קטלב מצוי עץ חורש ים תיכוני עם פריחה לבנה באביב ופירות אדומים טעימים

רבות האגדות שנשזרו סביב עץ הקטלב המיוחד עם גזעו האדום. הגזע המפותל, הענפים המפותלים עם הבליטות דמויות הגידים או השרירים, הפירות האדומים כדם, גירו את הדמיון. שם העץ קטל-אב, מגיע מערבית, והוא מלמד על הדמיון של העץ לגוף האדם והקשר של העץ עם סיפורים שונים ואגדות מסתוריות. אודם הגזע היווה רקע ליצירת אגדות הקשורות לרצח, שפיכות דמים, והקשר שלהם להריגת אב על ידי הבן, או להיפך. 

אגדה מחברת את הקטלב, פירותיו האדומים בטיפות דם, גזעו האדום והמפותל כשרירים בגוף האדם – עם סיפור הריגת אבשלום, שמרד וביקש את מלכות אביו ודוד המלך. האגדה שוזרת את מותו של אבשלום בידי יואב בו צרויה, בעת בה הסתבך שערו הארוך והיפה בענפי האלה. 

וכך מספרת האגדה. לפני שנים רבות, היה בן מלך ושמו אבשלום. אבשלום היה יפה ומושלם "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם" (שמ"ב יד 25-26). שיערו היה ארוך, ונשים אהבו אותו מאוד. אביו של אבשלום, דוד המלך, מאוד אהב את אבשלום, ופינק אותו מאוד. אף פעם לא כעס עליו, ובעצם כמעט גם לא חינך אותו.

כך גדל אבשלום כנער מפונק, מאוד אנוכי שאהב את עצמו, ורדף אחרי נשים, ולבסוף גם לקח את נשותיו של דוד המלך, אביו.

אבשלום מרד באביו דוד ורצה לקחת ממנו את המלכות. ואז יצא אחריו יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך. אבשלום ברח ונמלט על נפשו בעודו רוכב על פרדה. הפרדה דהרה ביער אלונים ואלות. ואז שיערו הארך והיפה של אבשלום הסתבך בענפי האלה. הפרדה המשיכה במרוצה, ואבשלום נותר תלוי בין שמים לארץ. נערי יואב מצאו את אבלום, קראו מהר ליואב. יואב הרג את אבשלום במקום – למרות שדוד ביקש שלא להרוג את אבשלום, בנו האהוב.

האגדה מספרת, שעץ האלה עליו נהרג אבשלום, גזעו הפך אדום, ופירותיו נעשו אדומים ועגולים כטיפות דם, וענפיו וגזעיו נעשו מגויידים, מפותלים ונראים כמו גןף אדם – לזכר אבשלום הבן היפה והאהוב על דוד המלך.

ומאז שמו של העץ נקרא "קטלב" – קטל-אב- כי הבן רצה להרוג את אביו, והבן נקטל על ידי אביו.