טיול בגן לאומי ציפורי: הקסם של בירת הפסיפסים הצפונית בארץ

בטיול בציפורי בירת הפסיפסים הגלילית תחזרו 2000 שנה לאחור

לא תאמינו כמה יופי תגלו בעיר הצפונית הקדומה

מה תראו בגן לאומי ציפורי?

• מפעל מים קדום חצוב בניקבה בסלע
• רחוב הקרדו המשוחזר
• פסיפסים מדהימים בבית חג הנילוס. פסיפסים שנעשו ברמה גבוהה במיוחד. כמותם אפשר לראות רק באנטיוכיה או בפומפיי
• תיאטרון רומי יפהפה
• בית אמידים ותצפו ברצפת פסיפס ייחודית. פסיפס ידוע ומפורסם בזכות דמות נשית יפהפיה ה"וונוס מציפורי"
• אל תפספסו: טפסו אל גג הווילה ותערכו תצפית פנורמית מהממת לכל עברי הגליל התחתון
• וכמובן את בבית כנסת יהודי מתקופת התלמוד ובו פסיפס ייחודי. פסיפס מרהיב ומיוחד מאוד!

­פרטי מסלול הטיול:

• אופי הטיול: מעגלי
• משך הטיול: 2-3 שעות
• דרגת קושי הטיול: קל
• מתאים לנכים ועגלות תינוק: כן
• אורך מסלול הטיול: כ-1 קילומטר
• ציוד לטיול: נעלי הליכה, כובע, מים, מצלמה
• הטיול מתאים לעונה: כל העונות
• מאפייני מים במסלול: ללא מים
• שירותים: יש
• שולחנות/ספסלים לישיבה: יש
• מים לשתייה: יש
• מזנון: יש
• חניון לילה: אין
• שעות כניסה לגן לאומי ציפורי: שעון קיץ: בימים א'-ה' ושבת  8:00-17:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00. שעון חורף: בימים א'-ה' ושבת  8:00-16:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00
• עלות כניסה לגן לאומי ציפורי: מבוגר 28 ₪, ילד 14 ₪, קבוצה (מעל 30 איש):  מבוגר 23 ₪ , ילד 13 ₪, סטודנט 24 ₪, אזרח ותיק 14 ₪ 
• קישורים חיצוניים: גן לאומי ציפורי

תחזית מזג האוויר באזור ציפורי:

מסלול הביקור באתר ולאן מטיילים:

מפעל המים הקדום: מיד לאחר שתיכנסו בשערי האתר, היכנסו לחנייה הסמוכה משמאל. סמוך לעמדת התשלום בכניסה לגן הלאומי, משמאל, כדאי לכם להיכנס רגלית אל מפעל מים קדום, ללכת בו קצת, ולחזור אל הרכב. מיד אחר כך סעו עם הרכב עד למבואה ולחניה.

במבואה: בקשו לצפות בסרטון קצר וחשוב.

אחרי הסרטון המשיכו רגלית ורדו אל עתיקות העיר ציפורי המשומרת והמשוחזרת.

הדקומאנוס: היכנסו אל הדקומאנוס המצטלב עם הקרדו.

הקרדו: בצומת הראשון של רחוב הדקומאנוס, פנו שמאלה. לכו מטה עד בית חג הנילוס הנמצא משמאל.

בית חג הנילוס: סיירו חופשי בין האולמות עטורי הפסיפסים. שימו לב במיוחד לפסיפס החשוב מכולם: פסיפס חג הנילוס, המצוי בכניסה והוקדשו לו גם מדרגות לישיבה ולצפייה. פסיפס זה הוא מן האיכותיים והחשובים ביותר בכל פסיפסי ארץ ישראל ואפילו בין כל פסיפסי התקופה בכל רחבי האימפריה!

בית אורפאוס: צאו חזרה אל הקרדו, צעדו חזרה במעלה הרחוב, בקרו במרפסת עץ הצופה אל פסיפס בית אורפאוס, המצויה משמאל לקרדו.

מבנה ציבור ופסיפס: המשיכו בקרדו ושוב טפסו שמאלה אל מרפסת עץ הצופה אל פסיפס מבנה ציבור "גרזן כפול".

תיאטרון רומי: עלו במדרגות לעבר הגבעה, בקרו בתאטרון הרומי המשוחזר יפה. לאחר הביקור, טפסו במדרגות התיאטרון אל המצודה שבמעלה הגבעה.

מצודה: מומלץ לטפס אל גג המצודה ולערוך תצפית פנורמית מהממת לכל עברי הגליל התחתון.

בית דיוניסוס: אחרי הביקור במצודה, היכנסו אל הווילה "בית דיוניסיוס" שבטריקליניום תמצאו את הפסיפס הנודע עם היהלום שבכתר: "הוונוס של ציפורי". גם זה אחד מהפסיפסים החשובים בישראל ובאימפריה כולה.

בית הכנסת: ביציאה מבית דיוניסוס פנו שמאלה ורדו מטה עם השביל לעבר בית הכנסת היהודי שגם בו פסיפס ייחודי מרשים.

אחרי הביקור בבית הכנסת, אם הלכתם לאורך כל הנקודות המומלצות כאן- ביקרתם כראוי בגן הלאומי ציפורי, ו...עשיתם זאת בכבוד, וכעת תוכלו לחזור אל הרכב הממתין בחנייה, ולהרגיש שעשיתם ביקור הגון ומושלם בעיר ציפורי העתיקה, בירת הגליל התחתון בתקופת המשנה והתלמוד, ובירת הפסיפסים של ארץ ישראל הקדומה (מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית).

רקע כללי

ציפורי ממוקמת במרכז הגליל התחתון, צופה אל בקעת בית נטופה, ושמה - ציפורי - ניתן לה על שום שצופה כציפור על סביבותיה: "ולמה נקרא שמה ציפורי? שיושבת על ראש ההר כציפור" (בבלי מגילה פ"א). לאחר חורבן הבית השני, גלתה הסנהדרין מבית המקדש שבירושלים, ליבנה, אושה, שפרעם, בית שערים ואחר כך גם לציפורי. ציפורי הפכה לעיר ראשית ומרכזית בה ישב רבי יהודה הנשיא, ושם חתם את המשנה, בציפורי נפטר רבי יהודה הנשיא, אך נקבר בבית שערים. העיר ציפורי היתה עיר מעורבת בה ישבו יהודים ונוכרים יחדיו, ציפורי הייתה עיר עשירה מאוד, בעלת עורף חקלאי חזק, מפעלי מים, מעיינות פעילים, מבני ציבור רבים נבנו ברחבי העיר, לעיר ציפורי היו רחובות רחבים, שכונות מגורים מפוארות, והיא היתה בנויה כעיר רומית מודרנית, אורתוגונאלית-היפודמית, שרחובותיה ישרים ומצטלבים בזוויות ישרות. העיר שנחפרה, גילתה את עיקר תפארתה של העיר הרומית מן המאות השנייה ועד החמישית לסה"נ.

ציפורי נודעת בספרות התלמודית ומוזכרת פעמים רבות וישבו בה חכמים רבים, ר' חלפתא, ר' אלעזר בן עזריה ור' יוסי בן חלפתא. הסנהדרין שישבה בציפורי בימיו של רבי יהודה הנשיא, הועברה מאוחר יותר, לטבריה, בימיו של רבי יהודה נשיאה, נכדו של רבי.

בשנת 363 לסה"נ פקדה את העיר רעידת אדמה שהחריבה את העיר כליל,. מאוחר יותר שוקמה העיר ונשארה יהודית המאה החמישית לסה"נ. לאחר מכן הייתה העיר מקום מושבו של בישוף ציפורי. בתקופה הצלבנית הייתה ציפורי עיר מצודה בנסיכות הגליל. במאה ה-18 ט'הר אל ע'מר שליט הגליל ביצר את ציפורי, בנה בה מצודה, ומאוחר יותר נבנה באזור כפר ערבי צפוריה, היום מושב ציפורי.

