פארק שפך נחל חדרה: טיול נחלים וחופים בצפון השרון

בטיילת שפך נחל חדרה תמצאו נופים מהיפים בישראל. גדות הנחל שוקמו, מדשאות וגשרים יפים בצידי הנחל. בטיילת תמצאו גם מפלים יפים ומזרקת מים עגולה וגדולה

הטיילת הנעימה של נחל חדרה מתמזגת עם שביל ישראל ומסתיימת בחוף ים נקי. החוף זרוע צדפים וקונכיות, וממש כיף לטייל בו. בחניון תמצאו את יד אבשלום פיינברג, פעיל מחתרת ניל"י

אופי מסלול הטיול:

אופי הטיול: אורכי- אפשר לטייל גם לאורך החוף עד לחוף אולגה
משך הטיול: משעה ועד כמה שעות
דרגת קושי הטיול: קליל
מתאים לנכים ועגלות תינוק: כן
4X4: לא
צבע סימון שבילים בטיול: שביל ישראל
אורך מסלול הטיול: מ-500 מטר ועד 3 קילומטר (אם תלכו על החוף דרומה עד חוף אולגה)
קליטה סלולרית: יש
הטיול מתאים לעונה: כל העונות
מאפייני מים במסלול: נופי מים. הכניסה לנחל אסורה. חוף שפך נחל חדרה איננו חוף מוכרז ואסורה הכניסה לים.
שירותים: יש
שולחנות/ספסלים לישיבה: יש
מים לשתייה: יש
מזנון: אין
חניון לילה: לא
עלות כניסה: ללא
שעות כניסה: ללא
קישורים חיצוניים: תיירות העיר חדרה

תחזית מזג האוויר לאזור הטיול:

פרטי מסלול הטיול ולאן מטיילים בטיילת נחל חדרה:

חניה: את הרכב מחנים בחניון הכורכר הגדול. (זהירות: לא להשאיר חפצי ערך ברכב. באזור יש גנבים זריזים מאוד)

שביל ישראל: כבר בכביש הגישה אל אל פארק נחל חדרה תפגשו את שביל ישראל מסומן על סלעים, ריבועי בטון ועמודים. כאן בפארק נחל חדרה, שביל ישראל יוביל אתכם אל גדות הנחל המשוקמות.

טיול אל הגשר הלבן הגדול: צאו רגלית לכיוון צפון, אל המדרכה המוליכה אל גדות נחל חדרה. מדרגות רחבות וחדשות יובילו אתכם אל מפלס הנחל. מכאן יש לכם אפשרות לפנות ימינה (מזרחה) לאורך הגדה הדרומית. תוכלו לחצות את הנחל על גבי גשר הקשת הלבן והיפה. בצידו השני, הצפוני של הנחל תוכלו ללכת ולנוח, להצטלם וליהנות מהנוף.

המזרקה והמפל: חזרו אל הגדה הדרומית באותה הדרך, על הגשר הלבן. מכאן תצעדו מערבה, לכיוון הים. תפגשו את המזרקה העגולה הגדולה. מי המזרקה חמימים. קיים איסור מגע עם המים, אסורה כניסה אל הבריכה שסביב המזרקה. מים חמימים אלו נפלטים מתחנת הכוח "אורות רבין" המצויה מצפון לנחל חדרה. המים שפורצים במזרקה עברו כברת דרך מהים אל תחנת הכוח. הם נשאבו מהים, מערבית לתחנת הכוח. מי הים הובלו לקירור הטורבינה של תחנת הכוח. לאחר קירור הטורבינה המים הוזרמו הנה, אל המזרקה.

מפל מים גדול ויפה תראו גם מולכם, על הגדה הצפונית של נחל חדרה. גם אלו מים שנפלטים מתחנת הכוח. גם אלו מים שעברו תהליך של קירור הטורבינה. המים מוזרמים במפל ובמזרקה כדי לקרר את המים לפני כניסתם אל נחל חדרה. המים מוזרמים אל נחל חדרה, ומשם אל הים התיכון בחזרה. המים לא מזוהמים, אך הם חמים יותר מטמפרטורת מי הים הרגילה.

