אלון מצוי: עץ ירוק עד בחורש הים תיכוני

עץ חורש ים-תיכני, ירוק עד. מבין העצים המצויים ביותר בחורש הישראלי

לאלון המצוי עלים גלדניים, פשוטים. שפת העלים קוצנית. לאלון המצוי בלוטים היושבים בספלולים ועליהם קשקשים הפונים כלפי מעלה.

האלון מגיע לגובה של עד כ-5 מטר במקרים שגדילתו איננה מופרעת על ידי האדם, רעיית יתר או שריפות.

אלונים גדולים השתמרו באתרים מקודשים וקברי קדושים. למשל בחורבת סעדים, נבי חזורי, שמורת המסרק.

עצי החורש הים תיכוני השתמרו באתרים מקודשים בזכות קדושת המקום. האמונות העממיות תומכות בשמירת האתרים וסביבת המקודשת. אגדות ערביות מספרות, שכל הקוטף עלה או ענף מאתר מקודש – ייענש.

הסיבה המקורית לשמירת העצים, היא כנראה, פרקטית…. (כמו במרבית המקרים של אמונות ומסורות): האתרים המקודשים מושכים אליהם מאמינים מקצווי הארץ. המאמינים מגיעים בדרך כלל בתאריכים קבועים בשנה, לזכר יום השנה לפטירת הצדיק הטמון באתר. המאמינים עורכים באתרים המקודשים הילולות וטקסים לזכר הצדיק. אותם טקסים מעורבים במנוחה, אכילה ושהייה ממושכת באתרים.

מטבע הדברים, המבקרים זקוקים לצל. ומה יותר מתאים מצילם של עצים גדולים? בשנים עברו, מאמינים גם נטו ללון באתרים המקודשים, ולא יכלו לחזור ביום בו הגיעו- מחמת מרחקי הדרך. הנותרים ללון באתר השתמשו בעצים גם כמחנה ללינת לילה.  יתרה מכך, משום היות המקומות המקודשים מקום כינוס להמון אדם, כנראה נוצרו המסורות העממיות המונעות גרימת זק לעצים, והשימוש בהם לבעירה או בניית מחסות.

כנראה שמכלול הסיבות הפרקטיות בצירוף האמונות והמסורות בדבר קדושת המקום והצומח המקומי תרמו לשמירתם של עצים גבוהי קומה.

(מקור: ד"ר ענת אביטל)