטוי בפסיפסים רבים, ולא ניתן לזהות את מינם.
משני עברי ארוס כצייד מפסיפס בית דיוניסוס מפאפוס, קפריסין, המתוארך לתחילת המאה החמישית, מעוצבים עצים אשר להם שני ענפים ראשיים שצמחו מהגזע הראשי. שני הענפים הללו נגדמו ועל הענף השמאלי נראים שלושה רוכבים זהים, הנושאים עלווה רעננה (איור 10). ההבדל בין צבעי הגדם החום לצבעי הענפים נושאי העלווה האפרפרה בולט, ויכול לרמז על שילוב של שני צמחים. כמו כן ניכר שהענפים הצעירים לא גדלים באופן טבעי מן הגדם החתוך באופן חד. ייתכן שיוצר הפסיפס העביר תמונה ריאליסטית של ענפים רוכבים צעירים השונים במהותם מגדם הכנה והגדלים עליו בצורה מלאכותית.
בפסיפסי צפון אפריקה ניתן למצוא תיאורים אחדים של הרכבה בעצי פרי. למשל, ברקע הסצנה של דיאנה בעת צייד מפסיפס "דיאנה הציידת" מ"בית דיאנה", אוטיקה (Utica), טוניסיה, המתוארך למאה השנייה. בפסיפס זה מעוצב עץ שעליו הרחבים והמוארכים מלמדים על היותו עץ פרי, ונראה שזהו תיאור של עץ ערמון (Castanea sativa), שעבר 'הרכבת צד'. גזע הכנה של העץ גדום וענף אשר צימח את כל נוף העץ הורכב על חלקה התחתון והשמאלי. הרכבת עצי ערמון ידועה כבר מן הספרות הרומית ומוזכרת למשל, בכתבי וירגיליוס. בפסיפס האולם של כנסיית קאסר-אל-ליביה (Qasr-el-Libya) מקירנאיקה שבצפון-מזרח לוב הרומית, המתוארך למאה השישית ולזמנו של יוסטיניאנוס, מעוצבים ספינים רבועים ובהם דמויות אדם על רקע נוף של עצי פרי שכנראה עברו הרכבה. למשל, משני עבריה של הדמות הנשית 'קטיסיס' (KTICIC), מעוצבים שני עצי פרי נושאי פרחים אדומים, כנראה פריחת הרימון. לעץ הימני שני גדמים על הגזע, ומביניהם פורץ ענף מסועף נושא עלווה ופרחים. העץ השמאלי קטן, גזעו רחב בבסיסו ודק בחלקו העליון. גם ממנו פורץ ענף הנושא עלווה ופרחים. ההבדל בין הגזע לענפים נושאי העלים בולט, וניכר שהם עוצבו במיוחד באופן שונה. בפנל נוסף מקאסר-אל-ליביה, משמאל לדמות הנשית 'קוסמסיס' (KOCMHCIC), מעוצב עץ פרי שעל גזעו שני ענפים קטומים ומביניהם פורץ ענף עשיר עלווה של עלים רחבים. בפסיפס 'אחוזת האדון יוליוס' (Lord Julius Estate) מקרתגו, המתוארך למאות רביעית-חמישית לסה"נ, בחלק השמאלי העליון של השטיח, המתאר את עונת החורף, מעוצב עץ ערמון. מימין לגזע מתואר ילד המנקף פירות, ומשמאלו מתואר ילד נוסף האוסף הפירות אל דלי או סל (איור 11). גזע העץ טופל בגידום ענפים ועליהם הורכבו, כנראה, ענפים הנושאים כעת פירות. ענפי הרוכבים ניכרים בשונות צבעם מצבעה של הכנה, דבר היכול, כאמור, ללמד על מיזוג של שני צמחים. עצים נוספים הנראים על גבי אותה הרצפה, מעוצבים בצמיחה טבעית וללא גיזום והרכבה, בניגוד לתיאור עץ הערמון הגזום והמורכב. שוני זה בתיאורי העצים יכול ללמד על כישוריהם וכוונותיהם של יוצרי הפסיפס, ומשקף התבוננות מעמיקה בטבע הסובב, היכרות קרובה עם החקלאות המקומית, ויכולת הבחנה טובה בין תיאורי עצים שונים.