טיילת לאורך נחל חדרה אל שפך הנחל וחוף הים: המשיכו לטייל לאורך הגדה הדרומית של נחל חדרה. המדרכה תיגמר לכם, ותתחילו ללכת על החול על גדת הנחל. בדרך תפגשו פרגולות צל, ספסלים ומדשאות נוחות ומוצלות. המשיכו ללכת לכיוון מערב ותגיעו עד לשפך הנחל. שימו לב שהנחל נעשה צר בשפכו אל הים. החולות שמגיעים מהים חוסמים את הנחל, ומצרים את המעבר.

על זה המקום נתן יונתן כתב את שירו: "חופים הם לפעמים געגועים לנחל": מראה הנחל המנסה לפרוץ דרך אל הים השפיע על שירתו. נראה היה שהים לא מצליח לקבל את מי הנחל שנחסמים על ידי החולות. למעשה שירו של נתן יונתן, מתאר תופעה גיאומורפולוגית....נתן יונתן משליך את הנטישה של מי הנחל על נפשו של האדם ויחסיו עם אחרים ועם נפשו הבודדה. ראו למטה⇓

הליכה לאורך חוף שפך נחל חדרה: אם זמנכם בידכם, תוכלו לטייל לאורך החוף לכיוון דרום. הטיול יוביל אתכם עד לחוף גבעת אולגה. ההליכה נינוחה. בדרך תוכלו לפגוש הרבה הפתעות מעניינות שהים פלט. חלקן יפות וטבעיות, צדפים, קונכיות, שברים של סעלי חוף, שברי חרסים מוחלקים, שברי זכוכית מוחלקים. וגם מזכרות של פעילות אנושית מזהמת ולא נעימה.

חזרה אל החניון: את דרככם אל הרכב חזרה תעשו באותו המסלול, לאורך החוף ונחל חדרה.

יד אבשלום פיינברג: ממזרח לחניון תמצאו את הציון היפה לזכרו של אבשלום פיינברג מנעריי חבורת ניל"י הנודעת. שנים רבות עמדה אנדרטה זו שהציבה רבקה אהרונסון לזכר אבשלום פיינברג לצד כביש 4. בשנת 2010 היא הועתקה לטיילת פארק נחל חדרה. אל האנדרטה הנוכחית מובילות מדרגות רחבות. משני הצדדים נשתלו עצי תמר גבוהים. עצי התמר מסמלים את עץ התמר, שצמח בסיני מגלעיני התמרים שנשא עמו בכיסיו בדרכו למצרים. עמי התמר מסמלים גם את התמר שמיטה על מקום הימצאו בסיני. תוכלו לטפס על המדרגות ולהגיע לראש הגבעה הקטנה. ולהתרשם מהמבנה שלראשו כיפת אבן לבנה.

מידע נוסף על פארק וטיילת נחל חדרה

נחל חדרה

נחל חדרה מתחיל את דרכו בגבעות צפון השומרון, בגובה 450-450 מטר מעל פני הים. הנחל מתחיל את דרכו ביובלים שנמצאים דרומית לג'נין, מזרחית לקבטיה. נחל חדרה מנקז את עמק דותן מערבה אל הים התיכון. יובליו החשובים של נחל חדרה מצטרפים אליו באזור מישור החוף: נחל יצחק, נחל חביבה ונחל עירון (עם נחל נרבתא) נשפכים לנחל חדרה באזור בריכות הדגים של גן שמואל, ליד תלמי אלעזר. מרבית מהלכו של הנחל הוא אכזב, ורק סמוך למישור החוף הוא נחל איתן המושך מים כל השנה.

אורכו של נחל חדרה מגבעות צפון השומרון ועד לשיפכו בים התיכון למעלה מ-40 קילומטר. לאורכו של הנחל נמצאים הישובים: מבוא דותן, חרמש, בקה אל-שרקיה, בקה אל-ערביה, שדה יצחק, בית אלעזר, תלמי אליעזר, העיר חדרה וגבעת אולגה.

