באתיופיה הפתיעו אותי חיים של המוני מליונים של בני אדם וחיה, שכאילו צצים מהאדמה, וחיים עמה בשלום

ממש כמו אותו הצמח ואותה חיית השדה החיים ממשאבי הטבע ללא התערבות אדם.

המוני אדם ובהמה צועדים בשדות ועל הכבישים.

הולכים, פוסעים, סוחבים, ממהרים או בלתי נעים וחסרי תנועה לחלוטין, כדחלילים בנוף החקלאי

 

 

 

 

 

 

אתיופיה התגלתה לעיניי כארץ של עוני ודלות

ארץ בה השקפקפים הקרועים הם הנעל הלאומית.

שקפקפים צבעוניים, בלויים ומאובקים

 

 

אתיופיה – ארץ בלי ניילונים וכמעט בלי אשפה,  עם טבע של ימי התנ"ך וחז"ל

רוצים לדעת איך חיו אבות אבותינו? סעו לאתיופיה, מהר, פן ייגמר…

 

 

 

 

שאיבת מי תהום מליחים במדבר דנקיל, צפון-מזרח אתיופיה

המשאבות ידניות השואבים הם ילדים וילדות.

הסבלים הם ילדים וילדות, חמורים ואתונות.

הכלים הם מיכלי פלסטיק צהובים.

המים משמשים לשתייה, למאכל, לרחצה.

המים מיועדים לאדם ולבהמה כאחד

 

 

אתיופיה – ארץ ענקית שכמעט כולה חקלאות זעירה

באתיופיה תגלו סחר חליפין קדום של סחורות מקומיות.

באתיופיה הילידים מעבדים חלקות אדמה קטנות, מה שקרוי "מטליות" פסטורליות בנוף חקלאי.

באתיופה בקר שוורים דורך בגורן.

לסתות השוורים קשורות בעת הדייש, ההלכה "לא תחסום שור בדישו"- לא מקויימת באתיופיה.

הדגן החשוב הוא הטף: דגן עם גרגרים קטנים בגודל 1-2 מ"מ.

הבקר הוא שוורים מהסוג זבו, עם גיבנת, Brahma of Zebu cattle ,Bos indicus.

 

 

 

 

יום השוק האזורי באתיופיה, הוא אירוע מקומי, צבעוני, תוסס ורב משתתפים.

כולם עולי יחד לרגל, הכל נושאים בעול.

ילדים וילדות קטנים, נערים ונערות, נשים וגברים, זקנים וזקנות החמורים, הפרדות, הגמלים והאדם: כולם כאחד הם כלי תחבורה, כלי נשיאה וכלי שינוע של סחורות ומוצרים.

הכל עולים לרגל אל העיר המרכזית, יחפים, נועלי שקפקפים צבעוניים, שקפקפים מאובקים, קרועים ובלויים

 

אתיופיה – ארץ בה הרים מהגבוהים באפריקה- Simien

באתיופיה כדאי לכם לטייל ולעשות כמה טרקים בהרי שמורת הסימיין Simien.

הרי סימיין נחשבים לגג של אפריקה.

בהם פסגות של למעלה מ-4,500 מטר מעל פני הים.

מסלע הרי הסימיין הוא בזלתי, ונוצרים כאן נופי בזלת מוכרים לעין המטייל הישראלי, כמו עמודוני בזלת משושים.

בהרי סימיין תמצאו פלגי מים זורמים, וגם מפלי מים דקיקים וגבוהים.

צמחיית הרי סימיין ייחודית.

כאן תמצאו את יער העצים ממשפחת האברשיים ולהם זקנים ארוכים של חזזיות שיחניות.

בהרי סימיין גדלים צמחי לובליה מעניינים ויחודיים ביותר.

בהרי סימיין פאונה ייחודית ואנדמית: קופי ג'לדה, יעלי הרים, אנטילופת בוש-בק.

עופות דורסים חגים בשמים.