תולדות המחקר של ציפורי

לראשונה נחפרה ציפורי בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי אוניברסיטת מישיגן. בשנות ה-80 חודשו החפירות על ידי ג"פ סטריינג' מאוניברסיטת טמפה שבפלורידה ונמשכו עד שנת 2003. בשנת 1985 החלו גם חפירות משולבות של אוניברסיטת דיוק בארצות הברית והאוניברסיטה העברית של ירושלים, ברשותם של א' מאיירס, א' נצר וק' מאיירס.בשנים 1985-1975 נערך סקר אמות המים על ידי צ' צוק. החל משנת 1990 פעלה באתר משלחת מטעם האוניברסיטה העברית ברשות ז' וייס וא' נצר, ומשנת 1995 ברשות ז' וייס בלבד. בין השנים 2000-1993 פעלה באתר גם משלחת חפירות ברשות א' וק' מאיירס.

פסיפסי ציפורי

בית חג הנילוס

ההקמה של מכלול המבנים מתוארכת לשנת 400 לסה"נ לערך, או בתחילת המאה החמישית, גודל מכלול מבנים 50X 35 מ' (1,750 מ"ר). תפקיד המבנה מוערך כמבנה לכינוס הציבור, בסיליקה. במבנה בית חג הנילוס בציפורי מספר חדרים מרוצפים באמצעות פסיפסים.

 בית חג הנילוס, פסיפס חג הנילוס

החפירה של וייס ז' ונצר א' בשנים 1993-1990, 1995-1995, גודל הפסיפס 6.7  X6.2 מ' (41.5 מ"ר) והוא מורכב מאבנים בצבעים: לבן, שחור, אפור, אדום, ורוד, חום כהה, חום בהיר, כתום, חרדל, צהוב, תכלת, ירוק וטורקיז (זכוכית). צפיפות האבנים גבוהה ועומדת על 121-200 אבנים בדצמ"ר.

נושאי הפסיפס של בית חג הנילוס:

העיטורים מתארים נושאים מרפרטואר חג הנילוס, פאונה ופלורה המאפיינות את הנילוס וסצנות צייד. הנילוס מתואר כיוצא מפיו של שור. מעל לזרם מי הנילוס מעוצב נילומטר. בשתי הפינות העליונות של הפסיפס דמויות גדולות של גבר ואשה, כאשר דמות השמאלית, הנשית, היא האנשה של ארץ מצרים. בידה הימנית היא אוחזת קרן שפע גדולה המכילה פירות. הדמות נשענת לאחור על מרפקה השמאלי על גבי סל קלתוס, המכיל אף הוא פירות. לדמות מצרים אטריבוטים דומים לאלו המסמלים את דמטר, אלת התבואה, אשר לה קרן שפע המכילה פירות ודגנים. החוקרים מניחים שבבניין זה שבציפורי נערכו חגיגות הקשורות למים, והתכנים שנבחרו לעיטור הרצפה נעשו ממניעים המביעים שגשוג חקלאי, שפע ותנובה גבוהה. הבחירה במוטיבים נילוטיים נעשתה על שום יופיו של העיטור והסימבוליות שלו בהקשר לתנובת האדמה כהשפעה ישירה של כמויות המים. אפשר גם להניח, שמזמיני העבודה היו מעשירי העיר אשר ביקרו במצרים, התפעלו מנופיה האקזוטיים, והחליטו כאקט של יוקרה לעטר פסיפס מקומי בישראל באמצעות מוטיבים הקשורים לחגיגות האביב ועליית מפלס המים של הנילוס, המסמל שגשוג.

הזרימה בנילוס מחולקת לשתי עונות: עונת השפל בחודשי החורף מנובמבר עד אפריל ועונת הגאות בחודשי הקיץ מיוני עד אוקטובר, בה נערכו החגיגות. הפירות המתוארים בפסיפס זה מתארים נאמנה את יבולי עונת הקיץ, להלן.

קרן השפע מימין לדמות מצרים

משני הצדדים של הקרן תלויים אשכולות ענבים הנישאים על שני עוקצים, הענבים מעוגלים ומסגרתם חומה ותוכם ורדרד ולבן במרכז, נראה שבכוונת האומן לעטר ענבים אדומים. שני פירות צעירים ומוארכים של לופה מתוארים מימין, ופרוסה של חתך ברוחב הפרי מתחתיהם. מראה הפרוסה על הגרעינים הניכרים בה, יכול ללמד על תפקידה לשימוש בפרי לאכילה כפרוסות מוחמצות או כהצגת הפרי באופן בו הוא הוגש לאכילה. בתוספתא קיים איזכור לגידולים ממשפחת הדלועיים בציפורי: "א"ר יוסי בראשונה היו הככרות של קשואין ושל דלועין שבצפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג בשעה שעוקרין אותן" (טהרה, מכשירין, פרק ג', ג'). במרכז הקרן בחלק העליון נראה מלון עגול צהבהב, שבחלקו העליון עוצב תיאורה של הצלקת כחצי סהר בהיר. במרכז הקרן, מתחת למלון מעוטרת תאנה אפרפרה, פסים לבנים עוצבו על קליפתה המדמים את פסי האורך שעל גוף הפרי, פתח האוסטיאול מסומן היטב אף הוא באבנים לבנות. אפרסק גדול מתואר משמאל לתאנה, צבעו ורדרד והוא מעוצב בצורת לב, האפרסק מחולק לאורכו בשני גוונים של ורוד, בהיר וכהה, גוף הפרי מנוקד באבנים בודדות. אפשר לשער שניקוד זה מתאר את הנקודות הנראות לעיתים על פירות נשירים כתוצאה ממציצה של כנימות מגן, נקודות כאלו על אפרסקים מעוצבות בפסיפסים נוספים, למשל, בכנסיית כורסי ובכנסיית המולד מבית לחם. בחלק התחתון נראה חציו העליון של רימון ורדרד והכתר שלו.

סל הקלתוס מתחת לזרוע דמות מצרים

בין הזרוע המונחת על סל הקלתוס (קלת בעברית) לבין גוף הדמות מעוצבים כמה פירות: בחלק העליון מלון בצבע כתום-חום שבחלקו התחתון פטמה לבנה, העיצוב מזכיר את עיצובו של המלון שבתוך קרן השפע. שלושה אפרסקים בצורת לב נראים מתחת למלון, האחד ורדרד ומנוקד וזהה לאפרסק שמעוטר בקרן השפע, והשניים האחרים, קטנים יותר, וצבעיהם נוטים לצהוב, כנראה כדי להבדיל אותם בעיטור זה על גבי זה. תאנה, ליד האזור ההרוס בפסיפס, מעוצבת באמצעות אבנים בצבע חום-וורדרד עם פסים לבנים לאורכה, והיא זהה לזו המתוארת בקרן השפע. בצד השמאלי של הסל מן העבר השני של הזרוע, למעלה מעוטר רימון שחציו מעוצב באמצעות אבנים מגוונות בחום, וחציו השני באבנים ורדרדות. אשכול ענבים הנישא על שני עוקצים מעוטר מתחת לרימון, הענבים מעוגלים, מסגרתם עשויה באבנים שחורות והתוך באבנים חומות והמרכז בלבנות. שתי פגות של שקמה נראות בחלק התחתון והשמאלי של הסל, הפגות מעוצבות באמצעות אבנים צהבהבות, כתר קטן העשוי משתי קרניים ניכר בראש הפגה העליונה, הכתר מתאר את פי האוסטיאול, ומן הקצה השני של הפגה מתואר עוקץ הפרי. מתחת לפגה העליונה מעוטרת פגה קטנה יותר, אשר תיקון מאוחר נעשה בטעות באבנים שחורות במקום להחזיר את מראה חצייה התחתון שנהרס. הצבע הצהבהב של הפגות תואם את צבעי פגת השקמה בבשלותה, כמו גם מבנה הפגה, העוקץ והכתר הקטן. השקמה הייתה גידול נפוץ במצרים העתיקה, אך גם שימשה בחקלאות המקומית, וגם אם השקמה הגיעה כמוטיב עיטורי ממצרים, היא מייצגת היטב את החקלאות המקומית.

