רצוי ומומלץ ביותר להצטרף לטיול מקצועי מודרך לליקוט פטריות למאכל מהטבע והגדרת פטריות מקצועית – ולא לצאת להרפתקאות עצמאיות ומסוכנות

הפטריות (Fungi) משתייכות לממלכה עצמאית של אורגניזמים. תחום המחקר העוסק בפטריות נקרא: מיקולוגיה. בעבר הפטריות שוייכו לעולם הצומח, אבל בעשורים האחרונים, לאחר מחקרים מעמיקים, הן סווגו כממלכה ייחודית בפני עצמה: פטריות.

הפטריות מיוחדות משאר עולם הצומח והחי שאנו מכירים

הן לא בעלי חיים עצמאיים שניזונים מן החי או מן הצומח, אך הן גם לא מבצעות הטעמה (פוטוסינטזה) ולא יכולות לייצר בעצמן סוכרים לבניית תאי גופן. גם אופן הרבייה והצמיחה שלהן שונה ומיוחד מאוד. 

הפטריות הן אורגניזמים הטרוטרופיים, כלומר הן צורכות תרכובות אורגניות מהסביבה בה הן מתקיימות. הפטריות מפרישות אנזימים שמפרקים תרכובות אורגניות – ואז הן סופגות את החומרים המפורקים וניזונות מהם.

ובכל זאת למי הפטריות דומות?

אולי ישמע מוזר, אבל, הפטריות דומות לבעלי החיים כי הן לא מבצעות פוטוסינזה, ודומות לחלק מבעלי החיים כי דופן התא שלהן עשוי כיטין. חומרי התשמורת של הפטריות הן הגליקוגן או שמן, כמו אצל בעלי החיים (ולא עמילן שהוא חומר התשמורת אצל הצמחים).

גוף הפטרייה והקורים – תפטיר

גוף הפטרייה קרוי: תפטיר (mycelium), והיא בנוי מקורים (hypha). הקורים יוצרים רשת צפופה שיוצרת את גוף פטריות הכובע. (לא לכל הפטריות קיים תפטיר קורים, למשל לפטריות השמר, שמרים לאפייה, אין קורים).

איך הפטריות מתרבות?

הפטריות הן חסרות פרחים, והרבייה נעשית באמצעות נבגים (spore). הנבגים הם גופיפים זעירים, לרוב חד-תאיי. הנבגים המיקרוסקופיים מתפזרים בהמוניהם בעיתות של יובש. פעמים רבות הם נראים כמו אבקה מתפזרת.

פטריות הכובע שאנו אוהבים למצוא בטיולים – ויחסי הסימביוזה שלהם עם צמחים

הפטריות שאנו אוהבים למצוא ולהכין מהם מאכלים שייכות לקבוצת פטריות סימביונטיות שחיות בחיי-שותפות עם צמחים, שותפות זו נקראת: סימביוזה. חיי השותפות בין שורשי צמחים, קרויים מיקוריזה (mycorrhiza). בחיי השותפות כל אחד מהאורגניזמים תורם לרעהו בצורה הדדית. התרומה לפעמים הכרחית ולפעמים לא הכרחית (פקולטטיבית) לאחד מהאורגניזמים, או לשניהם. לעיתים הסימביוזה היא אובליגטורית, כלומר, אחד או שני האורגניזמים לא יכולים לחיות בלי נוכחות ושיתוף עם האורגניזם השותף.

אצל פטריות הכובע חיי השיתוף, הסימביוזה, עם שורשי הצמחים באים לידי ביטוי בתגמול הדדי בדרך כלל. כמו שכתבו רבותינו: "זה נהנה וזה נהנה".

איך נערכת השותפות המופלאה הזו בין פטרייה ושורשי הצמחים?

הקורים העדינים של הפטרייה באים במגע קרוב עם היונקות והשורשונים של הצמח. הקורים חודרים אליהם או מתפתלים סביבם, וכך הם מקבלים מהם את החומרים והתרכובות האורגניים הדרושים לפטרייה. במקביל לכך, שורשי הצמח מקבלים מהפטרייה תוספת מים ומלחים שונים.

הדוגמה הידועה והמוכרת ביותר, היא השותפות, הסימביוזה, בין פטריית הכובע, האורנייה לבין שורשי אורן ירושלים.

מבנה פטריית הכובע

גוף פטריית הכובע נחלק לשני חלקים שונים מאוד:

1. התפטיר המצוי בקרקע, שקוריו העדינים חודרים לרקבובית בדמה אל אל מתחת לקליפות העצים.

2. גוף הרבייה שמתפתח בדרך כלל על פני הקרקע ונראה לעין. כשלפטריות המוכרות יש רגל ועלייה הכובע ובו מתפתים הנבגים, שהם אמצעי הרבייה והתפוצה של הפטרייה (מוכרת מאוד פטרייה יוצאת מן הכלל, פטריית כְּמֵהָה -ברבים: כְּמֵהִין Tube, שגוף הרבייה מתפתח מתחת לקרקע על שורשי השיחים של שמשון יושב בנגב).