סקירת פסיפסים מארץ ישראל: הרכבה בעצי פרי

בפסיפסים מארץ ישראל אפשר להתרשם מתיאורים שיכולים להתייחס אל פעולת ההרכבה, והם מזכירים את העיצובים מאומנות המרחב הסובב את ישראל. שני פסיפסים מתוארכים לתחילת התקופה הביזנטית הם בית חג הנילוס מציפורי והמבנה משייח' זוויד, ושני פסיפסים נוספים בני המאה השישית הם בית כנסת בית אלפא וכנסיית כיסופים. בחינת הפריסה הגיאוגרפית של ארבעת הפסיפסים הללו מגלה ששניים מצויים בגליל התחתון ושניים בנגב המערבי וחוף צפון סיני. ניתן לראות דמיון בעיצוב בין הפסיפסים הקרובים גיאוגרפית יתרה על הדמיון בין הפסיפסים בני אותו הזמן. בנוסף לכך, מסתבר שההרכבה מתוארת בעיקר בפסיפסים שאיכותם והרזולוציה שלהם גבוהות. עובדה זו יכולה להיות מובנת גם באופן אינטואיטיבי, משום שבאופן אופטימלי, איכותם של הפסיפסים נגזרה באופן ישיר מן התקציב שהוקצה לביצוע היצירה. משום כך אפשר להניח ככל שהתקציב עלה, כך עלתה רמתם המקצועית של האמנים היוצרים, קטנו האבנים, רבו צבעיהם וגוני הביניים שלהם, ורבו הפרטים שתוארו באמצעות ציור הפסיפס (כלומר גדלה הרזולוציה).
בפסיפס בית חג הנילוס מציפורי, באחד מחדרי האגף המזרחי של המבנה, מתוארים שני ציידים וביניהם עץ (איור 12). בחלקו העליון של גזע העץ שני גדמים שעליהם הורכבו ענפים צפופי עלים רחבים, הרעופים אלו על אלו. המבנה הרחב של העלים וסידורם על הענף מלמד על היותם ענפי עץ תפוח (איור 13). הענף המורכב שונה בצבעיו מענף הכנה, ופס הגיזום של הכנה ניכר בצורה חדה. בנוסף לכך הכנה מתוארת באמצעות שני גונים ברורים, אדום-בורדו וחום-כתום. יתכן שגיוון זה מרמז על החיתוך שנוצר להחדרת הרוכב, ומתוארת כאן 'הרכבת יתד אלכסונית' ((side-tongued grafting. עיצוב דומה של עץ פרי שעבר גיזום וכנראה גם הרכבה מעוצב בפסיפס בית הכנסת של ציפורי בסצנת עקדת יצחק (איור 14). פסיפס הזה בוצע בהשראת מוטיבים מבית חג הנילוס, וניכר שגם עיצוב העץ הועתק במידה מרובה כולל אזורי הגיזום וההרכבה.
גם בספין הסצנה של עקדת יצחק מפסיפס בית כנסת בית אלפא, מעוצב עץ רחב עלים אליו נקשר האיל (איור 15). בחלקו התחתון של גזע העץ שני גדמים. חלקו העליון מתפצל לשני ענפים שנגדמו וכנראה הורכבו מחדש באמצעות ענפים שצימחו עלווה עשירה. השוואות של אלמנטים אחדים מפסיפס בית כנסת בית אלפא לאלו מבית כנסת ציפורי, מעלות את האפשרות שפסיפס בית אלפא יוצר בהשראת העיצוב מציפורי. רמת הביצוע האומנותי בבית כנסת בית אלפא נמוכה, ולכן עיצוב העץ מגושם. עם זאת, חרף מגבלותיהם של היוצרים, ניכר שיש שוני בין הגזע לענפים, והגידול של הענפים הפורצים מן הגזע איננו רציף.
ברקע סצנת המיתוס של היפוליטוס ופדרה מפסיפס שייח' זוויד, מעוטרים שלושה עצי פרי שעברו טיפול בגיזום ואולי גם בהרכבה. העץ השמאלי שהוא, כנראה תאנה, עבר גיזום, וחלק מן הענפים אף עברו הרכבה. חלקו העליון של הגזע גם נגדע, והורכב עליו ענף חדש שהספיק כבר להתפתח. אזור הגידום וההרכבה ניכר באמצעות צבעים שונים של הענפים. גזע הכנה מעוצב באמצעות אבנים בגונים חומים, והענף הרוכב בגונים אפורים-שחורים. בין רגליו של היפוליטוס מעוטר עץ תאנה צעיר שגזעו נגדם, והוא עבר הרכבה באמצעות שלושה רוכבים. גם העץ שבשמאל הסצנה עבר גידום בכל ענפיו, ובחלקו העליון של הגזע נתחב ענף נושא עלים מוארכים שצבעם אפור-שחור. עלים אלו שונים באופן ניכר מן הגזע החום, וכנראה שגם עץ זה מתואר לאחר הרכבה.