המוטיבים הנילוטיים כאלמנט אקזוטי שימשו באומנות המקומית כבעלי ערך עיטורי המסמל עושר, שפע ושגשוג, ולא שימשו כתיאור ריאליסטי המשקף מציאות מקומית, עם זאת, במבנה בית חג הנילוס התגלו תעלות ומתקני מים (להלן) שכנראה היו קשורות לפעילות הקשורה למים ואולי גם לפולחן הקשור למים, וניתן לשער שיש לכך הקשר לתיאור של נופי המים של הנילוס. בנוסף לכך, כל הפירות שבקרן ובסל מייצגים את תנובת הקיץ, ומתאימים לעונת חגיגות גאות הנילוס, ובכוחם לייצג תנובה חקלאית מקומית, ואפשר לשער שהאומנים שילבו פירות אשר קישרו את החקלאות המקומית עם העושר המובטח עקב הצפת הנילוס ופולחנו, בזיקה לפולחן המקומי שנערך במבנה, או ככמיהה לשפע שבסביבות הנילוס, בדומה למוטיבים אשר הגיעו עם תיאורי טיכה ופולחנה המרבים להופיע בכל חלקי האימפריה.

נילומטר

על גבי קימרון חבית היוצר גשר מעל מי הנילוס הזורמים, מעוצב נילומטר גבוה. קופידון חוצב באמצעות איזמל ופטיש את הספרות IZ, המסמנות גובה מי הנילוס, הנקרא 'סמיון' ( (Semionשהוא גובה המים המספק יבול טוב. גובה המים נצפה לראשונה במצרים העליונה, ואז הודיעו על החגיגות באסואן. כעבור 10 ימים הודיעו על החגיגות באזור הדלתא. קופידונים מגיעים להודיע לעיר אלכסנדריה על בוא ה'סמסיה' (Semasia), שהן חגיגות ההצפה של הנילוס המסמלות את ההצלחה ביבולים, ואת תאריך פתיחת הסכרים אל אמות המים להשקיית השדות. על פסיפס רצפה מסרין, סוריה, המתוארך למאה השישית, מעוצב נילומטר דומה וקופידונים חורטים עליו ספרות IH  ו- IZ.

הופעת נילומטר בציפורי יכולה להיחשב שלא במקומה, בגלל מחסור בנופי מים באזור, שלא כמו בפסיפס של כנסיית עין שבע (טבחה) שלצפון הכינרת, אולם יתכן אף שהתיאורים התאימו לנוף המקומי, והתאימו לשימוש הרב במים לצורך טקסים שנערכו בבית חג הנילוס, כפי העולה ממצא של מתקנים הקשורים למים בחדרי המבנה: בפינת פסיפס חג הנילוס פתח לניקוז מים, בחדר המערבי מתקן לשאיבת מים מתוך תעלה ובחצר שמדרום התגלו תעלות מים אחדות. לדברי וייס ונצר כנראה היה שימוש רב במים בחדר פסיפס "חג הנילוס", כחלק מטקסי מים הקשורים בחגיגות הקציר. עטרה על ראש דמות מצרים

על ראש דמות מצרים עטרה מפרחים קלועים או תפורים, אופן קליעת העטרה דומה לקליעת הפרחים לזרים המוגשים על ידי קופידונים הנעים לעברו של אל הנילוס שבצדה הימני של הסצנה. מחרוזת דומה של פרחים תפורים מוצגת בכנסיית טבחה. על העטרה משולבים גם שני פרחים פתוחים בגוני ורוד, ושישה ענפים המעוצבים באמצעות אבנים בגוונים של חום וכתום, המתארים, כנראה, צמח מים נילוטי, אולי Ceratophyllum muricatum.

 עטרות בידי קופידונים

עטרות מפרחים שזורים או תפורים המיועדים לקשירה על הראשים נישאות בידי הקופידונים הנעים לכיוון אל מצרים, ומשימתם להודיע על הגעת מי הנילוס לגובה הרצוי לחקלאות העונה הקרובה, המסומן באמצעות הספרות IZ, המסמל את חגיגות ה'סמסיה' (Semasia). זרים חגיגיים מצויים גם בידיהם של החוגגים בפסיפס הרצפה מסרין, סוריה, המתוארך למאה השישית.

שיחי ורדים וזרים

שיחי ורדים מעוטרים בתפזורת בין המוטיבים של הרצפה, בבסיס כל שיח פס קטן המהווה מצע גדילה, על הענפים עלים מוארכים דקים וישרים, הפרחים מעוצבים באמצעות שני גוונים של ורוד כהה ובהיר, וביניהם משולבים גם ניצנים שטרם פרחו. אפשר שהוורדים מתארים אזורים של גינות נוי בהם גידלו הוורדים ומהם קטפו הפרחים לשם שזירת העטרות הרבות והזרים.

זר פרחי שושן צחור

מוט מדידה אחוז בידו הימנית של קופידון הנע לכיוון אל הנילוס, בידו השמאלית הוא אוחז זר של ארבעה פרחי שושן צחור לבנים וגדולים ואשר הגיעו לשיא פריחתם. פרחי שושן לבנים משולבים גם בעטרות לראשי דמויות, למשל דמות האביב מבית כנסת חמת טבריה.

בית חג הנילוס, פסיפס האמזונות

גודל הפסיפס 4.60 X 4.08 מ' (18.7 מ"ר)

נושאי הפסיפס:

אמזונות וסוסים מתוארים באחד מחדרי האגף המזרחי של בית חג הנילוס. במסגרת השטיח מעוצבים ריבועים המאכלסים רימונים, מסגרת הרימונים מעוצבת באמצעות אבנים בצבעים אדומים וורודים ומרכזם לבן, הרימונים נישאים על עוקץ הנושא עלים דקים. בחלק העליון של השטיח מעוצבים שני עצים אליהם קשור סוס. לשני העצים כמה מאפיינים החוזרים על עצמם: עלי העץ רחבים וצבעוניים במגוון צבעים: שחור, אפור, לבן, אדום, כתום וורוד. רוחב העלים מרמז שהעצים מייצגים עצי פרי, ממשפחת הוורדיים כנראה. על הגזע מעוצבים ענפים גזומים, דבר המלמד על גיזום העצים לשם עיצוב הנוף והגבהתו.

בית חג הנילוס, פסיפס הציידים העירומים

גודל הפסיפס2 X1.12 מ' (2.24 מ"ר)

נושאי הפסיפס:

שני ציידים מתוארים באחד מחדרי האגף המזרחי של בית חג הנילוס וביניהם מעוצב עץ בדומה לתיאור העץ מפסיפס האמזונות שנזכר למעלה, גם כאן, מין העץ שבמרכז האירוע לא ניתן לזיהוי, משום שאיננו נושא פירות, אולם ניתן לשער שזהו עץ פרי ממשפחת הוורדיים לפי כמה סימנים מזהים: עלי העץ רחבים ומעט מוארכים וצפופים, סידורם אופייני לעצים ממשפחת הוורדיים. גם פעולות חקלאיות משתקפות באיור: גזע העץ עבר עיצוב באמצעות גיזום, וכנראה שהעץ עבר הרכבה על גבי הענף הראשי הימני, הענף המורכב שונה בצבעיו מענף הכנה, פס הגיזום של הכנה ניכר בצורה חדה, הכנה מתוארת באמצעות שני גוונים ברורים- אדום-בורדו וחום-כתום, יתכן וגיוון זה יכול לרמז על החיתוך שנוצר להחדרת הרוכב.

וילה (מבנה ציבור?) צפונית לדקומנוס (גרזן כפול)

הקמת המבנה מתוארך לחלקה הקדום של התקופה הרומית או באמצעה, והוא תפקד כמבנה ציבור או וילה, ממגזר לא ידוע, כנראה רומי, גודלו של הפסיפס 8.5 X 6 מ' (51 מ"ר). מגוון הצבעים של האבנים גדול: לבן, שחור, אפור, אדום, ורוד, כחול, תכלת, ירוק וטורקיז (זכוכית), צהוב, כתום, חום, חרדל. וצפיפות אבני הפסיפס גבוהה מאוד בחלק מן הדגמים שבתוך המדליונים- עד 360 אבנים בדצמ"ר, בדגמים נוספים ובעיצוב המסגרות ובדגמים גיאומטריים- 123 אבנים בדצמ"ר. עובדות אלו מלמדות על פסיפס מרמה גבוהה במיוחד.