העיר חדרה

מקור השם מהמיל הערבית: ח'דרא, שפירושו: הירוקה. העיר חדרה נוסדה כמושבה בשנת 1891 על ידי אגודת עולים מרוסיה ("אגודת קובנה", "אגודת וילנא", "אגודת ריגה" ו"אגודת היחידים"). ראשוני המתיישבים סבלומאוד מקדחת, ורבים נפלו חללים. לאחר ניסיון נפל לייבש הביצות על ידי נטיעת עצי אקליפטוס, החליטו לייבש ביצות על ידי ניקוז מי הביצות אל הים. עצי האקליפטוס עומדים עד היום ב"יער חדרה", באזור תחנת הרכבת של חדרה. כיום חדרה היא מרכזית במחוז הצפון והיא מונה כ-100,000 תושבים.

אולגה חנקין לבית בלקינד, מקור: tamar eshel

גבעת אולגה

גבעת אולגה היא שכונה במערב חדרה על חוף הים התיכון. השכונה מצויה ממערב לכביש 2, בצפון השרון. השכונה קרויה על שם אולגה חנקין, אשתו של יהושע חנקין. יהושע חנקין היה ידוע בכינויו: "גואל האדמות". על צוק קטן הצופה אל מפרץ אולגה הקטן, יהושע חנקין בנה בית מקסים עבור אשתו אולגה. הזוג לא זכה להתגורר בבית המיוחד. כיום מתנהל במקום בית קפה עם נוף מצויין אל הים. ההגעה אל בית הקפה מצריכה טיפוס על מדרגות.

ביצות במישור החוף ומקור החולות בישראל

שפך נחל חדרה וביצות חדרה הקדומות: בעבר, עד ימי "אנו באנו" של עלייה ראשונה בסוף המאה ה-19, החולות שהגיעו מן הים, מדרום, חסמו כמעט לחלוטין את מוצא נחל חדרה אל הים. זו הסיבה שנחל חדרה יצר ביצות גדולות בכל אזור חדרה. ההסבר לחסימת החולות טמון בתהליך יצירתם של החולות ומסעם לעבר חופי ישראל. החולות המצויים שחופי ישראל מוצאם באפריקה. החולות נוצרו בתהליך בלייה של סלעי יסוד, סלעי גרניט. סלעים אלו מצויים בהרים הגבוהים של מזרח אפריקה. תוצרי הבלייה של סלעי הגרניט הוסעו על ידי נהר הנילוס. במהלך הדרך הסלעים נשחקו עוד ועוד, עד כדי יצירתם של גרגרי החול. גרגרי הקוורץ (צורן דו-חמצני SiO₂) הוא אחד המרכיבים העיקריים של החול והתוצר הסופי של בליית סלעי היסוד.

נהר הנילוס שעובר במרכז מצרים, נשפך אל הים בתיכון בדלת הנילוס, באזור אלכסנדריה. שטחה של הדלתא עצום, וגם הסעת גרגרי החול והטין מגיעים עד למרחקים גדולים מחוף הים של מצרים.

בים התיכון קיים משטר זרימה מעגלי של מי הים. מים קרים נכנסים אל הים התיכון מהאוקיאנוס האטלנטי. מעבר המים מהאוקיאנוס האטלנטי אל הים התיכון נעשה במעבר הצר של מייצרי גיברלטר. המים הקרים נכנסים אל הים התיכון בזרם תחתי. מעניין לציין, שאת הזרם התחתי ניצלו משחתות גרמניות לכניסה אל מרחבי הים התיכון, בעת מלחמת העולם השנייה.

מן העבר השני, מים חמימים יותר יוצאים מן הים התיכון אל מרחי האוקיאנוס האטלנטי. זרימת המים בים התיכון היא מעגלית. בניגוד לכיוון השעון. מסיבה זו, חולות שנפלטו אל הים התיכון במצרים, מוסעים עם זרמי המים לכיוון צפון, אל חופי ישראל. זו הסיבה, שדווקא בחופי הדרום קיים חול רב יותר לאורך החופים.

אם תתבוננו, תוכלו לראות שכל הנמלים והמרינות, המפרצים והמעגנים בישראל נבנו עם פתחם לכיוון צפון. הפתח מכיוון צפון מונע, במידה רבה, את כניסת החולות, המגיעים מדרום, אל המעגן והנמל. אם פתחי הנמלים והמעגנות היו מדרום, הם היו נסתמים חדשות לבקרים על ידי החול המוסע מדרום לצפון לאורך חופי ישראל.

