תיארוך הפסיפס: הפסיפס משלב IIא', הנידון כאן, מיוחס למאה הרביעית לסה"נ

מיקום האתר: סמוך לחמי טבריה, בכניסה הדרומית לטבריה, נ.צ. 201.241

אזור: בקעת כינרות, גליל תחתון מזרחי

מיקום נוכחי של הפסיפס: באתרו

תולדות המחקר: חפירה של דותן מ' בשנים 1963-1961

גודל הפסיפס: אולם מרכזי- 9 X 4.50 מ' (40 מ"ר) 

צבעים: שחור, לבן, שחור, אפור, אדום, ורוד, כתום, חום, ירוק (זכוכית), תכלת, כחול, צהוב

צפיפות אבני הפסיפס: 121 אבנים בדצמ"ר

נושאי הפסיפס:

פנל ארון הקודש

בחלקו הדרומי של הפסיפס מעוצב פנל ובו ארון הקודש, מנורה, מחתה, שופר וארבעת המינים. הלולב אגוד בסרט בצבעים שחור ואפור. האתרוג מעוצב באמצעות אבנים בצבע חום-צהבהב.

פנל גלגל המזלות

בספין המרכזי מעוצב גלגל המזלות ובארבע פינותיו מופיעות פרוטומות של דמויות נשיות, המסמלות את עונות השנה ומצדדי ראשן כתובת בעברית המציינת את שם התקופה.[1]

עונת הסתיו 

על ראש הדמות עטרה צמחית עם שני רימונים משני הצדדים, המסמלים את עונת הבשלתם בסתיו. הדמות והכתר שלראשה ניכרים כהעתקה חלקית ושדרוג של האנשת האביב מה'ווילה של קונסטנטינוס' מאנטיוכיה, המתוארכת למחצית ראשונה של המאה הרביעית.

כנהוג באומנות התקופה, היוצרים השתמשו ברעיונות מפסיפסים אחרים, אך יצרו שינויים מקומיים והתאמות. הנתונים הניתנים לזיהוי כהעתקה משוכללת המוטמעת מפסיפס אנטיוכיה אל פסיפס חמת טבריה: תנוחת הראש, הזווית של הצוואר והכתפיים השמוטות, מיקום העטרה על הראש, פסוקת השיער במרכז המצח, העגילים לאוזניה של הדמות. על העטרה שלראש הדמות שזורים גם שני פרחי שושן לבנים,[2] המזכירים מאוד את הפרחים השזורים בעטרה של דמות האביב מאנטיוכיה. שני פירות קטנים ומעוגלים נראים במרכז העטרה,[3] שהם, כנראה, פירות השיזף המצויים מאוד וגדלים בבר בסביבות הכינרת, והידועים בשמם העממי: 'דוֹמִים'. במרכז העטרה מעוטרת תאנה בצורת טיפה. בנוסף מעוצבים עלים לאורך כל העטרה.

בידה השמאלית הדמות אוחזת שריג גפן הנושא עלה ואשכול הנישא על שלושה עוקצים, הענבים מעוגלים מסגרתם מעוצבת באמצעות אבנים שחורות ותוכם ירקרק. ייתכן והכוונה לתאר ענבים ירוקים בשלים.

מן הצד השני של כף היד מעוטר ענף נושא עלים מסורגים הניתן לזיהוי, ככל הנראה, עם ענף שקד. ההשערה שאלו דווקא עלים ולא פירות מתחזקת מהעובדה שהאומן הקפיד להקיף את הפירות שבפסיפס זה בפס אבנים שחורות, אך לא את העלים. גם בבית הכנסת של ציפורי מתואר פרי השקד בעונת הסתיו.[4] בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו ענפי עץ השקד נושאים עלים גדולים, מסורגים, ועלה יחיד מצוי בחלק הקיצוני של הענף, בדיוק כמו בתיאור מפסיפס זה. גם התנועה הגלית מעט של העלים על הענף נראית בפסיפס הנוכחי.

עונת הקיץ

לראש הדמות עטרת עלים מוארכים בצבע כחול-ירקרק, חכלילי כתבה שאלו ענפי הזית (Hachlili 2009, 46). האבנים מחלק זה של הפסיפס חסרות כיום, אולם בתמונות מספרו של דותן ניתן לראות בבירור את העיטור המקורי. דותן כתב שבנוסף לעלים היו גם פירות קטנים, הנראים בתמונות כאבנים בודדות ובהירות יותר מן העלים הכהים (Dothan 1983, Pl. 30, 2). מההתרשמות שלי לא מדובר בפירות אלא במילוי אבנים של תיקון מאוחר או בתיאור אחר שאיננו פירות.

בידה השמאלית הדמות אוחזת מגל קטן, המאויר באופן דומה לתיאורי המזמרות בפסיפסי ארץ ישראל, למשל ממנזר הגבירה מרים מבית שאן. המגל בעל להב חלק מעוקל וידית ארוכה מעץ, המעוצבת באמצעות אבנים בגווני חומים ואפורים, טבעת מהדקת את הלהב אל הקת. המגל מסמל את עונת הקציר והוא מיוחס לקציר של אגודת התבואה שמימין לדמות. אגודת השיבולים מעוצבת באמצעות אבנים צהבהבות, חלק מהאגודה נהרס ושוחזר, וקשה לדעת כמה שיבולים תוארו במקור, שתיים או שלוש.

