טיילת הבשורה בצפון הכינרת: כנסיות יפות, מעיינות ומפל הנסתר

מחפשים טיילת עם נופים מדהימים של הכינרת ואתרי ביקור נפלאים?

בקרו בצפון הכינרת, בטבחה שעל שפת הכינרת תגלו שתי כנסיות יפות, מעיינות ונופי כינרת של פעם

באזור זה בטווח קצר של הליכה תמצאו אתרים יפים וחשובים לביקור ולטיול: כנסיית הלחם והדגים, כנסיית הבכורה, מעיין איוב והמפל הנסתר.

פרטי מסלול הטיול בטיילת הבשורה בצפון הכינרת:

תחזית מזג האוויר לאזור הטיול באזור הכינרת:

 מפת מסלול נסיעה לכנסיית הלחם והדגים וטיילת הבשורה בצפון הכינרת:

עין שבע, טבחה (Tabgha)

הוא אזור בצפון-מערב הכינרת בו בקעו בעבר שבעה מעיינות, וכיום בוקעים באזור פחות מעיינות, וניתן לעקוב אחר זרימת המים רק של חלקם. באזור תמצאו את טיילת הבשורה מנגישה את האתרים לטיול ולביקור נוח. הטיילת הוכשרה לקראת שנת המילניום, שנת 2000, לקראת ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בארץ ישראל. מסלול הטיילת מתחיל בעין שבע ומסתיים בכפר נחום ואורכה הכללי כ-3 ק"מ, והוא עובר צמוד לכביש 97 מצפון לנופי הכינרת. הטיול הנינוח על טיילת הבשורה מעניק הצצה אל נופי הכינרת הקסומים ומאפשר כניסה וביקור, קצר או ארוך, באתרים חשובים לנוצרים, ליהודים ולדרוזים. שלוש כנסיות, חורבות קפלה קדומה, עיירה יהודית קדומה ובית כנסת יהודי עתיק, שורת מעיינות ומפל אחד.

פרטי מסלול הטיול ולאן מטיילים:

כאן מוצע מסלול מקוצר של 1 קילומטר בלבד

כנסיית הלחם והדגים – אשר שוקמה בשנת 1936 על ידי נזירים בנדיקטים והיא ניצבת על שרידי כנסייה ביזנטית קדומה ובה פסיפס מדהים, מסביב לכנסייה חצר קטנה ומטופחת.
עין נור- בריכת מים סגורה של מקורות ובה מצויי מין נדיר של הסרטן העיוור "סומית הגליל".
כנסיית הבכורה של פטרוס הקדוש מצוייה כ-300 מ' ממזרח ל"כנסיית הלחם והדגים", בחצר ירוקה ומטופחת, והיא שייכת לנזירים פרנציסקנים איטלקים. בחצר פלגי מים, גישה לחוף הכינרת ומבחר תמונות צבע המנציחות את הניסים והאירועים שנעשו על פי המוסרת הנוצרית לישוע ותלמידיו באתר.
מעיין איוב - מצוי מזרחית לכנסיית הבכורה.
המפל הנסתר - מצוי על שפת הכינרת, מתחת למרפסת "מעיין איוב".

רקע כללי על אזור טבחה- עין שבע וצפון הכינרת

מדבריו השבח של יוסף בן מתתיהו, בספרו 'מלחמת היהודים', על ים גינוסר ואזור כפר נחום, אפשר להיווכח שכבר בעת העתיקה נחשב האזור פורה ומשובח במיני העצים המרובים שהוא מגדל ובמבחר הדגים המצויים במימיה של הכינרת שם.