נשרים, פרסים, חיוויאים, עייטים, עקבים. והרבה- הרבה עורבים עבי מקור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתיופיה- בה מקורות הנילוס הכחול

הנילוס הכחול מתחיל באגם טאנה, דרומית לגונדאר.

את פיתולי הנילוס ויובליו הצלחתי לצלם בטיסה מעל לשקיעה אפריקאית אינסופית

 

אתיופיה – ארץ בה מצוי מדבר דנקיל הצפון-מזרחי

מדבר דנקיל, מהקיצוניים באפריקה ובעולם.

באתיופיה יפתיע אתכם מדבר דנקיל הקיצוני ובו ימת מלח ענקית, עם מחצבי מלח למאכל על גדתיו, ומעיינות תרמו-מינראליים בסביבותיו.

במדבר דנקיל, בגובה מינוס 160 מטר מתחת לפני הים, בוקעים מעיינות מים תרמו-מינראליים במליחות גבוהה, שהטמפרטורה שלהם נושקת ל-100 מעלות

מעיינות תרמו-מינראליים מליחים במדבר דנקיל הקיצוני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השבר הסורי-אפריקאי The Great Rift Valley

אתיופיה, ארץ היושבת על שבר גיאולוגי אדיר: הבקע המזרח אפריקאי.

באזור עפר (Afar) קיים תפר בין שלושה לוחות טקטוניים.

זהו מפגש יחיד על היבשה בו נפגשים שלושה לוחות.

אזור המפגש קרוי משולש אפר (Afar):  כאן נפגשים הלוח הערבי, הלוח האפריקני והלוח האירו-אסייני.

כאן נוצרה ימת דנקיל המלוחה: אגם אסלה Assale.

במפות גוגל ימת המלח של אתיופיה קרויה: Lake Karum.

כאן תגלו את ים המלח המקומי של אתיופיה.

סביבו שדות ומכרות מלח בישול למאכל.

במדבר דנקיל יצרבו עיניכם מהמליחות באוויר שבאזור, ומעוצמת התאורה ובוהק השמש במלח הלבן שמכל עבר.

על גדות ימת המלח של דנקיל תוכלו לצפות בכריית מלח פרימיטיבית.

עד היום נעשית הכרייה בעבודת אדם ומכוש.

המלח ניכרה ונחצב בעבודת אדם ובהמה- שכם אל שכם.

המלח נכרה בעבודת ידיים, מכושים וכלונסאות עץ.

לוחות גדולים של מלח משוחררים באמצעות מכות גרזנים והנפת כלונסאות של עץ אקליפטוס.

לאחר שיחרור לוחות המלח, הלוחות נחתכים ללבנים אחידות.

הלבנים משוייפות יפה-יפה לכדי צורה אחידה וחלקה בעבודת איזמל ופטיש.

לבני המלח מועמסות בעבודת כפיים על גבות גמלים וחמורים.

שיירות גמלים וחמורים מובילות את לבנות המלח לשיווק בארץ הנושבת בסחיבת גמל וחמור.

המלח נודד אל מרחקים של עשרות קילומטר, החוצה מהמדבר הקיצוני.

אם תשאלו אותי…. (אם….) עדיין מנקר בליבי ספק, האם יתכן שעדיין באמת עובדים כך בימינו- או שמא זו שמורה מתוחזקת לעיניי התיירים בלבד?

כך חשבתי לעצמי:

הפועלים עובדים כאן במקום הנוראי הזה כל היום, והולכים לישון במחנה הסמוך.

הגמלים יוצאים עמוסים לעת ערב לכיוון מערב. והולכים לישון במחנה הסמוך.

רביצה אל כריעה סמוך לפועלים בבוקר.

בבוקר, כולם חוזרים אל שפת האגם להמשך ההצגה לעיניי התיירים.

למה כך חשבתי לעצמי?

כי במקביל לאורחות הגמלים והחמורים היוצאים עמוסים מאתר הכרייה, נראים טרקטורים גדולים ומשאיות עמוסים מלח אף הם. אלו מיועדים לתובלה ארוכת טווח ויצוא.