עונת האביב

משני צדדי הכתר שלראש הדמות היו אבנים בדגם צמחי כלשהו, כנראה עלים, ונותרה רק תבנית מקומם. במרכז הכתר עוצבה עטרה של פרחים תפורים שצבעם כתום בתוספת שיבוץ של אבנים בהירות. מימין לדמות ענף של שיח ורדים, הנושא ניצן בחלקו התחתון, וורד פתוח בחלקו העליון, הוורד מסמל את הפריחה האביבית (Hachlili 2009, 45).

הדמות מניפה בידה השמאלית צלחת או קערית המכילה את פרחי הוורדים האדומים שנקטפו (Weiss 2005, 124), נראה שהם אותם הפרחים מהשיח שמימין ואותם הפרחים הארוגים למחרוזת לראש הדמות.[5] תיאור זה מזכיר תיאורים נוספים של פרחים שנקטפו אל הסלים, למשל מבית הכנסת של ציפורי.

תיאור דומה של דמות האביב המניפה קערית נראה גם בוילה מבית גוברין, אל מקרקש. גם שם תכולת הקערית מתוארת באמצעות משולשים בגוונים כתומים, כנראה גם פרחים, אולם בהיעדר תמונות צבע של הפסיפס המקורי של אל מקרקש בשלמותו, והנותר בימינו מפסיפס זה נהרס ברובו, קשה להכריע מה היה בכוונת האומן לתאר שם. תיאור דומה נראה בכנסיית פטרה, המתוארכת למאות חמישית-שישית, לראש הדמות עטרה של פרחי העונה בצבעים אדום ולבן, בידה השמאלית ורד אדום, ובחזית גופה מעוצבת קערה עם פרחים אדומים, כנראה כאותו הוורד האדום שבידה השמאלית.

סיכום גידולים חקלאיים שמופיעים בפסיפס חמת טבריה:

• תמר (לולב), בהקשר פולחני וארבעת המינים
• אתרוג, בהקשר פולחני וארבעת המינים
• רימון, בהקשר עיטורי ותיאור עונות השנה, סתיו
• תאנה, בהקשר עיטורי ותיאור עונות השנה, סתיו
• גפן, ענבים מעוגלים ירוקים, בהקשר לתיאור עונות השנה, סתיו
• שקד, בהקשר לתיאור עונות השנה, סתיו
• דגן, בהקשר לתיאור עונות השנה, קיץ, קציר
• ורדים במחרוזת של פרחים תפורים, יצירת עטרה, תיאור עונות השנה, אביב
• ורדים, ליקוט לקערה, תיאור עונות השנה, אביב
• שושן צחור, במחרוזת של פרחים תפורים, יצירת עטרה, תיאור עונות השנה, סתיו
• שיזף, במחרוזת של פרחים תפורים, יצירת עטרה, תיאור עונות השנה, סתיו

סיכום הופעות כלים:

• מגל עם להב חלק וטבעת לאחיזת הלהב, בהקשר לקציר בעונת הקיץ

סיכום פעולות חקלאיות:

• קציר, באמצעות מגל, בהקשר לתיאור עונות השנה, קיץ

(דותן 1968, 122-116; ח"א 1962, ב', 4-1; ח"א 1963, ה', 12-11; ח"א 1963, ו', 9; אילן 1991, 143-141; Dothan 1981, 63-69).

[1] לדברי פרסטר, פסיפס חמת-טבריה הינו המייצג הקדום ביותר של גלגל המזלות ומהווה יצירה חדשה ומקורית (פרסטר 1985, 380).

[2] דותן כתב שאלו פרחים של הרימון (Dothan 1983, 43), אולם פרחים אלו לבנים, ומותר להניח שאם האומן התכוון לעטר בפרחי הרימון, הוא היה משתמש באבנים אדומות שעמדו לרשותו.

[3] שנקס ודותן הגדירו אותם כשתי תאנים (Shanks 1984, 43; Dothan 1983, 43).

[4] דותן הגדיר את התיאור כענף עם עלים של זית (Dothan 1983, 44), ולדברי שנקס זהו ענף נושא זיתים (Shanks 1984, 43). אולם פרי הזית איננו מחודד בקצהו, ובדרך כלל הזיתים מופיעים על ענפיהם עם עלים ביניהם. כמו כן, ניתן להניח שאם היו אלו פירות, האומן היה מעטר אותם בדרך דומה כפי שאייר את שאר הפירות- עם מסגרת כהה. גם עלי עץ זית יוצאים מכלל אפשרות, משום שהם מעוטרים באומנות (אביטל 2005, 41) כדקים ומוארכים, ניכר בהם העורק הראשי לאורך העלה והם גדלים נגדיים על הענפים- ולא כפי שהם מופיעים מסורגים בעיטור הנוכחי.

[5] דותן כתב שזאת קערת זכוכית כחולה המכילה אובייקטים משולשים, וחשב שאולי אלו פירות (Dothan 1983, 43); פרסטר הציע שאולי זו קערת גבינה (פרסטר 1985, 384); חכלילי כתבה שהקערה מכילה פירות (Hachlili 2009, 45).