כנסיית הלחם והדגים

על פי המסורת הנוצרית בעין שבע נעשה על ידי ישוע 'נס הלחם והדגים', בו הוא הזין חמשת אלפים איש באמצעות חמש כיכרות לחם ושני דגים. במקום בו אירע הנס הוקמה במאה הרביעית לסה"נ כנסייה מרוצפת בפסיפס. הכנסיה עברה שיפוצים במחצית השנייה של המאה החמישית וממנה השתמר הפסיפס אותו ניתן לראות כיום. את הכנסייה חפרו ויעדו מדר א' ושניידר א' מ' בשנת 1932, ושוב נעשה בדיקה בידי רוזנטל ר' והרשקוביץ מ' בשנת 1980. הכנסיה היא מסוג בזיליקה ושטחה 475 מ"ר. הכנסייה מקודשת גם לדרוזים המאמינים בקדושתו של ישוע נוצרי.

נושאי הפסיפס של כנסיית הלחם והדגים:

לפני המזבח מתואר סל קלתוס המכיל, כמקובל, ארבע ככרות לחם, ושני דגים מצדדיו. שני שטיחים עיקריים מצויים בשני אגפי אולם הערב ובהם מתוארים מוטיבים נילוטיים, עופות מים וצמחי מים, נילומטר ומבנים אחדים. בין העמודים מתוארים בעלי חיים וצמחים.

הפסיפס ברחבת המזבח, "הלחם והדגים"- במרכז אזור מזבח הכנסייה, מעוצב קלתוס ובו ארבעה עצמים מעוגלים, ומשני צדדיו דגים. כמקובל, החפצים שבקלתוס מזוהים עם ארבע ככרות לחם המסומנות בצלב במרכזם. בפסיפס בן ימינו המצוי בכנסייה קיים קטע משוחזר בחלקו התחתון של הקלתוס, וכמעט כל גופו של הדג השמאלי. החלק המקורי העיקרי שנמצא בחפירה, ובו הקלתוס עם ארבע ככרות הלחם, משתייך לשלב השני של הכנסייה. כיום לא ניתן לדעת מה היה מתואר עם התקנת הרצפה המקורית. שניידר טען שהתיאור הנוכחי מסמל ללא ספק את "נס הלחם והדגים" שאירע באתר, למרות היותו שייך לפסיפס מהתקופה השנייה (אמצע המאה השישית), והותקן במהלך שיפוצים לאחר נזקים של רעידות אדמה שאירעו במאות החמישית והשישית. הוא הוסיף שלדעתו ללא ספק גם בשלב הראשון של הכנסייה (מהמאה הרביעית) היו מתוארים מוטיבים דומים. מכל מקום הוא לא מצא מקבילות לתיאור זה באתרים נוספים. אם אכן היו מתוארות כיכרות לחם בעיטור המקורי, הרי שזהו תיאור יחידאי, משום שבעיטורים הפלסטיים באומנות התקופה לא קיימים תיאורים של כיכרות לחם בקלתוס. בסלים מסוג זה היו אוספים פירות לנשיאה מהמטע והכרם, או שהיו עורמים בהם את הפירות לראווה ולתצוגה. כרגיל בפסיפסי התקופה, כיכרות לחם אינן נתונות בסלי נצרים קלועים, אלא נתונות על גבי קערות, מגשים או כלים אחרים. למעט הופעה אחת בציור קיר מפומפיי, מהמאה השנייה לפסה"נ, בו מתוארת מאפיית לחם- בצד השמאלי של הציור נראה סל קורביס בעל שתי ידיות ובו מונחות לחמניות קטנות ומעוגלות, המיועדות למכירה או לנשיאה מהחנות אל הבית. בחנות זו מוצגות למכירה גם ככרות לחם גדולות ועגולות המחורצות מהמרכז החוצה, כפרוסות עוגה, כמו אלו הנראות בפסיפס המזנון מאנטיוכיה העגולות והמחורצות מהמרכז החוצה שבמרכזן עיגול ככפתור. בבית הכנסת של ציפורי מעוצבות 12 כיכרות לחם קטנות ומעוגלות שאינן מחורצות, המיועדות להצגה ולהגשה, ונתונות על גבי מגש גדול ושטוח, המצוי בחלקו העליון של שולחן שלוש-רגליים. ייתכן אמנם, שהלחמניות הקטנות מהפסיפס הנוכחי של טבחה מתארות כיכרות מעוגלות שהיו מחורצות מהמרכז והחוצה.

