שׁוֹשַׁן צָחֹר Lilium candidum
השושן הצחור נחשב לאחד הפרחים היפים ביותר בנופה של ארץ ישראל
עמוד הפריחה של השושן הצחור גבוה ואצילי. הפרחים לבנים ובולטים למרחוק, וריחם נעים ביותר ומשכר. השושן הצחור הוא צמח בר מוגן בישראל


- משפחה: שושניים Liliaceae
- צורת חיים: גאופיט בעל בצל
- צבע הפרחים: לבן
- חודשי פריחה: סוף אפריל עד אמצע מאי
- מבנה הפירות והזרעים: הלקט
- טיפוס העלים: פשוטים ותמימים
- סידור העלים: שושנת עלים בבסיס הצמח. על עמוד הפריחה העלים מסורגים
- חבלי צמיחה: ים תיכוניים
- בית גידול: מחשופי סלעי גיר קשה, חצי צל באזור חורש ים תיכוני, מדרונות נחלים חשופים חלקית לשמש
- גדל באזורים גאוגרפיים בישראל: כרמל, גליל עליון מרכזי וממערבי
- תפוצה: ים תיכוני, אירונו-טורני
- מינים נוספים במשפחת השושניים: צבעוני ההרים, שום תל אביב, אספרג רפואי, זהבית, גביעונית, נרקיס
- טיולי פריחה מומלצים בעקבות השושן הצחור:
- נחל כלח בכרמל
- מורדות דרומיים של נחל כזיב – קרן ברתות
- הר שזור ורכס פקיעין
- גן בוטני הר הצופים, בתוך קמפוס האוניברסיטה העברית
השושן הצחור באמנות
עיצובים רבים של שושן (אנגלית: Madonna lily; צרפתית: Fleur de lis) נפוצים באמנות היהודית של תקופת הבית השני.
לדגמים השונים מבנה בסיסי של צדודית גביע פרח המורכב משני עלים סימטריים הגלולים מעט החוצה ובחלקו המרכזי של הגביע עלה זקוף.
דגם השושן הצחור התבסס באמנות היהודית כמוטיב מועדף. המוטיב ריאליסטי ואפשר לזהותו עם השושן הצחור, Lilium Candidum.
לדגם השושן הסימטרי שלושה עלי כותרת. מולדתו של הדגם בכמה מקורות אמנותיים מקבילים: אשוריים, פיניקיים, מצריים, הלניסטיים ורומיים.
מקורם של הדגמים הקדומים בדימוי של פרחים או דימוי של עלים, שרק חלקם ברי הגדרה. דגם השושן הנאה של הפרח קל לעיטור, מתאים היטב למילוי שטחים, איננו בר חלוף ותוקפו לא פג עד ימינו אנו.[1]
הדגמים המיובאים לישראל בתקופת הבית השני, הוטמעו באמנות המקומית בתהליך ארוך של התאמה.
דגם השושן עבר הסגלה לתפישות חברתיות ודתיות.
הדגם התבסס באמנות בארץ ישראל רק לאחר שיוך הדגם למראה של צמח מקומי מוכר.
מניחים שבתקופת הבית השני השושן הצחור היה נפוץ למדי בגינות הנוי שבאזור ירושלים. מרבית החוקרים תמימי דעה שהשושן הצחור לא גדל בעבר בר באזור ירושלים. ולא סביר שהייתה אפשרות להביאו לירושלים ממרחקים לפני נבילתו.
יפי המבנה של פרחי השושן, הסימטריות שלהם וגודלם של הפרחים עשו אותם לאהודים.
פרח השושן הצחור לבן וריחני, אורכו של הגביע מגיע עד 10 ס"מ, צורתו כמשפך מתפשק והוא מורכב מעלי עטיף כותרתיים שלאורכם עורק בולט. לפרח אבקנים ועמוד עלי גבוהים; צלקת גדולה, כדורית עד משולשת.
הגבעול זקוף, לא מסתעף, גובהו עד 150 ס"מ. לאורכו עלים איזמלניים מרובים ההולכים וקטנים כלפי מעלה. העלים התחתונים גדולים ביותר, שאפשר לראותם כעלי שושנת.
בית הגידול של השושן הוא מצוקים גירניים. מוצאו לא ברור, ויש הסוברים שמוצאו מטורקיה. שם הוא תורבת באמצע האלף השני לפסה"נ.
השושן התפשט למזרח הקרוב וסביב לים התיכון, והיה נפוץ מאוד בצפון ארץ ישראל ובלבנון. בתקופה הרומית נקטפו הפרחים על ידי האוכלוסייה המקומית לצורכי קישוט. הפקעות נעקרו ושימשו לרקיחת משחות לריפוי פצעים. השושן גודל כצמח נוי.
מאוחר יותר אומץ השושן הצחור בנצרות כסמל לצניעות. ככזה הוא נקטף גם לצורכי עיטור מזבחות וצמחים הועברו לגינות מנזרים.
כיום נותרו בישראל רק מקבצים קטנים של שושן צחור בכרמל ובגליל על מצוקים ובפינות חבויות שהאדם לא הגיע אליהם.
לחצו לקריאת המאמר:
'העיטור בפרחי שושן צחור באמנות היהודית של תקופת הבית השני'
מורשת ישראל, כתב-עת ליהדות לציונות ולארץ ישראל, אוניברסיטת אריאל בשומרון, 12, עמ' 41-52
ד"ר ענת אביטל