נושאי הפסיפס:

בחלק המערבי של המבנה רצפות הכוללות דגמים הנדסיים, מדליונים עגולים, מעוינים, טבלאות מלבניות ורבועות, חצאי מעגלים. חלק מן המוטיבים הפיגורטיביים המאוכלסים במדליונים הללו - דמויות אדם, יונקים, עופות, דגים, צומח וכלים - שייכים לנושאי ה'קסניה'xenia) ) ודימויי המאכלים ומנהגי הכנסת האורחים, ומצביעים על השפעה מערבית של מוטיבים הנפוצים בצפון אפריקה ולא בפרובינציה המזרחית, ותואמים את פסיפס הדגים והעופות מ- Maison aux Communs  ב- Thuburbu Majus, טוניסיה:

• א. סלסילת קניסטרום מכילה תאנים, קו המתאר של הפירות מעוצב באמצעות שתי שורות אבנים אדומות וכתומות, תוך הפרי מעוצב באמצעות אבנים לבנות, מסביב לפירות עלים רחבים ומחודדים מאבנים ירוקות וכחולות.
• ב. ענף הנושא רימונים אדומים-ורודים ומעוצב באמצעות אבנים תכלכלות והעלים באבנים ירוקות ותכלכלות.
• ג. ענף הנושא משמשים פחוסים המעוצבים באמצעות אבנים כתומות מגוונות, תוך הפרי הופך בהיר עד לבן, צדו הקיצוני של  הפרי פחוס ויוצר צורתV  כלפי תוך הפרי, ובמקום זה מעוצבת נקודה מאבן שחורה בודדת, לתיאור שארית הפריחה של המישמש. הענף מעוצב באמצעות אבנים תכלכלות ועלים ירוקים ותכלכלים.
• ד. ארנבת נוגסת באשכול ענבים אדומים מעוגלים, שריג הגפן מתואר באמצעות אבנים חומות, עלי הגפן באבנים ירוקות מגוונות, קו המתאר של הענבים מעוצב באמצעות אבנים בצבע בורדו ותוך הענב ורוד ומיעוטו לבן.

  

בית דיוניסוס

פסיפס בית דיוניסוס בציפורי מתוארך למאה השלישית, והוא שימש כווילה למגורים. מגזרם של דיירי המבנה לא ידוע, יהודים או נוכרים. גודל הפסיפס 9.25 X 6.90 מ' (63.82 מ"ר), הצבעים של האבנים רבים: לבן, שחור, אפור, אדום, חום, ורוד, כחול, תכלת, צהוב, כתום, חרדל, בז', וצפיפות אבני הפסיפס גבוהה, כ- 150 אבנים בדצמ"ר בסצנות פיגורטיביות.

נושאי הפסיפס:

במרכז הטריקליניום בתוך מסגרת של מדליונים מעלי קוציץ נתונים 15 ספינים המתארים סצנות מחיי דיוניסוס, סצנות מפולחן דיוניסוס והבאת מתנות, לכל דמות או סצנה מופיע ליווי של כתובת ביוונית. הסצנות והסיגנון קרובים מאוד לתיאורים מפסיפס דיוניסוס מגרסה, המתוארך לשנת 150 לסה"נ.

סצנות מתוך מיתוס דיוניסוס:

• בסצנת החתונה של דיוניסוס ואריאדנה אפשר לזהות כמה מוטיבים חקלאיים ריאליסטיים. אריאדנה (הדמות הרביעית משמאל) אוחזת על ברכיה תיבה גלילית עם מכסה מקומר אדום, שהיא כנראה 'קיסטה מיסטיקה' (cista mystica), תיבה פולחנית שהכילה לנחשים, והיא חלק מפולחן. הדמות הימנית ביותר היא של סאטיר הנושא על כתפו הימנית סל קלתוס שתכולתו לא ניתנת להבחנה, מותר להניח שהסל מכיל ענבים בגלל ההקשר ליין ולפולחן דיוניסוס וגם מפני שכנראה הייתה מסורת הקושרת את עת הבציר עם חתונת אריאדנה ודיוניסוס. הדמות השנייה מימין היא של סאטיר הנושא כל כתפיו נאד יין, העשוי מעור וצבעו אפור.
• שלושה סאטירים דורכים ענבים בגת עוטים לגופם רצועת בד אפורה הקשורה למותניהם, רגליהם יחפות, ידיהם אוחזות בשריגים צמחיים המכופפים מעל לראשם, כדי למנוע החלקה בעת הדריכה. טלגם ווייס הסבירו שבעיטור זה דריכת הענבים קשורה לפולחן דיוניסוס ולא לתיאור חקלאי הנפוץ באומנות התקופה. הענבים האדומים נדרכים בתוך ערבה מלבנית העשויה מחומר עצי.
• במרכז הסצנה מתואר גבר יושב על סלע למרגלות עץ וחולב עז בשתי ידיו, משני עבריו שתי דמויות נוספות. החולב כמעט נשען בגבו אל גזע עץ הנושא ענפים גדומים, ובחלקו העליון שלושה ענפים הנושאים עלים רחבים המגוונים בצבעים: אדום, ירוק, חום ושחור. עלי העץ הרחבים מעידים על היותו עץ פרי ממשפחת הוורדיים כנראה, והגיזום נועד לעיצוב הנוף והגבהתו. אפשר לשער שתפקיד העץ בסצנה לתאר את הנוף החקלאי הפתוח בו נערכת הסצנה. גם החלב וגם העז מקושרים לפולחן דיוניסוס, והאישה העומדת משמאל לחולב עם ספל, ממתינה לחלב לשם הקרבתו.
• בראש תהלוכת נושאי המתנות צועד גבר הלובש יריעת עור צהובה, הוא אוחז ביד ימין ספל וביד שמאל אוחז על ראשו קערת פירות, הפירות מעוגלים וגדולים, אדמדמים, והם, כנראה, תפוחים. הבחור הצעיר שבסוף התהלוכה, לבוש טוניקה ונושא על כתפו הימנית סל עם תכולה לא ידועה. ביד שמאל הוא אוחז ענף ירוק לא מזוהה, חלקים אלו בפסיפס חסרים והרוסים ולא ניתן להתרשם מהפרטים שהרכיבוהו בתחילה.

  

סצנות מתוך תהלוכת החג לפולחן דיוניסוס

רצועת פסיפס בצורת האות ח' מקיפה את מרכז הטריקליניום מדרום, ברצועה זו ארבעה ספינים עם סצנות המתארות את תהלוכת החג לפולחן דיוניסוס:

