עיצובים צמחיים מציאותיים של אגסים בפסיפסים מן התקופות הרומית והביזנטית

חשבתם שאתם יודעים כבר הכל על אגסים?

אז הנה כמה עובדות שיפתיעו אתכם, ומה שלא ידעתם על תיאורים של אגסים בפסיפסים:

לחצו כאן להורדת המאמר:

עיצובים של אגסים בפסיפסים מן התקופות הרומית והביזנטית', יבול שיא, גיליון 110, אוגוסט 2015 72-70.

האגס התרבותי, Pyrus communis, על זניו המרובים נמנה עם משפחת הוורדיים Rosaceae, והוא עץ הקרוב למינים של אגסי בר הגדלים באזורים הקרים של אירופה ומערב אסיה. מן הכתובים הקלאסיים עולה שכבר לפני כ-2,500 שנה היוונים הכירו את האגס היטב והשתמשו בו למאכל ולקינוח. הרומאים הרחיבו את המידע הכתוב ותיארו הפרי כמועיל לפעולת הקיבה, וציינו שיטות לשימורו בתירוש מבושל או בייבוש. פליניוס הזקן טרח למנות למעלה מ-40 זנים של אגסים מתורבתים שכבר היו ידועים בזמנו במאה הראשונה לסה"נ, שהמשובח ביותר מביניהם היה אגס ה'קרוסטומיני', Crustumina Pira, הקרוי על שם קרוסטומיום, עיירה באיטליה הקרובה לים האדריאתי. לאחריו הוא מנה את האגס ה'פלרניאני' (Falernian) או בשמו האחר האגס הסורי . הסופרים הרומאים שעסקו בהוראת החקלאות העבירו גם הוראות לגידול עץ האגס וטיפוחו באמצעות גיזום, ריבוי מיני ווגטטיבי. כבר בזמנם, החקלאים ציינו את הכמות הגדולה של הפרות בזני הבר ביחס לכמות הקטנה, אך האיכותית והמתוקה יותר, של הפרות בזנים המתורבתים. הם שמו לב גם לתנובה הירודה של הפרות מעצים שנבטו מזרעים ולכן המליצו על ריבוי וגטטיבי ויצירת חוטרים לנטיעה וענפים רוכבים להרכבה.
האגס הגיע לארץ ישראל רק בתקופה הרומית המאוחרת ומשום כך הוא איננו מוזכר בתנ"ך, אך הוא מוזכר בדברי חז"ל ומדובר בו כבר בתוספתא ובמשנה בנושאי טומאה וכלאיים. בתלמוד הוא מוזכר גם בהקשר להרכבה. מעניין לציין שהאגס מתואר כעץ קרוב מאוד לעץ נוסף שהיה ידוע בשמו 'קרוסטמלין': "בשוקי של ציפורין היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס" (ירו' כלאיים, פ"א, ה"ד, ב', ע"א), "ובאילן האגסים והקרוסטמלין, הפרישין והעוזררין אינן כלאיים זה בזה" (בבלי כלאיים, פ"א ,ד). חוקר החקלאות הקדומה, יהודה פליקס, זיהה את ה'קרוסטמלין' עם זן האגסים המשובח, 'קרוסטומינה' שהוזכר למעלה, שכנראה הגיע לארץ ישראל יחד עם שמו הרומי והחלו לגדלו כאן בתקופת המשנה.