בפסיפס כנסיית כיסופים נראים התיאורים המרשימים, המדוייקים והמשכנעים ביותר של הרכבה. במרכזו של ספין רבוע מתוארים לוחם הנאבק בדוב ושני עצי הפרי משני עברי הסצנה (איור 16 למעלה). מימין לסצנה מתואר עץ אגס שגזעו עבר גידום. חלקו העליון של הגדם מעוצב ממבט-על. על צדו הימני של הגדם הורכבו שלושה רוכבים בהרכבת ראש בשיטת 'הרכבת תחיבה' או 'הרכבה בחריץ' (bark grafting). הרוכבים נושאים עלים ירוקים ואגסים גדולים. משמאל לסצנת הלוחמה בדוב, מוצג גם עץ תפוח שעבר 'הרכבה בחריץ' על כנה גדומה המעוצבת ממבט-צד. שלושה רוכבים צעירים וזהים הורכבו על הכנה הגדומה. בספין רבוע נוסף מוצגת סצנה של פרש התוקף נמר. מימין לסצנה נראה עץ רימונים שעבר הרכבה באמצעות שלושה רוכבים. אזור הגידום עבר ריפוי, איחוי והחלמה מפעולת הניסור (איור 17). תיאורים דומים מאוד מוצגים בפסיפס כנסיית יוחנן המטביל (The Church of St. John the Baptist), מגרסה שבעבר הירדן המזרחי (איור 18, איור 19). פסיפס זה מתוארך לשנת 531 לסה"נ, והוא קדום לכנסיית כיסופים. העצים מתוארים בסביבה של בנייה עירונית, לצד בתים מפוארים. בצידם הימני של הגדמים הורכבו שלושה או ארבעה רוכבים הנושאים פירות נאים.
בספין נוסף מכנסיית כיסופים מעוצב עץ ומשני צדדיו כבשים. בחלקו העליון של גזע העץ חיתוך אלכסוני מדויק וחלק. מעל לחתך נראה שהורכבו ענפים הנושאים עלים רחבים צפופים. ייתכן וכאן מתוארת 'הרכבת אלכסון' מהשלב שבו טרם צמחו הפירות על הרוכבים (איור 16 למטה). אפשר להציע שבכל התיאורים הללו היוצרים הציגו באמצעות פסיפס כנסיית כיסופים רצף של פעילות חקלאית שנערכה במטעים צעירים, אשר כללה גידום הגזע המרכזי, הרכבה וצימוח של רוכבים צעירים ואיכותיים הנושאים פירות גדולים ונאים. אפשר להתרשם גם מתיאורים של הגלדה וריפוי של אזורי הגידום וההרכבה.

סיכום ומסקנות: הרכבה בעצי פרי בפסיפסים רומיים וביזנטיים

חקלאיי התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית ביצעו הרכבה על מגוון של מיני עצי פרי. העצים המורכבים השכיחים ביותר בעיטורי הפסיפסים מרחבי האימפריה היו: תפוח, רימון, אגס, תאנה וערמון. שבעה עצי פרי שעברו הרכבה מעוצבים בארבעה פסיפסים מארץ ישראל (טבלה 1). מיעוטם (38%) שייכים למינים מסורתיים, ומרביתם (63%) שייכים למשפחת הוורדיים (תרשים 1). עצים השייכים למינים המסורתיים, התאנה והרימון, נכנסו לתרבות בשלב הביות הקדום בתקופת הברונזה, בעוד שהעצים ממשפחת הוורדיים, התפוח והאגס, נכנסו לתרבות בשלב הביות השני בתקופה הרומית, ולאחר פיתוח שיטת ההרכבה.
ניכר שיוצרי הפסיפסים היו בעלי היכרות טובה וקרובה עם הטבע ועם הריאלייה החקלאית. הם הציגו תיאורים נטורליסטיים, המתארים בדיוק מרשים את מגוון עצי הפרי ואת שגרת הפעילות החקלאית. כך למשל, מרבית תיאורי ההרכבה מן הפסיפסים משקפים הרכבה על עצים בוגרים, וגובה הכנות מגיע לגובה מותני אדם או גבוה מכך. זאת בהתאמה לשיטות ההרכבה שנהגו בעת העתיקה - בהן הרכיבו רוכבים שהניבו פירות טובים על עצי בר בוגרים, או שהרכיבו עצי פרי בוגרים שהניבו פירות ירודים, לאחר שהתגלה צורך לשפר תנובתם באמצעות ההרכבה.