• המסגרת החיצונית של הרצועה מעוטרת באמצעות 51 ריבועים ומלבנים שבהם מתוארים מסיכות, דגים, עופות ומיני צמחים. באחד מן הריבועים מתוארים שני עופות וביניהם פרי מעוגל. על עוקץ הפרי שני עלים נגדיים גדולים, מוארכים ותמימים. העופות הן כנראה צוצלות שזנבן מתפצל. ביחס לגודל העופות הפרי אינו גדול במיוחד והוא חסר סימני זיהוי ייחודיים. עיטורים מקוריים של פירות קטנים ומעוגלים נראים בפסיפסי התקופה, למשל בארמון הגדול מאיסטנבול, ובדגמים מקוריים אלו כנראה שהאומנים תיארו דובדבנים. באומנות המקומית בארץ ישראל האומנים השתמשו בדגם זה שהועתק עם העלים ועם ההקשר שלו אל מיקומו במסגרת הרצפה. במקרה זה יוצרי הרצפה בארץ ישראל לא התאימו הדגם לטבע המקומי משום שדובדבנים לא גדלו בישראל.
• בצד המערבי מתוארת תהלוכות של בני אדם בחג דיוניסוס כשלראשיהם זרים, הם נושאים פירות, זרים, עופות וסלים, רגליהם יחפות, וחלקם רוכבים על גב חמור או עז. תיאור המוטיבים מתחיל מכיוון צפון של הזרוע המערבית לכיוון החלק הדרומי, עד החלק בו הוחלף הפסיפס לסצנות נילוטיות:
  • עץ תמר נראה ברקע הסצנה, חלקו התחתון של הגזע הרוס. תפקיד העץ שברקע לתאר את התנהלות התהלוכה בחיק הטבע.
  • עלמה הלבושה בטוניקה ארוכה אוחזת בשתי ידיה מחרוזת של פרחים בגוונים של אדום וכתום. המחרוזת קשורה בשני שרוכים חומים, ובקצותיה עלים ירוקים, המעוצבים באמצעות אבני זכוכית שנשחקו. מחרוזות של פרחים תפורים נישאות גם על ידי שני נערים צעירים בקדמת התהלוכה. מחרוזות מפרחים תפורים שימשו לקישוט במהלך החג, וגם לקישוט מצעד התהלוכה עצמו, כמו המחרוזת על צוואר החמור הפוסע לפני העלמה.
  • עץ שגזעו, ענפיו ועליו מעוצבים באמצעות אבנים אפורות-כהות. בין העלים האפורים משובצים עלים מאבני זכוכית ירוקות שנשחקו. העלים דומים לעלים המרפדים את סלי התפוחים. עלי העץ הרחבים מרמזים על היותו עץ פרי, ממשפחת הוורדיים כנראה, אך לא ניתן לזהות את מינו, לכל אורכו של גזע העץ ענפים גזומים, והגיזום נועד להגבהת העץ ועיצוב נופו לציר מרכזי.
  • נער נושא על כתפיו אסל עליו תלויים באמצעות רצועות חומות שני סלים מלאים בפירות. הפירות שבסלים גדולים ומעוצבים באמצעות מסגרת אבנים אדומות וכתומות ומרכזם לבן, להדגשת הבוהק. אפשר לשער שהכוונה לתאר תפוחים, בגלל צבעם האדמדם של הפירות, גודלם והעלים הירוקים הרחבים והמחודדים המרפדים את הפירות שבסל. הסלים כדוריים ומיועדים לתליה, והם נתלים על האסל באמצעות שלוש רצועות נצרים, המעוצבות מאבנים חומות בצבעו של הסל עצמו.
  • גבר שופך בתנועה ותנופה את תכולת הסל שבשתי ידיו, תכולת הסל לא ניתנת לזיהוי מוחלט, אולם ייתכן שזו אותה התכולה כמו בסלים הקודמים, דהיינו, תפוחים, משום שהחלק שנותר מהפסיפס מרמז על פירות גדולים בגוונים אדום וכתום, שהיו מונחים על מצע עלים ירוקים. תיאור דומה של גבר השפך תכולתו של סל ענבים נראה בפסיפס Hellin, דרום-מזרח ספרד, בתיאור חודש אוקטובר.
  • בצד הדרומי של החדר נמשכת התהלוכה, אך חלק ניכר ממקטע זה הרוס, ובהמשכה מזרחה התהלוכה מתמזגת לתוך תיאורים נילוטיים. בצד שמאל של הסצנה נראה בחור לבוש טוניקה קצרה ונושא על כתפו הימנית סל קלתוס עם פירות, הפירות גדולים מעוצבים בגוונים של אדום וכתום ומונחים בסל על מצע של עלים ירוקים, ניתן לשער שגם כאן הכוונה לתיאור של תפוחים.
  • הרצפה מוקפת במסגרת של מדליוני אקנתוס המאכלסים סצנות של צייד והגנה מפני חיות טרף, בזוויות החיצוניות שבין המדליונים מתוארים עופות ומעט פירות. העופות והפירות דומים מאוד לאלו המתוארים בריבועים שבמסגרת הח' המקיפה את מרכז החדר. הפירות מעוגלים, קטנים וחסרי ייחוד, העלים מוארכים ותמימים, צבעם ירוק (מאבני זכוכית שנשחקו). פירות אלו מזכירים תיאורים פירות קטנים של עוזרר או דובדבן ששובצו בזוויות שבין מדליוני קוציץ בפסיפסים מרחבי האימפריה, למשל מהארמון הגדול של קונסטנטינוס מאיסטנבול. ייתכן והיוצרים של פסיפס בציפורי השתמשו ברעיונות אלו אך לא דייקו בכל הפרטים, משום שדובדבנים ועוזררים בדגמים המקוריים תוארו במקבצים של שניים או שלושה פירות ביחד ופירות העוזרר תוארו גם בלוויית כתר אופייני.

    

בית הכנסת של ציפורי

פסיפס בית הכנסת מתוארך לראשית המאה החמישית, גודלו של הפסיפס 13.5 X 4.5 מ' (61 מ"ר), ומגוון צבעי האבנים לא גדול: לבן, שחור, אפור, חום, אדום, כתום, צהוב, חרדל, וצפיפותן בינונית-גבוהה: 140-130 אבנים בדצמ"ר.

שטיח הפסיפס של אולם התווך מורכב משבע רצועות אופקיות שאינן זהות ברוחבן, אחדות מחולקות לשניים-שלושה ספינים המופרדים בדגם תשליב-סרט.

רצועה מספר 2

פנל המנורות

בספין המרכזי מעוטרת חזית אדריכלית ומשני צדדיה בשני ספינים נפרדים מתוארים שתי מנורות וסמלים יהודיים נוספים. לצד המנורות נראים שופר, כלי ממוזלג וארבעת המינים. הלולב אגוד עם ענפי ההדס והערבה ומונח באמפורה, שכנראה הכילה מים למניעת ייבוש הענפים. האתרוג מעוצב בכל ספין בצורה שונה, בספין הימני האתרוג מאוגד בגבעולו אל שאר המינים ועיצובו סכמתי בצבע כתום עם מסגרת של שורת אבנים אדמדמות, אל הפטוטרת צמודים עלים דקיקים. ייתכן שהכלי הממוזלג ייעודי לקטיף זהיר של האתרוגים, בדומה לכלי הממוזלג המעוצב בספין עונת הקיץ בהקשר לקטיף זהיר של פקוסים. בספין השמאלי האתרוג נפרד משאר המינים ומתואר באמצעות אבנים בגוון כתום, ללא מסגרת חיצונית, אל הפטוטרת צמודים עלים מלאים, תמימים ומוארכים, והתיאור ריאליסטי יותר.

רצועה מספר 4, פנל המקדש

נאד שמן ושק סולת

הספין השמאלי הוא המשכו של התיאור מרצועה מספר 3. בחלקו העליון של הספין כלי קיבול ולצדו הכיתוב: "שמן", שק ומעליו הכיתוב: "סלת". השמן נתון בנאד שחור. וייס וחכלילי כתבו שזהו כד, אולם צורת הכלי המעוגלת והרכה, הידיות הצרות והצוואר הארוך והצבע השחור של האבנים מרמזים על היות הכלי כנראה מעור כהה, ומיועד לתלייה ולא להנחה. הכלי שונה מהאמפורות הגליליות העשויות חרס, המחודדות בבסיסן ואשר גם ידיותיהן מעוצבות באופן שונה. השמן שבנאד הוא, כנראה, שמן זית ששימש בבית המקדש לקרבן מנחה בבלילה עם הסולת "וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת, לְמִנְחָה, בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית, רְבִיעִת הַהִין" (במדבר כ"ח, ה'). על כתפי הנאד רצועות היוצרות ידיות, טבעת בהירה באמצע גובהו, צוואר הפיה מוארך ובסיס הנאד מעוגל, ונראה שהנאד מיועד לתלייה בלבד. נאד דומה במראהו וצבעיו מתואר בפסיפס בית דיוניסוס מציפורי, ובפסיפס אל-אליה (El Alia), טוניסיה, המתוארך למאה השנייה. מתחת לנאד השמן נתונה הסולת בשק מלבני בגווני החום והכתום, עם מסגרת עשויה משורה אחת של אבנים שחורות. הסולת גודשת את השק, ומתוארת כערימה גבוהה, משולשת ומחודדת, באמצעות תשבץ של אבנים שחורות וצהובות לסירוגין.

