פסיפסים רומיים וביזנטיים: תיאורים של צומח וביניהם גם אורן הצנובר

לחצו כאן להורדת המאמר:

עיצובים של אורן הַצְּנוֹבָר בפסיפסים מן התקופות הרומית והביזנטית, יבול שיא, גיליון 111, אוקטובר 2015

אורן הַצְּנוֹבָר, Pinus pinea הוא עץ מחטני, ירוק-עד, בעל גזע יחיד, נופו יוצר צורה ייחודית של חצי כדור כמטרייה, זרעיו נאכלים ונמכרים בשווקים, וקרויים כיום "צנובר" ("פיניונס"). העץ גדל בר בסביבות אגן הים התיכון באזורי החוף באדמות חוליות ולדעת החוקרים אורן הצנובר גדל בארץ ישראל רק באופן תרבותי. מוסכם בין החוקרים שהאזכורים של האורן בדברי חז"ל, באמצעות הביטויים 'אצטרובלין' ו'בנות שוח' מתייחסים אל אורן הצנובר ולכן סבורים שבתקופה הרומית גידלו את עצי אורן הצנובר בארץ ישראל.
אורן הצנובר שימש בעת העתיקה כגידול חקלאי וגם השתמשו בפירותיו בקטיף מן הבר. זרעיו, הצנוברים, שימשו למאכל כבר במצרים העתיקה כתבלין לבישול ושימשו למאכל גם ביוון וברומי בשל תכולת השמן הגבוהה שלהם. אצטרובלי אורן הצנובר שימשו לעיטור וקישוט ולצורכי פולחן האלה קיבלי (Cybele) באסיה הקטנה, ועיטרו באמצעותו את ראשו של התירסוס (Thyrsus), שרביטו של דיוניסוס. סופרים רומיים שהזכירו את אורן הצנובר ציינו שיטות לזריעת העץ, טיפול בשתילים והעברתם למקום נטיעת קבע, כתבו שעצת העץ הטובה לבנייה ולהדליית גפנים, וזרעיו מועילים לקיבה.

אורן הצנובר באומנות יהודית של תקופת הבית השני בארץ ישראל

האצטרובלים המאסיביים והגדולים של אורן הצנובר וענפיו עוצבו פעמים בודדות ובעיקר על מונומטים גדולים ומושקעים שהיו שייכים לאצולת ירושלים ועשיריה, לדוגמה, על חזית מערת קברי המלכים מירושלים. משום כך נראה שהעיטור באצטרובלי האורן וענפיו סימל סטטוס גבוה ועושר. מקורו האמנותי של המוטיב בתיאורים מהאמנות של הנבטים והאמנות הרומית, שם ענף האורן והאצטרובלים משולבים על מחרוזות צומח בין שריגי צומח ופירות נוספים, בגילופי אבן, ציורי קיר ופסיפסים.

אורן הצנובר בפסיפסים מארץ ישראל

הופעותיו של האורן אינן מרובות, אך בכל ההופעות מתואר דווקא אורן הצנובר התרבותי ולא אורן ירושלים הגדל בר בארץ ישראל. תיאורים אלו של אורן הצנובר על הפסיפסים ביחד עם הידיעות מהספרות היוונית והרומית הקדומות מחזקים את התובנה שאורן זה היה בעל משמעות אקסקלוסיבית ובעל ערך כלכלי בעת העתיקה, ומאששים את הכתובים בעניין גידול מלאכותי של אורן הצנובר בחקלאות של העת העתיקה בארץ ישראל, לפחות החל מהמאה הראשונה.
בפסיפס הווילה בעין יעל צפים שני אצטרובלים מעל לצלוחית, אולי כחלק מפעילות פולחנית או כעומדים לפני פיזור הזרעים אל הקערית להגשה או קילוף. בפסיפס הווילה בשכם האצטרובלים משובצים בפינות שבזוויות שבין מדליוני הקוציץ. בקרן השפע של טיכה בפסיפס מבית שאן מעוצב אצטרובל בין פירות נוספים. בתיאור ייחודי ומרהיב ביופיו מבית הכנסת השומרוני סמארה מעוטר ענף הנושא מחטים ואצטרובלים אחדים. ובכנסיית המולד בבית לחם מעוצב אצטרובל יחיד בתוך מדליון.
כל תיאורי האצטרובלים הללו ריאליסטיים ונאמנים למציאות, האצטרובל נראה מאסיבי, במרכז כל קשקש מעוטרת בליטה, והוא מקבל מקום של כבוד כפרי גדול ביחס לפירות הנוספים שסביבו. ההופעה הייחודית של האצטרובלים בפסיפסים יוקרתיים מרמזת על נדירותם ויוקרם של זרעי אורן הצנובר בדיאטה של אנשי התקופה.

סיכום

אורן הצנובר עוצב רק בשישה מבין כ-140 הפסיפסים הרומיים והביזנטיים מארץ ישראל בהם עוצבו פרות למאכל: בשלושה פסיפסים רומיים, שתי כנסיות ובית כנסת שומרוני יחיד. השימושים בענפי האורן, אצטרובליו וזרעיו מתקשרים בעיקר אל התרבות הרומית ופחות אל התרבות הנוצרית, ומשום כך הוא מעוצב בעיקר במבנים מן המאות השלישת והרביעית, בעת בה התרבות הרומית פרחה בארץ ישראל. היהודים נמנעו כליל מלהשתמש בו בעיטורי בתי הכנסת מפאת הקשרו של האורן אל התרבות הפגאנית. ייתכן שבעיצומה של התקופה הביזנטית עם פריחת הנצרות חדל האורן לשמש כסימבול פולחני פגאני ולכן ירד ערכו גם כמוטיב בעל ערך עיטורי בכנסיות, ומשום כך לא נמצא עיטור של אורן בפסיפסים מהמאה השישית בה יוצרו עיקר פסיפסי התקופה הביזנטית.