משפחת הסחלביים היא המגוונת והעשירה בצורת פרחיה מכול משפחות הצמחים. משפחת הסחלביים היא המשפחה המשוכללת ביותר, צמחייה נחשבים ליקרים ולמפוארים ולמכובדים בפרחי הנוי

בישראל גדלים 10 סוגי סחלבים הכוללים 28 מינים:

סחלב -11 מינים; דבורנית -8 מינים; בן-חורש – 2 מינים; שנק; רצועית; בן-סחלב; ניאוטינאה; שפתן; סחלבן; מירונית. 

בישראל גדל רק מין סחלב אחד אנדמי: סחלב מצוייר.

רבים מהסחלבים בישראל חובבים אור ובתי גידול של בתות, אחרים חובבים צל וגדלים בחורשים, ויש הגדלים במקומות לחים. כל מיני הסחלבים בישראל הם צמחים מוגנים. מבין הסחלבים יש בישראל מינים נדירים ונדירים מאוד: רצועית הגליל, ניאוטינאה תמימה ומירונית סרגלית. 

מיני הסחלבים השכיחים בישראל הם: דבורנית שחומה, דבורנית צהובה, סחלב פרפרני וסחלב אנטולי.

אסטרטגיית הרמייה לצרכי האבקה בסחלבים

רוב מיני הסחלבים אינם מציעים שום גמו למאביק: הם לא מכילים צוף, ואבקתם אינה רואי לליקוט כמזון. האבקת מיני סחלבים אלו מבוססת על על רמייה והטעייה של חרקים מאביקים. כלומר, המאביק נמשך אל הפרח, מבצע האבקה, אך לא מקבל כל תמורה מהצמח עבור השירות.

הסחלבים נוקטים בשיטות שונות למשיכת החרקים המאביקים:

• חיקוי צורני של מזון
• חיקוי ריחות רקב ותסיסה
• חיקוי ריחות, צבע וצורה של נקבות- זכרים מגיעים, מנסים לבצע הזדווגות, ומאביקים תוך כדי כך את הפרח.
• חיקוי חרקים מתחרים- פסידו-אנטגוניזם: הפרח מתדמה לחרק התחרה על הטריטוריה. כשהפרח נע ברוח, מגיע לתקוף אותו חרק שזוהי הטריטוריה שלו. החרק התוקף נכנס אל תוך הפרח ומבצע בו האבקה.
• בישראל 5 מיני סחלבים שכן מציעים צוף בתמורה למאביק: סחלב ריחני, סחלב קדוש, בן חורש גדול, בן חורש רחב עלים ושנק החורש.