מידע לטיולים על החרמון, הגולן ועמק החולה

אתם מטיילים בצפון?

קחו עמכם לדרך מידע על גיאוגרפיה, חי, צומח והתיישבות: החרמון, הגולן ועמק החולה

החרמון

הינו רכס הררי ממזרח לשבר הסורי-אפריקאי. שטחו 1,000 קמ"ר. מאז מלחמת ששת הימים מצויים בידי ישראל 7% משטחו של ההר.
גבולות:
בדרום- גובל החרמון בגולן, וקו הגבול נקבע באמצעות נחל סער המתחתר בקו החולשה שבין החרמון הגירני לבין בזלות הגולן.
דרום-מזרח- גובל החרמון באגן דמשק.
צפון מערב- גובל החרמון בבקע השבר.
ניקוז:
קו פרשת המים של החרמון עובר בקו הגבול שבין סוריה ולבנון, אם כי קו פרשת המים איננו רציף ומתפתל, עקב השפעות קארסטיות ועיצוב הבליה של המים על הנוף.
גיאולוגיה:
החרמון הינו קמר ענק, שהורם בעקבות התזוזה האופקית של לוח עבר הירדן כלפי צפון, לאורך השבר הסורי אפריקאי. הדחיסה של הלוח גרמה להתרוממות החרמון, ועליית שכבות קדומות, והן מתגלות באזור מג'דל שמס. אלו שכבות המצויות בעומק השכבות באזורים אחרים בארץ, כגון- מכתש רמון.
סלעי החרמון הגירניים הם מתקופת היורה,, ועוביים 2000 מ'.
תופעת הקארסט בחרמון גורמת לעיצוב נופו של ההר. המסת המים גורמת לנוף הטירשונים, דולינות ומחילות
קפיאה והפשרה – אף הן תופעות המעצבות את הנוף באמצעות הגדלת הסדקים שבסלעים וזירוז התפוררותם.
האקלים:
אקלימו של החרמון מושפע ממיקומו בצפון ישראל ומגובהו. עקב גובהו הרב, וירידת לחץ האוויר, הטמפרטורות הממוצעות נמוכות ביחס לאזורים אחרים בישראל, והמקשעים מרובים באופן יחסי.
שלג החרמון הינו המאפיין הבולט ביותר בנופו של ההר, ומשפיע על משטר המים של החרמון והמעיינות שלרגליו.

הצומח:
הצומח בחרמון מאופיין בחיגור לפי גבהים מעל פני הים.
החגורות הניכרות: חורש ים תיכוני ברום 300-1200 מ'.ספר הררי ברום 1200-1900 מ', כרקוציים ברום 1900-2814 מ'.
החי:
גם בעלי החיים בחרמון מאופיינים בחיגור לפי גבהים מעל פני הים.
התיישבות:
בחרמון נמצאו כ-40 אזורי התיישבות קדומים, ככפרים, חוות וריכוזי חוות. עיקר הכלים והמאפיינים שנמצאו מן התקופות- ההלניסטית, רומית וביזנטית.

רמת הגולן

מצויה מעברו המזרחי של השבר ובקע הירדן. קיימות כמה גישות לחלוקת השטח:
1. גישת החבל הטבעי- ארץ ישראל נחלקת ל-4 רצועות אורך, ורמת הגולן מצוייה ברמת עבר הירדן המזרחי.
2. גישה גיאוגרפית טבעית- חלוקה של עבר הירדן המזרחי, והגולן הינו החלק הצפוני לגלעד (המצוי מדרום לנהר הירמוך).
3. גישה מינהלית- גבול הגולן במזרח הוא נהר הרוקאד, על-פי קווי הפסקת האש משנת 1967, ובאופן זה, שטח הגולן מסתכם בכ- 1000 קמ"ר מתוך סך 40,000 קמ"ר של יחידה דומה בסביבתו, שהיא כולה וולקאנית, ומההוים יחידה אחת: גולן, בשן, חורן, טראכון.
4. גבולות הגולן למעשה מושתתים על 3 הגישות שלעיל: גבול טבעי, היסטורי, ומינהלי, הגבולות כיום:
בדרום- גבול טבעי, נהר הירמוך. הנהר מפריד בין הגלעד הקירטוני לבין הגולן הוולקני. גבול זה הינו מינהלי וטופוגראפי גם כן.
בצפון- גבול טבעי- נחל סער, מפריד בין החרמון הגירי לבין רמת הגולן הוולקנית. גבול זה גם מינהלי וגם היסטורי.
במערב- גבול טבעי- הירדן ועמק החולה.
במזרח- גבול לא מוגדר מבחינה טבעית, משום שהבזלות ממשיכות מזרחה עד עיראק. הגבול המדיני נע בין הרוקאד והעלן. הרוקאד נקבע לאחר מלחמת ששת הימים כגבול המזרחי של הגולן.