עיטורים של אגסים באמנות מחוץ לישראל

האגס מעוטר באמנות הרומית בציורי הקיר ובפסיפסים מפומפיי ומסביבתה (איור 2). לעיתים האגס מלווה במיני פרות אחרים בתיאורים של מחרוזות צומח במסגרות של תמונות, האגס משובץ בצנצנות זכוכית מלאות פרות נאים, או מונח על מדפי מטבח עמוסי מצרכים, פרות וירקות. האגס מעוטר גם באמנות הרומית והביזנטית מטורקיה ומיוון. לדוגמה ב'סרקופג הגירלנדה' מאיאסוס, טורקיה (Iasos), מהמאה השנייה לסה"נ, בחלק הימני מגולפים כנראה, אגסים מתורבתים, P. Communis, ובחלק השמאלי נראים אגסי קורשינסקי, P. korshinskyi. במסגרת רצפת הפסיפס של הארמון הגדול של קונסטנטינוס מאיסטנבול, מהמאה הרביעית לסה"נ, מעוטרים אגסים בזוויות שבין מדליונים של קוציץ . בפסיפס של ווילה מפוארת מהעיר קורינתוס שביוון, מהמאה השנייה או השלישית לסה"נ, מתוארים שני אגסים ירוקים הנישאים על ענף משותף ומונחים על מדף. בפסיפס איכותי זה, האגסים מעוצבים באמצעות אבני זכוכית ירוקות בגוונים שונים וביניהם פרי נוסף, כנראה אפרסק. ענף נושא אגסים מעוטר בתוך מדליון קוציץ במסגרת רצפת הפסיפס של "הווילה של הבַּזְיָר" (Villa of the Falconer) מארגוס שביוון, מהמאה השישית לסה"נ.

עיטורים של אגסים בפסיפסים מארץ ישראל

האגס מעוטר רק בפסיפסים איכותיים ובעיקר בווילות פרטיות ובכנסיות מארץ ישראל. הוא מוצג ב-11 פסיפסים מארץ ישראל, שהם כ-8% מכלל הפסיפסים בהם עוטרו מוטיבים חקלאיים. רמת ייצוג כזאת מלמדת על חביבותו בין מיני הפרות הכלכליים, ומלמדת שלמרות היות האגס עץ חדש בחקלאות המקומית הוא הספיק להיקלט כעץ בעל חשיבות ונוכחות בנוף המטעים ובקערת הפירות. מבין 30 מיני הפרות שזוהו בפסיפסים מארץ ישראל, האגס פחות שכיח רק ממינים אחדים מן החקלאות המסורתית: גפן, רימון, אתרוג, תאנה ותמר, ומשני מינים משלב הביות השני: תפוח ואפרסק. עיטורי האגס שכיחים בעיקר במבנים מאזורי יהודה, גליל והשומרון. אזורים אלו מקבילים לאזורים בהם קיימת תפוצה טבעית של האגס הסורי, אשר שימש כפרי מאכל בפני עצמו וגם שימש ככנה להרכבת מינים מתורבתים. גם כיום משמש עץ האגס הסורי ככנה לחקלאים מן המגזרים הערבי והדרוזי בגליל. בנוסף לכך אזורי ההר מאפשרים גידול יציב ואיכותי של עצים ממשפחת הוורדיים הזקוקים למנות צינון בחורף.
האגסים עוצבו לראווה בפסיפסים כפרות בודדים במדליונים, הם הוצגו לראווה או להגשה בקערה או בצעיף וגם שולבו בתיאורים של עצים צעירים או בוגרים הנושאים עלווה עשירה ופרות גדולים, צבעוניים ומרשימים באיכותם. פרי בודד של אגס מוצג במדליון באורטוריום של כנסיית דומינוס פלוויט בירושלים . במסגרת רצפת הפסיפס מכנסיית קריות תלויים אגסים בודדים בחלקו הפנימי של מדליון קוציץ, משני צדיה של קערת פרות . עצי אגס משני זנים שונים משולבים בין תיאורים של עצי פרי נוספים בפסיפס החצר של ארמון פסיפס הציפורים מקיסריה. זן אחד הנעשה כתום בעת הבשלה והשני מצהיב בעת הבשלה. התיאור המרשים והריאליסטי ביותר של עץ אגס עוצב בפסיפס הכנסייה שליד כיסופים ליד סצנת לוחמה בדוב. כאן מתואר שוב, אותו האגס המצהיב בעת הבשלה. מעניין לציין, שבפסיפס איכותי זה, עין האמנים קלטה הן את פעולות הגיזום שנערכו במטעים המטופחים וה"מודרניים" והן את פעולת ההרכבה שרווחה בזמנם שהייתה מן הפעולות החקלאיות המתקדמות ביותר אשר איפשרה גידול של פרות איכותיים וטעימים. תיאור ההרכבה הוא אגבי ומשני לאיור כולו, אולם נראה כי היוצרים תיארו את מראה המטעים באותה הסביבה של החוף הדרומי שהייתה מעורה בחידושי החקלאות. קבוצה של אגסים בודדים מעוצבת בפסיפס האיכותי ביותר שיוצר בארץ ישראל, מכנסיית המולד מבית לחם. גם בפסיפס זה מתוארים, כנראה, שני מינים של אגסים: אגס סורי ואגס קורשינסקי. עיצובים של זנים או מינים שונים אגסים היא מעניינת במיוחד, ומצביעה על היכרות ראשונית ובלתי אמצעית של מעצבי הדגמים עם העצים ופרותיהם, ומרמזת על עושר זנים או מינים שנהגו לגדל בחקלאות המקומית. אגס קורשינסקי נצבע בגוון חום-אדמדם לאחר הבשלתו בעונת הסתיו הוא אחד ממיני הבר של האגס הנפוץ במרכז אסיה, ונחשב כמקור להעשרת השונות הגנטית של האגס התרבותי. אם הזיהוי של אגס קורשינסקי נכון, הרי שעם הופעתו בפסיפס זה ניתן להסיק על גידולו ועל ניסיונות שנעשו בעת העתיקה להכנסתו לתרבות בארץ ישראל.