שולחן לחם הפנים

בפנל המרכזי מעוצב שולחן עגול בן שלוש רגליים המכוסה בבד מעוטר שבקצותיו גדילים, ומוסכם בין החוקרים שעל השולחן מונחות 12 כיכרות לחם הפנים. עיגולים מעטרים את ארבע פינות הבד, וכנראה שהם מתארים את לחם הפנים עצמו. בתיאורים של שולחן לחם הפנים על גבי מטבעות מתתיה אנטיגונוס מהשנים 37-40 לפסה"נ, הלחם מעוצב קעור, כנראה בצורת ספינה כדברי התוספתא" "ארבע סניפין של זהב דומה לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה מפני שדומה לספינה כדי שלא תהא רוקדת" (תוספתא מנחות, י"א, ג'). והכיכרות היו מונחות זו על גבי זו בערימה. לדעת בר"ג צורת לחם הפנים הייתה קעורה כפי שמופיעה על המטבעות, ומשום שבתקופתם בית המקדש היה קיים, קרוב לוודאי שהתיאור על המטבע היה נאמן למציאות. ייתכן שתיאור כיכרות הלחם בפסיפס ציפורי תואם אף הוא לתיאור הכיכרות הקעורות, אלא שכאן הן מתוארות במבט-על, ואילו על גבי מטבעות מתתיה אנטיגונוס הן תוארו במבט צד, ואין סתירה כלל בין שני התיאורים. בניגוד לתיאור הכיכרות בצורת בתוספתא כצורת ספינה, 12 כיכרות שולחן לחם הפנים מתוארות במשנה כמלבניות, לפי הכתוב במשנה: "לחם הפנים אורכו עשרה, ורוחבו חמישה" (משנה מנחות, י"א, ד'). מכל מקום, אפשר לקבוע שעיצובם של הכיכרות מפסיפס זה תואם את אופנת האפייה והכיכרות העגולות הנשקפות מאומנות התקופה. כיכרות לחם שנשרפו שלמות תחת האפר של הווזוב בשנת 79 בפומפיי היו מעוגלות, ומחורצות לפרוסות סימטריות מן המרכז והחוצה. ב'פסיפס המזנון' מדפני, מאנטיוכיה, המתוארך למאה השלישית, מעוצבות כיכרות לחם עגולות, על שתי כיכרות חריצים המחלקים את הכיכרות לפרוסות משולשות מן המרכז והחוצה, כמו כיכר הלחם מפומפיי. הכיכר המרכזית נראית כגלגל עם כפתור במרכזו, כיכר זו מזכירה את הכיכרות המתוארות בפסיפס ציפורי.

סל ביכורים

סל קלתוס עמוס פירות שונים מעוצב בספין הימני, והחוקרים מניחים שמדובר בטנא ביכורים לבית המקדש, משני צדדי הסל תלויים שני עופות כפי שהיה נהוג לעטר בהבאת ביכורים, כמו שמוזכר במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין: "היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה, כדי לעטר את הביכורים" (הלכות ביכורים, פ"ג, ט'). התיאור תואם את הכתוב במשנה על מנהג העניים להביא הביכורים בסלי נצרים: "העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופה" (ביכורים, פ"ג, ח'). ביכורים מובאים מפירות שבעת המינים שבהם נשתבחה הארץ, כמו שכתוב במשנה: "אין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים" (ביכורים פ"א, מ"ג), ועוד מוזכר במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין: "אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והם החיטים והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים" (, פ"ג, ב'); "ואם הביא בכלי אחד, יצא:  ולא יביאם בערבוב--אלא שעורים מלמטה, וחיטים על גביהן, וזיתים על גביהן, ותמרים על גביהן, ורימונים על גביהן, ותאנים למעלה מן הכול" (פ"ז). ומתבקש לשער שהסל מכיל רק ביכורים משבעת המינים, ובפרט שהסל הנוכחי מתייחד בתיאור סל הביכורים בתוך הקונטקסט המתאים בניגוד לסלים רבים אחרים המתוארים על גבי פסיפסים, אך ללא הקשר הברור כל כך אל פעילות בית המקדש כמו כאן. לאחר עיון מעמיק והשוואות בין פסיפסים שונים, נראה שהסל מכיל גם פירות שאינם משבעת המינים, וגם עובדה זו תואמת את דברי המחלוקת במשנה על עיטור סלי הביכורים בפירות שאינם משבעת המינים: "רבי שמעון בן ננס אומר, מעטרין את הביכורים חוץ משבעת המינין; רבי עקיבה אומר, אין מעטרין את הביכורים אלא משבעת המינים. רבי שמעון אומר, שלוש מידות בביכורים - הביכורים, ותוספת הביכורים, ועיטור הביכורים. תוספת הביכורים, מין במינו; ועיטור הביכורים, מין בשאינו מינו" (ביכורים, פ"ג, ט'-י'), כלומר שנהגו לעטר את הביכורים במינים שאינן משבעת המינים.

וייס הראה בהרחבה שפסיפס בית חג הנילוס, הקדום לפסיפס בית הכנסת, שימש כמקור השראה ומקור להעתקה של דגמים עבור האומנים שיצרו הן את פסיפס בית הכנסת והן את פסיפס בית דיוניסוס מציפורי. קביעה זו עלתה מתוך מחקר משווה של מוטיבים בודדים ועקב הימצאותם של קווי דמיון סגנוניים ואיקונוגרפיים. ההשוואה מעלה גם את התובנה שיוצרי פסיפס בית הכנסת היו אמנים בעלי יכולות ביצוע נמוכות יותר משל יוצרי פסיפס בית חג הנילוס. מוטיבים שונים כגון דמויות אדם וחיה, צמחים ופריטי עיטור נעשו בבית הכנסת בעיצוב בעל רושם שטוח וסכמתי, ללא עומק וללא תחושת תלת-מימד, בשונה מתיאורי המקור בפסיפס בית חג הנילוס המצטיינים בתיאור ריאליסטי, נפחיות ותנועה. בנוסף וייס ציין שממצאי ציפורי מלמדים אולי על קיומו של בית-מלאכה מקומי, אשר בו עבדו גם אמנים בעלי יכולות ביצוע וגימור גבוהים, וגם אמנים נוספים אחרים בעלי יכולות ביצוע נמוכות יותר. אבל קשה לקבל את ההצעה האחרונה של וייס, משום שדווקא בגלל השינויים הסגנוניים והאיכותיים הכל-כך בולטים, ניתן לשער שלפחות שני בתי-מלאכה מתחרים עבדו על הפסיפסים בציפורי, האחד בעל יכולות ביצוע גבוהות, שיצר את פסיפס בית-הנילוס, והשני, בית-מלאכה שעסק בחיקויים זולים ופשוטים, שיצר את פסיפס בית-הכנסת. כידוע בתי מלאכה עובדים בסטנדט קבוע ואינם משתמשים בסגנונות שונים. ובפרט שבית מלאכה בעל יכולות גבוהות לא יוציא מתחת ידיו עבודות ירודות.

גם הסידור הפנימי של הפירות בתוך הסל שבבית הכנסת מזכיר מאוד את סידורם בקרן השפע שבידה הימנית של דמות מצרים. גם הסל בו נתונים הפירות שבבית הכנסת מעוצב באופן כמעט זהה לסל עליו נשענת זרועה השמאלית של דמות מצרים, אלא שהוא נופל ממנו ביופיו ובדיוק בפרטים והשראת עומק, כמו גם תיאורי הפירות. משום כך יש צורך להישען על הזיהויים שנערכו לגבי תכולת קרן השפע מפסיפס חג הנילוס ולגבי תכולת הסל שתחת זרועה השמאלית של דמות מצרים על מנת להגדיר את הפירות שבבית הכנסת. עשרה פירות מתוארים בתוך הסל, לכולם מסגרת המעוצבת באמצעות שורה בודדת של אבנים שחורות:

1. פרי אפור, חסר זיהוי, בצורת טיפה. היוצר כנראה העתיק דגם של תאנה מפסיפס חג הנילוס המעוצב בגוונים אפורים, ונוצר דגם סתמי חסר זיהוי ודאי.
2. שני פירות מוארכים. האחד בחלק התחתון של הסל בגוון אפור בהיר, והשני בגוון כתום-חום בחלק העליון והמרכזי של הסל. נראה שנעשה כאן ניסיון מרושל להעתיק את דגם הלופה הצעירה מפסיפס חג הנילוס.
3. מלון עגול וגדול מעוצב באמצעות מעגלים קונצנטריים של אבנים היוצרות מעבר גוונים מכתום-חרדל בחלק החיצוני אל צבע בהיר, כמעט לבן בחלק הפנימי. במרכז הפרי נקודה מודגשת באבנים אפורות המדמה את אזור הצלקת.שני מלונים עגולים מתוארים בפסיפס חג הנילוס, ולשניהם אזור מודגש באמצעות אבנים אפורות או לבנות בחלק העליון של הפרי. המלון העגול שבסל הנוכחי דומה מאוד גם למלון העגול הנראה מימין לדמות עונת הסתיו שבפסיפס זה.
4. שני עלים לבנבנים בחלק התחתון של הסל מתוארים כשני עצמים בצורת טיפה. עלים אלו מעוצבים באופן הנראה לעיני המתבונן כפירות קטנים, אך בהשוואה לפסיפס המקור, ולתיאור מקרן השפע של דמות מצרים, אפשר להבין שהתיאור מדמה עלים ולא פירות. ניתן להסיק שהאומן העתיק עלים לבנים, בצורת טיפות, הנראים בחלק השמאלי העליון שבקרן השפע. באומנות התקופה קיימים תיאורים דומים בגודלם ובצורתם והם תמיד מיוחסים לעלים, כמו גם הענף שבעונת הסתיו מבית-כנסת חמת-טבריה.
5. אפרסק וורדרד-לבנבן מעוצב בצורת לב ועליו שלוש נקודות שחורות, המדמות, כנראה את כנימות המגן המותירות סימני מציצה על הפרי. עיצוב זה מזכיר מאוד האפרסק דמוי הלב, הוורדרד בהיר ועליו נקודות אדמדמות, המצוי בקרן השפע שבידי דמות מצרים.
6. פרי בצורת טיפה גדולה בגוון כתום-חרדל. נדמה שהכוונה לתיאור של תאנה, בעיקר בגלל החלק התחתון של הפרי המתאר את האוסטיאול, וגם בגלל הדמיון לתאנה שבסל של דמות מצרים.
7. רימון בגוונים של כתום וורוד עם כתר בולט. הפרי, מעוצב באמצעות טבעות קונצנטריות של אבנים היוצרות מעבר מגוונים כהים במסגרת אל בהירים במרכז.
8. אשכול ענבים משולש תלוי על שלושה עוקצים. הענבים מעוגלים ומוקפים באבנים אדומות ותוכנם ורוד בהיר.