גיאולוגיה:
הגולן מהווה קער שהתמלא בבזלות. בחלקו הצפוני של הגולן רובד הבזלת גדול מאשר בחלקו הדרומי. תילי הגעש של הגולן מצויים לאורך שני סדקים לאורכו של הגולן, מזרחי ומערבי.
מערכת הניקוז בגולן:
הגולן משתפל מגובה 1200 מ' ועד 200- מ' (הכינרת והירמוך). השיפוע הראשי מזרים את המים לכינרת, והשיפוע המשני, בחלקו הצפוני של הגולן מזרים את המים לירדן הצפוני.
קו פרשת המים בצפון הגולן מתחיל בסדרת התילים המערבית (אודם, בראון) ועובר אל הסדרה המזרחית של התילים (בבקעת קוניטרה ותילי בשנית, פרס).
אגן הניקוז המזרחי משתפל אל הרוקאד, הזורם לירמוך.
פרופיל נחלי הגולן:
נחלי הגולן מאופיינים בפרופיל המתחיל כתעלה –מסיל, ממשיך לחלק ערוצי, ממשיך לחלק הקניוני עם נופי מפלים וקניונים, ומסתיים בבסיס הסחיפה בלגונה, מניפת סחף או דלתא.מסיל מים בצפון רמת הגולן

התיישבות בגולן לאורך ההיסטוריה:
ההתיישבות בגולן מאופיינת בחוסר רציפות ובגלי התיישבות לפי תקופות.
ניכרת הישתנות במרחב ובזמן.
ניכרת שונות גדולה בין התקופות, עליות וירידות בצפיפות האוכלוסיה ופיזורה.
בתקופה הכלקוליתית- התיישבות במרכז הגולן.
בתקופת הברונזה- ירידה בהתיישבות, וניכרים מתחמים, רוג'ום אל הירי, דולמנים.
תקופת ההתנחלות- עליה קלה במפסר המתיישבים.
תקופות- הלניסטית, רומית, ביזנטית- ניכרת עלליה בהתיישבות היהודית, בעיקר בתקופה הרומית והביזנטית, מוקמים בתי כנסת וישובים יהודיים.
בעת החדשה- ניכרים ניסיונות להתיישבות והיאחזות. בשנת 1948- מוחרם כל האשור על ידי השלטון הסורי, והתיישבות יהודית חוזרת לאזור רק לאחר מלחמת ששת הימים.

בקעת החולה

מצויה בחלקו העליון של בקע הירדן, ברום 100 מ' מעל פני הים.
גבולות:
מזרח- גובל במורדות רמת הגולן
מערב- מוררדות הרי הגלילי העליון המזרחי, רכס הרי נפתלי
בצפון- גובלת בבקעת עיון
בדרום- גובל רכס בזלת שנוצר מקילוחי בזלת מהגולן.
אקלים:
אקלים יבשתי, בקיץ ביום טמפ' גבוהות, ובלילה טמפ' נוחות. ובחורף עלולה להיווצר קרה. כמות המשקעים נמוכה ביחס לזו שבהרים, ובצפונה של בקעה 750 מ"מ גשם בשנה.
מקורות המים:
המים של הבקעה המזינים אותה, מגיעים מנחלים היורדים אליה מההרים המתנקזים אליה מכל עבריה. הימה נוצרה עקב אגירת המים בשל "פק" בזלת בדרומה שעצר את זרימת המים דרומה.
גיאולוגיה:
קרקעות הבקעה מורכבות בעיקר מחומרי סחף, ובקרקעיתה הקדומה של ימת החולה מצוי כבול.
התיישבות:
בשל עולם הצומח והחי העשירים ומציאות מים רבים, התיישב כאן האדם בעבר ובהווה.
ייבוש החולה:
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוחלט על ייבוש החולה, פרוייקט שגרם לשינויים בפני הנוף, אוכלוסיות הצומח והחי, וגרם להרעה באיכות מי הכינרת והכחדת בעלי חיים. בעשרות השנים האחרונות הופקו לקחים מהייבוש, והוצפו חזרה אזורים ניכרים מהבקעה