אז אני ספקולטיבית, או שהמציאות באתיופיה הזוייה לגמרי?….

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבזלות והרי הגעש של אתיופיה: גאולוגיה פעילה ועכשווית

אתיופיה היושבת על שבר גיאולוגי אדיר- ממנו נשפכו כמויות בלתי נתפשות של לבה רותחת.

כמויות אינסופיות אלו של לבה יצרו את מרבית שטחה של אדמת אתיופיה והריה הבזלתיים.

באתיופיה – הרי געש ממשיכים עבודתם גם כיום.

מעשנים, מתפרצים, גועשים ומושכים תיירים.

הר הגעש ארטה-אלה הידוע מושך תיירים אל לוע הלבה הרותחת.

מתחת למסך עשן וריח גופרית וגזים רעילים עולים תיירים סקרנים.

משתעלים ומטפסים, כמעט נחנקים אבל לא מוותרים.

הם יגיעו אל לוע הר הגעש.

על פניהם צעיפים ומסננים, הם ישתעלו וכמעט יחנקו אבל ימשיכו מעלה….

כשמעליהם ענני עשן, ומתחת לגליהם בזלת קרומית טריה מתפצפצת למידרך נעל.

מולם להט הלבה רותחת ולשונות אש מרצדות זורקות חום, עשן ואדי גופרית רעילה.

הר הגעש ארטה אלה עלול להתעורר מהנמנמת הנחמדה והרגעית שלו בכל רגע.

להר הגעש היסטוריה רצנטית לגמרי של התפרצויות אחת לשנתיים לערך.

ובכל זאת אנשים מכל העולם מגיעים כדי להלך על שפתו ולישון על ראשו.

תיירים ומטיילים עולים להר הגעש, נאנקים ומשתעלים מגיעים לפסגה.

לוקחים תמונה לחיים.

מנציחים סירטון למזכרת עולם.

אם תשאלו אותי (אם…) באמת שלא הבנתי את זה….(:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מישורי הבזלת של מדבר דנקיל באתיופיה

במדבר דנקיל, במישורי הבזלת האינסופיים מצטברת אדמת טין דקה כפודרה.

אוויר חם מסתלסל בה מעלה מעלה ויוצר ארובות טורנדו מקומיות.

במדבר הבזלת הענק גדלים וחיים נפלא יענים, חוברות, חמורים, גמלים, לטאות, עופות מדבר, אנטילופות דיג-דיג הקטנות ביותר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בני אדם ילידים באתיופיה

אתיופיה –  בה חיים אנשים טובים, צנועים, קשיי יום.

באתיופיה בני אדם רזים ושדופים הולכים עשרות קילומטרים ביום.

בני האדם הולכים יחד עם הבהמה הדקה והעבה.

הם הולכים על הכבישים, בדרכים, הולכים בוואדיות ובהרים.

הולכים, הולכים, הולכים…. כולם הולכים באתיופיה.

באתיופיה בני אדם צועדים עם מקל על הכתף.

עם ערימת קציר על הגב.

עם חבילה על הגו הדק.

עם משא על ראש.

 

 

הולכים וצועדים באתיופיה

באתיופיה כולם הולכים וסוחבים משאות ממקום למקום- הגמל והחמור, האתון והאדם, הפרדה והאישה, הילד והילדה, הפרה והשור. כולם הולכים, צועדים, עובדים, יחד. כתף אל כתף. האדם, החיה וצמח השדה: כולם סוחבים יחד את החיים. קדימה. הלאה….

 

 

 

 

 

 

 

אדמות הבזלת של אתיופיה

מרבית האדמה היא אדמת בזלת.

שחורה, חומה או אדומה המעלה אבק דק כמו פודרה מזהמת אוויר.

באתיופיה מקורות מים רבים שאינם מנוצלים.

לבני האדם והחיה חסרים מים זמינים

 

 

 

 

בקתות, פחונים וסוכות באתיופיה: מגורי אדם וחיית הבית

באתיופיה לא תמצאו כמעט בתים, והאנשים גרים בבקתות דלות.

