גן לאומי בית גוברין-מרשה: מערת פעמון, קולומבריום, מערת קבורה צידונית, מערכות ועולם תת קרקעי מסתורי בשפלה

תולדות תל מרשה ובית גוברין בקצרה

בחלקו הגבוה ביותר של הגן הלאומי בית גוברין נמצא תל מרשה הקדום (אליו תעלו רק אם אתם רוצים לערוך תצפית מהממת לכל עבר) היה גרעין העיר הקדומה החשובה מהתקופה הישראלית הקדומה. מרשה ואדוריים מוזכרות כבר במקרא בהקשר לביצורי רחבעם (דברי הימים ב', פרק י"א): "וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. וַיִּבֶן אֶת בֵּית-לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם, וְאֶת תְּקוֹעַ. וְאֶת בֵּית-צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ, וְאֶת עֲדֻלָּם. וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה, וְאֶת זִיף. וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ, וְאֶת עֲזֵקָה. וְאֶת צָרְעָה, וְאֶת אַיָּלוֹן, וְאֶת חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן".

העיר מרשה הייתה מיושבת ברציפות עד לתקופה ההלניסטית המאוחרת. בדומה למה שקרה בתילים נוספים בארץ ישראל, בתקופה הרומית, במאה הראשונה לפסה"נ, ניטשה ההתיישבות בתל ועברו להתיישב סמוך אליו ומסביבו.

העיר הרומית הגדולה שהתבססה ליד התל נקראה בית גוברין ובהמשך קיבלה שם: אליוטרופוליס, העיר של בני החורין. בית גוברין הייתה מיושבת גם בתקופה הביזנטית, ובתקופה הצלבנית הוקם על חורבותיה ביצור צלבני.

מרשה בתקופת החשמונאים

פרק היסטורי מעניין ביותר עבר על העיר מרשה בתקופת השלטון של הנשיאים והמלכים מבית חשמונאי. בימיו של יוחנן הורקנוס הראשון העיר עוברת שינוי דתי קיצוני. ומעשה שהיה, כך היה. יוחנן הורקנוס, היה נשיא יהודה וכהן גדול בין השנים 134 לפני הספירה ועד לשנת 104 לספירה. יוחנן היה בנו של שמעון החשמונאי ונכדו של מתיתיהו החשמונאי הכהן הגדול. בתקופת שלטונו, יוחנן הורקנוס הראשון הגדיל את ממלכת יהודה וביסס אותה באמצעות כיבושים רבים. הוא כבשאזורים נרחבים בשומרון, בגליל התחתון, בעבר הירדן המזרחי, שפלת יהודה והר חברון ומישור החוף הדרומי.

בספר קדמוניות היהודים שכתב יוסף בן מתיתיהו מסופרים כל אירועי הכיבושים. אחד מהפרקים המעניינים הוא כיבוש אדומאה. בשנת 112 לפני הספירה יצא יוחנן הורקנוס למסע כיבושים בארץ שנקראה אז: אידומאה. אזור זה היה מיושב על יד נוכרים שהגיעו לאזור דורות ספורים קודם לכן. מוצאם היה מאדום, ועל שמם האזור נקרא: אדומיאה. יוחנן כבש את שתי הערים המרכזיות: מרשה ודורה. לאחר כיבוש הערים ואזור הר חברון, יוחנן הורקנוס מאלץ את תושבי האזור האדומים להתגייר: "והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ רק אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים והללו קיבלו על עצמם את חוקי היהודים. ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים" (קדמוניות היהודים, י"ג, 258-257).

יוחנן הורקנוס מייהד את כל אזור אדומאה. התושבים מתגיירים, מלים עצמם, מקבלים את חוקי היהדות. הם כל כך השתוקקו להישאר במקומן שהסכימו לערוך ברית מילה ולקבל את חוקי היהדות, והפכו ליהודים לחלוטין.

סלעי קירטון

הסוד של הסיפור באזור השפלה הוא: סלעי קירטון. ולמה סוד? כי סלעי הקירטון הם אלו שאיפשרו את החציבה המורכבת והמסובכת שהותירה כלכך הרבה שרידים משמעותיים, בעיקר בתת-הקרקע, שהשתמרו בצורה מופלאה למעלה מ-2000 שנה!

סלעי הקירטון הם סלעי גיר רכים, שנוסחתם: CaCO3. הם שקעו בים איאוקני לעומק של כ-60 מטר. אחרי החשיפה של הקירטון לאוויר הוא החל להתבלות, וחלקו העליון התפתח למסלע גיר קשה, 'נארי', בעובי של 1-3 מטר. גםהאדמה המורבדת בעמקים בשפלת יהודה התפתחה מסלעי הנארי, ושמה 'רנדזינה' כהה או בהירה.

מסלע הקירטון נוח לחציבה של לבנים לבניין ולחציבה של בורות לשימושים רבים: בורות מים שאינם מחלחלים, מחסנים, בתי מלאכה ואזורים לפעילות חקלאית.