אני עוד זוכרת את הימים בהם היבטנו בליקוי החמה, כשהיינו ילדים

כולנו היינו מתרכזים יחד במגרש המשחקים. משחירים ומפייחים שברי זכוכיות עם גפרור בוער. רצים הבייתה להביא כמה פילמים (תשלילים) שלא נחוצים עוד. הכול בשביל ליצור מסננים לעיניים. מי חלם אז לצלם את ליקוי החמה…

עמדנו כולנו עם הפנים אל השמש, מביטים דרך המסננים, שאינם מומלצים כיום ואפילו אסורים לשימוש. והיבטנו, והיבטנו, והיבטנו, אל הפלא הזה של ליקוי חמה. כשהירח מסתיר חלקית או באופן מלא את השמש. ההורים שלנו, ההורים של פעם, לא היו שותפים לחוויות שלנו. ואני בעצם גם לא יודעת ולא זוכרת איך בכלל גילינו שיש ליקוי חמה (?!)

הבוקר לא היה קשה לדעת שעומד להתרחש ליקוי חמה. ההיפך, אי אפשר היה שלא לדעת שיש ליקוי חמה. סקירה קצרה בפייסבוק, וכבר הבנת, כל אתרי החדשות הודיעו על הפלא העומד להתרחש.

לכן גם הבוקר, 21 ביוני 2020, רצתי מהר החוצה לחצר וכבר בשעה 07:30, החלתי לעקוב אחר התקדמות ליקוי השמש.

התרגשתי ממש כמו אז, כשהייתי ילדה קטנה וסקרנית. וחככתי בדעתי באילו מסננים אוכל להשתמש. התחלתי מסנן בייתי ומהיר שאוכל להתקין לעצמי,כדי שאוכל לצפות בליקוי החמה המרגש.