עיצובים רבים של שושן (אנגלית: Madonna lily; צרפתית: Fleur de lis) נפוצים באומנות היהודית של תקופת הבית השני. לדגמים השונים מבנה בסיסי של צדודית גביע פרח המורכב משני עלים סימטריים הגלולים מעט החוצה ובחלקו המרכזי של הגביע עלה זקוף. לדגם יסודי זה לעיתים סוגננו עלים גלולים החוצה, נוספו אבקנים, גבעולים ועלי שושנת. הדגם ינק השראה מספר מקורות אומנותיים מקבילים- אשוריים, פיניקיים, מצריים, הלניסטיים ורומיים, חלקם קדומים וחלקם בני תקופת הבית השני, למשל, התימורה, הנימפאה והברק של זאוס. הדגמים הללו חדרו לאומנות היהודית לאחר תהליך של הסגלה תוך הימנעות מסמלים פגאניים, ותורגמו לפרח של השושן הצחור, הפרח המקומי הגדול והיפה, תוך כדי שמירה על עוצמתו הסמלית והדקורטיבית. הדגם התבסס באומנות היהודית כמוטיב מועדף, שעיצובו ריאליסטי, והניתן לזיהוי עם השושן הצחור, L. Lilium Candidum, גיאופיט הנמנה עם משפחת השושניים Liliaceae. העיצוב הריאליסטי של הדגם מלמד הקשר הישיר והבלתי אמצעי של יוצרי הדגמים עם הטבע הסובב, התבוננות דקדקנית בצומח וההעתקות מדוייקות של פרטים מורפולוגיים. עם זאת ניכרת היצמדות לדגמים אופנתיים ומקובלים, ועיטור בתבניות דומות ובסגנון אחיד.
DECORATIONS OF LILY FLOWERS IN JEWISH ART OF THE SECOND TEMPLE PERIOD
ANAT AVITAL
SUMMARY
Many designs of lily flower (Madonna lily; French: Fleur de lis) were common in the Jewish art of the Second Temple period. The various models have basic structure of profiled flower cup consisting of two symmetrical bent out leaves, while the central leaf is upright. This primary model sometimes stylized by scrolled out leaves, added stamens, stems and rosettes of leaves. The model absorbed inspiration from several parallel artistic sources: Assyrian, Phoenician, Egyptian, Hellenistic and Roman, some ancient and some of the Second Temple period, for example, Palmette, Nymphaea and the lightning of Zeus. These foreign models were received into the Jewish art after adaptation process, while avoiding pagan symbols and while translated into a white lily flower, the beautiful large local flower. Those adaptations took place while keeping the decorative and symbolic power of the models. The model assimilated as a favorite motif in Jewish art and was identifiable with the lily flower, Lilium L. Candidum, geophyte who belongs to the Liliaceae family. Realistic design of the model shows the direct connection of the model makers with the surrounding nature, scrupulous observation of flora and the exact copy of morphological details. Nonetheless, the artists show adherence to acceptable fashion models, trendy decoration patterns and style.
יש לכם מה להוסיף, רוצים להעיר ולתקן? זה המקום שתכתבו כדי שכולם ילמדו מה יש לכם לספר:
השושן בספרות: עלילה בעקבות השושן הצחור - שלמה שבא, 1984
עלילה מעניינת בעקבות הפרח הלבן והמיוחד, השושן הצחור. סיפור מסע בארץ הקודש אחר פרח שושן צחור מיובש שנמצא בספר תנ"ך משפחתי של חייל בצבא נפוליון.
בנו של החייל מוצא את פרח השושן הצחור המיובש. מסתקרן מאוד, ויוצא למסע בעקבות השושן בארץ ישראל. בספר איורים וציורים יפים. הספר שזור בעדויות מנופי ארץ ישראל מהמאה ה-19. ורקום בעלילות, אגדות ומעשיות עתיקות של ארץ הקודש.



ליבנה רפואי: עץ עם פריחת אביב לבנה וריחנית

דלעת-נחש מצויה: פריחת חורף ואביב בצבע צהוב



רותם המדבר: פריחת חורף לבנה עם ריח מטריף חושים





לוטם מרווני ולוטם שעיר: פריחה בוורוד ובלבן באביב הישראלי

אספרג החורש: מתי ואיפה מוצאים, ומתי אפשר לאכול ממנו?

חיננית הבתה – פרח לבן ורדרד וצהוב במרכז – פריחת חורף יפיפיה

פריחת שושן צחור: מלך פרחי האביב הישראלי בחודש אפריל



זוטה לבנה טעם וריח מנטה עדין ומשובח לתה צמחים


גזר קיפח: תפרחת לבנה גדולה וגבוהה- באביב ובקיץ


עוזרר קוצני: עץ קטן בחורש הישראלי עם פרחים לבנים באביב




ערבה מחודדת: עץ על פלגי מים, נחלים ומעיינות

נץ החלב ההררי- פריחת חורף לבנה