לסיכום, אם אמנם בכנסיית טבחה מתוארות ארבע ככרות לחם עגולות, הרי שזוהי הופעה יחידאית בסל מסוג קלתוס. לא ידועות הופעות של כיכרות לחם או מאפים עגולים בתוך סלי נצרים בארץ ישראל. התיאור היחיד של כיכרות לחם בסל נצרים, הוא מציור קיר מפומפיי (הקדום לפסיפס כנסיית טבחה בכ-500 שנים). בנוסף לכך, זוהי הופעה יחידאית של סמל בעל משמעות נוצרית בפסיפסים של כנסיות מהתקופה.

באולם הערב של כנסיית הלחם והדגים, מהצד הצפוני של המזבח מעוטר נילומטר. עליו חקוקות שנתות ואותיות יווניות למדידת גובה המים. התיאור דומה לנילומטר המתואר בציפורי בבית חג הנילוס. ניתן להניח שהנילומטר, תיאור נופי המים, הצמחים ועופות המים תיארו בצורה טובה את הנוף של צפון הכינרת וסביבתה. קשר אפשרי בין הנילוס לאזור כפר נחום, כבר מראה יוסף בן מתתיהו, בספרו מלחמת היהודים: "יש שהיו סבורים כי הוא פלג מן הנילוס, כי הוא מוציא דג הדומה לדג הקורקינה הנמצא בים אלכסנדריה" (בן מתתיהו תשנ"ג, ספר שלישי, פ"י, 8). קשר מעניין נוסף ייתכן בין מגדל מים מקומי המצוי מזרחית לכנסייה לבין תיאור הנילומטר. בקרבת הכנסייה, ממזרח, מצוי מבנה של אגן מים מעוגל, המתוארך לתקופה הרומית. המבנה בנוי כמגדל חלול מאבני בזלת, מבחוץ נראה כקונוס קטום ומבפנים הוא גלילי. בחלקו הפנימי עולים בו מי המעיין ('מעיין איוב'), וניתן לרדת אליו במדרגות לוליינות פנימיות למטרות טיפול שוטף במגדל. תפקידו המקורי של המגדל היה להעלות את מפלס מי המעיין עד לגובה תעלת השקיה שיצאה מזרחה. בחלקו הפנימי של מגדל המים הייתה קיימת מערכת למדידת גובה המים, באמצעות מערכת שנתות. הדמיון הוויזואלי והתפקודי שבין מגדל המים לנילומטר המעוטר בכנסייה, מעלים את המחשבה שייתכן שיוצרי הפסיפס הושראו הן מנופי המים של צפון הכינרת והן ממגדל המים המקומי, וראו לנכון להשתמש במוטיבים נילוטיים, כמתארים היטב את הנוף המקומי. ומעניין אף לציין, שפעמים רבות בפסיפסים בהם מעוטרים נילומטר או מוטיבים נילוטיים בארץ ישראל (בית חג הנילוס מציפורי, בית ליאונטיס מבית שאן וכנסיית חדיתא) קיים 'שילוט' הסבר הצמוד לבתי העיר: 'אלכסנדריה' או 'מצרים', שתפקידו בברור לתאר נופים שמחוץ לישראל. בניגוד לכך, בפסיפס הנוכחי לא קיימות כתובות כאלו, עובדה שיכולה לחזק את הרעיון שתפקיד התיאורים הנילוטיים המקומיים לתאר את הנוף המקומי באמצעות מוטיבים שרווחו באומנות.