הבקתות בנויות מכלונסאות של ענפי אקליפטוס.

העשירים זוכים ומצפים את בתיהם בבוץ.

רק בערים תמצאו בתים במובן שדומה מעט למוכר לנו בעולם המערבי.

רצפת 'הבית' באתיופיה לא מרובדת, לא מכוסה בשטיח או מחצלת.

רצפת הבית היא אדמת בזלת שחוקה וסלעי שדה בולטים

 

 

 

מקלחת ורחצה באתיופיה

מקלחת? הצחקתם את אתיופיה.

אם מישהו מנקה עצמו במים, זה יקרה בכל עת בה הוא יחצה מקור מים, כמו נחל קטן או גדול- כאן זו ההזדמנות המופלאה לשטוף מעט את הרגליים, הראש והפנים.

הזדמנות נהדרת לשטוף את בלויי הסחבות המכסים את הגוף.

לפעמים ב'עיר' תראו אדם שפוף החופף ראשו בפתח ביתו במים מגיגית.

אם הישוב זכה בנחל זורם- הוא מקור המים לרחצה, שתייה, כביסה והשקייה.

אם זכו ובעיר בריכת מים ציבורית- זוהי חגיגה עירונית קבועה.

מפגש חברים ובילוי לניקיון וכביסה

 

אדם עמל וחוסך אנרגיה באתיופיה: דחלילי אדם

הביטו הצידה, אל צידי הכביש, מה שראיתם זה לא עץ. אלא, כי אם ראיתם אתיופי עטוף של לבן מאובק, ונשען על מקלו, לא נע ולא זע.

הוא חוסך אנרגיה, ושומר ללא ניע על עדרו הדל.

הביטו הצידה מהדרך. ראיתם סלע. לא, זה לא סלע. כי אם זוהי ילדה בת חמש. יושבת שפופה, ללא תנועה ומשגיחה על שלוש עיזים הרועות סמוך אליה.

התבוננו היטב בשדה. ראיתם שיח. זה לא שיח, זוהי חבורה  של ילדים קטנים. יושבים חדלי אונים וחסרי כוח, ומשגיחים על משהו. מי יודע על מה….

 

 

קופים ג'לדה בהרי הסימיין

בהרי סימייאן הגבוהים חיים עדרי קופי בבון הג'לדה.

הקופים רועים עשב במהלך היום.

קופיה הג'לדה יורדים לישון על מצוקי הסלעים מפחד טריפה מפני הנמר, הזאב והצבוע.

 

 

 

 

צמחיית הרי סימיין

בשמורת הרי הסימייאן צמחיה עשירה ופריחה עשירה וצבעונית.

עצי האברש העתיקים יוצרים יערות פארק וביניהם סוואנה עשבונית של דגנים.

על עצי האברש זקנים של חזזיות שיחניות

 

 

 

 

 

 

צמחייה אנדמית בהרי סימיין: לובליה

גם צמחי הלובליה הענקית יוצרים יערות פארק באזורים גבוהים שמעל 3,500 מטר מעל פני הים.

ביניהם גדלה סוואנה עשבונית של דגנים

 

 

 

 

צמחיית הרים גבוהים בהרי סימיין באתיופיה

שרכים ייחודיים מתחבאים מתחת לצמחיה הסבוכה שהרי הסימייאן

 

 

 

פריחה צבעונית בהרי סימיין באתיופיה

בשמורת הסימייאן פריחה צבעונית במהלך החורף, העונה היבשה באזור הטרופי והמשווני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עצי באובב מקשטים את צידי הדרכים בגובה של 2,000 מטר מעל פני הים

פרות הבאובב הגדולים נאכלים לעתים על ידי הילידים

 

 

אתיופיה היא ארץ מולדתו של עץ הקפה

האתיופים מכבדים את מסורת הכנת הקפה.

הם ממשיכים את טקס הכנת הקפה מול אורחים חשובים.