היוצרים הצליחו להעביר מסר נאמן למציאות, ואף השכילו לתאר מגוון גדול של ביטויים חזותיים מפעולת ההרכבה ותוצאותיה: עץ שעבר הרכבה לאחרונה ומקום הניסור של הגדם חד, עץ שעבר הרכבה ומקום הניסור הספיק להגליד ונראה מעוגל, 'הרכבת יתד אלכסונית' של רוכב יחיד על הכנה, 'הרכבה בחריץ' של כמה רוכבים על הכנה, 'הרכבת צד', 'הרכבת אלכסון', רוכבים המניבים פירות נאים, רוכבים צעירים נושאי עלווה וללא פירות, הרכבה על ענפי המשנה של הכנה, צימוח של 'סורים' מבסיס הכנה, תיאור השוני בין ענפי הרוכב מניבי הפרי לבין ענפי ה'סורים' נטולי הפירות ושוני העלים, תיאור גיזום של ענפים לא רצויים הצומחים מן הכנה, עיצוב שונה של צבעי ענפי הכנה והרוכבים כדי ליצור הבחנה ביניהם.
פעולת ההרכבה נקלטה בעיני יוצרי הפסיפסים בתפרוסת גיאוגרפית רחבה: צפון אפריקה, צרפת, קפריסין, ארץ ישראל ועבר הירדן. ניכר שיוצרי הפסיפסים ומזמיני העבודה אף ביקשו לתעד את ההתפעלות שלהם מהישגי הפעילות האגרו-טכנולוגית המתקדמת שנקטו החקלאים בזמנם, ומראה המטעים ה'מודרניים', הגזומים והמורכבים הרשים אותם. נראה שפעולת ההרכבה הייתה נפוצה ושגרתית מאוד במטעי התקופה, והעצים המורכבים אשר שולבו בסצנות פסטוראליות, שיקפו נאמנה את הריאליה החקלאית המקומית.
ביטויים אלו של יכולות האדם להשתלט על הטבע משמשים כמסר מכוון המועבר אל הצופים באמצעות הפסיפסים. למשל, פרסום יכולות ההגנה והפיתוח החקלאי המובטחים למתפללים ולמאמינים באל, במקרים של תיאורים על גבי רצפות של כנסיות ובתי כנסת. תפקידם של העיטורים הוא גם ראוותני ותיעודי בדומה להצגת תמונות לראווה ולתיעוד באמצעות המרשתת, ברשתות החברתיות כיום. למשל, הצגת יכולות אגרו-טכנולוגיות מפותחות ממטעיהם של בעלי אחוזות עשירים, באמצעות עיטורי הפסיפסים בחדרי האירוח של ווילות פרטיות.
המידע העולה מן הפסיפסים משתלב היטב עם הנתונים מן הכתובים, ומלמד על כך שההרכבה הייתה רווחת ומצוייה מאוד בקרב חקלאיי התקופה, ושהיוצרים תפשו פעולה זו כראויה לביטוי נרחב. יוצרי הפסיפסים השכילו בתבונתם הרבה ליצור פסיפסים מתוחכמים, המעבירים מסר ברור המשקף עושר, שיגשוג ופיתוח חקלאי מתקדם ומותירים רושם עז על המתבונן ומקסימים את עין הצופה עד ימינו.

טיולים מומלצים בעקבות פסיפסים בארץ ישראל:

• • פסיפס הציפורים בקיסריה
  • בית הכנסת של עין גדי
  • בית הכנסת בית אלפא
  • בית הכנסת חמת טבריה
  • גן לאומי העיר העתיקה של קיסריה- אוצרות פסיפסים מתגלים מתוך האדמה
  • גן לאומי ציפורי העתיקה: בירת הפסיפסים הצפונית של הגליל
  • גן לאומי ממשית
  • פסיפס שקמונה בטיילת הכט לאורך חוף הים בחיפה
  • חורבת בית לויה בשפלת יהודה (זהירות! שטח אש)
  • פסיפס כנסיית דומינוס פלוויט בהר הזיתים בירושלים
  • מוזיאון רוקפלר
  • מוזיאון ישראל המחודש
  • המוזיאון הימי בחיפה