עיטורים של אספרג רפואי בפסיפסים רומיים וביזנטיים: אמנות וחקלאות בעת העתיקה
עיטורים של אספרג רפואי (Asparagus officinalis) על פסיפסים בוזנטיים ורומיים
לחצו כאן למאמר:
האספרג היה גידול חדש ולא מצוי בחקלאות התקופה הרומית והביזנטית. האספרג היה גם נדיר בפסיפסים הרומיים והביזנטיים ברחבי אגן הים התיכון. האספרג הרפואי עוצב רק פעם אחת בפסיפסי ארץ ישראל, בכנסיית קריות. גידולו היה נדיר ומאוד יוקרתי בתקופה הביזנטית בכל רחבי אגן הים התיכון וגם באזור הלבנט. האספרג והוא צמח רגיש. לאספרג דרישות מורכבות להשקייה מרובה. לגידול האספרג נדרשת קרקע קלה ומנוקזת והיעדר שמש ישירה. מכלול הגורמים מקשים מאוד להגיע לתנאים נוחים לגידולו. זו הסיבה שהאספרג נדיר בחקלאות התקופה הביזנטית והרומית.
האספרג הרפואי הוא ירק רב שנתי הנמנה עם משפחת השושניים Liliaceaeקנה השורש הזוחל הוא איבר אגירה שעליו יושבים ניצנים מרובים. עם התעוררותם בסוף החורף מצמיחים הניצנים גבעולים ארוכים, ה'נצרים' שהם החלק הנאכל, נקצרים בין החודשים פברואר-אפריל. מוצא האספרג התרבותי מאירופה, ממין הגדל שם בר בעיקר לאורך גדות הנחלים. לפני ביות האספרג נהגו ללקטו מן הבר, כנהוג עד ימינו בטורקיה ובארצות אחרות.
חשיבותו הרפואית של האספרג בעת העתיקה וטעמו המשובח ניכרים מדברי הסופרים הרומים החל מהמאה השניה לפסה"נ, שהסבירו כיצד לגדלו ולטפחו. נראה שהצמח נכנס לתרבות רק בתקופה ההלניסטית, ולפי המוזכר אצל הסופרים הרומיים שהכירו את הצמח היטב, הוא חדר לחקלאות כאחד מצמחי הגינה רק בתקופה הרומית. הטיפול באספרג הצריך עדינות ומיומנות לאורך שנים, ולדבריו של פליניוס הזקן היה זקוק לטיפול רב יותר מכל צמחי הגן. הקושי והטרחה המיוחדת סביב גידול האספרג מיצבו אותו בין הירקות האקסקלוסיביים, הנחשקים ויקרי המציאות.
האספרג הרפואי מוזכר לראשונה בארץ ישראל רק בספרות הערבית הקדומה במאה העשירית. לדעת החוקרים האספרגוס המופיע במקורות חז"ל: "רבי יוסה או' כרוב שלקטו לקנב את האספרגוס שבו ולהשליך הרי זו מותר לקטו לאכלו" (תוספתא דמאי, פ"ד, ו "אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מעים, והרגיל בו – יפה לכל גופו, והמשתכר הימנו – קשה לכל גופו" (בבלי ברכות, פ"ז, נ"א ע"א) מתייחסים אל גבעולי הכרוב ולא אל האספרג הרפואי.
אגודת האספרג נקשרת בחבל דק וכך היא משווקת בכל רחבי העולם עד ימינו, ומעניין מאוד שצורת שיווק זו השתנתה לפחות אלפיים שנה, ואגודות כאלו עוצבו כבר באומנות התקופות הרומית והביזנטית. התיאורים הראשונים של האספרג נראים בציור הקיר מפומפיי בו מעוטרת אגודה של אספרג לצד כלי מטבח ותאנים על מדף, ובפסיפס מאיטליה מעוצבות אגודות אספרג על רצפת פסיפס מ'מגדל העבדים' (Tower of the Slaves) מרומא, מהמאה השלישית לסה"נ. אספרג עוצב גם בשני מבנים מחצי האי הפלופנסי ביוון, המתוארכים למאה השישית.
הופעות האספרג באומנות מרמזות שהצמח היה נפוץ בחקלאות של איטליה ובחצי האי הפלופנסי ביוון, באזורים הים-תיכוניים בהם קיימים מישורים של אדמות סחף הנוחות לגידול האספרג. באזורי החופים הצפוניים של הים התיכון שוררים תנאים מתאימים, בהם הצמח יכול לקיים תרדמה בעונה הקרה וצמיחה בקיץ, עם נוכחות של גשמי קיץ וללא צורך בהשקייה. האספרג אינו רגיש לרסס מי הים, ולכן ניתן לגדלו סמוך לחופים באזורים שאינם חשופים לרוחות.
נראה שהאספרג הגיע לארץ ישראל רק בתקופה הביזנטית, בעת בה היה נפוץ יותר ברחבי האימפריה בכלל, וגם אז, גידולו היה יקר מציאות ונדיר. רק פעם אחת בלבד מעוטר האספרג בכל פסיפסי ארץ ישראל. במדליונים של קוציץ המקיפים את השטיח של האולם המרכזי של כנסיית קריות, מאוכלסות אגודות של אספרג קשורות בחוט. גבעולי האספרג מעוצבים באמצעות מסגרת של אבנים שחורות ותוך הגבעול באבנים ירקרקות, החוט עשוי באבנים חומות המדמה חומר צמחי מיובש אשר שימש לייצירת חוטים וחבלים. אין זה הפרט היחיד המציין את ייחודיותו של פסיפס כנסיית קריות מבין רצפות התקופה בארץ ישראל, פסיפס זה מתייחד גם בתיאור יחידאי של ארבעה דלועיים בפסיפס יחיד (מלון עגול, פקוס, אבטיח ולופה), ואין למגוון הזה מקבילה בשום פסיפס או ציור קיר ידועים אחרים, גם לא מחוץ לארץ ישראל. בפסיפס קריות מעוצב גם קנרס שתיאורו נדיר מאוד בארץ ישראל, ומשקלול הנתונים הטכניים של ממצאיי הכנסייה וסביבתה, ניתן גם להסיק על עושרם הכלכלי של תושבי קריות, אשר איפשר לאוכלוסיה המקומית להתהדר בחקלאות מודרנית עשירת ענפים.
סיכום
האספרג היה גידול חדש, נדיר ומאוד יוקרתי בתקופה הביזנטית באזור הלבנט. קשה מאוד להגיע לתנאים נוחים לגידולו של האספרג עקב רגישותו הרבה ודרישותיו המורכבות להשקייה מרובה, קרקע קלה ומנוקזת והיעדר שמש ישירה. משום נדירותו בחקלאות התקופה הוא היה גם נדיר בפסיפסים ובארץ ישראל הוא עוצב רק פעם אחת, בכנסיית קריות.