פסיפס הספין בין העמודים- בין העמודים המפרידים בין אולם התווך לסטרה הצפונית מעוצבות שתי ציפורים האוחזות במקוריהן סרטים שעליהם נתפרו פרחים אדמדמים לכדי מחרוזת. הפרחים החיצוניים שבמחרוזת מעוצבים באמצעות אבנים כתומות ואדומות והפנימיים באבנים לבנות. בינות לפרחים שזורים גם עלים מאבנים שחורות. סמוך לציפורים מעוצבים שיחים של ורדים, כנראה, הנושאים פרחים אדומים-לבנים. שיחי ורדים הגדלים סמוך לעיטורים של מחרוזות פרחים, נראים גם בפסיפס חג הנילוס מציפורי, ויש מקום לשער שהוורדים היוו גידול פרחים תרבותי בגינות מיוחדות.

"כנסיית הלחם והדגים" פתוחה כל יום בי השעות: 8.00-17.00, 04-6700180

 בית תמרה

ממול לכנסיית הלחם והדגים, על כביש 87 מצוי בית נטוש, בית תמרה שמו.

תמרה כהן, הייתה בחורה בת 25 מתל אביב היא עברה להתגורר בעין שבע, טבחה, על מנת להיות חקלאית. אביה של תמרה חכר אדמות בטבחה. היא עברה להתגורר שם ליד הכינרת. תמרה החזיקה משק חקלאי קטן בעזרת משפחה ערבית. עקב החלוציות שהפגינה, תמרה נקראה אז בהערצה בעיתונות "הנערה מטבחה" ו"אגדה ושמה תמרה". תמרה נפטרה בגיל 32 מסרטן.

אמה ששל תמרה, פירה-אסתר כהן, בנתה בית באזור בו חיה ביתה והאדריכל נחום זולוטוב, שלמד עם תמרה באותו המחזור בביה"ס בתל אביב, תכנן לה את הבית. בניית הושלמה בראשית שנות ה-60. האם ריהטה את הבית וחילקה זמנה בין תל אביב לבין טבחה. בשנת 1982 נפטרה פירה-אסתר כהן. הריהוט וחפצי האמנות נאספו על ידי אחותה, הבית נעזב והקרקע חזרה לידי מינהל מקרקעי ישראל ולמעשה לידי המועצה האזורית עמק הירדן.

קפלת דרשת ההר הקדומה

 המקום שבו נשא ישו את דרשת ההר זוהה בימים עברו לא על פסגת ההר (כנסיית הר האושר הנוכחית), אלא במערה המצויה על מורדותיו הפונים לכנרת מול טבחה ומצפון לדרך הראשית לכפר נחום. על צלע ההר נראים שרידי קירות תחומים בגדר השייכים לכנסיית הר האושר הקדומה. הכנסיה, שנחשפה על ידי הפרנציסקנים בשנת 1935 כוללת קפלה קטנה שעוטרה בפסיפסים ומבנים נספחים. הבניין הוקם במקום לא נוח במדרון ההר, דבר שהצריך עבודות פילוס נרחבות. בחירת המקום קשורה  למסורת קדומה שקישרה את המערה לדרשת ההר והנזכרת על ידי אגריה כבר בשנת 385. הכנסייה כוללת מבוא ואפסיס במזרחה, וחדר מלבושי כמורה קטן בצפונה. קירות הכנסייה חצובים בסלע בזלת ומטויחים מבפנים, במקום שנשתמרו צלבים וכתובות שנחקקו על ידי עולי הרגל. רצפת הכנסיה עוטרה בחלקה בפסיפסים השמורים כיום בכפר נחום . כנסיית הר האושר הקדומה נבנתה בסוף המאה הרביעית ושוקמו בראשית המאה השביעית.

עין נור

מימיו של מעין 'עין נור' מגיעים אל בריכת בטון שקוטרה כ-20 מ', יחד עם מימיהם של עוד שני מעיינות, והם נתפשים על ידי חברת מקורות. מי המעיין מליחים (3000-1300 מג'/ליטר) וחמים (30-27 מעלות צלסיוס). במערה של עין נון ובחלקים מסויימים של הבריכה מצוי סרטן קטן, נדיר ויחידי במינו סומית הגליל, ,Typhlocaris galilea ממשפחת הקפצניים, מסדרת סרטנים מעשירי רגליים. זהו המקום היחיד בו חי הסרטן סומית הגליל. סומית הגליל נחשב לשריד של ים קדום, הוא עיוור וחסר פיגמנטים, אורכו כ-7 ס"מ, מרבית היום הוא חי מתחת לאבנים ונע על פני הקרקע בחיפוש מזון. בשנת 2010 נעשה מבצע להצלת הסרטן מהכחדה על ידי עובדים מרשות הטבע והגנים ומגן החיות התנ"כי בירושלים, ופרטים אחדים נלקחו לגן החיות התנכ"י לשימור מהכחדה.