הרחת קפה קלוי רותח היא מחווה נאה לאורחים שהגיעו מותשים מדרך ארוכה.

טקס הקפה כולל שטיפת הפולים, קלייתם מעל גחלים בוערות.

טחינת הקפה ושליקת הפולים הטחונים במים רותחים.

על האורח לשתות שלוש כוסות קפה, ולא- ייעלב המארח.

למזלו של האורח, הקפה יעשה חלש ממזיגה למזיגה, כי תמיסת הקפה הנמהלת במהלך האירוח במים

 

 

 

 

 

 

אתיופיה: ארץ הקפה השחור, החזק והחריף

 

 

אתיופיה: צמחייה מעניינת, כל כך מוכרת וכל כך שונה

 

 

עוד על חקלאות אתיופיה

אתיופיה עובדי אדמה, חקלאים זעירים עמלים על כל פיסת אדמה זמינה.

נלחמים על נפשם להעלות לחם וטף מן האדמה השחורה והיבשה

 

אתיופיה: בהרי הסימייאן תמצאו בקלות את האנטילופה, הבוש בק = קודו מסורטט, הזריזה והפחדנית

היא תסתתר מתחת לעצים, אבל זום המצלמה ישיג אותה…

 

 

נצרות אורתודוקסית באתיופיה

טקסים פולחניים ודתיים נערכים באתרים הקדושים לנצרות.

בקומפלקס הכנסיות העתיקות החצובות בסלעי הבזלת האדומים של העיר ללילבה נערכים טקסים.

זכינו לראות טקס הטבלת תינוקות נוצריים ממשפחות אצולה עשירות.

הטקס היה ארוך ומרשים.

במקביל לפרימיטיביות השוררת בכל, סימני הציוויליציה לא איחרו להגיע- לאם טלפון נייד והצלם מגיע עם טאבלט….

 

 

 

 

 

 

 

 

אתיופיה: מאמינים מוסלמים בכיסוי ראש וזקן כתום מחינה טקסית

 

אתיופיה: ילדים יצירתיים משחקים, ומעיף העפיפונים המרופטים

ילדים יוצרים צעצועים מגרוטאות ואשפת שקיות קרועות.

עפיפון לתפארת נוצר מקבוצת שקיות קרועות.

אוטו אדום נוצר מקופסת פלסטיק, גלגלים מפקקי בקבוקי מים, ומוט ההיגוי הוא זרד עץ.

בעולם אחר, לילדים אלו היה סיכוי בטוח להיות מהנדסים.

אבל באתיופיה, הסיכוי שלהם הוא יותר מ-50% להישאר אנאלפבתיים, חסרי השכלה ולמות בגיל 65, כחקלאים זעירים או פועלי דחק

 

 

 

 

בתי ספר באתיופיה

באתיופיה מפוזרים בתי ספר שדה שם ילדים ברי מזל.

כ-50% בלבד זוכים ללמוד חינם קרוא וכתוב.

ילדים אחרים נדרשים להמשיך לעבוד בעבודות האדמה ולהגיש עזרה במשק הבית.

הילדים שזכו ללמוד מגיעים רגלית לבית הספר בבוק המאוחר.

הם צצים אל הכביש משומקום.

תחת בת השחי הם נושאים כמה ספרים מרופטים ומחברת.

לחלקם מדי תלבושת בית ספרית .

הילדים ישבו בכיתות קטנות, בנים ובנות יחד.

בכיתה אחת ישבו ללמוד עפרון אל עפרון, ילדים בני ארבע וילדים בני עשר ונערים ונערות בוגרים בגיל העשרה.

לכולם אותה השכלה דלה.

ילדים שקלטו את החומר הנילמד- ילמדו ילדים שלא הצליחו להבין מהר.

בכיתות היסודי ילמדו באתיופיה בשפה ובדיאלקט המקומי (אומורו, טיגרי, עפרי, אמהרי, סומלי וכו'…).

בכיתות התיכון והאוניברסיטה יעברו ללימודים באנגלית