מאותה סיבה נחלי החוף של ארץ ישראל יצרו ביצות סמוך לשפך שלהם אל הים התיכון. כך נוצרו ביצות בחופי ישראל, באזורי השפך של נחלי החוף: הים הסיע מדרום כמויות בלתי נדלות של חולות. חוות אלו שהגיעו מדרום, נכנסו בעזרת תנועת הגלים אל היבשת. החולות גם נכנסו אל תוך שפכי הנחלים וחסמו אל מעבר המים. נחלי ישראל בהגיעם אל מישור החוף אינם זורמים בעצמה מרומה. במישור החוף השיפוע נמוך מאוד, פשט הנחלים רחב מאוד, ועצמת המים קלה. מסיבה זו, נחלי החוף והשרון לא הצליחו לפרוץ את דרכם אל הים. וכך נוצרו ביצות בשפכי נחלי החוף הישראלי: נחל הירקון, נחל אלכסנדר, נחל חדרה, נחל נעמן ועוד.

שפך נחל חדרה אל הים התיכון: חופים הם לפעמים געגועים לנחל

התמוטטות מצוקי הכורכר בחופי השרון בישראל

כיום חסרה אספקה של חולות אל הים התיכון, עקב סכר אסואן שנבנה על נתיבו של נהר הנילוס. רכסי הכורכר בישראל עומדים בסכנת התמוטטות, מחמת היעדר אספקה מחודשת של חול. הים מכה ברגלי המצוקים הכורכריים, נוגס בבסיסם והם מתמוטטים בהתמדה ונהרסים אט אט. בעבר, הים היה מסיע חולות לעבר המצוקים ומחזק את בסיסם. כיום המצב הוא הפוך ומסוכן למצוקי החוף הכורכריים של ישראל.

שינויים אקולוגיים בעקבות עליית הטמפרטורה של מי נחל חדרה ומי הים בשפך נחל חדרה

מי שפך נחל חדרה חמימים. בעקבותיהם מתחממים מי הים שבקרבת חוף נחל חדרה. המים החמימים מושכים דגים והטלות של דגים. בשנים האחרונות נצפות להקות של כרישים המתגודדות באזור חופי תחנת הכוח. מניחים שהכרישים מגיעים לאזור בעונת החורף בגלל המים החמימים.

צדפי לבו של האדם… (יצירה של תלמידות בית יעקב פרי תואר מאלעד) בחוף טיילת שפך נחל חדרה (צילום: ד"ר ענת אביטל)

חופים הם לפעמים געגועים לנחל / נתן יונתן

ראיתי פעם חוף שנחל עזבו: מתאר את החול שחוסם את מי נחל חדרה מלהגיע אל הים.
עם לב שבור של חול ואבן: המשורר מאניש את הים ושברון לבו. הו אמתאר את ליבו של הים כלב של חול ואבן. ואולי אפילו רומז על ליבו הקר של הים. לב אבן. שידוע כגובה קורבנות אדם וטורף ספינות.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות: כאן המשורר מבטא את בדידותו של האדם. ואת חסרונו במים חים. והמים הם חברה אנושית? שמחת חיים? אהבה וחיבה?
גם הצדפים כמו חופים, כמו הרוח: המשורר מונה עוד כוחות טבע שמצויים באזור החוף ובולטים בו: צדפים ורוח. הצדפים שהיו פעם בית ליצור חי. גם הצדפים ניטשו ונותרו בודדים. הצדפים נתונים לחסדי הגלים המכים בהם. הלוך ושוב על קרקעית הים ועל חוף הים.

הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו אשר היה: החסרון של הים במי הנחל מקרין על החיסרון של הרכיכות שביתן הוא הצדף. ומזכיר געגוע לבית, לשייכות, לחיבור אנושי חם, געגוע לבית ואהבה אנושית.
ורק הים שר לבדו שם את שיריו: רמז לקול הגלים המכה ללא הרף בחוף. נהמת הגלים והמיית המים האינסופית. מביעה רצון תמידי ואנרגיה אינסופית, כמו בבקשות שלא נענות. מזיכירם געגוע תמידי לבית ולמנוחת הנפש.

כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו: כך האדם, בליבו נעים זכרונות מהעבר כמו צדפים ריקם מתוכן. צדפים וקונכיות שרק שריונן החיצוני נותר. צדפות וחלזונות שרק השלד החיצוני מהן מזכיר את העבר המפואר שלהן, מזכיר את החיים שרחושו בהם. הנעורים שרים לאדם כמו גלים. מכים בליבו ובמחשבותיות. כגלים, ללא הרף, ולא מרפים לעולם. מזכירים לו את נעוריו. מזכירים לו את אהבותיו, את המצלחותיו וכשלנותיו. מזכירים לו את חסרונו והגעגוע...

יד אבשלום פיינברג, פארק טיילת נחל חדרה ( צילום: ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי)

יד אבשלום פיינברג ומחתרת חבורת ניל"י

במקור, האנדרטה הוצבה ב22 בינואר 1957, בדיוק לפני 60 שנה, לצד כביש 4, בכניסה הדרומית לחדרה. האנדרטה הוקמה במלאת 40 שנה למות של אבשלום, בטרם נמצאו שרידיו. בשנת 2010, עקב הרחבת כביש 4, הועברה האנדרטה אל מתחם טיילת פארק נחל חדרה. האנדרטה הוצבה סמוך לחדרה, עיר מגוריו של אבשלום בעת פעילותו המחתרתית.

חבורת ניל"י (ראשי תיבות של: נצח ישראל לא ישקר) שעמה נמנה אבשלום, ריגלו אחר תנועות הצבא העותמאני. מתוך מטרה לסלק העותמאנים מהארץ, ולעזור לבריטים לשלוט כאן. למרבה האכזבה, כנראה, שהבריטים מעולם לא השתמשו במידע שהצעירים הנועזים בזכרון יעקב ומחדרה אספו עבורם...

מקור הביטוי נצח ישראל לא ישקר, ניל"י: בפסוק: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (ספר שמואל א', פרק ט"ו, כ"ט).

חייו, היעלמו ורציחתו של אבשלום פיינברג, מציאת עצמותיו וקבורתו: אבשלום פיינברג היה בנם של ישראל ופאני פיינברג. הוא נולד בגדרה ואת פעילותו בחבורת ניל"י הוא עשה בעת מגוריו בחדרה. אבשלום ירד אל הבריטים שישבו במצרים, כדי למסור להם מידע ריגול. אבשלום נרצח על ידי בדואים ועות'מאנים, ולא שב מהמשימה. האנדרטה מציינת את יום הירצחו: כ"ו בטבת תרע"ז, 20 בינואר 1917. שרידי גופתו נמצאו בכ"ה בתשרי תשכ"ח, 1967, ליד רפיח, מתחת לעץ דקל התמר. ביום כ"ו חשוון תשכ"ח, 29 בנובמבר 1967, הובאו עצמותיו של אבשלום פיינברג למנוחת עולמים. הוא נטמן בטקס ממלכתי צבאי בהר הרצל בירושלים. עץ תמר ניטע על המקום בו נמצאו שרידי עצמותיו באזור רפיח. על שם התמר, הוקמה היאחזות דקלה. ולאחר נסיגת צה"ל מסיני, הוקם על שמו הישוב דקל בגבול ישראל- מצרים.

אבשלום פיינברג ושרה אהרונסון, 1916 (צלם לא ידוע)

אות מאבשלום

בהקשר לאבשלום פיינברג, הרומן שלו עם שרה ורבקה וסיפורם המרתק של נעריי חבורת ניל"י, אני ממליצה בחום על קריאת ספרה התיעודי והמרגש של הסופרת הישראלית נאוה מקמל עתיר "אות מאבשלום".

אלף נשיקות

אחד ממכתבי האהבה הידועים ביותר נכתבו על ידי אבשלום פיינברג אל אהובתו רבקה אהרונסון, זכרון יעקב, 1 במרץ 1911.

מילים ומוזיקה תמצאו למטה-למטה⇓

מסלולי טיולים מומלצים נוספים באזור:

⇐יש לכם שאלה? ⇐צריכים עזרה? רוצים לשאול או להגיב? ⇐תוכלו למצוא אותי כאן, אני עונה מהר

⇐ לחצו וקבלו תמיכה מיידית מהקהילה בפייסבוק >>

חופים

מילים: נתן יונתן, לחן: נחצ'ה היימן

חופים הם לפעמים געגועים לנחל
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.

גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.

כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.

אלף נשיקות / מילים: אבשלום פיינברג

כך גומרים האוהבים את כל המכתבים שלאהבותיהם הם כותבים. אלף נשיקות לך, אהובתי.
כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובתי. ומה מאד מתאווה אני לנשקך: אלף נשיקות, אהובתי.
ראשית כל הייתי שם נשיקה גדולה על מצחך הלבן, כמו קשר באמצע המצח. ומהנשיקה הזאת היו יוצאות הרבה הרבה נשיקות אחרות בעיגול על המצח הזך ועל התלתלים השחורים כמו כותרת של נשיקות, כמו ששמות למען התייפות היפות מחרוזת של פנינים.
ואחרי כן הייתי לוחש לך בשני פרחי צדף ורוד, אוזניך, שני סודות קצרים ומתוקים שהדם מצלצל עד אמצע הלב.
ובשפתי הייתי מחליק את ריסיך ועפעפיך. ואחרי זאת אני שם שתי נשיקות עגולות ומהירות ומצלצלות על שתי עיניך, כאשר שותים למען רוות כוס יין בצמא בקיץ.
ועתה צריך להעמיק בגומות לחייך, לחפור ולחפור, וגם את הצלוחית הקטנטונת שבקצה סנטרך הקטן.
ואחר צריך לאסוף את שפתותיך הוורודות אל תוך פי, ולשאוף ולשאוף נשיקה עד אפס כוח, עד שימלא החזה ולא יישאר שם מקום גם כחוט השערה.
ועל צווארך השלגי, הזך, הרם והגמיש שכצוואר הברבור, ושתנועותיו מושכות ועדינות כתנועות ילדות המים, צריך לשים חוטים חוטים, מחרזות של נשיקות עד כדי לכסותו, וצריך לרדת עד השוחה הקטנה שבקצה הצוואר, שם במקום שהשמלה הטיפשה והמרשעת מכסה את הכל…
ועל מפרקתך זכת אור וכתפיך, ברד של נשיקות.
ועתה שים אשים ראשי על חזך ומצאתי את הנקודה המדויקה אשר שם דופק לבך, ושמתי שפתי מולו, ודרך שמלותיך והעור הבשר והגידים אשאב בכוח את הלב ואמשכנו אלי ואמהיר דפיקותיו, ריקודיו, כירכוריו: תק, תק-תק, תק-תק-תק.
ועל מסגרת חגורתך נשיקה. ובגניבה על ברכיך הקטנות נשיקות.
ונשיקה על פרקה מפרקות אצבעותיך הלבנות והקטנות, שאין מקום עליהן בעד כל גודל שפתי הזוללות, וצמידי נשיקות על ידיך, ואל השרוולים אתגנב ונשיקות על זרועותיך המבושמות והרעננות, חבלי אהבה לבנים.
ונשיקות לכל אחת מתנועותיך המקסימות, מצהלותיך המרנינות וגם נשיקות תועות בלי מטרה ובלי תאווה בוערת, כאשר ישליכו פרחים על כלה עוברת.
והנה כוסית בנשיקות, אהובתי, והנשיקות תשע מאות תשעים ותשע נשיקות. ועוד אחת נשארה נשיקה, רק אחת, וצריך שאשק הנשיקה האחרונה הזאת, ויהי מה!
ועכשיו רום התאווה, פסגת החשק, איה, אהובתי, מעיין האור המותח על כל אבריך, על כל תנועותיך, על כל מבטיך, את עדנת השמים וקסם האור, איהו מלא אור מעיין האור?
את המעיין הזה הייתי רוצה למצוא ולשים שפתי בו, ולהדביק פי במעיין האור לשתות ולשתות עד רוות, וזאת היתה נשיקת האלף.
אבל השמים אינם בעד עיני החוטאות, האור איננו בעד שפתי הטמאות, הארציות, הסובאות, ועל כן תצרב נצח הנשיקה האי-אפשרית הזאת את שפתי ותעיק עד מוות את חזי התאב.
ועל כן אלף הנשיקות חסרות הן אהובתי, רק תשע מאות ותשעים ותשע נשיקות יפתי.
ובכל זאת!
אלף נשיקות לך כוכבי!"