כנסיית הבכורה של פטרוס (מנזה כריסטי)

בחצר ירוקה ומטופחת כ-300 מ' ממזרח ל"כנסיית הלחם והדגים", ממוקמת כנסיית הבכורה, המנציחה את אירוע הענקת הבכורה לשמעון פטרוס בכיר תלמידיו של ישוע במעמד "נס הדגים השני", "נס ריבוי הדגה".

לאחר שישו נצלב הוא קם לתחייה והופיע לפני תלמידיו כמה פעמים, בפעם השלישית בה נגלה ישוע אל השליחים, לאחר שלא הצליחו לדוג כלום במשך כל הלילה, ראו התלמידים את דמות, ולא ידעו שזהו ישוע. הדמות אמרה להם לצאת שוב עם מכמורת אל הים ולדוג. לאחר הדיג המוצלח, עם מכמורת שלא נקרעה למרות היותה מלאה במשקל רב של דגים הבינו התלמידים כי הדמות היא ישוע. הם משכו המכמורת מן הים וישבו לאכול לחם ודגים "על האש" יחד עם ישוע על הסלע המוצג במרכז הכנסייה ומיוחס לו השם "מנזה כריסטי" 'שולחן המשיח' (Tabula Christi) או 'שולחן האדון' (Tabula Domini).

באותו המעמד שמעון פטרוס מודה על אהבתו הבלתי מעורערת לישוע, ובתמורה להצהרות האהבה שלו שמעון פטרוס קיבל מישוע את הזכות לרעות את הצאן ולהנהיג את הקהילה הנוצרית (הבשורה על-פי יוחנן, 21, 4-17‏). לפי המסורת הנוצרית פטרוס עבר לרומא ושם העניק את הזכות להנהגת הקהילה הנוצרית לכל האפיפיורים הבאים אחריו, וזו הסיבה שבכנסיית הבכורה מוצגים האפיפיורים כולם על תמונותיהם, מפטרוס ועד יוחנן פאולוס השני.

על פי המסורת הנוצרית הוקמה באתר הכנסייה במאה הרביעית לסה"נ על ידי הלנה, אמו של קונסטנטיונוס. עד אז המקום שימש כמחצבה, וסימני החציבה ניכרים בסלעי היגר הסמוכים לכנסייה עד היום. והיא ניטשה במאה ה-12 לפי עדותו של זוולף (1102). הכנסייה חרבה בימי הביניים בתום הכיבוש הצלבני בשנת 1187, ושוקמה במאה ה-13 אך חרבה בשנית זמן קצר לאחר מכן. הכנסייה הנוכחית הוקמה על ידי נזירים פרנציסקנים איטלקים בשנת 1939.

מדרום לכנסייה מצויים משטחי סלע והמדרגות הנזכרות לדבריה איגריה, אשר תיעדה את מציאות הכנסייה במאה החמישית לסה"נ, עליהן, על פי המסורת הנוצרית הופיע ישוע לפני תלמידיו. בין הסלעים הללו מניחים מאמינים הנוצרים פתקים לבקשות. במקום זה על שפת הכינרת נוהגים הצליינים הנוצרים נוהגים לאסוף אבנים קטנות למזכרת קדושה מארץ ישראל.

סמוך למדרגות, ליד מי הכינרת, מצויים עמודים כפולים בשימוש משני, המוכרים בכינוי: "שנים-עשר כסאות המלוכה", והם מוקדשים ל-12 שליחים שישפטו את שבטי ישראל בעתיד (לוקס 22, 30).