רצועה מספר 5, פנל גלגל המזלות וארבע עונות השנה

בפנל המרכזי של רצפת בית הכנסת מתואר גלגל המזלות בתוך רבוע הממוסגר בסרט תשליב, בארבע פינות מעגל המזלות מתוארות ארבע עונות השנה, כמקובל בגלגלי המזלות בבתי הכנסת מהתקופה.

עונת האביב

הדמות טובלת משני עבריה בשיחים של פרחים גדולים וסלים העמוסים בהם, כסממני האביב, התחדשות הטבע והשגשוג. מימין לדמות שני פרחי שושן לבנים פתוחים וניצן צעיר הבוקעים מענף משותף, הפרחים ניתנים לזיהוי באמצעות הגביע הנושא שלושה עלי כותרת המופשלים לצדדים, צבע עלי הכותרת הלבן ועורק בולט המסומן באמצעות שורת אבנים אדומות המעוצב במרכז העלה. פרחי השושן הצחור (Lilium Candidum) פורחים בעונת האביב, ולפי כמות העיטורים שלהם באומנות התקופות הרומית והביזנטית ניתן להסיק שבעבר הם היו נפוצים ומצויים מאוד בנוף הארץ ובגינות הנוי.

בפינה השמאלית מעוצב שיח בעל שלושה ענפים הנושאים פרחים שחלקם התחתון ורוד וחלקם העליון אדמדם. הצמח ניתן לזיהוי עם שיח ורדים, המזכיר את השיח המעוצב בבית הכנסת חמת טבריה בעונת האביב, ואת השיחים המעוצבים בפסיפס בית חג הנילוס הסמוך. הוורדים האדמדמים נקצרו באמצעות מגל יד ונלקטו אל הקלתוס שמימין לדמות ואל הקניסטרום שמשמאלה, והם משולבים גם בעטרה שלראש הדמות. מימין לדמות מגל יד עם ידית מעץ המעוגלת בבסיסה, מגל היד עוצב באמצעות אבנים בצבע חרדל ומסגרת של שורת אבנים בצבע חום. להב המגל חלק, מעוקל ומחודד בקצהו, ומעוצב בצבעי לבן ואפור, עם מסגרת של שורת אבנים שחורות. מגל זה שימשה לקטיף הפרחים האביביים אשר שנדרשו לצורכי נוי ולשזירה למחרוזות ולעטרות.

עונת הקיץ

הצד הימני של גוף הדמות הרוס ברובו, ונדמה שהיא הייתה לבושה בבגד קל שכיסה רק את חלקו הימני של החזה, לראשה כיפה גדולה בצבע צהבהב, להגנה מהשמש, כנהוג בתיאורי עונת הקיץ. מימין לדמות אגודה של חמש שיבולים. מימין לשיבולים שני פירות פקוס, בקצה הכד של הפירות צורת V מאבנים צהובות המרמזת על תיאור שאריות הפריחה בקצה הפרי. בצד שמאל של הדמות התיאור הרוס ברובו, אך ייתכן והוא חלק מקנוקנת שהייתה מחוברת לתיאור של פרי נוסף ממשפחת הדלועיים. משמאל לדמות חרמש משונן ומעוקל בעל ידית עץ, בידית נעוצים שני מסמרים שנועדו לאחוז הלהב את הידית. הלהב מתואר בצבעים אפורים ובלבן, והמסגרת מעוצבת באמצעות שורה אחת של אבנים שחורות. הידית מעוצבת בצבעים חום, כתום, צהוב ולבן.

כלי עבודה נוסף נמצא משמאל לחרמש, והוא עשוי מתכת ומעוצב באמצעות אבנים בגוונים אפורים עם מסגרת אבנים שחורות, הכלי ממוזלג בקצהו. כלי זה מעוצב באופן דומה מאוד למלקחיים המתוארים בסמוך למנורה בפנל מספר 2. בפסיפס זה קיים סדר הגיוני ושיטתי של האטריבוטים הסמוכים לדמויות העונות, בארגון שיטתי זה כלי עבודה ופעולתו מתייחסים אל צמח סמוך באותו הפנל. ולכן ניתן להניח שהכלי הממוזלג הוא תיאור, אולי ברמת ביצוע נמוכה, של מספרים או כלי מיוחד לחיתוך, אשר שימש לקטיף הפקוסים, אולי לשם זהירות שהפירות לא יישברו בעת הקטיף, או שהוא שימש לקטיף זהיר של הפקוסים על מנת שלא יטמאו, כמו שנכתב בתוספתא: "א"ר יוסי בראשונה היו הככרות של קשואין ושל דלועין שבצפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג בשעה שעוקרין אותן קבלו עליהן אנשי צפורי שלא יהו עושין כן" (מכשירין ג', ג'). אולי היה זה כלי ממוזלג העשוי ממתכת, שאיננו מוכר לנו כיום, אשר שימש באופן כלשהו לטיפול בדלועיים. להבי הכלי הממוזלג מזכירים את הלהבים של המספריים מברזל נמצאו בחפירות מהתקופה הרומית, למשל בפומפיי.

עונת הסתיו

הדמות לבושה בבגד חסר שרוולים, לימינה ארבעה פירות:

• א. שני רימונים עם כתר, אחד גדול והשני קטן יותר (שגודלו הותאם לחלל שנותר לעיטור בזווית), הרימונים מעוצבים בגוונים של כתום וורוד, ונישאים על ענפים עם עלים דקים העשויים משורת אבנים בודדת, תיאור הרימונים מסמל את הבשלתם בעונת הסתיו.
• ב. בין שני הרימונים מתואר מלון עגול שמסגרתו מעוצבת באמצעות שורת אבנים בצבע חרדל כהה, ותוכו בצבע בהיר יותר. בחלקו התחתון של הפרי מעגל מודגש באמצעות אבנים בצבע חרדל כהה ומרכז שחור, המתאר את מקום הצלקת.
• ג. בין הרימון הגדול לבין המלון העגול מתואר פרי קטן באמצעות אבנים שחורות, ייתכן שהאמן ביקש לתאר את השקד בעונת ההבשלה, למרות שזמן הבשלת השקד מתוארך לעיצומו או לסיומו של הקיץ, יש להניח שכאן מתואר שקד, כפי שהוא מתואר על גבי רצפת בית הכנסת של חמת טבריה משמאל לדמות תקופת תשרי, באמצעות ענף של שקד. משמאל לדמות מעוטר שריג גפן, שנהרס בחלקו, על השריג ניכרת קנוקנת וקצה של עלה הגפן. זני הגפנים לייצור היין הינם אפילים, ונבצרים בין החודשים אוגוסט לאוקטובר, ולכן ייתכן וכאן מתואר רמז לבציר של ענביי יין, בדומה לתפקיד של עיטור האמפורות בעונת הסתיו בבית כנסת בית אלפא.

