הלוף הארץ ישראלי בולט בנוף באביב עם תפרחת גדולה דמויית כד. לתפרחת עלה גדול כמו לשון ענקית כהה וקטיפתית מבפנים, גלול החוצה, ובמרכז הכד עולה מוט שחור גבוה

עלי הלוף הארץ ישראלי דומים לחיצים גדולים והם נמצאים בבסיס הצמח ויוצרים שושנת עלים סביב לגבעול התפרחות. העלים הירוקים של הלוף עולים מן האדמה לאחר הגשמים. העלים בוקעים וגלילים ובהמשך הם נפרשים, צורתם כמו חץ גדול. העלים בוקעים מתוך פקעת חד-שנתית. ליד הפקעת החדשה אפשר למצוא את הפקעות המצומקות מהשנים הקודמות.

התפרחת הגדולה היא בעצם מלכודת מתוחכמת למשיכת חרקים מאביקים, והיא קרויה: אשבול (Spadix). העלה החיצוני שיוצר את מעטפת הכד, נקרא: מִתְחָל. חלקו התחתון של המיתחל סגור כמו צינור ויוצר כד. והחלק העליון הפרוס וגלול החוצה כלשון מכוסה קטיפה כהה, קרוי: מפרש. ממרכז הכד עולה ציר התפרחת שנראית כמו מוט כהה או אלה, והוא נקרא: שיזרה.

איך פועלת מלכודת החרקים של צמחי הלוף?

השיזרה (האלה הניצבת כמו מוט) בעלת טמפרטורה גבוהה מעט מהסביבה, ומפרישה ריח חזק של פירות תוססים. הריח מושך זבובי תסיסה, דרוזופילה, ממינים רבים. הזבובים נוחתים על המתחל, העלה הפרוש והכהה. על החלק הכהה הקטיפתי מופרשות טיפות שמן זעירות, שמפריעות לרגלי החרקים לעמוד ביציבות באמצעות כריות ההצמדה שלהם על העלה.

החרקים מחליקים אל תוך הכד. הזבובונים מתכסים באבקה זכרית, ומסוגלים לצאת מהמלכודת כעבור זמן מה. הם יוצאים ועוברים אל המלכודת הבאה בצמח לוף אחר, ומאביקים את הפרחים הנקביים שבתוך הכד.

פרות הלוף הם ענבות עסיסיות שיושבות בצפיפות על השיזרה.