הכנסייה פתוחה: שני – שבת: 8.00-16.00, ימי א' 8.00-13.00. 04-6720516

מעין איוב

מזרחית ל"כנסיית הבכורה" נכנסים שביל צר המוליך אל מבנה עגול מאבני בזלת. המבנה מתוארך לתקופה הרומית והוא חלול מאבני בזלת, מבחוץ נראה כקונוס קטום ומבפנים הוא גלילי. בחלקו הפנימי עולים בו מי המעיין ('מעיין איוב'), וניתן לרדת אליו במדרגות לוליינות פנימיות אשר שימשו בעבר למטרות טיפול שוטף במגדל. תפקידו המקורי של המגדל היה להעלות את מפלס מי המעיין עד לגובה תעלת השקיה שיצאה מזרחה. בחלקו הפנימי של מגדל המים קיימת עד היום מערכת למדידת גובה המים, באמצעות מערכת שנתות.

האתר היה מקודש לדרוזים, אשר נהגו לרחוץ במימיו בהתאם לאמונתם שבמים אלו נרפא איוב מפצעיו. עד לפני שנים ספורות היה שלט המורה על האתר כ"מקום קדוש", אולם לאחרונה השלט הוסר ממקומו. דרוזים מעריצים את איוב, הנחשב לפי אמונתם כסמל לאמונה, להבלגה על ייסורים ומכאובים. הדרוזים מצביעים על קברו מעל העיירה ניחא באזור אלשוף בלבנון. איוב נרפא מהצרעצ לאחר שרחץ במי מעיין איוב. בעבר נהגו הדרוזים להגיע ולרחוץ במקום ויש המספרים שנירפאו לאחר הטבילה בהם. טמ]רטורת המים 27 מעלות צלסיוס ומליחותם 1,300-1,000 מג' כלור לליטר.

מצפון לכביש מצויה מערת נבי איוב, הדרוזים מאמינים באיוב התגורר במערה בעת מחלתו.

המפל הנסתר

בהמשך לאותו השביל בו מגיעים אל רחבת "מעין איוב" ממשיכים לרדת אל מפלס הכינרת, שם מתגלה מפל מים רחב הנשפך אל בריכות לגונה רדודות על שפת הכינרת. בטיול אל המפל הנסתר תוכלו לשכשך במים ולרחוץ במי המפל.

מסעדות מומלצות באזור צפון הכינרת:

• מבחר מסעדות באזור סובב כינרת

איפה לנים באזור:

• אכסניית אנ"א כרי דשא

טיולים מומלצים נוספים בסביבה:

• פארק הירדן: מסלולי מים, אתר קמפינג ולינת שטח
• מסלול הזכי (זאכי): טיול מים
• המג'רסה: טיול מים
• כפר נחום: כנסייה ובית כנסת יהודי קדום
• עין נון: בריכת מים לשיכשוך
• גן לאומי מצוקי הארבל: תצפית וירידה מאגרת ממצוקים מדהימים

זכרו: בכל טיול מומלץ לטייל עם מורה דרך או מדריך טיולים מוסמך

מורי דרך ומדריכי טיולים מוסמכים יובילו אתכם בבטחה לטיול ויום כיף חווייתי ועשיר בתכנים. עם הדרכה של מורה דרך ומדריך טיולים תגיעו רחוק. דברו איתנו עכשיו: 052-2973937. נתאים לכם מדריך טיולים או מורה דרך, שיעצים עבורכם את חוויית הטיול

בביליוגרפיה

• [1] אביטל ע', 2014, "הצומח והכלים החקלאיים בפסיפסים מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל", עבודת דוקטור, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
• שילר א', 1992, מדריך לאתרים נוצריים בישראל, ירושלים.
• אביבי ש', 2000, הדרוזים בישראל ומקומותיהם הקדושים, ירושלים.
• מיכאל יעקובסון, סיבוב בבית תמרה הנטוש