דפים או צינורות (ספוג)

הבדל מוכר וידוע מאוד בין מינים שונים של פטריות, ניכר בחלק התחתון של כובע הפטרייה, לחלקן יש דפים בחלק התחתון, ולחלקן יש צינורות ("ספוג").

רגל הפטרייה וסימני זיהוי נוספים על הרגל

גם רגליי הפטריות שונים בין מיני הפטריות, לחלקן התרחבו והתעבות בבסיס הרגל, לחלקן שאריות צעיף על הרגל, או טבעת על רגל הפטרייה.

כובע הפטרייה וסימני זיהוי נוספים על הכובע

לכובע הפטריי צורות רבות: מטרייה, כרית, פעמון, משפך, איטבה, כדור, כוכב, אלמוג ועוד… צורות אלו חשובות מאוד לעזרה בהגדרה וזיהוי הפטריות.

תדפיס נבגים וחשיבותו להגדרת מין הפטריות

יש מושג ששייך יותר למומחים בתחום הפטריות, ופחות נוגע לחובבי ליקוט פטריות למאכל. אבל כדאי להכיר את המושג: תדפיס נבגים. צורות הנבגים, גדליהם וצבעיהם- שונים מאוד בין מיני הפטריות השונים. איך יוצרים תדפיס נבגים? מניחים את רק כובע הפטרייה הבוגרת, בעל הדפים או הצינורות, על נייר לבן, בתא לח (תחת כוס או בשקית ניילון), למשך מספר שעות – הנבגים נושרים על הנייר ומקבלים תדפיס מדוייק מאוד של הדפים או הצינורות.

בטיולים אנו מתעניינים לרוב בפטריות הכובע שנראות בעיקר בחורף. את פטריות הכובע תמצאו ביערות האורנים נטועי קק"ל, יערות אלונים, מדשאות, שטחי עשב ואחו טבעי, בצידי המסלולים ובעומק החורשות החשוכות.

איך מלקטים פטריות מאכל ביערות בישראל?

אז קודם כול מצטיידים בהרבה זמן פנוי של כייף. שנית, מצטיידים בסל קטן. עדיף לא בשקית כדי שהפטריות לא ימחצו, ותישארנה מאווררות. סכין חד לחיתוך רגל הפטרייה.  יוצאים אל שטחי עומק היערות והחורשות, הולכים הלוך וחזור, סחור סחור, ומחפשים טוב טוב, מתחת לעלים, לרגלי העצים. הרבה סבלנות!

מה לא לעשות בליקוט פטריות?

• אל תלקטו פטריות צעירות בייבי – כדי שהן תספקנה להתבגר, ולערוך מחזור חיים ותספקנה לפזר נבגים לייצור הדורות הבאים.
• אל תלקטו פטרייה בודדת, כי היא צריכה עדיין להתרבות ולהכין צאצאים לשנים הבאות.
• אל תלקטו את כל הפטריות מנקודה אחת, אחרת לא ימשיכו לגדול פטריות בשנה הבאה.
• מצאתם פטרייה שאתם רוצים לאכול? (לאחר שאתם מכירים בוודאות את מינה ואת כשירותה למאכל אדם)- חתכו את הפטרייה בחלק התחתון של הרגל. לאחר מכן, כסו את הקרקע חזרה ואת העלים שנשרו על מקום הגדילה. כך תאפשרו גידול נוסף של פטריות מנבגים שמסתתרים שם בחושך ובלחות.
• תתפזרו בשטח, ואל תלקטו את כל מה שאתם רואים, שימרו לטבע את כוחותיו גם לשנים הבאות.
• אל תלקטו סתם פטריות שאתם לא בטוחים שאתם רוצים לאכול. חבל, תנו לטבע להמשיך להתקיים.
• ואם אתם מעוניינים סתם לטייל ולא ללקט פטריות, כי רק רציתם לטייל וליהנות מהטבע – מה טוב ומה נעים, והיקום יאמר לכם תודה גדולה, על שנתתם לו יכולת והמשך קיום.

כאן בהמשך העמוד תמצאו מגוון של פטריות, לא כולן ראויות למאכל. חלקן ראויות למאכל בבישול ארוך, קצר, החמצה או ייבוש.

חובה להכיר ולהגדיר בוודאות פטריות לפני אכילה. ואם יש ספק – אין ספק – ולא לאכול!

מי שלא בטוח – שירוץ למרכול הקרוב, יקנה פטריות, ויכין מהן מעדנים ללא טעימים וללא ספקות וללא סכנות חיים.

ביבליוגרפיה לעמוד זה:

• בנימיני נ', 1975, מגדיר פטריות הכובע בישראל, הקיבוץ המאוחד.
• בנימיני נ', 1991,החי והצומח של ארץ ישראל אנציקלופדיה שימושית מאויירת, כרך צמחים חסרי פרחים, כרך 9, משרד הביטחון.
• אתר פטריות בישראל https://mushrooms.org.il/common