סיכום

האגס מעוטר באמנות החזותית של רחבי האימפריה הרומית החל מהמאה הראשונה לסה"נ ובארץ ישראל רק החל מהמאה החמישית לסה"נ. כניסתו המאוחרת לרפרטואר העיטורים בארץ ישראל קשורה לכניסתו המאוחרת של האגס לחקלאות המקומית, לאחר תחילת השימוש בטכניקת ההרכבה בשלב הביות השני, ולאחר הפצת גידולו ברחבי הארץ במאה השנייה לסה"נ.
האגס מעוטר פעמים בודדות באמנות שמחוץ לישראל, בעיקר בווילות פרטיות מפוארות ורק בפסיפסים איכותיים מאוד ובציורי קיר ייחודיים. גם בארץ ישראל האגס מעוטר רק בפסיפסים איכותיים, בעיקר בכנסיות ווילות פרטיות שהיו בעלי ממון ויכולת כלכלית להפקת יצירות עשירות ומפורטות. עיטורי האגס שכיחים בעיקר במבנים מאזורי יהודה, גליל והשומרון, המקבילים לאזורים בהם קיימת תפוצה טבעית של האגס הסורי, אשר שימש כפרי מאכל בפני עצמו וגם שימש ככנה להרכבת מינים מתורבתים. תנאי הקור בחורף באזורי ההר הללו גם מאפשרים גידול של פרות ממשפחת הוורדיים הזקוקים למנות צינון.
ההיכרות עם צורות הבר של האגס מסייעת בזיהוי האגסים המתוארים באמנות הפלסטית של התקופות הנידונות. אגסי הבר שהוזכרו כאן, האגס הסורי ואגס קורשינסקי שימשו כמודלים לעיצוב אגסים אשר נלקטו לאכילה מהבר וניכר שגם נעשו ניסיונות לקליטתם לתרבות. מגוון הביטוי הצורני של האגסים שבהם נקטו האומנים, שהתרשמו ממגוון צורות של אגסים אשר רווחו בזמנם, מלמד על חקלאות מגוונת ועשירה של התקופה.