  

עונת החורף

הדמות עוטה גלימה כבדה המכסה את ראשה וכל גופה, מצדדי הדמות אטריבוטים המסמלים את החורף:

• א. לופה מעוצבת כגוף גלילי באמצעות אבנים צהבהבות, חלקה השמאלי רחב וקטום, ומפוזרות בו נקודות באמצעות אבנים שחורות, פס לבן מתאר חריץ הנמשך מהחלק הקטום אל מרכז הגוף, החלק הימני דק יותר וסגור. הצבע הצהבהב של האבנים מלמד על היות הגוף צמחי, כנראה הלופה עם סיום הבשלתה בעונת החורף. עם הבשלת הלופה בעונת החורף קליפתה מתייבשת והופכת לחומה, לאחר חיתוך הקליפה נראים גרעיני הלופה השחורים.
• ב. מגל יד בעל ידית עץ מתואר משמאל ללופה, המגל זהה כמעט לחלוטין למגל המתואר בעונת האביב, הלהב שלו חלק ומתואר באמצעות מסגרת חיצונית של שורת אבנים שחורות, וגוונים כהים ובהירים של אפור לחילופין במרכז הלהב. ידית העץ מתוארת בצבעים חומים וכתומים, והיא מתרחבת בבסיסה ומתעקלת בכיוון הפוך מכיוון הקימור של הלהב. גם כאן נשמר הצימוד ההגיוני של כלי עבודה אל המלאכה אותו הוא מבצע, וכנראה המגל שימש לקטיף וחיתוך הלופה וקילופה.
• ג. עץ עשיר בענפים ועלווה שאחד מענפיו כרות ונוטה לארץ. העץ מתואר באופן סכמתי וללא סימנים מזהים, אולם אפשר לשער שהכוונה לתיאור של עץ פרי נשיר ממשפחת הוורדיים, לפי תיאור העלים הרחבים והתמימים. העץ הגזום נראה העתק, ברמה ירודה, של העץ המתואר בפסיפס האמזונות שבבית חג הנילוס הסמוך. העץ מפסיפס האמזונות הרוס בחלקו התחתון, אך בעץ נוסף המתואר בפסיפס האמזונות נראה חלקו התחתון של הגזע, המתואר עם בסיס שטוח וללא אחיזה בקרקע, ואף על גזעו ענף כרות מצד שמאל. תיאורי העצים שבבית הכנסת ובפסיפס האמזונות מגלים דמיון: בשניהם עלי העץ רחבים ותמימים, העץ חסר סימני זיהוי וחסר פירות, הענף הכרות מצוי בחלקו השמאלי של הגזע, בסיס הגזע מתואר עם סיום ישר ושטוח.
• ד. משמאל לדמות נראה קרדום בעל ידית עץ ארוכה המעוצבת באמצעות שתי שורות של אבנים כתומות-חומות, הלהב מתכתי ומעוצב באמצעות אבנים בגוונים של אפור עם מסגרת משורה בודדת של אבנים שחורות. הקרדום, (hatchet), שימש לצורכי יערנות וכריתת עצים, או ביקוע ענפים. לקרדומים היו צורות להבים שונות וגדלים שונים בהתאם לשימושים שלהם. היו גם קרדומים ששימשו את הקצב או הנגר. קרדומים ארוכי ידית, כמו הנראה בבית הכנסת של ציפורי שימשו לכריתת עצים, גיזום ענפים, ביקוע גזרי עץ, יצירת מוטות עץ, עקירת שורשים, תיחוח הקרקע. בנוגע לטיפוח גפנים, קולומלה תיאר את השימוש בקרדום לכריתת ענפים הגדולים מדי לגיזום באמצעות סכין הגיזום (=מגל יד) (Columella X, 2). נראה שהקרדום בסצנה זו קשור לגיזום עצים בעונת החורף. לענף הכרות של העץ שמימין לדמות, בהתאם, כאמור, להיגיון והשיטתיות שנשמרו בפסיפס זה, בו כלי העבודה מתואר בצמוד למלאכה שהוא מבצע בעונתו. חלק מהאטריבוטים הנראים בפסיפס זה מהווים כאן יצירה מקורית.

  

רצועה מספר 6, פנל עקדת יצחק

בספין הימני מתואר ראש האיל קשור אל עץ, שלושה ענפים על גזע העץ נגזמו, אחד משמאל ושניים מימין. בחלקו העליון של העץ מתואר ענף יחיד עם עלים ירקרקים ורחבים, התחומים בשורת אבנים שחורות. מין העץ לא ניתן לזיהוי, אולם על פי עליו הרחבים ניתן להניח שזהו עץ פרי נשיר ממשפחת הוורדיים. גם כאן ניכר שהאמן שאב השראה ליצירת הדגמים מבית חג הנילוס הסמוך, והעתיק את העץ אליו קשור הסוס מפסיפס האמזונות. נדמה שגיזום זה נועד לעיצוב נוף העץ והגבהתו.

ביבליוגרפיה

• וייס ז' ונצר א', 1993, 'ציפורי – 1991-1990', חדשות ארכיאולוגיות, צט: 14-12
• וייס ז' ונצר א', 1994, 'ציפורי – 1993-1992', חדשות ארכיאולוגיות, קא-קב: 40-35.
• וייס ז' ונצר א', 1996, 'ציפורי – 1995-1994', חדשות ארכיאולוגיות, קו: 39-31, לוח צבע i.
• וייס ז' ונצר א', 1997, 'חפירות משלחת האוניברסיטה העברי בציפורי בשנים 1996-1992', קדמוניות ל', 113: 21-2.
• וייס ז' ונצר א', 1998, הבטחה וגאולה, פסיפס בית הכנסת מציפורי, ירושלים.
• וייס ז', 1992, 'ציפורי', בתוך: האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 4, שטרן א' (עורך), ירושלים: 1331-1336.
• וייס ז', 2009, 'אמנות הפסיפס בציפורי במאה הה' לסה"נ: איקונוגרפיה, סגנון והצעה לזיהוי אפשרי של בית מלאכה מקומי', בתוך: אדם ליד קשת רומית, קובץ מחקרים לכבוד פרופ' יורם צפריר, ירושלים.
• וייס ז', ונצר א', 1991, 'שתי עונות-חפירה בציפורי', קדמוניות, כד (96-95): 121-113.
• Hachlili R., 2009, Ancient Mosaic Pavements, Brill
• Talgam R. & Weiss Z., 2004, 'The Mosaics of the House of Dionysos at Sepphoris', Qedem, 44, Jerusalem.
• Weiss Z. & Talgam R., 2002, 'The Nile Festival Building and its Mosaics: Mythological Representations in Early Byzantine Sepphoris', In: The Roman and Byzantine Near East, Vol. 3, Humphrey J. H. (ed.): 55-90.
• Weiss Z., 2005, The Sepphoris Synagogue: Deciphering an Ancient Message through its Archaeological and Socio-Historical Contexts, Jerusalem.

מסלולי טיולים מומלצים נוספים באזור ציפורי:

• נחל ציפורי: מסלול הליכה פסטורלי לצד שטחי חקלאות מסורתית וליד נחל זורם
• מאגר אשכול: מרכז מבקרים חינמי של חברת מקורות
• יער בית קשת: מסלול אופניים או רכב ביער קום
• יער הסוללים: מסלול טבע קצר, מומלץ בעונת הפריחה בחורף ובאביב
• גן לאומי בית שערים: מערכות קבורה יהודיות אדירות, מערות קבורה קדומות יפהפיות
• נחל השופט: הליכה נינוחה ליד הנחל וכניסה לבריכת שיכשוך טובה
• גן לאומי מצוקי הארבל: מסלול נוף וירידה אתגרית במצוקי הארבל
• נצרת העתיקה: סיור עירוני בין סמטאות קסומות וכנסיות יפות
• תל יודפת: טיול סתווי אל פריחת החצבים, וסיור בעתיקות אתר התיישבות יהודי מימי הבית השני

 זכרו: בכל טיול מומלץ לטייל עם הדרכה של מורה דרך או מדריך טיולים מוסמך

מורי דרך ומדריכי טיולים מוסמכים יובילו אתכם בבטחה לטיול ויום כיף והדרכה חווייתית ועשירה בתכנים. עם הדרכה של מורה דרך ומדריך טיולים תגיעו רחוק. דברו איתנו עכשיו: 052-2973937 anatavital2@gmail.com ונתאים לכם מדריך טיולים או מורה דרך, שיעצים עבורכם את חוויית הטיול.